פרשת קדושים

כתוב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו: (תהילים ל״ד:ט״ו)

שלא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואיגרה בשינה. ת"ל ועשה טוב אין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. בקש שלום אין שלום אלא תורה שנאמר (שם ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואומר (שם ב) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. ורדפהו. במקום אחר. כדתנן הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימוה בידיך (שם ג) ואל בינתך אל תשען. ד"א סור מרע ועשה טוב סור מרע אלו עריות שנקראו רע שנאמר (שם יא) יד ליד לא ינקה רע. וכו'. אמרו רבותינו כל המרצה מעות מידו ליד אשה כדי להסתכל בה לא ינקה מדינה של גיהנם. ומנין שהפסוק הזה מדבר בזונה שנאמר אחריו (שם) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ולפי שלמעלה מן הענין אמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו' ונאמר אל תטמאו בכל אלה לכך אמר דוד סור מרע ועשה טוב. ואומר (שם טו) למען סור משאול מטה. ואין שאול אלא זונה. שנאמר (שם ט) בעמקי שאול קרואיה. ועשה טוב. לקדש עצמך אפילו במותר לך שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם. שהרי הנמלט מן הזונה נקרא טוב שנאמר (קהלת ז׳:כ״ו) טוב לפני האלהים ימלט ממנה. בקש שלום. בקש להתקדש להביא עליך שלום שהרי הרשע אין לו שלום שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ״א) אין שלום אמר (אלהים) [אלהי] לרשעים, ורדפהו. שתהא כובש את יצרך וכן הוא אומר (תהילים קי״ב:א׳) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. אשרי איש ולא אשרי אשה אמר רבי אלעזר אשרי איש שמתגבר ביצרו כשהוא איש כלומר בבחרותו. וכן הוא אומר (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. במצותיו חפץ מאד. ולא בשביל שיקבל שכר המצות. הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו' עד ויהי מורא שמים עליכם:

וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל כל עדת בני ישראל. מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה. ואמרת אליהם אזהרה לבית דין. קדושים תהיו. פרושים תהיו. כי קדוש אני ה' אלהיכם. שאם מקדשים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאלו קדשתם אותי. ואע"פ כי קדוש אני ה' אלהיכם בין מקדשים אתם בין שאין מקדשים:

פס'. איש. אין לי אלא איש אשה מנין. ת"ל תיראו שנים. אלא מה ת"ל איש לפי שהאיש יש בידו יכולת והאשה אינה מספקת מפני שרשות אחרים עליה. אמו ואביו. גלוי וידוע לפני הקב"ה שהבן מתירא מן האב יותר מן האם לפיכך הקדים הכתוב מורא האם למורא האב. תיראו. אי זה הוא מורא לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. את שבתותי תשמרו. מלמד שאם אמר לו אביו ואמו חלל את השבת יכול ישמע להן. ת"ל ואת שבתותי תשמרו. כלכם חייבין בכבודי ובמוראי. מוראי קודם לאב ולאם. מכאן אתה למד לכל המצות שלא ישמע אדם לאביו ולאמו לעבור על אחת מכל המצות:

פס'. אל תפנו אל האלילים. עשרה שמות מגונים לעבודת כוכבים אלילים לשון הלולים. פסל שנפסלין. מסכה לפי שנסכת. מצבות על שעומדים ולא זזים. עצבים שנעשים פרקים. תרפים על שמתרקבין. גלולים על שהם נעולים. שקוצים שהן משוקצים, חמנים על שהן עומדין בחמה. אשרין שהן מתאשרין מאחרים. אל תפנו. אפילו להביט אליהם להסתכל בדמותם אסור:

פס'. וכי תזבחו זבח שלמים לה'. מה בא ללמדנו והלא תורת השלמים נאמרה בפרשת צו (ויקרא ז׳:י״א) זאת תורת זבח השלמים אלא ללמד לרצונכם על דעתכם זבוחו. תזבחהו לשם אותו הזבח:

פס'. ביום זבחכם יאכל וממחרת. בא ללמד שתחלת הזביחה לא תהא אלא על מנת לאכל לשני ימים:

פס'. ואם האכול יאכל. אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח שהכל מפגל בה שאם שחטו על מנת לאכלו חוץ לזמנו או חוץ למקומו שפוגל:

פס'. ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל. זה בנין אב בכל שהוא קודש ועשהו (פיגול) חייבין עליו כרת:

פס'. ובקצרכם את קציר ארצכם. פרט לשקצרוהו לסטים קרסמוה נמלים שברתה הרוח. מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה והפאה. רבי יהודה מחייב בשכחה שאין שכחה אלא בשעת העימור כדמפורש במסכת זרעים. לא תכלה פאת שדך. אין פאה אלא מחמת הכלוי. אין פאה אלא מחמת בסוף. שדך. לא שדה אחרים. שדך. לחייב על כל שדה מכאן אמרו אלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית וכו'. ולקט קצירך לא תלקט לא תסייע את העני:

פס'. וכרמך לא תעולל. אפילו כולו עוללות. ופרט כרמך לא תלקט. שלא יניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר וכן הוא אומר (משלי כ״ב:כ״ח) אל תסג גבול עולם אשר וגו'. לעני ולגר. מה עני מחוסר ובן ברית אף כולן חסרין ובני ברית הנח לפניהם והם יבזבזו ואפילו תשעים ותשעה אומר לחלק ואחד אומר יבזבז ואפילו ידיו רפות לזה שומעין שאמר כהלכה שנאמר תעזוב. אני ה' אלהיכם. אמר הקב"ה איני גובה מכם אלא נפשות שנאמר (שם) אל תגזל דל. וכתיב (שם) כי ה' יריב ריבם. וקבע את קובעיהם נפש:

פס'. לא תגנבו. אזהרה לגנב. לא תגנבו. על מנת למיקט. פירו"ש. לצערו לפי שראהו שאינו משמר כליו שלא כהוגן וזה גונבו לצערו ולהחזירו לו אסור. בן בג בג אומר לא תגנוב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גנב. ולא תכחשו ולא תשקרו. אפילו כל שהוא. איש בעמיתו. לרבות אפילו איש באשה. או אשה באיש. מלמד שאם גנב סופו להשבע בשקר. וחללת את שם אלהיך. מלמד ששבועת שוא היא חלול השם. ד"א וחללת אתה נעשה חולין לחיה ולבהמה וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ד:ה׳-ו׳) על כן אלה (אבלה) [אכלה] ארץ וגו' [א]:

פס'. לא תעשוק את רעך. זה הכובש שכר שכיר. ולא תגזול כמשמעו. לא תלין פעולת שכיר. אפילו שכר בהמה ושכר הכלים. אתך. בזמן שתבעו. לא תבעו אינו עובר. עד בקר. שכיר יום גובה כל הלילה. שכיר לילה גובה כל היום:

פס'. לא תקלל חרש. מרבה אפילו בר ישראל שאינו שומעך. ק"ו לפניו. ולפני עור לא תתן מכשול. למי שהוא עור בדבר שלא להאכיל את חבירך דבר האסור ושלא להורות לו דבר שלא כהוגן. ושלא ליתן כוס יין לנזיר והוא סבור שכר תמרים ותפוחים הוא וכן כיוצא בהם. היה נוטל עמך עצה לא תתן לו עצה שאינה הוגנת לו. ויראת מאלהיך אני ה':

פס'. לא תעשו עול במשפט. מלמד שהדיין שמקלקל את הדין נקרא עול וגורם לטמא את האדם ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם. לא תשא פני דל. רבותינו אמרו שלא תאמר הואיל וזה עני יש לו דין עם העשיר אזכנו כדי שיהא מתפרנס בכבוד ת"ל לא תשא פני דל. ולא תהדר פני גדול. שלא תאמר היאך אביישנו בדין לחייבו ת"ל לא תהדר פני גדול. בצדק תשפוט עמיתך שלא יהא אחד אומר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך ושלא יהא אחד יושב ואחד עומד. ד"א בצדק תשפוט עמיתך. מכאן אמרו הוי דן את כל האדם לכף זכות:

פס'. לא תלך רכיל. שלא תהא רך לזה וקשה לזה. ד"א לא תהיה כרוכל המטעים דברים והולך. וכן אמר שלמה (משלי י״א:י״ג) הולך רכיל מגלה סוד. ולא תעמוד על דם רעיך. שלא תראה את חבירך שחיה גוררתו או לסטים באין עליו ועומד לפי שאתה חייב להצילו. אני ה'. בדבר שבלב נאמר בו אני ה':

פס'. לא תשנא את אחיך בלבבך. יכול לא תכנו ולא תסטרינו ולא תקללנו. ת"ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר. הוכח תוכיח. אפילו ד' או ה' פעמים ומנין שאתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל לא תשא עליו חטא. תניא אמר רבי טרפון תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח טול קיסם מבין שיניך אומר לו טול קורה מבין עיניך, אמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שכמה פעמים לקה עקיבא בן יוסף על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל בי רבי וכל שכן שהוסיף בו אהבה שנאמר (משלי ט׳:ח׳) הוכח לחכם ויאהבך. עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה. ושמואל אמר עד קללה. ורבי יוחנן אמר עד נזיפה. ושלשתן מקרא אחד דרשו (שמואל א כ׳:ל׳) ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וכתיב (שם) ויטל שאול את החנית עליו להכותו למאן דאמר עד הכאה דכתיב להכותו. ומאן דאמר עד קללה דכתיב לבשתך. ומאן דאמר עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול:

פס'. לא תקום. אמר לו השאילני מגלך ולא השאילו למחר אמר לו הלא השאילני קרדומך ואמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני זו היא נקימה. למחר א"ל השאילני מגלך א"ל הילך איני כמותך שלא השאלתני זו היא נטירה שהרי נטר בלבו. ולא תטור את בני עמך. אבל (נוקם) אתה לאחרים. ואהבת לרעך כמוך. מכאן אמרו הלל הזקן דעלך סאני לחברך לא תעביד. אני ה'. כל דבר המסור ללב נאמר בו אני ה':

פס'. את חקותי תשמרו. רבנן אמרי חקים שנחקקו כבר היכן נחקקו את הבהמה למינה ואת כל רמש האדמה למינהו. מכאן שנאסרו בני נח בכלאים. בהמתך לא תרביע כלאים. [א] אבל להעמיד בהמה לפני הזכר מין במינו מותר. שדך לא תזרע כלאים. מנין אפילו אם היו לא יקיים ת"ל לא. כלאים. לא אמרתי אלא משום כלאים, ובגד כלאים. לרבות הלבדין. שעטנז. שוע טווי ונוז. ד"א שעטנז זה הצמר שמעטה את הצאן ונוז זה נוץ של פשתן שהוא נץ מן הארץ. ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים. דכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים. לא יעלה עליך. יכול לא יפשילו במקל אחוריו ת"ל לא תלבש. אין לי אלא שלא ילבש מנין שלא יכסה. ת"ל לא יעלה עליך [אבל] מותר אתה להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים לא יעשה כן שלא תעלה נימא על בשרו:

פס'. ואיש. פרט לקטן. כי ישכב את אשה. פרט לקטנה. שכבת זרע. פרט למערה. והיא שפחה. יכול בשפחה כנענית הכתוב מדבר ת"ל והפדה. אי והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה. הא כיצד פדויה ושאינה פדויה שחציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר. ד"א והפדה לא נפדתה. בכסף. או חופשה לא ניתן לה. ולהלן הוא אומר וכתב לה ספר כריתות מה להלן בשטר אף כאן בשטר. בקורת תהיה. מלמד שהיא לוקה יכול אף הוא ילקה ת"ל תהיה. היא לוקה והוא אינו לוקה ד"א בקורת תהיה (ב' קראי) [בקראי]תהא דתנו רבנן במסכת מכות גדול שבדיינין קורא והשני מכה והשלישי אומר הכהו. מאי קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו'. ואמרי לה בקורת ברצועות של בקר כדתנן ורצועה של עגל בידו כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה. לא יומתו כי לא חופשה. הא אם חופשה הרי אלו חייבין מיתה. כל העריות עושה בהם מערה כגומר ובשפחה חרופה לא עשה בה מערה כגומר. כל העריות האיש והאשה שוין בקרבן ובמכות. ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה. הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות בחטאת והשפחה באשם כל העריות בנקבה והשפחה בזכר. פירוש בפרשת ויקרא שעירת עזים נקבה או כשבה. בשפחה איל זכר. ובשפחה המזיד כשוגג. והביא את אשמו לה'. נאמר כאן איל אשם ונאמר להלן אשם בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם. מה איל אשם אמור להלן בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים:

פס'. וכפר עליו הכהן באיל האשם וגו'. מלמד שהוא מביא אחת על דברים הרבה. ונסלח לו מחטאתו. לעשות את המזיד כשוגג. (כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן. ובשפחה חרופה היא לוקה והוא אינו לוקה הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות לא עשה בהן את המזיד כשוגג ובשפחה חרופה עשה בה את המזיד כשוגג):[א] עי' ב"מ צ"א

פס'. וכי תבאו אל הארץ. המיוחדת. ונטעתם. פרט לשנטעו עובדי כוכבים עד שלא באו ישראל. ונטעתם. פרט לעולה מאליו. כל עץ מאכל. ולא עץ סרק. עץ מאכל. פרט לנוטע לסייג ולקורות. מאימתי הוא מונה משעת נטיעתו. וערלתם ערלתו. ערלה בכל מקום מאוסה. ערלה. שהכנענים נתגנו בה שנאמר (ירמיהו ט׳:כ״ה) כי כל הגוים ערלים (וכאן הוא אומר וערלתם ותרחקו) עיקר ערלה מאוס. את פריו. פרט לעלין ולולבין. שלש שנים יהיה לכם ערלים. לרבות את שלאחר ג' שנים שבאו מתוך שלש שנים שהן אסורין. לא יאכל. אפילו בהנאה:

פס'. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש. להביא שלשים יום לפני ראש השנה שהוא בכלל שנה. קדש הלולים, מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. מכאן א"ר עקיבא במסכת ברכות לא יטעום אדם כלום קודם שיברך:

פס'. ובשנה החמישית. פעמים שבחמישית וחייבין עליו משום (רביעית) [רבעי]. להוסיף לכם תבואתו. אמר ר' עקיבא שלא יאמר אדם ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו. מלמד שאינו נפדה אלא תבואה. מכאן אמרו אין פודין את (הרביעי) [הרבעי] עד שיבא לעונת המעשרות:

פס'. לא תאכלו על הדם. מכאן לאוכל מן הבהמה עד שלא תצא נפשה עובר בלא תעשה. ד"א לא תאכלו על הדם. מכאן שאין מברין על הרוגי בית דין. וחכמים אומרים לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. ד"א לא תאכלו על הדם כענין שנא' בשאול (שמואל א י״ד:ל״ג) הנה העם חוטאים לה' לאכל על הדם. לא תנחשו. כגון אלו שמנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים וכן כיוצא בהם. לא תעוננו. אלו אוחזי העינים. רבי עקיבא אומר לא תעוננו אלו מחשבי העתים. היום יפה ליקח. למחר יפה ליתן. אל תתחיל בי. שחרית הוא. ראש חודש הוא. מוצאי שבת הוא. כל אלו וכיוצא בהן:

פס'. לא תקיפו. אחד המקיף ואחד הניקף. פאת ראשכם. סוף הראש אלו הצדעין מיכן ומיכן. ולא תשחית את פאת זקניך. אין השחתה אלא בתער הא אם גלח במספרים פטור. פאת זקניך. סוף זקניך מכאן אמרו חייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן. ועל הזקן שנים מכאן ושנים מכאן ואחת באמצע מלמטן. ואלו הם פירושם שתי שיבולי הזקן התלוים על מדותיו ושני ראשי השפתים באמצע מלמטן שתחת השפה על סנטרו:

פס'. ושרט לנפש. יכול אם שרט על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים יהא חייב ת"ל לנפש. לא אמרתי אלא סריטה על מת. לנפש. על כל מת ומת. וכתבת קעקע. עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם. אני ה'. אמר רבי שמעון אינו חייב עד שיכתוב את השם. אל תחלל את בתך להזנותה. זה המוסר את בתו פנויה שלא לשם אישות. וכן המוסרת עצמה שלא לשום אישות. ולא תזנה הארץ. שמלמדין זנות לעולם. ומלאה הארץ זמה. אין מעשה יחידי כלום אלא על שמחטיאין את הרבים כגון ירבעם בן נבט. ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואין ידוע על איזה מהן בא מלאה הארץ זמה. וכן היא שקבלה מאנשים הרבה ואין ידוע מאי זה מהן קבלה ושגג והשיא לבנו את בתו או הוא עצמו בא על בתו נמצא נשוי לבתו ובנו נשוי לאחותו נמצא ממלא את כל העולם ממזרין ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה מאי זמה. זו מה [א] כלומר זו מה תקנה יש בה שמעות לא יוכל לתקון. ד"א ומלאה הארץ זמה. מלמד שהבא על נשים הרבה כאלו בא על אשה ובתה או על אשה ואמה. נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה היא. את שבתותי תשמרו. מה שבת לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שפיקד (את) [על] השבת אף המקדש לא מן המקדש אתה מתירא אלא ממי שפיקד על המקדש. איזו הוא מורא לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל גבי רגליו ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מק"ו. ומה לפני מלך בשר ודם אינו רשאי לרוק. לפני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה. ולמה הסמיך שמירת שבת למורא מקדש ללמדך מה שבת בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים. אף מקדש בין בזמן שהוא קיים בין בזמן שאין קיים. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ו:ל״א) והשמותי את מקדשיכם אע"פ ששממו קדושתם עליהם:

פס'. אל תפנו אל האובות ואל הידעונים. אוב זה פיתום המדבר משחיו וכה"א (ישעיהו כ״ט:ד׳) והיה כאוב מארץ קולך. ידעוני זה המדבר בפיו שמניח עצם ידוע בפיו ומדבר מאליו ידועי מין חיה הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה. אל תבקשו לטמאה בהם. מלמד שאין באין על האדם אלא אם כן הפנה דעתו להן ונטמא להן:

פס'. מפני שיבה תקום. יכול מפני אשמי ת"ל זקן. ואין זקן אלא חכם שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. רבי יוסי הגלילי אומר זקן זה שקנה חכמה. מלמד שצריך אדם לעמוד בפני רבו מובהק כמלוא עיניו. והדרת פני זקן. יכול יהדרנו בממונו ת"ל תקום והדרת. מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון כיס. איזה הוא הידור תוך ד' אמות. ויראת מאלהיך. שלא יעצים עיניו כאלו לא ראהו והדבר הזה מסור ללב. ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת מאלהיך ואי מקיף שלא להטריח מאריך חיי:

פס'. וכי יגור אתך גר. אם בא ואמר לך גר אני יכול תקבלנו ת"ל אתך במוחזק לך. לא תונו אותו. באונאת דברים הכתוב מדבר שלא תאמר לו אתמול היית עובד עבודת כוכבים ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה. הפה שאכל נבילות וטרפות היאך יקרא ק"ש:

פס'. כאזרח מכם. מה אזרח שקיבל עליו כל דברי תורה אף גר שקיבל עליו כל דברי תורה שאם קיבל עליו כל דברי תורה כולה חוץ מדקדוק סופרים אינו גר. יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך. כשם שנאמר בישראל ואהבת לרעך כמוך כך נאמר בגרים. כי גרים הייתם בארץ מצרים, מנפשכם. דעו את נפש הגר:

פס'. לא תעשו עול במשפט. אינו אומר לדיין שכבר נאמר למעלה לא תעשו עול במשפט (לא תשא פני דל). אלא מלמד שהמודד נקרא דיין. שאם שקר במדה במשקל ובמשורה נקרא עול שנאוי משוקץ חרם ותועבה וגורם לו דברים שאמורים למעלה בדיין. במדה. זו מדת הארץ. פירשו רבותינו בתלמוד שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים לפי שהחבל שהוא מודד בו פעמים נמשך ופעמים נקפץ. במשקל. זו טרטני. פירשו חכמים בבבא בתרא בפרק המוכר את הספינה. תנו רבנן נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים וזהו לשון המאזנים וגבוה מן הארץ ג' טפחים וקנה ומתנה שלה י"ב טפח של צמרים (וזו היא טורטני גדולה). וקטנות אינן תלוים אלא ב' טפחים וגבוה מן האדן טפח וקנה ומתנה שלה [א] ע' נדרים נ"א ע"ב הוא החבל וכו'. ע"א במשקל שלא יטמין משקלותיו במלח כדי שיכבדו. ובמשורה. זו מדת הלח שמוכר בו יין ומהו עול שלה שלא ירתיח. שאם מלא את הכלי בזריזות הרי הוא מתמלא קצף ומתחסר מקחו של חבירו. בוא וראה כמה גדול עונשו של גזלן ומה משורה ששיערו חכמים אחד משלשים וג' בלוג הקפידה עליו התורה ק"ו להין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין וכו'. ע"א ובמשורה. זו המחק. פירוש העץ שהוא מוליך ומביא על האיפה להשוותו. ת"ר אין עושין את המחק לא של דלעת מפני שהוא מיקל וצף על האיפה ולא של מתכת מפני שהוא מכביד ומוריד את התבואה אבל עושה הוא של זית ושל אגוז ושל שקמה. ת"ר אין עושים את המחק צדה אחת עבה וצדה אחת קצר מפני שהוא מרמה בה ולא ימחוק בבת אחת שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח ולא ימחוק מעט מפני שרע ללוקח ויפה למוכר. ועל כולן א"ר יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר. אוי לי אם אומר שמא ילמדו הרמאים אוי לי אם לא אומר שלא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו ואעפ"כ אמרה משום שנאמר (הושע י״ד:י׳) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. תניא לא יעשה אדם מדה חסרה בתוך ביתו ואפילו הוא עביט של מימי רגלים:

פס'. מאזני צדק, צדק את המאזנים יפה. אבני צדק. צדק את המשקולות יפה. איפת צדק. צדק את האיפות יפה. הין צדק. צדק את ההינין יפה. מכאן אמרו הסיטון מקנח את מדותיו אחת לשלשים יום ובעל הבית לי"ב חודש. החנוני מקנח את מדותיו פעמים בשבת וממחה את משקלותיו פעם אחת בשבת וחייב להכריע לו טפח שנאמר מאזני צדק. צדק משלך ותן לו:

מדש מכיון שאמר איפת צדק למה לי הין צדק אלא שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק כלומר אם תאמר הין או לאו קיים דבריך. יהיה לכם. מלמד שיעמיד אגרדמים על המדות ולא על השערים. ד"א יהיה לך אם יהיה לך איפת צדק והין צדק יהיה לך ממון. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. על מנת שתקבלו עליכם המצות:

פס'. ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. ליתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים. אני ה'. נאמן לשלם שכר. את כל. שלא יאמר אדם הואיל ושמרתי ועשיתי מצות הרבה דיי ת"ל את כל חקותי ואת [כל] משפטי. אני ה'. נאמן ליתן שכר על כל אחת ואחת וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: