פרשת בהר סיני

כתוב טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה: (קהלת ט׳:י״ח)

ראה שלמה בן דוד בחכמתו שהחכמה טובה לו לאדם לפיכך לא שאל מלפני בוראו אלא החכמה שנאמר (מ"א ג) ויאמר אלהים שאל מה אתן לך. וכתיב (שם) ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך (הרב) [הכבד] הזה. וזהו הכובד לפי שלבות בני האדם אינן שוין מי יוכל לעשות דבר ויאמרו הכל זה טוב הוא (וגו'). וכתיב (שם) הנה עשיתי כדברך והנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד וגו'. ולא יפה אמר טובה חכמה מכלי קרב שהרי כל המלחמות שעשו ישראל למעת בואם אל ארץ כנען לא יכלו לכבוש כל העולם תחת ידם כאשר נכבש תחת שלמה בחכמתו. וכן הוא אומר (שם ה) כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה שנאמר (שם י"א) ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' וגו'. ויאמר ה' אל שלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי וחקותי וגו'. בוא וראה שרצה הקב"ה ונתן להם ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים אמר הקב"ה זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי ואני נתתיה לכם מורשה שנאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. וחוטא אחד יאבד טובה הרבה והן לא עשו כן אלא חטאו ולא שבתו שמיטות ויובלות וגרמו להם גלות שנאמר כל ימי השמה תשבות. יאבד טובה הרבה כמה טובות אבדו ישראל עד שיערה עליהם רוח ממרום עד ישוב עד יכונן עד ישים את ירושלים תהלה בארץ. ויאמר ה' אל משה. ומה ענין שמיטה לענין הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולם מסיני:

פס'. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם. לדורות. כי תבואו אל הארץ. אל הארץ המיוחדת. אשר אני נותן לכם. ולא עמון ומואב. ושבתה הארץ שבת לה'. להודיע כי לה' הארץ. ברא את עולמו בששה ימים ונח ביום השביעי. נתן הארץ לחרוש ולזרע שש שנים ולשבות שביעית:

פס'. שש שנים. אין מונין לשמטין וליובלות אלא לאחר י"ד שנה לאחר שכבשו וחלקו ונטל כל אחד ואחד חלקו שנאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך עד שיהא כל אחד ואחד מכיר את כרמו נמצא אתה אומר כיון שעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה ובחדש הגיע ט"ז בניסן נתחייבו בעומר לסוף נ' יום נתחייבו בשתי הלחם. לי"ד שנה נתחייבו במעשרות התחילו מונין לשמטה לעשרים ואחת שנה עשו שמטה לס"ד עשו יובל. ואספת את תבואתה. מהו את תבואתה אם תבואת השדה היה צריך לומר את תבואתם אלא לכך נאמר את תבואתה של שנה ששית שנכנסת לשביעית שאם הביא התבואה מלפני ראש השנה אתה כונסה בשביעית:

פס'. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ. מהו שבת שבתון שתי שבתות להביא את שנחנטו פירותיהן בשביעית ולא נגמרו עד שנה שניה או שלישית שאתה נוהג בהן דין שביעית והן חייבין בפירות בשביעית שנאמר שנת שבתון יהיה לארץ מכאן אמרו במסכת שביעית בנות שוח שביעית שלהן שניה לשלש שנים. פירוש בנות שוח תאני חיורתי ואינן יפות כשאר כל התאנים. והא אם נחנטו בשביעית אין פירות להאכל עד שנה שניה לשמטה הבאה שהן עושות שלש השנים שביעית וראשונה ושניה. ולכל האילנות היא שנה שניה וחייבין פירותיהן במעשר ופטורין מן הביעור. ואלו בנות שוח נוהג בהן בשנה שניה דין שביעית פטורין הן מן המעשר וחייבין בביעור שנאמר שנת שבתון יהיה לארץ. וכן אמר רבי יהודה בפרסיות שביעית שלהם מוצאי שביעית שהן עושין לשתי שנים. שבת לה'. להודיע חומר השביעית שהרי שבת בראשית נאמרה בה שבת לה' ושביעית נאמר בה שבת לה'. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. כל מלאבה שבשדך וכל מלאכה שבכרמך כגון החרישה והעדור והניכוש והכיסוח והבקוע ואין מאבקין ואין מפרקין ואין מזבלין ואין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסלין באילן כל מלאכות שצורך השדה והכרם אסור ושאר מלאכות של (בית דין) מותרין:

פס'. את ספיח קצירך לא תקצור. מלשון (ישעיהו י״ד:א׳) ונספחו על בית יעקב אלו שעלו מאליהן. לא תקצור. והא כתיב והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. אלא לא לקצור כדרך הקוצרים. ואת ענבי נזירך לא תבצור. מן השמור בארץ אבל אתה בוצר מן המופקר. לא תבצור כדרך הבוצרים. מכאן אמרו תאנים של שביעית אין קוצים אותם במקץ אבל קוצהו בחורבה. ואין דורכין אותן בגת אבל דורך הוא בעריבה ואין עושין זתים בבד אבל כותש כל שהוא ומכניס לבודדיה. שנת שבתון יהיה לארץ. להביא פירות שביעית שהן אסורין עד חמשה עשר בשבט שהוא ראש השנה לאילן כדברי בית הלל:

פס'. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. מן השבות בארץ אתה אוכל ולא מן השמור. לכם. ולא לאחרים, לאכלה. ולא לסחורה. לאכלה. ולא להביא ממנה מנחות ונסכין. לך ולעבדך ולאמתך, אפי' עשירים אוכלין פירותם ספיחין. אם כן למה נאמר ואכלו אביוני עמך. מלמד שאין העשירים אוכלין אחר הביעור אבל העניים אוכלין אפילו לאחר הביעור. ולשכירך ולתושבך. אלו שכירים ותושבים מן הכנענים. הגרים עמך. לרבות את האכסנים:

פס'. ולבהמתך. הראוי לאדם לאדם. לבהמה לבהמה. ולחיה אשר בארצך. ומה אם חיה שאינה ברשותך אוכלת, שהיא ברשותך לא כל שכן. אלא למה נאמר ולחיה. שלא תכניס תבואה מן הספיחים ותהא בהמתך אוכלת והולכת לעולם שלא יהו טעונין אלא פירות הראוין לאדם. אבל מאכל בהמה (תאמר כן) וכן מותרין לאצרם ולהאכילם לבהמתך כל השנה כולה ת"ל ולבהמתך ולחיה. כל זמן שהחיה אוכלת מן השדה הבהמה אוכלת מן השדה כלה לחיה מן השדה כיון שירד השלג. כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית. הפירות הנותרות טעונות ביעור אשר בארצך, מה שבארצך אתה אוכל ולא שתוציא חוץ לארץ. תהיה כל תבואתה לאכול. להביא הדלקת הנר. תבואתה. ולא שחת. מלמד שאינו אוכל אלא עד שיהו תבואתה. לאכול. ולא לעשות ממנה זילוף ומלוגמא ומשרה וכביסה:

פס'. וספרת לך. בבית דין הדבר תלוי. שבע שבתות שנים יכול השבתות של שבע שנים יספור. ת"ל שבע שנים. שבע פעמים. אלו שבעה שמיטין. מלמד שצריך לומר יש לנו היום שבע שנים שהוא שבוע אחד. וכן כל שבע שבתות השנים. והיו לך ימי. אלו השנים. וכן הוא אומר (בראשית ה׳:ד׳) ויהיו [כל] ימי אדם אשר חי מלמד שסופר שני היובל:

פס'. והעברת שופר. שמא תאמר שיעביר השופר בידו ת"ל תרועה שיתקע בשופר תרועה (שמא תאמר שיעביר השופר) תרועה יבבא. בחדש השביעי בעשור לחדש. למדנו מזה שתרועה שיתקע בשופר, התרועה הנאמרה בחדש השביעי באחד לחדש שהיא בשופר מגזירה שוה כתיב הכא בחדש השביעי ולהלן בחדש השביעי למדנו לכל תרועה של חדש השביעי לא יהו אלא בשופר. והעברת. זו תקיעה לפניה. תעבירו. זו תקיעה לאחריה למדנו שכל מקום שנאמר תרועה יש תקיעה לפניה ולאחריה ומנין שלשון והעברת ותעבירו הם לשון הכרזה שנאמר (שמות ל״ו:ו׳) ויצו משה ויעבירו קול במחנה. וזו היתה הכרזה. כי התקיעה נמשכת בקולה כקול ההכרזה. ביום. ולא בלילה. הכפורים. שהוא דוחה את השבת (כד) שנא' בעשור לחדש ואפילו בשבת:

פס'. וקדשתם את שנת החמשים. זה יובל מה ת"ל שנה הואיל ואמר שנת החמשים אלא מלמד שמתקדשת והולכת מתחלת השנה מאחד בתשרי מכאן א"ר יוחנן בן ברוקה מראש השנה עד יום הכפורים היו עבדים יושבין וממתינין מתי יגיע יום הכפורים. תקעו בית דין בשופר מיד נפטרין לבתיהן. וקראתם דרור. דרור לשון חירות שרשותו בכל מקום שירצה ומוביל סחורה בכל הדירות. בארץ. בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג גם בחוצה לארץ. לכל יושביה. בזמן שיושביה עליה למדנו שכיון שגלו שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות. יובל היא. מכל מקום אע"פ שלא תקעו. אע"פ שלא שלחו עבדים. פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה וחכמים אומרים שלשתן מעכבות בו תקיעת שופר ושלוח עבדים והשמטת קרקעות. לפי שמקרא נדרש לפניו לפני פניו ולאחריו. פירוש לפניו דכתיב וקראתם דרור בארץ יובל היא. לפני פניו למעלה מזה הפסוק כתוב והעברת שופר תרועה. ולאחריו כתוב לא תזרעו ולא תקצרו. מכלל ששלשתן מעכבות. ושבתם איש אל אחוזתו. זה שנרצע לפני היובל שהיובל מוציאו. איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו. למה שהוחזקה משפחתו הוא שב לשררה שהיה בה:

פס'. יובל היא. על שם השופר שיוביל הקול נקרא יובל. וחשבון אותיות יובל עולין מ"ט*) שנת החמשים שנה לא שתהא נמשכת והולכת עד יום הכפורים הבא אלא מראש השנה ועד ראש השנה. לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה. כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל:

פס'. כי יובל היא קדש תהיה לכם. מה קדש תופש את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה. כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית בבשר דגים נתפשו דגים בדגים שמן יצאו דגים ונתפש השמן האחרון אחרון נתפש בשביעית והפירות עצמן אסורות. תהיה לכם. להימנות [א] ממנה. מן השדה תאכלו את תבואתה. כל זמן שאתה מוציא בשדה אתה אוכל ממה שאצרת בבית מן השביעית. כלה מן השדה אין אתה אוכל ממה שהכנסת בבית. מכאן אמר רבי אלעזר הכובש שלשה כבשים בחבית אחת כגון כרוב וקשואין גדולים וקשואין קטנים אע"פ שכלה מן השדה (אין) אחד מהן אוכל והולך עד שיכלה מין האחרון שבחבית אבל הלכה כרבן גמליאל שאמר שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית:

פס'. בשנת היובל הזאת. זאת מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה הנרצעים שנאמר בשנת היובל הזאת. תשובו איש אל אחוזתו. לרבות את המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל:

פס'. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, למדה תורה דרך ארץ שלא תהא מוכר אלא לעמיתך ולא תהיה קונה אלא מיד עמיתך. מפני שהכנענים אנסים הם ומתעללים עלילות ברשע. אל תונו איש את אחיו (מכאן אמרו אין אונאה לקרקעות. שנאמר) מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד. מכאן אמרו אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות והעבדים והשטרות. קרקעות שנאמר מיד עמיתך הנקנה מיד ליד. עבדים שהרי הוקשו לקרקעות. שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה. השטרות דכתיב ממכר דבר שגופו מכור יצאו שטרות שאין גופן מכור אלא הראיות לפיכך המוכר שטרותיו לבשם יש למו אונאה שהרי גופן מכור לכסות על פי צלוחיותיו. אל תונו איש את אחיו. באונאת ממון הכתוב מדבר. וכמה היא אונאה ארבעה כסף מארבעה ועשרים כסף לסלע שתות למקח. עד אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. אחד הלוקח ואחד המוכר יש להם אונאה, כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. איש את אחיו. מכל מקום בין אשה בין איש:

פס'. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך. מלמד שאין לו רשות לגאול פחות משתי שנים אחר היובל. במספר שני תבואות ימכר לך לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המנין לפי שאין ראויות לתבואה:

פס'. לפי רוב השנים וגו'. מלמד שבין סמוך ליובל בין מופלג הוא מן היובל הוא גואל אלא הכל לפי חשבון השנים. כי מספר תבואות הוא מוכר לך, להודיע מה גרם:

פס'. ולא תונו איש את עמיתו. כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מה היו מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשה אבותיך. היו חלאים באין עליו יסורין באין עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו לו חבריו של איוב (איוב ד׳:ז׳) הלא יראתך כסלתך וגו' זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' ר' יהודה אומר אף לא יתלה עיניו על המקח ויאמר לו בכמה חפץ זה ואינו רוצה ליקח. ויראת מאלהיך וגו' אני ה' אלהיכם. להודיעך כח אונאת דברים. מכאן אמרו גדול אונאת דברים מאונאת ממון שהממון יש בו בחזירה ואונאת דברים אינן בחזירה:

פס'. ושמרתם את חקותי ואת משפטי תשמרו. ליתן שמירה על החקים ושמירה על המשפטים. וישבתם על הארץ (עליה) לבטח. ולא מופחדים:

פס'. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע. שיהא אדם אוכל קימעא ושובע. וישבתם לבטח עליה. ולא מופחדין. עליה ולא גולים:

פס'. וכי תאמרו מה נאכל. עתידים אתם לומר מה נאכל אם אין אנו זורעין מה אנו אוספין שנאמר הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו:

פס' וצויתי את ברכתי לכם בשנה (השביעית) [הששית] לשביעית וליובל ולמוצאי יובל:

פס'. וזרעתם את השנה השמינית. זו שמינית של אחר השמטה וכשהוא אומר שנה, זו תשיעית של אחר היובל. ואכלתם מן התבואה ישן. זו שנה תשיעית של אחר שמינית. עד בוא תבואתה תאכלו ישן. שתי פעמים ישן זה ישן נושן בן ג' שנים:

פס'. והארץ לא תמכר לצמיתות. לחלוטין. כי לי הארץ. ואל תרע עינך בה. כי גרים ותושבים אתם. אל תעשו עצמכם עיקר, וכן הוא אומר (דברי הימים א כ״ט:ט״ו) כי גרים אנחנו [לפניך] ותושבים ככל אבותינו, וכן דוד אומר (תהילים ל״ט:י״ג) כי גר אנכי עמך תושב ככל וגו'. כל זמן שאתם בה שכינתי בתוכה נסתלקתם מתוכה שכינתי מסתלקת:

פס'. ובכל ארץ אחוזתכם. לרבות בתים ועבד עברי. וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, זהו שאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה על שום שנשא ונטל בפירות שביעית מוכר מטלטלין. לא הרגיש מכר מאחוזתו אלו שדותיו. מכאן למדנו שאין אדם רשאי למכור את שדהו אלא אם כן העני. מאחוזתו, ולא כל אחוזתו, ובא גואלו הקרוב אליו. מלמד שהקרוב קודם, וגאל את ממכר אחיו. לרבות את הנותן מתנה:

פס'. ואיש כי לא יהיה לו גואל. וכי יש אדם בישראל שאין לו גואל אלא אין לו קרוב (כשהוא) גואל. והשיגה ידו. יד עצמו. ומצא כדי גאולתו. שלא ימכור ברחוק ויגאל בקרוב ברע ויגאול ביפה ולא ילוה ויגאל. כדי גאולתו. ולא יגאל לחציים:

פס'. וחשב את שני ממכרו. מנין אתה למד מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים (לשני במנה) מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון ת"ל לאיש אשר מכר לו מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במנה מנין שאין מחשב אלא עם האחרון כלומר לאיש שהוא בתוכה (דכתיב) ושב לאחוזתו לא דברתי במוכר למוכר אלא על אחוזה:

פס'. ואם לא מצאה ידו די השיב לו. אינו גואל לחציים. והיה ממכרו ביד הקונה אותו עד שנת היובל א"ר שמעון מה טעם לפי שבהדיוט אם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת היא השדה לבעליה ובהקדש אם הגיע יובל ולא נגאלה חלוטה היא השדה להקדש. עד שנת היובל. שלא יכניס בה כלום. ויצא ביובל. אף מן ההקדש. ושב לאחוזתו. לרבות את האשה:

פס'. ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה. שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון לא שהקיפוה מכאן ולהבא אלו הן בית חומה שלשה חצרות וכו' במסכת ערכין. אמר רבי ישמעאל למה מנו חכמים את אלו. בסוף מסכת ערכין. והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו. ולא שנה למנין עולם:

פס'. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. לראשון ולא לשני שאם מכרה לראשון ועמד ומכרה לשני (ועמד) ואינו יודע אם שנה לראשון ואם שנה לאחרון לכך נאמר עד מלאת לו שנה תמימה שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה דברי רבי. וחכמים אומרים שנים עשר חדש ואם נתעברה שנה נתעברה לו. הבית (ולא) הראוין לדירה יצאו שדות שאינן בני דירה. אשר בעיר אשר לו חומה. פרט לבית הבנוי לחומה דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו ר' אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לו חומה. הא לא חומה כתיב כלומר אע"פ שאין עכשיו והיה לו קודם לכאן. לצמיתות. לחלוטין דומה לו (איכה ג׳:נ״ג) צמתו בבור חיי כלומר גמרו חיותי וכן (תהלים קיט) צמתתני קנאתי כלומר גמרתני ואין בי עוד כח כך לצמיתות לגמרי. לקונה אותו לדורותיו. לו ולדורותיו:

פס'. ובתי החצרים. אלו הכפרים. אשר אין להם חומה ולא שור אגר פירש שאם היו הבתים של חצרים נתפסים זה בזה בעיגול כל הכפר וכל הגגות של בתים. להם. כעין חומה ומגדלין כשאינן מוקפין חשובין. דבעינן חומה ולא שור אגר, סביב. פרט לטבריא שימה חומה לה שאם יש להם שלש שורות מוקפות חומה ובצד אחרים או מצולה או אגם אין זה מוקף חומה סביב. על שדה הארץ. מה שדה הארץ יצא ביובל בגרעון כסף אף זה כן ת"ל גאולה תהיה לו מיד. וביובל יצא. אלו שלשה כחות יפות יוצא בגרעון כסף וביובל ומותר לגאול פחות משתי שנים:

פס'. וערי הלוים בתי ערי אחוזתם. מה ת"ל לפי שאמר גאולת עולם ולא גאולת שנים:

פס'. ואשר יגאל מן הלוים. ואפילו לוי מן לוי. מן הלוים. לא כל הלוים כמו לנתין ולממזר. ויצא ממכר בית. ולא עבדים ולא מטלטלין. ועיר אחוזתו ביובל. ולא לוי שירש אבי אמו ישראלית, כי בתי ערי הלוים. עד שיהא לוי, היא אחוזתם בתוך בני ישראל. להגיד מה גרם. ד"א כי בתי ערי הלוים היא אחוזתם שלא לשנות. מכאן אמרו אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה ולא מגרש עיר לא עיר מגרש. א"ר אלעזר במה דברים אמורים בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש למה שלא להחריב את ערי ישראל:

פס'. ושדה מגרש עריהם. לא ימכר ממכר עולם:

פס'. וכי ימוך אחיך. א"ר יוסי ברבי חנינא בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטלין לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו שנאמר ומכר מאחוזתו. לא באת לידו בסוף שהוא נוטל ברבית. לא באת לידו סופו מוכר את עצמו שנאמר כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך עד שהוא נמכר לעקר משפחת גר וכו' הלכתא במסכת ערכין. וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. אל תניחהו שיפול למה זה דומה למשוי על גבי חמור עוזרהו במקומו אחד תופש בו והוא מעמידו. נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו. נאמר והחזקת בו. גר. זה גר צדק. ותושב. זה אוכל נבלות. וחי עמך. חייך קודמין לחייו:

פס'. אל תקח מאתו נשך. ממנו אין אתה לוקח אבל אתה נעשה לו ערב. ובלבד שיעמידנו אצל הכנעני. נשך ותרבית איזהו נשך ואיזה הוא רבית. נשך. המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך. תרבית. המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטין מדינר אחד לכור וכך השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חטאי שאני מוכרן ולוקח לי בהן יין אמר לו הרי חטיך עלי עשויות בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו ואם יש לו חייב ליתן שאין זה רבית אלא סחורה היא אבל אם אין לו שכר המתנה היא ואסור. וחי אחיך עמך, דרש בן פטורי שנים שהיו מהלכים בדרך או במדבר ואין ביד האחד אלא כוס מים אם שותהו לבדו מגיע לישוב והוא חי ואם שותין אותו שניהן מתים, מוטב שישתו שניהן וימותו שנאמר וחי אחיך עמך. אבל רבי עקיבא דרש וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך:

פס'. את כספך לא תתן לו בנשך. תנן התם בבבא מציעא. ואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים (והכתוב) אומר אף הסופר. עוברין על בל תתן לו ועל בל תקח מאתו ועל לא תהיה לו כנשה ועל לא תשימון עליו נשך ועל ולפני עור לא תתן מכשול. את כספך לא תתן לו בנשך בלוה הכתוב מדבר שלא יתן לו כספו בשביל רבית ובשביל מרבית הפירות לא יתן לו פירותיו. תאנא ר' ישמעאל בן אלעזר אומר מלוי רביות יותר ממה שמרויחין הם מפסידין ולא עוד אלא שמשימין משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרים אלו היה משה יודע ריוח בדבר לא היה כותבו. אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו כדי שלא לביישו ת"ל לא תהיה לו כנושה. בוא וראה עד כמה אבק רבית שאע"פ שאמר הדר בחצר חבירו שלא ברשות אין צריך להעלות לו שכר ואם הלוהו צריך להעלות לו שכר. אמר [ר'] שמעון בן יוחאי מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום ת"ל נשך כל דבר אשר ישך אפילו דבור אסור. רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק רבית אינו יוצא בדיינין. תניא ר"ש בן אלעזר אומר כל שיש לו מעות ומלוה אותם בלא רבית עליו הכתוב אומר (תהילים ט״ו:ד׳-ה׳) כספו לא נתן בנשך. הא למדת כל מלוה ברבית הללו מתמוטטין ועולין והללו שוב אין עולין. והלכתא מעות של יתומים אסור להלוותן ברבית אבל קרוב לשכר ורחוק להפסד מותר. וכן אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת בב"מ והלכתא מרבין על השכר ואין מרבין על המכר בשכר אגר נטר לי:

פס'. אני ה' אלהיכם. מכאן אמרו כל המקבל עליו עול רבית מקבל עליו עול מלכות שמים וכל הפורק מעליו עול רבית פורק ממנו עול מלכות שמים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי. על תנאי כן הוצאתי אתכם כדי שתקבלו עליכם כל המצות, למדנו שכל הכופר בעול רבית כופר ביציאת מצרים. לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים. מכאן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים:

פס'. וכי ימוך אחיך. אינו נמכר אלא א"כ העני. ונמכר לך. (הא) לך (והא) נמכר בתחלה ולא לעובדי כוכבים וכה"א (דברים ט״ו:י״ב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה. ד"א וכי ימוך אחיך. אע"פ שנתמכמך תנהוג בו מנהג אחוה. עמך. שלא תתגאה עליו. ונמכר לך. עונותיו גורמין לו לימכר ואעפ"כ לא תעבוד בו עבודת עבד שלא יטול לפניך כלים למרחץ. ד"א לא תעבוד בו עבודת עבד. בו אין אתה עובד עבודת עבד אבל בבן חורין אתה עובד עבודת עבד. מכאן אמרו כל עבודה שהעבד עובד תלמיד עושה לרבו חוץ מהנעלת סנדל ורחיצת פניו ידיו ורגליו. ודברים הללו במקום שאין מכירין התלמיד שהוא בן חורין. אבל במקום שהתלמיד ידוע לרבים והכל יודעין מחמת כבוד רבו הוא עושה מותר. ולכן אמרו לא ירחץ תלמיד עם רבו במרחץ אא"כ צריך לו:

פס'. כשכיר כתושב. מה שכיר ביומו תתן שכרו אף זה ביומו תתן שכרו. מה תושב בטוב לו לא תוננו אף זה בטוב לו לא תוננו. יהיה עמך. עמך במאכל עמך במשתה עמך בכסות נקיה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על כרים והוא ישן על התבן. עד שנת היובל יעבוד עמך. שלא [א] תמסור אומנתו לאחר. מכאן אמר רבי אסור לאדם לירד לאומנת חבית:

פס'. ויצא מעמך. שלא תהא אתה בכרך והוא בכפר. הוא בכרך ואתה בכפר. הוא ובניו עמו. מה הוא רבו חייב במזונותיו אף אשתו ובניו רבו חייב במזונותיהם. ושב אל משפחתו ואל אחוזת אבותיו ישוב. זה שנמכר שנה או שתים לפני היובל שהיובל מוציאו. ישוב. לרבות את האשה:

פס'. כי עבדי הם. שטרי קודם עליהן ראשון ואין רשות לשום אדם עליהן לשעבדם. אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. על מנת כן ועל תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד. ד"א לא ימכרו ממכרת עבד. שלא יעמידנו על אבן הלקח כמשפט העבדים שנלקחין מן האומות:

פס'. לא תרדה בו בפרך. שלא תאמר לו החם לי חמים הזה ואין אתה צריך. ויראת מאלהיך. דברים שבלב הם שאם תאמר לו עדור לי תחת הגפן עד שאבא ואין אתה צריך. לכך נאמר ויראת מאלהיך:

פס'. ועבדך ואמתך אשר יהיו לך. מגיד לך הכתוב שתזכה ויעבדוך עבדים ושפחות. מאת הגוים אשר סביבותיכם מהם תקנו. להביא ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן שאתה מותר להשתעבד בו. עבד ואמה, מה אמה אין לה קידושים אף עבד אין לו קידושין:

פס'. וגם מבני התושבים הגרים עמכם. אלו בניהם ובנותיהם, הם עצמם מנין ת"ל מהם תקנו, וממשפחתם אשר עמכם. להביא אחד מן האומות שבא על הכנענית וילדה ממנו בן שמותר אתה לקנותו עבד שהוא ממשפחת האומות שהמשפחה אחר הזכר. אשר הולידו בארצכם. להביא אחד מן הכנענים שבא על אחת מכל האומות וילדה ממנו בן שאתה מותר לקנותו בעבד. שהרי האשה ילדה אותו והיא משאר האומות שלא נאסר אלא שבע אומות בלבד. אבל שאר האומות הותרו. והיו לכם לאחוזה. מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבדים נקנים בכסף ובשטר ובחזקה:

פס'. והתנחלתם אותם. אותם אתם מנחילין לבניכם ואין אתם מנחילין בנותיכם לבניכם. מכאן אמרו אין אדם מוריש זכות בתו לבנו. לבניכם אחריכם. שבנו של אדם אחריו בחזקת בנו, לרשת אחוזה, מה אחוזה אין לה אונאה אף עבדים אין להם אונאה, (פז) והיא עצמו מנין ת"ל או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות. לעולם בהם תעבודו. אין לך בהם אלא העבודה בלבד, ובאחיכם בני ישראל איש. להביא את האשה. לא תרדה בו בפרך. בו אין אתה רודה אבל אתה רודה בבן חורין כענין של מעלה:

פס'. וכי תשיג יד גר ותושב עמך. מי גרם לזה שיעשיר ותשיג ידו דבוקו עמך. ומך אחיך עמך. מי גרם לזה שיעני דבוקו לכנעני. ונמכר לגר תושב. [גר] זה גר צדק, תושב. זה גר אוכל נבלות. או לעקר משפחת גר. להביא את הנמכר לעבודה זרה עצמה:

פס'. אחרי נמכר גאולה תהיה. שאם בא ואמר לך הריני נמכר לא תזקק לו אלא אחרי נמכר שלא יהו כל אדם אומר כן. גאולה תהיה לו. מיד אל תניחהו שיטמא. אחד מאחיו יגאלנו. מלמד שאחיו מאביו קודם לאחיו מאמו:

פס'. או דודו או בן דודו. זה אחי אביו או בן דודו זה בן אחי אביו. או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו. מלמד שהקרוב קודם. או השיגה ידו ונגאל. יד עצמו. ומה ת"ל יגאלנו יגאלנו ג' פעמים לרבות הגאולות שיהו כסדר זה:

פס'. וחשב עם קונהו ודקדק עמו. עמו הוא מחשב ואינו מחשב עם (הראשון). משנת המכרו לו. עד שנת היובל. ואינו יוצא בשש. והיה כסף ממכרו, בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה וכלים:

פס'. אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאולתו. מלמד שהוא יוצא בגרעון כסף. ומנין שאינו מחשב אלא מנה ת"ל מכסף מקנתו שמכר לו במאתים ואינו יפה אלא מנה אינו מחשב עמו אלא מנה שנאמר כפי שניו ישיב את גאולתו:

פס'. ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היובל וגו'. שעבד עמו כפי שניו כפי שהוא שוה שאם נפל מדמיו אינו נותן לו לכנעני אלא כפי שניו:

פס'. כשכיר שנה בשנה. נאמר כאן בנמכר לעובד כוכבים שכיר ונאמר בנמכר לישראל שכיר מה שכיר האמור לעובד כוכבים כשהוא נגאל ידו על העליונה לענין כפי שניו ולענין לפיהן ישיב את גאולתו מכסף מקנתו כדמפורש למעלה. לא ירדנו בפרך לעיניך. לעיניך אין אתה מצוה אלא [א] לעיניך:

פס'. ואם לא יגאל באלה. בקרובים לשחרור שאם גאלוהו קרובים משחררין אותו ובשאר כל אדם לשעבוד רבי עקיבא אומר חילוף הדברים במסכת קדושין מפורש אין זה מדבר בעובד גילולים שישנו תחת ידיך. אם כן החמירה תורה על גזילו של עובד גילולים ק"ו על גזילו של ישראל. ויצא בשנת היובל הוא ובניו עמו. מלמד שבעובד גילולים שישנו תחת ידיך הכתוב מדבר:

פס'. כי לי בני ישראל וגו'. על תנאי כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים שלא תשתעבדו. אני ה' אלהיכם. מלמד שהכל המשתעבד בהן למטה מעלין עליו כאלו הוא משתעבד בהן מלמעלה: