פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. זו פרשת המלואים דע שאע"פ שנחלקו חכמים ביום השמיני יש מהם שאמרו שהוא שמיני למלואים שחל באחד בניסן. ויש מהם שאמרו כי חל יום שמיני בשמיני בניסן. ר' עקיבא אומר בפרק הישן במסכת סוכה נראין הדברים שהוא אחד בניסן שהרי הנשיאים הקריבו מאחד בניסן שנא' (במדבר ז׳:פ״ד) זאת חנוכת המזבח וכבר כל שבעת ימי המלואים לא הקריב אהרן כי אם משה שנא' וישחט ויזרוק משה את הדם. והיאך היה משה מקריב קרבנן של נשיאים ולא מצינו שזרק משה כי אם דם המלואים ולא עוד אלא שכתוב (ויקרא ט) כי היום ה' נראה אליכם. ואפשר עד עתה היו הנשיאים מחנכים ולא נראה עד יום שמיני אלא נראין דברי האומר אותו היום נטל עשר עטרות ראשון לכהונה. ראשון לחדשים. וכן הוא את מוצא (שם י) ואת שעיר החטאת דרש דרש משה. זה על מה נשרף ואלו למה לא נאכלו שנא' (שם) אכול תאכלו אותה כל אחת ואחת שעיר נחשון ושעיר העדה אבל שעיר החדש נשרף שלא כתורה שנא' (שם) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה. וכתיב (שם ט) [שעיר] עזים (אחד) לחטאת:

פס'. קח את אהרן. מה ת"ל לפי שנאמר (שמות ל״ב:ל״ה) ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. כסבור שנתרחק אהרן ת"ל קח את אהרן. ד"'א קח את אהרן. קחם בדברים שלא יהא לכם אלא לדבר אחד. זה היה מעשה קודם הקמת המשכן שבעת ימים שהרי עד יום השמיני לא שרת השכינה שנא' ויהי ביום השמיני קרא משה. הוא היום שנטל עשר עטרות וכו'. וכל שבעת הימים היה משה מחנך את אהרן ואת בניו כדרך שישראל היו עושין בכל שנה שבעת ימים קודם ליוה"כ היו מפרישין כה"ג מביתו וכו'. ואע"פ שכבר נצטווה משה רבינו על זה בפ' ואתה תצוה חזר ושינה אותם בשעת מעשה. קח את אהרן ואת בניו אתו ואת הבגדים. שזכורין למעלה ואלה הבגדים אשר יעשו. ואת שמן המשחה שפקדתיך שנא' (שם ל) ועשית אותו שמן משחת קדש. ואת פר החטאת שנאמר (שם כט) והקרבת את הפר ואת שני האילים שנאמר ואת האיל האחד תקח לא כסדר האמור להלן בואתה תצוה אמור כאן שכאן הקדים הקרבת אהרן למלואים ולהלן הקרבת המלואים לאהרן:

פס'. ואת כל העדה הקהל. עשה במעמד כל העדה שיהו נוהגין קדושה בכהונה:

פס'. ויעש (אהרן) [משה] כאשר צוה ה' כשם שהסדיר משה. זה הדבר. מה זה הדבר האמור להלן בקידוש אהרן ובניו הכתוב מדבר. ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים. אותה שעה זכה אהרן ובניו בקידוש ידים ורגלים:

פס'. ויתן עליו את הכתונת. מלמד שנעשה משה סגן לאהרן הוא היה מפשיטו והוא היה מלבישו וכשם שנעשה לו סגן בחיים כן נעשה סגן במותו. שנאמר (במדבר כ׳:כ״ה) קח את אהרן ואת אלעזר בנו והפשט והלבש וגו'. ומנין שעשה כן שנאמר (שם) ויעש משה כאשר צוה ה' ויפשט משה את אהרן. וכי היאך היה משה יכול להפשיט את אהרן בגדים כסדרן והלא העליונים הם העליונים לעולם וכמו כן התחתונים אלא מעשה נס עשה הקב"ה לאהרן כמותו יותר מבחייו. העמידו משה על הסלע והפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה נלבשין תחתיהן וכן הפשיט בגדים התחתונים תחלה ואחר כך העליונים:

פס'. וישם עליו את החשן. פרשה זו לימדה לשעתה ולימדה לעתיד לבא. לימדה לשירות יום הכפורים. בכל יום היה משמש בבגדי זהב וביוה"כ בבגדי לבן. וישם עליו את המצנפת לא כסדר האמורין להלן אמורין כאן. להלן הסדיר את הבגדים כסדרן וכאן היה מסרגן.להלן הסדיר את הקרבנות תחלה ואח"כ הסדיר את הבגדים:

פס'. ויקח משה את שמן המשחה. ר' יהודה אומר שמן המשחה שעשה משה ראה כמה נסים נעשו בו וכו' כדמפורש בהוריות כדמפורש לעיל:

פס'. וימשח את המזבח. לא כמשיחת אהרן ובניו משיחת כל הכלים. משיחת אהרן ובניו מאחר שהלבישן חוזר ומושחן שנא' (תהילים קל״ג:ב׳) כשמן הטוב על הראש. משיחת כלים כל כלי וכלי טעון משיחה בפני עצמו:

פס'. ויצק משמן המשחה. בתחלה היה יוצק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו.

פס'. ויקרב משה את בני אהרן. כשם שנעשה סגן לאהרן כך נעשה סגן לבניו:

פס'. ויגש את פר החטאת. מתחלה לא היה נקרא פר החטאת שנא' לקח פר בן בקר וכשהוא פורט את מעשיו נקרא פר החטאת. וזהו היה פר החטאת של אהרן ולא פר של צבור ויסמוך אהרן ובניו:

פס'. וישחט ויקח משה את הדם. כל ז' ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה הוא היה שוחט הוא היה זורק הוא היה מזה הוא היה מחטא הוא היה יוצק הוא היה מכפר שנאמר וישחט ויקח משה את הדם היה משה שוחט ואהרן היה רואה אותו. מזה ואהרן רואה אותו. משלו חכמים משל לבת מלכים שנישאת קטנה ופסק עם אמה שתהא משמשת (אותה) [אותו] עד שתתלמד. ויקדשהו ויכפר עליו. כפרה זו איני יודע מה היא אלא אמר משה שמא ידחקו ישראל איש או אשה להביא שלא בטובתן תהא כפרה זו שלא יהא דבר גזול במקדש וכה"א (ישעיהו ס״א:ח׳) כי אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה:

פס'. ויקח את כל החלב וגו'. כל שלא למד משתי פרשיות אלו אינו מנהיג לדורות מפני שהייתי אומר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים הואיל ואינן נאכלין יהו כולם נשרפים ולא יהא מהם למזבח כלום. לכך נאמר ויקח את כל החלב והיתה תרומתו למזבח ושאר הפר שרף שנאמר ואת הפר ואת עורו ואת בשרו ואת פרשו שרף באש:

פס'. ויקרב את איל העולה ויסמוך אהרן ובניו. מכאן למדנו סמיכה לעולה:

פס'. וישחט ויזרק משה את הדם. מכאן זריקה לעולה:

פס'. ואת האיל נתח לנתחיו. כל המפורש שבעולת יחיד מפורש כאן ואין ניתוח בלא הפשט. ויקטר משה את הראש כמו שנאמר להלן (יקרא א) ונתח אותו לנתחיו. מכאן למדנו הקטרה וניתוח לעולה שהרי כתיב ויקטר משה את הראש. אשה לה' הוא. מלמד שכולם ניתנן על גבי האשים:

פס'. ויקרב את האיל השני. מלמד שהשני ממלא את הראשון שאם הקריב האחד ולא הקריב השני לא יצא ידי קדושו המלואים שהוא משלים עם הכל. ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל בשמחה ואותו היום עשאוהו יום טוב. משל לפורע את חובו ועושה יום טוב. כך כיון שנקדשו הכהנים ונתקדשו הכלים עשאוהו לאותו היום יום טוב. מכאן סמכו חכמים שכל המשלים מסכתא צריך לעשות יום טוב לחבירו כל שכן שמשלים לימודה. וכן היה עושה כהן גדול יום טוב לאחיו בשעה שהיה יוצא בשלום מן הקדש:

פס'. וישחט ויקרב. תכף לסמיכה שחיטה לקח בלא רישול. מדמו ויתן. שלשה מיני דמים האמורים בפרשה ואין דומין זה לזה. הראשון טעון שש מתנות. השני שתים. השלישי (צא) (נחלק לשני רוחות). ויתן על תנוך אזן אהרן זה גדר האמצעי. ועל בהן ידם הימנית. זה פרק האמצעי שבבהן. ועל בהן ידם הימנית וכן שבאוזן הבנים:

פס'. ויקח את החלב ואת האליה. אין לך כל דבר ודבר שברא הקב"ה בעולמו שאין בו המצוה. הפירות יש בהן תרומה ומעשר והחלה והבכורים והלקט והשכחה והפאה. שערי הבתים והמדינות יש בהן מצות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. בגדים יש בהם מצוה לא תלבש שעטנז. גדילים תעשה לך. בהמה טהורה יש בהן מצות בכור ומעשר ומתנות. בהמה טמאה פדיון פטר חמור. החיה והעוף הפורח באויר. אמר הקב"ה כשיבואו לידך קיים כהן מצוה. ושפך את דמו וכסהו בעפר. העולה כולה כליל ועורה לכהנים. שלמים נאכלים לבעלים. אמר הכתוב יהא דמן למזבח וגם האימורים שנא' ויקח את החלב ואת האליה. לפיכך צריך אדם שיהא ממנו מצות למקום בכל יום ויום:

פס'. ויתן את הכל על כפי אהרן. וכי כל הקרבנות נותנין על ידי הבעלים אלא ללמדך היאך משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ואת המצורעים. וינף אותם תנופה לפני ה'. ללמדך תנופת הקרבנות היאך הכהן נוטל את המנחה מעל ידי הסוטה ומניפה:

פס'. ויקח משה את החזה (וינף) [ויניפהו] תנופה לפני ה'. ללמדך ומה משה ששימש שעה אחת בכהונה נטל לו חלקו. המשמש בכהונה גדולה בכל יום עאכ"ו:

פס'. ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח. שלשה מיני דמים אמורין בפרשה אין דומין זה לזה. הראשון טעון שש מתנות זריקה ומתן סביב הזיה וחטוי יציקה וכפרה. והשני שתים זריקה ומתן סביב. והשלישי טעון שש עשרה טעון שש מתנות בוהנות שלש באהרן ושלש בבניו. ויש אומרים תשע שלש באהרן ושש בבניו. ויש אומרים חמש עשרה שלש באהרן וי"ב בבניו שנא' (במדבר ג׳:ב׳) ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר וכתיב (שם) אלה שמות (בנות) [בני] אהרן הכהנים (חמשה) [המשוחים] וגו' וטעון זריקה על גבי המזבח וטעון להזאות. ויש אומרים תשע ויש אומרים ט"ו כענין של מעלה למדנו שלא שלם קידוש אהרן ובניו אלא בהזאת הדם:

פס'. ויאמר משה אל אהרן ואל בניו. כמו שנאמר בו אתה תצוה. ואכל אהרן ובניו בשר האיל וגו' והנותר בבשר ובלחם. פירושו והנותר מבשר ומלחם ב' תחת מ"ם משמש:

פס'. ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים, שבע פעמים כתיב בפרשת המלואים כל שבעת הימים היה משה משמש ולא שרת שכינה על ידיו עד שבא אהרן ושמש ושרת שכינה ע"י אהרן שנאמר (ויקרא ט) כי היום ה' נראה אליכם:

פס'. כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות. זו מעשה פרה. לכפר עליכם. זה מעשה יוה"כ. היינו דתנן שבעת ימים קודם לשרפת הפרה מפרישין כהן השורף את הפרה וכו' ותנן שבעת ימים קודם ליוה"כ מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת סנהדרין*):

פס'. ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה. נאמר כאן תשבו ונאמר (ויקרא כג) בסכות תשבו מה להלן יוצא ונכנס אף כאן יוצא ונכנס לבית הכסא ולצרכו. ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו. מכאן אזהרה לשמירת המצות. כי כן צויתי. באנינות יאכלוה. אשר צוה ה' את משה. ולא מלבי אני אומר:

פס'. ויעש אהרן ובניו. שבח לאהרן שבח לבניו. את כל הדברים. כל מעשה מצות המלואים. אשר צוה ה' ביד משה. נאה השליח והמשלח. (מלאכי ג׳:כ״ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. מה כתיב למעלה זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב וגו':

מדרש (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. יש צדיק נבחר ולא נקרב ויש נקרב ולא נבחר. אברהם אבינו כתיב ביה (נחמיה ט) אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' והוא קירב את עצמו שנא' (בראשית כ״ו:ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי. ביעקב כתיב (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה והוא קירב את עצמו שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם יושב אהלים. משה נבחר שנא' (תהילים ק״ו:כ״ג) לולי משה בחירו. וקירב את עצמו שנא' (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. דוד בחרו הקב"ה שנא' (תהילים ע״ח:ע׳) ויבחר בדוד עבדו. וקירב את עצמו שנאמר (שם קיט) חבר אני לכל אשר יראוך. אשריהם אלו שבחר בהם אע"פ שהוצרכו לקרב את עצמם, ויש שנקרבו ולא נבחרו. יתרו נקרב תחת כנפי השכינה. רחב נקרבה תחת כנפי השכינה. רות נקרבה תחת כנפי השכינה אבל לא נבחרה. אבל אהרן הכהן נבחר ונקרב שנא' (שמואל א ב׳:כ״ח) ובחור אותו מכל שבטי ישראל וגו' ונקרב (ויקרא ח׳:ב׳) קח את אהרן ואת בניו אתו ואומר (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. לכך נאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך:

מדרש זה על תחלת הפרשה12 האומות החריבו בית המקדש ובטלה אש תמיד דכתיב (ויקרא ו) אש תמיד תוקד על המזבח. לכך נאמר באדום (ישעיה לד) לילה ויומם לא תכבה. היא בטלה ענן הקטרת לפיכך (שם) לעולם יעלה עשנה. היא אמרה (תהלים י) שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח לפיכך (ישעי' לד) לנצח נצחים אין עובר בה (עובדיה א) ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר, וכתיב (יחזקאל כה) ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל. אשריהם הצדיקים שאלהיהם מבטיחם בריח ניחוח ארצה אותם. וכן יהי רצון מלפני אלהינו שבשמים שיקרבנו לעבודתו כימי עולם וכשנים קדמוניות: