פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם דבור ואמירה להזהיר גדולים על הקטנים. אני ה' אלהיכם. אני הוא שקבלתם מלכותי על הר סיני כשאמרתי אנכי ה' אלהיך. אני הוא שאמרתי והיה העולם. אני דיין ומלא רחמים. אני דיין להפרע. אני נאמן לשלם שכר:

פס'. כמעשה ארץ מצרים. מלמד שהתעיבו המצרים מעשיהם על כל אומה. וביותר מקום שהיו ישראל יושבין שנאמר אשר ישבתם בה. וכמעשה ארץ כנען. מלמד שהתעיבו הכנענים מעשיהם מכל אומה. וביותר מקום שבאו בני ישראל שנאמר אשר אני מביא אתכם שמה. ובחקותיהם לא תלכו. מלמד שחקות הכנענים הבל הם. וכן ירמיהו אומר (ירמיהו י׳:ג׳) כי חקות העמים הבל (המה) [הוא]. ת"ר ובחקותיהם לא תלכו לא אמרתי אלא בחקי תועבותיהם. ומה היו עושין האיש נושא לאיש ואשה נושאת אשה והאשה נישאת לשנים. והאיש נושא אשה ובתה. ד"א ובחקותיהם לא תלכו. אלו שמנו חכמים שהם מדרכי האמורי:

פס'. את משפטי תעשו. אלו הדינין. ואת חקותי תשמרו ללכת בהם. לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. אני ה' אלהיכם. נאמן לשלם שכר:

פס'. ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים. וחי בהם לעולם הבא. אני ה'. נאמן לשלם שכר. ד"א ושמרתם את חקותי אלו מצות הדעת. ואת משפטי אלו שעובדי כוכבים משיבין עליהם כגון לבישת שעטנז וכלאים ואכילת חזיר:

פס'. איש איש. להביא העובדי כוכבים שהן מוזהרין על העריות כישראל. לא תקרבו לגלות. אחד האיש ואחד האשה מוזהרין על העריות. ד"א לא תקרבו לגלות קריבה של גילוי עריות אסור אבל שאינה של גלוי עריות מותר. שהרי אדם מנשק ומחבק את אחותו ואת דודתו ואת אמו. עולא אמר אפילו שום קריבה אסור. לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. אני ה'. שאם אין מכיר בו אלא בוראו הוא פורע ממנו שנאמר (איוב כד) וסתר פנים ישים כלומר יושב בסתר. עליון פנים ישים. אני ה'. לשלם שכר טוב לשומרי מצותי: ואלו הן העריות שחייבין עליהן כרת. אמו ואשת אביו. ואחותו בין מן האב בין מן האם. בתו. בת בנו. בת בתו. בת אשתו. בת בנה. ובת בתה. חמותו. ואם חמותו. ואם חמיו. ואחות אביו. ואחות אמו בין מן האב בין מן האם. ואשת אחי האב (מן האם). וכלתו. ואשת אחיו בין מן האב בין מן האם. ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם. הבא על אחת מכל העריות האלה הולד ממזר ועשאה זונה. ופסולה לכהונה ואינה צריכה הימנו גט לפי שאין תופשין בה קדושין:

פס'. ערות אביך וערות אמך. אביך ממש. מלמד שחייב עליו שתים משום זכור ומשום ערות אב. וערות אמך. זו האם. לא תגלה. בין בחיי האב בין אחר מיתת האב. אמך היא. משום אמו אתה מחייבו ואי אתה מחייבי שתים משום אמו ומשום אשת האב. דברי רבי יהודה. ד"א אמך היא בין מן האירוסין בין מן הנשואין:

פס'. ערות אשת אביך זו אשת האב אע"פ שנתגרשה הימנו לא תגלה ערותה. ערות אביך היא. אפילו לאחר מיתת אביך:

פס'. ערות אחותך בת אביך או בת אמך. זו בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו. מולדת בית או מולדת חוץ. והוא מפורש על בת אביך או בת אמך. ד"א מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרין לאביך הוציא כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו'. ד"א מולדת בית או מולדת חוץ בין מן הנישואין בין מן האירוסין אסורה משום אחות שאע"פ שאנס אביו אשה וילדה לו בלא קדושין אסורה היא לזה משום אחותו:

פס'. ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה. ולא זכר בתו אלא למדנו בתו מגזרה שוה. כתיב הבא כי ערותך הנה וכתיב שארה הנה זמה היא. מה להלן ג' דורות בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן ג' דורות. בתו ובת בתו ובת בנו. תדע שהרי בעונש לא אמר הכתוב איש אשר יקה את אשה ואת בתה זמה היא אלא אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא. אלא ללמד מהם גזרה שוה בתו ובת אשתו מה להלן ג' דורות אף כאן ג' דורות. ומה ג' דורות למטה בת אשתו ובת בתה אף ג' דורות למעלה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

פס'. ערות בת אשת אביך מולדת אביך. מה בא ללמדנו אם על אחותו בת אביו שלא בת אמו או בת אמו שלא בת אביו הרי כבר נאמר ערות אחותך בת אביך או בת אמך אלא זו היא בת אשת אביו מאביו שהיא בת אמו מאביו ומהו אשת אביך שיש לה אישות ממנו לכך נאמר אחותך היא שהיא אחותך ממש ללמדך שאין מזהירים מדין ק"ו לומר אם על אחותו בת אביו שלא בת אמו בת אמו שלא בת אביו חייב בת אמו ובת אביו לא כ"ש. אלא לומר שאין מזהירין מן הדין. ולכך הפריד בין האחיות ללמדך כשם שאין בתו נלמדת מדין ק"ו אלא בפירוש. ובתו אתיא ליה מדרשא כדרבא דאמר רבא אתיא הנה הנה מה להלן ג' דורות אף כאן ג' דורות אתיא זמה זמה לגבי עונש. כתיב הכא שארה הנה זמה היא וכתיב בעונש (ויקרא כ׳:י״ד) באש ישרפו אותו ואתהן מה להלן בשריפה אף כאן בשריפה אבל בת אשת אביו שלא בת אביו מותרת לו:

פס'. ערות אחות אביך וגו'. ערות אחות אמך וגו'. שאר אביך היא כי שאר אמך היא. לפי שיצאו מבשר אחד נקראין שאר על שם (מיכה ג׳:ב׳-ג׳) ואשר אכלו שאר עמי וגו'. כי אמיתת שאר הוא בשר לפיכך אמרו שארו זו אשתו שהיא בשר אחד עם בעלה שנאמר (בראשית ב) והיו לבשר אחד:

פס'. ערות אחי אביך. זה דודו. וחייב עליו שתים משום זכור ומשום דוד. אל אשתו לא תקרב דודתך היא. למדנו לענין עריות שהאשה כבעלה וכן אמרו רבותינו במסכת סנהדרין דודתך היא. בתמיהה. אשת דודו היא. אלא מלמד שהאשה כבעלה:

פס'. ערות כלתך. זו אשת הבן. אשת בנך היא. שחייב עליה בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו:

פס'. ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא. פרט לשמת אחיו בלא בן:

פס'. ערות אשה ובתה. שיש לה אישות הימנו. שארה הנה זמה היא. ללמד מכאן גזרה שוה לחמותו ואם חמיו ואם חמותו ג' דורות למעלה מג' דורות למטה:

פס'. ואשה אל אחותה לא תקח לצרור. לא אותה ולא את צרתה. לגלות ערותה עליה. עליה מה ת"ל לפי שנאמר (דברים כ״ה:ה׳) יבמה יבא עליה שומע אני אפילו במקום ערוה שנאמר ואשה אל אחותה לא תקח אפילו במקום עליה שאם נשאו שנים אחים שתי אחיות ומת אחד מהן בלא בן אסור לישא את אחותה ואפילו צרת אחות אשתו אסורה לו שנאמר לצרור לא היא ולא צרתה. מכאן אמרו חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף כל הדורות. ושאר כל העריות למדים מאחות אשה. מה אחות אשה ערוה ופוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום אבל לאחר מיתתה מותר באחותה. אף כל העריות ששנינו במסכת יבמות בתו ובת בתו וכו' פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום. בחייה. אסור אבל לאחר מיתתה מותר באחותה. שלא אסרה תורה אלא בזמן שנעשו צרות זו לזו. ושאמר שתי נשים בעלמא אסורות. בידוע שאין להם לא דת ולא חוק. שהרי כמה צדיקים נשאו שתי נשים כגון אלקנה ודוד ושלמה. ובדברי הימים כמה בשתי נשים. אלא ודאי כשם שטעו בשתי נשים כך טעו בשתי אחיות בכי ישבו אחים יחדו שגם אלו אחיות. ורבותינו חקרו ודרשו התורה על בוריה כנתינתה מהר סיני:

פס'. ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. טוביהו בר' אליעזר הרב אמר למה נסמכה גלוי עריות נדה לאחות אשה אלא לומר לך מה נדה יש לה היתר לאחר זמן אף אחות אשה יש לה היתר לאחר זמן מיתת אשתו. כיוצא בדבר הזה אמרו רבותינו ז"ל ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. כנדה. מה נדה יש לה היתר לאחר זמן לאחר טהרתה. אף אשת אחיו יש לה היתר כגון שאין לו בן. לגלות ערותה. מלמד שהעראה כגמר ביאה:

פס'. ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה. בנין אב לכל העריות שנקראין טומאה:

פס'. ומזרעך לא תתן להעביר למולך. כל שהמליכו עליו אפילו צרור ואפילו קיסם. להעביר. כדרך שהיו עושין בתופת וגיא בן הנם מדורות אש ומעבירים בניהם בהם. ולמה נסמך העברת מולך לאשת איש ללמדך שכל הבא על אשת חבירו ומוליד בן סופו שהבן הולך ועובד עבודת כוכבים לכך נאמר לא תתן. נאמר במולך ומזרעך ונאמר באשת איש לזרע. ולא תחלל את שם אלהיך. מלמד שטומאת עבודת כוכבים חילול השם. שכל הכופר בעבודת כוכבים מקדש את השם כדרך שקידשו את השם דניאל חנניה מישאל ועזריה [א] בשעה שיצאו מתוך הכבשן. עליהם אמר שלמה (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. פירוש. שלא כפפו קומה לעבודת כובבים וקומתן זקופה כתמר. אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב לעתיד לבא:

פס'. ואת זכר לא תשכב. לא תשכב משכבי אשה. קרי ביה לא תשכב מלמד שאחד השוכב ואחד הנשכב במשמע אף הנשכב בעונשין. משכבי אשה. מלמד ששני משכבות באשה והבא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב. לפיכך הוצרך לומר משכבי אשה מיעוט משכבי שנים. ודרך אברים פריצותא היא. תועבה היא. תועה בה שהרי אין לו ממנו זרע אנשים. ד"א תועבה היא התעיבו הכתוב יותר מן החמור. שהחמור אינו בא על החמור אלא על החמורה. וזה התעיב דרכו יותר מן החמור ומן שאר כל בהמה ועוף:

פס'. ובכל בהמה. בין בהמה בין חיה בין עוף (בין שחוטין בין חיים). לא תתן שכבתך. שאחד הרובע ואחד הנרבע במשמע. לטמאה בה. אבל אין בה זרע. ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא. תבלין של טומאה הוא. תנן התם במסכת עריות המקדש את האשה הרי זה אסור בז' עריות הקרובות לאשתו. אמה ואם אמה ואם אביה. בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה כל זמן שהיא קיימת ואם בא על אחת מאלו אשתו לא נפסלה לו. הנבעלת באונס מותרת לחזור לו. ברצון אסורה ככל האסורות. (איסור ערוה שבא עליהן אינן צריכות הימנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו ואשת איש שצריכות גט הימנו לפי שיש להן היתר לאחר זמן [ב]): אלו הן העריות. אמו. ואשת אביו. ואחותו בין מן האב בין מן האם. בתו ובת בתו. אשתו ובתה ובת בתה. חמותו. ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו ואחות אמו בין מן האב בין מן האם ואחות אשתו בחייה ואשת איש והנדה: ואלו הן השניות. אם אביו ואם אמו ואשת אביו ואשת אבי אמו ואשת בן בנו ואשת אחי אמו ואשת אחי אביו מאמו אם אבי אביו ואם אבי אמו. כל השניות שמנו חכמים אם נשאת הולד כשר ואין בהם משום ערוה. ואשת אחי אמו שניה בין מן האב בין מן האם הולד כשר וצריכה גט. אשת חמיו ואשת חורגו אסורה מפני מראית העין. בת חורגו אסורה לו. וחורגו מותר. אבל אמרו חכמים בת הגדלה בין האחים אסורה מפני מראית העין. הסוטה אסורה לזה ולזה (ולזה). הנותן רשות לשלוחו לקדש ולא חזר השליח נאסר זה בכל הנשים שבעולם עד שימצא אשה שאין לה לא אם ולא אחות ולא בת ולא אחת משבע עריות שאמרנו למעלה דחיישינן שמא שלוחו קידש אחת מהן:

פס'. אל תטמאו בכל אלה. בין בכולם בין במקצתם. כי בכל אלהנטמאו הגוים אשר אני משלח מפניכם. לפי שלא זכו לארץ ישראל אנימשלח אותם מפניכם. כלומר הזהרו בכם פן גם אשלח אתכם מתוכה:

פס'. ותטמא הארץ. מלמד שהארץ מטמאה על ידי דברים הללו. ואפקוד עונה עליה. כיון שאני פותח את הפנקס מיד אני גובה את הכל. ותקיא הארץ את יושביה. כאדם שהוא מקיא את מזונו:

פס'. ושמרתם אתם. ולכם נאה לשמור. וכן שלמה אומר (שיר השירים ד׳:י״ב) גל נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום. גן נעול אלו הבחורים. גל נעול אלו הבתולות כענין טרוקו גלי. ולא תעשו מכל התועבות האלה. אלה בכרת ולא עון מדות בכרת. האלה. לא מהם ולא ממקצתם. האזרח. לרבות נשי האזרחים. הגר. לרבות נשי הגרים. בתוככם. לרבות נשים ועבדים:

פס'. כי את כל התועבות האל. אל בכל מקום קשה. וכן הוא אומר (יחזקאל י״ז:י״ג) ואת אילי הארץ לקח:

פס'. ולא תקיא הארץ אתכם. מלמד שהארץ מתחייבת גלות ע"י הדברים הללו:

פס'. כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה. אפילו ממקצתן. ונכרתו הנפשות העושות. לרבות הנשים לכרת. העושות. ולא הקריבות. מקרב עמם, ועמם שלום:

פס'. ושמרתם את משמרתי. עשו משמרת למשמרתי. אלו השניות שגזרו עליהן חכמים. ד"א ושמרתם את משמרתי. להזהיר בית דין על כך. לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשה וגו'. מלמד שכל העריות נקראו טומאה. אני ה' אלהיכם. הוא שאמרנו שהעריות פתח בהם ביו"ד ה"א וחתם ביו"ד ה"א: