פס'. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל בניו. לפי שצורך קרבנותיהם לפיכך היה הדבור מפי משה רבינו אל אהרן ואל בניו. ואל כל עדת בני ישראל. שישראל מוזהרין ולא הגוים. ד"א אזהרה על אהרן על הבנים. והבנים על כל ישראל. ואמרת אליהם. לרבות את הגרים והעבדים. זה הדבר אשר צוה ה'. מה ת"ל לגזירה שוה לפי שנאמר בראשי המטות זה הדבר אף כאן ראשי המטות. אשר צוה ה', מלמד שהפרשה נאמר בכה בנין אב לכל הפרשיות שיהו בכה אמר ה':

פס'. ואיש איש מבני ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה וגו', הקיש המחנה למחוץ למחנה מה מחוץ למחנה מיוחד שאינו כשר לשחיטת כל זבח. אף מחנה שאינו כשר לשחיטת כל זבח יצא השוחט חטאת בדרום שהוא כשר לשחיטת קדשים קלים. או אשר ישחט. לרבות העוף:

פס'. ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה'. הכשרין ולא הפסולין. יצאו בעלי מומין. לפני משכן ה'. הראוין ליקרב עכשיו ולא הראויין לאחר זמן. כגון מחוסרי זמן. דם יחשב לאיש ההוא. ולא לשלוחו. דם שפך. (אחרי) [אחד] ששפך חייב שנים ששחטוהו פטורין לפי שלא נעשית שחיטה אלא ע"י אחד מהן. כיוצא בו במלאכת שבת בעשותה. יחיד שעשאה חייב. שנים שעשאוה פטורין. ונכרת האיש ההוא. המזיד ולא השוגג ולא המוטעה. מקרב עמו. ועמו שלום;

פס'. למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם. אמרו רבותינו בתורת כהנים שעד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישו בשעת היתר הבמות. ופסוק זה מדבר בקדשים שהקדישו בשעת אסור הבמות כגון הקמת המשכן שנאמר למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם המותרין להם כבר. על פני השדה. מלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור הבמות כזובח בשדה. והביאם לה'. זו מצות עשה. לא תעשה מנין ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים:

פס'. וזרק הכהן את הדם. זריקת כהן במזבח ה' ואין זריקת כהן בבמה שאפילו גרים נשים ועבדים כשרין לבמה. על מזבח ה' פתח אהל מועד. מלמד שאין מזבח בבמה. אלא שאפילו על הסלע ועל האבן. לריח ניחוח לה'. אין ריח ניחוח בבמה:

פס'. ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. אין שעירים אלא שדים שנאמר (ישעיהו י״ג:כ״א) ושעירים ירקדו שם, אשר הם זונים אחריהם. לרבות את שאר עבודת כוכבים. חקת עולם. לבית עולמים. תהיה. אפי' בזמן הזה. זאת להם. ואין חייבין עליהן כרת. לדורותם. שינהג איסור הדם לדורות:

פס'. ואליהם תאמר. כל האמור בענין. איש איש מבית ישראל. להביא שנים שהעלו זו דברי רבי ישמעאל. וחכמים אומרים דברה התורה כלשון בני אדם. ומן הגר אשר יגור בתוכם. לרבות נשי הגרים. בתוכם. לרבות נשים ועבדים. אשר יעלה עולה או זבח. לרבות כל הזבחים:

פס'. ואל פתח אהל מועד לא יביאנו. להביא כל הראוי לבא. ונכרת האיש. ולא הצבור. ההוא. אחד שהעלה חייב:

פס'. ואיש איש מבית ישראל ומן הגר. לרבות נשי הגרים. בתוכם. לרבות נשים ועבדים. אם כן למה נאמר איש איש. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון להביא ולד ישראל מן העובד כוכבים ומן העבד. אשר יאכל כל דם. להביא דם התמצית בחולין. ונתתי פני. פונה אני אליו לרעה. בנפש. ולא בצבור. האוכלת את הדם. אין הדם והחלב מצטרפין זה עם זה. והכרתי אותה מקרב עמה. ועמה שלום:

פס'. כי נפש הבשר בדם הוא. להגיד מה שגרם. לא תאכל הנפש עם הבשר. ואני נתתיו על המזבח לכפר על נפשותיכם לא על קרקעו של מזבח. כי הדם הוא בנפש יכפר. למדנו שאם נתן דם התמצית לא כפר. על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם. להזהיר הגדולים על הקטנים. והגר הגר בתוככם לא יאכל דם. שחפץ בו הקב"ה כאחד מכם:

פס'. ואיש איש מבני ישראל. שלשה פעמים אמר למעלה מן הענין הזה מבית ישראל כדי להכליל הכל מפני שהשוה הקב"ה האשה לאיש לכל איסורין שבתורה ופרשה זו נאמרה מבני ישראל. אלו הזכרים שאין דרך הנשים לצוד. ומן הגר. אלו הגרים. אשר יצוד ציד חיה או עוף. תאמר שאינו חייב לכסות אלא הנצודים בשדות במדבר ובכרמים. אווזין ותרנגולין מנין ת"ל אשר יצוד ציד מכל מקום. אלא למה נאמר אשר יצוד למדתך התורה דרך ארץ שלא יהא אדם אוכל בשר אלא בהזמנה. אשר יאכל, אף חיה הנאכלת. יוצא עוף הטמא שאינו נאכל. חיה או עוף. כדין עוף כך דין חיה מה עוף אשר יאכל אף חיה הנאכלת. חיה או עוף בין מרובה בין ממועט מכאן אמרו ושחט מאה חיה במקום אחד כסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד כסוי אחד לכולם. וכן השוחט כמה עופות ברכה אחת לכולן. ובלבד שלא ישיח. ואם שח צריך לחזור ולברך. רבי יהודה אומר שחט חיה יכסה ואחר כך ישחוט את העוף שנאמר חיה או עוף אשר יאכל אמרו לו והלא כבר נאמר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. ושפך וכסה במה ששפך יכסה לא יכסנו ברגל שלא יהו המצות בזויות עליו. ושפך וכסה מי ששפך יכסה. מעשה באחד ששחט ולא כסה ובא חבירו וכסה וחייבו ר' מאיר עשרה זהובים. ושפך וכסה מצוה שיכסנו הוא. כסהו ונתגלה פטור מלכסות. כסתו הרוח חייב לכסות. את דמו וכסה. מלמד שכל דמו חייב לכסות. דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות. א"ר יהודה אימתי בזמן שאין דם אלא הוא אבל יש דם אחר פטור מלכסות. וכסהו. יכול יכסה יכפה עליו את הכלי או אבנים ת"ל עפר. כללו של דבר בכל דבר שסופו להיות עפר מכסה זבל דק חול דק ובסיד ולבינה ובנסורת של חרשין דקה אבל לא בקמח ובסובין ובמורסן, מה עפר שמגדל צמחין אף כל שמגדל צמחין מכסין בו. בעפר. מכאן אמרו השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה:

פס'. כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. להגיד מה גרם. ואומר לבני ישראל ולא חששתי על שאר אומה ולשון. כי נפש כל בשר דמו הוא ג' דמים נאמרו בפסוק לדם התמצית ולדם הקזה ולדם האברין. כל אוכליו יכרת. חזר לדם הנפש. הוא יכרת. ולא המאכיל שהרי הגדולים מוזהרין על הקטנים אבל כרת אין אלא על האוכל בלבד:

פס'. וכל נפש. יכול אף הכנעני בכלל ת"ל באזרח ובגר מה אזרח בן ברית אף גר בן ברית זה גר צדק. אשר תאכל. אין אכילה פחותה מכזית. נבלה וטרפה. פרט לחרטום ולצפרנים ולכנפים ולנוצה. וכבס בגדיו ורחץ במים. במי מקוה. אינה מטמאה בגדים לא בתוך מעיו ולא בתוך הפה. אלא בבית הנפש וזו היא בית הבליעה. וכן מפורש בפרשת וכי ימות מן הבהמה. ומה בא לחדש חיוב כרת:

פס'. ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו. פסוק זה נאמר כגון שנכנס במקדש או שאכל קדשים בטומאה שנאמר עונש ואזהרה על ידי טומאה וחייב קרבן על ידי טומאה מה קרבן שחייב להלן על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה על ידי טומאת מקדש וקדשיו: