פס'. אמור אליהם. אלו העומדים בפני הר סיני לדורותיכם. שינהוג הדבר הזה לדורות. כל איש. אלו הזכרים. אשר יקרב מכל זרעכם. לרבות הנקבות. אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטמאתו עליו ונכרתה. ללמדך כרת על הקדשים. ד"א אשר יקרב. הכשר ליקרב. את שיש לו מתירין עד שיקרבו מתירין ואת שאין לו מתירין עד שקדש בכלי. וטומאתו עליו. בטומאת הגוף הכתוב מדבר ולא בטומאת בשר. ונכרתה הנפש ההיא מלפני אני ה', מכל מקום שילך שם ידי תשיגהו. מלפני. שכל העולם כלו שלי:

פס'. איש איש. בין גדול בין קטן בין איש בין אשה. מזרע אהרן. בין כשר בין פסול. והוא צרוע או זב. למדנו שטומאתו האמורה בתורה בפסוק של מעלה בטומאת גופו הכתוב מדבר. בקדש לא יאכל עד אשר יטהר. אוכלין הן במעשר. עד אשר יטהר. זה הערב שמש. וכן הוא אומר ובא השמש וטהר. מכאן אמרו טבל ועלה אוכל במעשר. הערב שמשו אוכל בתרומה. הביא כפרתו אוכל בקדשים. והנוגע בכל טמא נפש. אין טמא נפש אלא מגע:

פס'. או איש אשר יגע בכל שרץ. לרבות את הנבלה. או באדם אשר יטמא לו. לרבות כל טומאת האדם. טומאת מת וטומאת זבין וזבות ונדות ויולדות. לכל טומאתו. בועל נדה:

פס'. נפש אשר תגע בו (ולא במסעה). וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים. אלו קדשי תרומה. מן הקדשים. פרט למעורבים לפחות ממאה. כי אם רחץ בשרו במים. ולא אבר אבר:

פס'. ובא השמש וטהר. ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה:

פס'. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. את שאין לה טומאה אלא אכילתה יצאת נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה. מכאן לנבלת עוף טהור שהיא מטמא בגדים אבית הבליעה:

פס'. וכל זר. אחד ממזר ואחד ישראל ואחד לוי. לא יאכל קדש. אין אכילה פחותה מכזית. קדש. בקדשי הגבול הכתוב מדבר. תושב. זה קנוי קנין עולם. שכיר. זה קנוי קנין שנים. ואם תאמר יאמר תושב ואל יאמר שכיר. ואני אומר קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן אלא לגזירה שוה הוא נאמר כאן תושב שכיר ונאמר (שמות יב) תושב שכיר בפסח מה תושב שכיר אמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור כאן פסל בו את הערל דברי ישמעאל:

פס'. וכהן כי יקנה נפש קנין כספו. שאם נשא אשה או קנה עבדים אוכלין בתרומה. ומנין לעבד עברי שלא יאכל בתרומה ת"ל קנין כספו יצא עבד עברי שאינו שוה כסף. ד"א קנין כספו פרט לשחציו עבד ושחציו בן חורין, ויליד ביתו. אע"פ שאינו שוה כלום ומנין לבן שיאכיל את אמו בתרומה ודין הוא אם עשה את הזרע כאב לפסול לא נעשה את הזרע כאב להאכיל כגון בת ישראל שנשאת לכהן ונתאלמנה ולה זרע ממנו אוכלת בעד הבן. הם יאכלו בלחמו. לרבות את הבהמה בלחמו לא תאכל הבהמה אבל היא תאכל (ביום שני) תרומה:

פס'. ובת כהן כי תהיה לאיש זר. אחד ממזר אחד ישראל אחד לוי. ד"א לאיש זר פרט לאלמנה לכהן גדול גרושה וחללה לכהן הדיוט שאע"פ שהיא כהנת לא תאכל בתרומה מפני שהוא זר (בקדשים) שאינו מאכיל. היא בתרומת הקדשים לא תאכל. אבל אמה אוכלת. כיצד בת ישראל שנשאת לכהן וילדה ממנו בת נישאת הבת לאחד מן הפסולין היא אינה אוכלת אבל אמה אוכלת:

פס'. ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה. כיון שנשאת בת כהן לישראל או אלמנה וגרושה או זרע אין לה מפני שיצאת מקדושתה להיות חולין. וזרע אין לה. לא זרע ולא זרע זרע. מכאן אמרו בת כהן שנשאת לישראל וילדה הימנו בת הלכה הבת ונשאת לכהן וילדה הימנו בן הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח ומאכיל את אמו ופוסל את אם אמו וזו אומרת לא כבן בתי שפוסלני מן התרומה. וזרע אין לה. בין כשר בין פסול. ושבה אל בית אביה. פרט לשומרת יבם. כנעוריה. פרט למעוברת. מלחם אביה תאכל, בקדשי הגבול:

פס'. ואיש כי יאכל קדש בשגגה. איש פרט לקטן. כי יאכל. אין אכילה פחותה מכזית. קדש. בקדשי הגבול. בשגגה, פרט למזיד. ויסף חמישיתו עליו. שיהא הוא וחומשו חמשה. ונתן לכהן את הקדש. שישלם מן היפה:

פס'. ולא יחללו את קדשי בני ישראל להביא את הסך ואת השותה. ד"א ולא יחללו את קדשי בני ישראל חייב חומש ולא קדשי הגוים. אשר ירימו לה'. על המורם הן חייבין ולא חייבין על הטבל:

פס'. והשיאו אותם עון אשמה. מלמד שאף על הטבל הן חייבין מיתה. באכלם את קדשיהם, פרט לזורע ולמטמא. כי אני ה' מקדשם. להגיד מה גרם:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל אהרן ואל כל בני ישראל. הזהיר אלו על אלו. איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל. לרבות נשים ועבדים. ואם כן למה נאמר איש איש להביא את (הגרים) שיהו נודרים בנדרים ובנדבות בישראל. לכל נדריהם ולכל נדבותם. פרט לנזירות שאין נזירות לכנענים:

פס'. לרצונכם. אין כופין את הצבור על כרחן. תמים זכר. תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות:

פס'. כל אשר בו מום. לרבות מום עובר. לא תקריבו אפילו לא תקדישום. כי לא לרצון. מלמד שאינן מרצין:

פס'. ואיש כי יקריב. היחיד מקריב שלמים נדבה ואין הצבור מביא שלמים נדבה. לפלא נדר. לרבות את הנזירות. תמים יהיה לרצון. זו מצות עשה. כל מום לא יהיה בו. זו מצות לא תעשה. דבר אחר כל מום לא יהיה בו שלא יגרום בו מום:

פס'. עורת. בין בשתי עיניו בין באחת מעיניו. או שבור אפילו שבר זנב או שבור צלע. חרוץ. זה ריס עין שניקב ושנפגם ושנסדק. וכן שפה שנקבה ושנפגמה ושנסדקה חוטין של שנים שנפגמו ושנגממו ולכך נאמר חרוץ. יבלת. זו בעל יבולת. גרב. זה החרס. ילפת. זה חזזית מצרית נאמר כאן גרב ילפת ונאמר באדם גרב ילפת לגזירה שוה מה להלן דק או תבלול אף כאן דק או תבלול. לא תקריבו. לא תשחטו. לא תקריבו אלה אבל אתה מקריב את שנתעבדה בה עבודה, ואשה לא תתנו מהם. אלו החלבים. מהם. אפילו מקצתם. על המזבח. זה הדם. לה'. לרבות שעיר המשתלח:

פס'. ושור ושה שרוע וקלוט. שנשמטה ירכו. וקלוט. שפרסות רגליו דומות של סוס ושל חמור שאינן סדוקות. נדבה תעשה אותו. לבדק הבית. ולנדר לא ירצה. זה קידוש מזבח שנאמר בו ונרצה לו לכפר עליו:

פס'. ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בגיד. לא תקריבו לה'. שלא יקבל הדם. ובארצכם לא תעשו. כל שבארצכם לא תעשו. אפילו התרנגול אפילו הכלב מכאן שאין מקבלין שקלים מן הכנענים. שמהן היו מקריבין תמידין:

פס'. ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם וגו'. (לא) שהמום פוסל בו דבר ערוה (ועבודה זו) פוסלת בו. לא ירצו לכם. מלמד שאינן מרצין:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. שור או כשב או עז כי יולד. פרט לכלאים. כי יולד. פרט ליוצא דופן. והיה שבעת ימים. פרט למחוסר זמן. תחת אמו. פרט ליתום. ומיום השמיני והלאה. מנין שביום שמיני עצמו מותר. נאמר כאן תחת אמו ונאמר להלן בבכור (שמות כ״ב:כ״ט) שבעת ימים יהיה עם אמו וביום השמיני תתנו לי. מה להלן יום שמיני מותר אף כאן יום שמיני מותר. ומה כאן משמיני והלאה אף בבכור משמיני והלאה ומצאנו או למידין קדשים מבכור ובכור מקדשים:

פס'. ושור או שה אותו ואת בנו. את שבנו כרוך עליו יצא הזכר שאין בנו כרוך עליו. אותו ואת בנו. ואותו ואת אמו מנין ת"ל לא תשחטו ביום אחד. (ד"א לא תשחטו). להביא שנים ששחטו. כיצד בא אחד ושחט את הפרה ובא אחר ושחט את אמה ובא אחר ושחט את בתה שנים האחרונים חייבין. אותו ואת בנו. לא אותה ואת האחים. אם שחט חמשה אחים ואח"כ שחט את האם אינו חייב (אינו) אלא אחת. אותו ואת בנו. לא אותה ואת אם אמה. ולא אותה ואת בת בתה שחטה את בת בתה שכן רשאי ואח"כ שחט את האמצעי סופג ארבעים. סומכוס אומר משום ר"מ סופג שמונים. שור או שה. יש בכלל שור פרה. בכלל שה נקבה וכן הוא אומר (שמות כ״א:ל״ז) כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו וכן כיוצא בו לכך נאמר אותו ואת בנו. תנן התם אותו ואת בנו נוהג בארץ ובחוצה לארץ בחולין ובמוקדשין וכו' אותו ואת בנו הנולד ויצא לאויר העולם שנאמר לא תשחטו דבר הנוהג שחיטה ולא שמת מחמת שחיטת אמו. שהרי אמרה תורה (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת ואפילו היא מעוברת ואין העובר בכלל נפש אלא מת אגב אמו. לא תשחטו. להביא השוחט למי שאינו מצווה ולכלבים. ביום אחד. היום הולך אחר הלילה נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד מה להלן היום הולך אחר הלילה אף כאן היום הולך אחר הלילה:

פס'. וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו. מלמד שאף תחלת זביחתן לא יהא על מנת לאכול ביום אחד. ואע"פ שאותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה לענין אכילת קדשים בין שנאכלין לשני ימים בין שנאכלין ליום אחד הלילה הולך אחר היום היינו דתנן התודה ואיל נזיר וכו' נאכלין ליום אחד ולילה עד חצות. וכן הוא אומר לא תותירו ממנו עד בקר. אני ה'. דברים שבלב כן אני ה' מעיד עליו:

פס'. ושמרתם מצותי. אלו גזירותי שאין אתה רשאי להרהר עליה. ועשיתם אותם. ליתן שמירה ועשיה למצותי. אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב. ולא תחללו את שם קדשי. זה יחוד השם. ונקדשתי בתוך בני ישראל. מסור אתה עצמך למיתה להקדיש את שמי בתוך בני ישראל במרובין. מכאן אמרו כל המוסר עצמו על מנת לעשות לו נס אין עושין לו נס. ושלא לעשות לו נס עושין לו נס שכך מצאנו בחנניה מישאל ועזריה שאמרו לנבוכדנצר (דניאל ג׳:ט״ז) לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך:

פס'. המוציא אתכם מארץ מצרים להיות. על מנת כן הוצאתי אתכם ממצרים שתמכרו עצמכם לקדש את שמי. להיות לכם לאלהים. על כרחכם. אני ה'. אני ה' נאמן לשלם שכר. רבותינו ז"ל כתבו מעשה בפפוס ולוליינוס אחיו שהרגם טראיינוס בלודקיאה. אמר להם אם מעמם של דניאל חנניה מישאל ועזריה אתם יבוא אלהיכם ויצילכם מידי וכו' ואני כותב להיות זכרון מעשה שעשו קדושי עליון קהל מגנצ"א שמסרו עצמם ואת נשיהם ובניהם ובנותיהם ביום אחד בפרס חג שבועות ונשחטו באיש אחד על קידוש שם אלהי ישראל בשנת דתתנ"ו לבריית העולם כשנתנו יד יושבי הארץ לעלות לרשת משכנות עליון. ועליהם ועל כיוצא בהם הכתוב אומר (יואל ד׳:כ״א) ונקיתי דמם לא נקיתי (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב וגו' תחת דם הצדיקים מה יביא. אני ה'. נאמן לשלם שכר טוב: