Midrash Lekach Tov, Leviticus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פס'. ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת יהיה קרבנו. טוביהו ברבי אליעזר זצ"ל אמר ארבעה לשונות דברה תורה. איש אדם נפש בשר. אדם. "אפר "דם "מרה. בשר. "בושה "סרוחה "רמה. ואיכא דאמרי "בושה "שאול "רמה. דכתיב בשי"ן. נפש "נקיה "פרושה "שלמה. בקרבנות אמרה תורה אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן ואם מן העוף כולם יש בהן צד השוה לאדם. "אפר "דם "מרה יביא האדם את אלה לפני ה' ויתכפר לו יבוא דם אדום ויכפר על חטאות אדומים. בשחין נאמר בו בשר שהרי אדם לא נאמר בו ונרפא. בשר נאמר בו ונרפא. במנחות נאמר נפש כי תקריב, מה נפש נקיה אף מנחת הסולת נקיה. ויצק עליה שמן אלו מעשים טובים שנאמר (קהלת ט׳:ח׳) ושמן על ראשך אל יחסר, ואומר (קהלת ז׳:א׳) טוב שם משמן טוב. ונתן עליה לבונה שריחו נודף דהוא רצוי בעיני אלהים ואדם. ד"א ונפש כי תקריב מלמד שהנפש הנדיבה אפילו כל שהוא מביאה מתקבל לפני בוראה. דוגמא לדבר אגריפס המלך ביקש להקריב אלף עולות ביום אחד והקדימו העני בשתי תורים וכן בעל השור הקדימו עני באגודת ירק כדרך (שדרך) רבי תנחום ברבי חנילאי. איש. נאמר על שם המצות מפני ששמו של הקב"ה משותף באיש ובאשה אם מקיימין מצותיו שכינה ביניהם ואם לאו שכינה מסתלקת מהן ואש אוכלתן. תנו רבנן ונפש להרבות כהן משוח שיביא מנחת נדבה. ד"א ונפש יכול גזרה. ת"ל כי תקריב אינה אלא רשות. קרבן מנחה מלמד שהיחיד מתנדב לבונה. מנחה ליתן את האמור כאן בכל המנחות סלת מה סלת האמור להלן מן החטין אף סלת כולו מן החטין. סלת יהיה קרבנו שלא יתנדב אלא מן החמין. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. ויצק עליה שמן על כולה מפני שהוא נבלל עמה (ולא) נקמצת עמה. ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה. ואיני יודע כמה אלא מה קמיצה מלוא קומץ אף לבונה מלוא קומץ. רבי יהודה אומר מיעט לבונתה כשרה [והביאה] מלמד שיציקה ובלילה כשירין בכל אדם:
פס'. והביאה שלא יביאנה חציין שאם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונים לא יביאנה בשני כלים אלא בכלי אחד. אל בני אהרן הכהנים אפי' הן רבואות וכן הוא אומר (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך. הכהנים וקמץ. מצות קמיצה בכהנים. וקמץ. קומץ אחד לעשרון. קומץ אחד לששים עשרונים. והיכן אתה מוצא מנחה של ששים עשרונים כגון יו"ט הראשון של חג הסוכות שחל להיות בשבת י"ג פרים י"ד כבשים שעיר עזים שני כבשים של שבת אילים שנים כל הראוי לבילה כגון ששים עשרון שראוין ליבלל אע"פ שלא בלל כשר. שאין בלילה מעכבת היינו דאמר רבי זירא (ליבלל בכלי) אבל (אמר) עשרון שאין ראוין לבילה בכלי אחד בלילה מעכבת. מנא לן משמן מה שמן לוג אחד לעשרון אחד. לוג אחד לששים עשרונים שנאמר (ויקרא י״ד:כ״א) למנחה ולוג שמן. וקמץ משם. ממקום שרגלי הזר עומדת. (שם ו) מלוא קומצו. יכול מבורץ ת"ל בקמצו. יכול יקמוץ בראשי אצבעותיו ת"ל מלוא קומצו. כיצד עושה חופה אצבעותיו על פס ידו. במחבת או במרחשת (וקובץ) ומוחק באגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה וזו היא אחת מעבודות קשות שבמקדש. מסלתה ומשמנה. שתהא הסלת בלולה בשמן. ד"א מסלתה ומשמנת שאם חיסר סלתה או שמנה כפולה. ד"א מסלתה ולא מסולת חברתה. משמנת ולא משמן חברתה מיכן אמרו שתי מנחות שנתערבו אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה כשרות. ד"א מסלתה ומשמנה שאם קמץ ועלה בידו צרור או גרגר מלח או קורט של לבונה פסול. על כל לבונתה. שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. אזכרתה. נזכרים בה. לה' לשם:
פס'. והנותרת מן המנחה. פרט לשחסרה. היא. פרט לשחסר קומצה. לאהרן. תחלה ואחר כך לבניו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת. ד"א לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי ה'. אין להם אלא לאחר מתנות האשים. צא ולמד ומה אם הכהנים שלא היה להם טורח משא אלא מן העזרה למזבח היו נוטלין המתנות בעולם הזה ישראל שמביאין נדריהן ונדבותיהם עולותיהם וזבחיהם לפני קונם על אחת כמה וכמה. ועליהם הכתוב אומר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ואומר (שם סח) ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה:
פס'. וכי תקריב. רשות כשתקריב. קרבן מנחה קרבן אחד הוא מביא ואינו מביא חלות (לרקיקין) [ורקיקין]. מאפה תנור. ולא מאפה קופח ולא מאפה רעפים ולא מאפה יורות. סלת. להביא מן החטין. חלות מצות בלולות בשמן. (אין) [ואין] הרקיקין בלולות. ורקיקי מצות משוחים בשמן מה ת"ל בשמן בשמן שתי פעמים להכשיר בשמן השני ובשמן השלישי כדתנן במסכת מנחות בפרק כל קרבנות הצבור (דף פו) שלשה זיתים ובהם שלשה שמנים הזית הראשון מגרגרו בראש הזית וכותש ונותן לתוך הסל. ר' יהודה אומר סביבות הסל זה ראשון. (טען) [חזר וטען] בקורה ר' יהודה אומר באבנים זה שני. חזר וטחן וטען זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השני מגרגרו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל. ר' יהודה אומר סביבות הסל זה ראשון. (טען) [חזר וטען] בקורה. רבי יהודה אומר באבנים (וזה) [זה] שני. חזר וטען וטחן זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. הזית השלישי (עונונו) [עוטנו] בבית [הבד] עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש. (הזית השלישי) ונותן לתוך הסל. רבי יהודה אומר סביבות הסל. זה ראשון. טען בקורה. ר' יהודה אומר באבנים זה שני. חזר וטחן וטען זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות. הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי שוין. השלישי שבשני והשני שבשלישי שוין. השלישי שבשלישי אין למטה ממנו. אף המנחות היה בדין שיטענו שמן זית זך ומה אם מנורה שאינו לאכילה וכו' ת"ל שמן זית זך כתית למאור ולא [זך] כתית למנחות כל זה הענין נדרש בערך זכר שחל בואתה תצוה. תקועה אלפא לשמן לפיכך היו אנשיה חכמים מלמד שהשמן מצהיר את התבונה פירוש אלפא ראשונה דא היתה עושה פרי משובח. מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן. למצות שוי הרקיקים ולא לבלולה כיוצא בו (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לנחשת שוה הכן ולא לרחצה. כיוצא בו (שם כח) ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשה זהב. לזהב שוה חשן לאפוד ולא לכפול:
פס'. ואם מנחה על המחבת קרבנך נאמר כאן קרבנך ונאמר במרחשת קרבנך מה כאן טעונה יציקה ובלילה דכתיב בלולה בשמן מצה תהיה. יציקה דכתיב ויצקת עליה שמן ושמת עליה אף קרבנך האמור במרחשת טעונה יציקה ובלילה. סלת בלולה בשמן. מלמד שהיא בלולה סלת. מצה יכול (מצות) ת"ל תהיה קבעה:
פס'. פתות אותה פתים. יכול שתים ת"ל פתים. אי פתים. יכול יעשנה פירורים ת"ל אותה לפתים ואין פתיתה לפתים. מיכן אמרו מנחת ישראל כופל אותה לשנים ושנים לארבעה (ואינו) מבדיל. מנחת כהן משיח מכפלה. רבי שמעון אומר מנחת כהן ומנחת משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בה קמיצה. וכל שאין בה קמיצה אין בה פתיתה. ד"א פתות אותה פתים לרבות כל המנחות ולהוציא שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים. ויצקת עליה שמן לרבות כל המנחות ליציקה שנאמר מנחה היא הוא כתיב הוא הדין לכל המנחות אבל היא קרי כלומר היא ולא מנחת מאפה בין חלות בין רקיקים ללמדך דקדוקי סופרים שהן תורה שלמה לכך כתיב הוא ולא היא:
פס'. ואם מנחת מרחשת קרבנך. מה בין מחבת למרחשת אלא שהמרחשת יש לה כיסוי והמחבת אין לה כיסוי דברי רבי יוסי הגלילי רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים ומחבת צפה ומעשיה קשים. סלת בשמן תעשה. מלמד שהוא טעונה מתן שמן בכלי (קדש) [קודם] לעשייתה:
פס'. והבאת את המנחה. מלמד שטעונה הגשה. יכול אף שתי הלחם ולחם הפנים תלמוד לומר אשר יעשה מאלה לה' דומיא דאלה. מה אלה (מין אחד אף) שיש מהם לאשים אף כל שמהם לאשים יצאו שתי הלחם ולחם הפנים שאין מהם לאשים. והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח. להוציא מנחת נסכים שאין באה בגלל עצמה יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין מהם לכהנים:
פס'. והרים הכהן. יכול בכלי ת"ל להלן בקמצו מה להלן הרמה בקמצו אף כאן הרמה בקומץ. והקטיר המזבח. היה קומץ אע"פ שאין שיריים:
פס'. והנותרת מן המנחה אע"פ שלא הומלחה וכו' כדמפורש (לעיל):
פס'. כל המנחה אשר תקריבו לה'. לימד על (המנחות) שלא תאפה חמץ. ומנין לרבות אפילו לחם הפנים ת"ל כל המנחה אשר תקריבו לה'. לא תעשה חמץ. לרבות כל עשיותיה לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שיש בה חייב עליה בפני עצמה. כי כל שאור. אחד מרובה ואחד ממועט ואחד עירוביו. וכל דבש. אחד מרובה ואחד ממועט ואחד עירוביו. לא תקטירו ממנו אשה לה'. כל שהוא אשים הרי הוא אסור בכל שאור וכל דבש לפי שהשאור מתנשא בעריבה. הדבש מתנשא בבישולו לפיכך כל שאור וכל דבש הרי הוא בבל תקטירו:
פס'. קרבן ראשית תקריבו. שיהא ראשית לכל המנחות. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ג:ט״ז) והקרבתם מנחה חדשה לה' שתהא חדשה מכל המנחות לפי ששתי הלחם מתירין במקדש שלא להביא מנחה חדשה עד שיובאו שתי הלחם בעצרת. תקריבו אותם. יכול אם קדמן דבר אחר לא יקריבנו. ת"ל תקריבו אותו לה'. ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח. לרבות הכבש. לריח ניחוח לא אמרתי אלא לעבודה אבל שלא לעבודה עולין:
פס'. וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. קרבן שאחרים באין (לידן חובה) [חובה לו] יצאו העצים והדם שאין אחרים באין חובה להן. יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח ת"ל קרבן. הקומץ טעון מלח ואין מנחה כולה טעונה מלח. ד"א וכל קרבן לרבות הלבונה הבאה עם לחם הפנים ואימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים. במלח. יכול תכנהו ת"ל תמלח. אי תמלח יכול במי מלח ת"ל במלח. ולא תשבית מה מלח ברית האמורה מלח שאינה שובתת ואיזו זו מלח סדומית. ברית. נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמורה במלח מלח תמתיק את הקרבן אף ברית האמורה ביסורין יסורין ממתיקין את הגוף. על כל קרבנך תקריב מלח. ריבה אפילו מלח סדקנית. תקריב מלח. כל שהוא:
פס'. ואם תקריב מנחת בכורים לה'. זו מנחת העומר דכתיב (ויקרא כ״ג:י׳) והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. ולמה הוציאו הכתוב בלשון (נקבה) [נדבה] דכתיב ואם תקריב ללמד שאם מביאין אותו לרצון מעלה עליהם הכתוב כאלו נדבה הביאו ואם לאו לצורך עצמם הביאוהו שנא' (שם) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו'. אביב. מלמד שבאה שעורים נאמר כאן אביב ונאמר להלן אביב (שמות ט׳:ל״א) כי השעורה אביב מה להלן שעורים אף כאן שעורים. קלוי באש. מלמד שמהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אביב של קלאים היה מנוקב כמין נפה כדי שיהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש ולא גרש קלוי באש. כרמל. רך מל. וכן הוא אומר(מ"ב ד) ואיש בא מבעל שלשה ויבא לאיש האלהים לחם. תקריב את מנחת בכוריך. מכל מקום. לפי שמצוה להביא רך מל. לא מצא רך מל יביא יבש. מצוה לקצור ולהביא. לא מצא יביא מן הקצור שנאמר תקריב את מנחת בכוריך מכל מקום:
פס'. ונתת עליה שמן. עליה שמן ולא על לחם הפנים שמן. ושמת עליה לבונה. עליה לבונה ולא על מנחת נסכים. מנחה היא. לרבות כל המנחות ליציקה דכתיב הוא ולהוציא מנחת מאפה:
פס'. והקטיר הכהן את אזכרתה. שהם נזכרים בה. על כל לבונתה. שילקט כל הלבונה ויעלה לאשים: