פס'. וידבר ה' אל משה לאמר עשה לך שתי חצוצרות כסף. משלך. דברי רבי יאשיה. רבי יוחנן אומר משל צבור. ומהו עשה לך. כלומר בזמן שאין עושין רצוני כך אני רוצה איני רוצה משלהן. עשה לך. לפי שאמר למעלה על פי ה' ביד משה לכך נאמר כאן עשה לך שתי חצוצרות כסף שעל פיך מסעם וחנייתם. ד״א עשה לך שתי חצוצרות כסף. אתה משתמש בחצוצרות הללו אבל לא יהושע. שכן מצאנו ביהושע שנשתמש בשופרות דכתיב (יהושע י) וירע העם ויתקעו בשופרות. ד״א עשה לך. והיו לך. וכדומה לך זה דוד דכתיב (דברי הימים ב כ״ט:כ״ח) ויעמדו הלוים וגו' (על עמדם) השיר משורר והחצוצרות מחצרים. שתי חצוצרות שיהו שוין במראה ובאורך ובנוי. מקשה תעשה אותם. שיהו של עשת ולא של גרוטאות. מקשה. מין קשה. מעשה אומן מעשה קורנס. והיו לך למקרא העדה. שתהא מזמן בהן את העדה. ולמסע את המחנות. זהו שאמר הכתוב על פי ה' ביד משה. למסע. ולא לחנייה:

פס'. ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד. מלמד שלא היו תוקעין אלא בפתח אהל מועד:

פס'. ותקעתם תרועה. תקיעה בפני עצמה. ותרועה בפני עצמה. תרועה יתקעו. למדנו שתוקע ומריע ותוקע. נאמר כאן תרועה ונאמר להלן תרועה מה כאן תוקע אף להלן. תרועה יתקעו למסעיהם. שלש לכל רוח ורוח. כדרך שהיה עושה למזרח ולדרום:

פס'. ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו. זהו שאמר למעלה. ותקעו בהן בשתיהן אבל לא מריעין. מזה למדנו שזה האמור בראש השנה יום תרועה יהיה לכם אינו בפה אלא בכלי. וכבר אמר ותקעתם תרועה ונסעו המחנות ולא הוצרכו חכמים לדרוש אמיתת תרועה. באיזה קול אם במנענע אם במשבר הקול ולכך אנו מריעים בשני הקולות תשר״ת תש"ת תר״ת:

פס'. ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות. בין תמימים בין בעלי מומין. דברי רבי טרפון. ר' עקיבא אומר תמימים ולא בעלי מומין שנאמר הכהנים הראויין לכהונת עבודה. אמר לו רבי טרפון אני ראיתי שמעון אחי אמה חיגר ברגלו אחת וחצוצרתו בידו. א״ר עקיבא רבי שמא בהקהל שבעלי מומין כשרין בהקהל ביום הכפורים וביובל. אמר לו רבי טרפון העבודה שלא בידיתה אשריך אברהם אבינו שעקיבא יוצא מחלציך טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו מסכים להלכה. הא כל הפורש ממך כפורש מחייו. והיו לכם לחקת עולם לדורותיכם. לחקה ולא לדורות שלא היו ירושה לבניו:

פס'. וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו'. משמע בין שאתם יוצאין עליהן בין שהן באין עליכם דכתיב ובי תבאו מלחמה. דבר אחר על הצר הצורר אתכם. להביא על כל הצרה שתבוא על הצבור. כגון דבר שדפון וירקון ומפולת בתים וחיה רעה כענין ששנינו במסכת תעניות שצריכין התרעה שנאמר הצורר אתכם. והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם. וכי חצוצרות מזכרות אלא שאם יכולין להריע ולא הריעו מעלה עליהם כאלו לא הוזכרו לפני המקום. ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם. מלמד שכל זמן שנזכרין אין נזכרין אלא לתשועה:

פס'. וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. אלו שבתות. ומועדיכם אלו רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. רבי נתן אומר אלו תמידין. ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. בשל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם. לזכרון ניתנו ולא ניתנו להכשר קרבן שאם לא תקעו עליהם לא נפסלו. אני ה' אלהיכם. זו מלכות שמים. ד״א ותקעתם בחצוצרות זו תקיעת שופר של ראש השנה. והיו לכם לזכרון. אלו זכרונות. לפני ה' אני ה' אלהיכם אלו מלכיות. ואע״ג שאין המקרא יוצא מידי הקרבנות בא מגזירה שוה כתב כאן ונזכרתם וכתב בראש השנה (ויקרא כג) זכרון. מה כאן מלכיות זכרונות ושופרות אף להלן מלכיות זכרונות ושופרות בענין האמור בראש השנה:

פס'. ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש. מלמד שעשו ישראל במדבר שנים עשר חדש פחות עשרה ימים שנאמר (שמות י״ט:א׳) בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני:

פס'. ויסעו בראשונה על פי ה' ביד משה. שנים וארבעים מסעות נסעו ישראל:

פס'. ויסע דגל מחנה בני יהודה בראשונה. זהו שאמר הכתוב (דברי הימים א ה׳:ב׳) כי יהודה גבר באחיו:

פס'. והורד המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נושאי המשכן. האהל והקרשים והפרכת לא בכתף אלא בעגלות שנאמר (במדבר ז׳:ז׳-ח׳) את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון. ואת ארבע העגלות ואת שמונת הבקר וגו':

פס'. ונסע דגל מחנה ראובן. אחר נסיעת העגלות:

פס'. ונסעו הקהתים נושאי המשכן. אלו נושאי בכתף. שנאמר (שם) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. המקדש. זה הארון והשלחן והמנורה והמזבחות וכלי הקדש. והקימו את המשכן. כלומר הקימו בני גרשון ובני מררי. עד בואם. אלו בני קהת נושאי המקדש. שאין דרך כבוד להיות הארון ממתין עד שיקימו המשכן:

פס'. ונסע דגל מחנה בני אפרים, זהו שאמר הכתוב (בראשית מ״ח:י״ט) ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו:

פס'. ונסע דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנות. וכן הוא אומר ביהושע (יהושע ו׳:ט׳) והמאסף הולך (אחריהם) [אחרי הארון] הלוך ותקוע בשופר. ומשה קראו גור אריה שנאמר (דברים ל״ג:כ״ב) דן גור אריה:

פס'. אלה מסעי בני ישראל לצבאותם ויסעו. שלא מסעות מעולם:

פס'. ויאמר משה לחובב בן רעואל. זה יתרו. ולמה נקרא שמו יתר שהותיר פרשה אחת בתורה שנאמר (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. חובב. על שחיבב את התורה. בן רעואל המדיני ולהלן הוא אומר (שם ב) ותבאנה אל רעואל אביהן. מלמד שקורין התינוקות לאבי אביהן אבא. חתן משה. זה יפה לו מכלם שנקרא חותן משה. נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה'. יודע היה משה שאין עובר את הירדן ולמה שיתף עצמו עם כלל ישראל ואמר נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' כדי שלא יהו ישראל אומרים אם משה הוציאנו ממצרים ועשה לנו נסים וגבורות אינו נכנס והוא אומר לו והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא וגו' אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם מלמד שאין לגרים בו חלק. ומה אני מקיים. (יחזקאל מ״ז:כ״ב-כ״ג) והיה השבט אשר גר הגר וגו' אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפר. שאם היה הגר בשבט יהודה או בשבט בנימין מתכפר לו. ד״א אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן קבורה לגרים בארץ ישראל. לכה אתנו והטבנו לך וגו' מלמד שפיקד הקב״ה את ישראל להיטיב לגרים ולנהוג ענוה לגרים:

פס'. ויאמר אליו לא אלך כי אל ארצי ואל מולדתי אלך. אמר לו יש אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים. ארץ ונכסים ואין לו משפחה, אני יש לי ארץ ונכסים ומשפחה ודיין הייתי בעירי:

פס'. ויאמר אל נא תעזוב אותנו. אין נא אלא לשון בקשה עכשיו יאמרו ישראל כסבור היה יתרו שיש ירושה לגרים בארץ כיון שראה שאין להם חלק בארץ הניח לו והלך. כי אתה ידעת חנותנו במדבר. והנסים והגבורות שנעשו לנו. והיית לנו לעינים. אמר לו בבקשה ממך אל תנעול דלת בפני הגרים הבאים לומר אם יתרו חתן משה לא קיבל עליו קל וחומר שאר כל אדם אלא והיית לנו לעינים. פתח עינים לגרים. דבר אחר כי אתה ידעת חנותנו במדבר אלו אחר שלא ראה הנסים והגבורות שעשה לנו אלהינו במדבר היה הולך. אבל אתה ידעת חנותנו במדבר שראית אל תניחנו ותלך לך. דבר אחר והיית לנו לעינים שתהא יושב עמנו כסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה. ד״א והיית מאיר עינינו בדבר שיתעלם ממנו כענין שנאמר (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם. ד״א והיית לנו לעינים הימים שהיינו במדבר היינו מכבדין אותך ומחבבין אותך כבבת עינינו:

פס'. והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא. ומה טובה הטיבו לו אמרו כשהיו ישראל מחלקין את הארץ הניחו דושנה של יריחו ת״ק אמה כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו שהיא ת״ק שהיא לשם המשמרות כדמתרגמינן במסכת תעניות. תנו רבנן ארבעה ועשרים משמרות היו י״ב ביריחו וי״ב בירושלים. הגיע זמן המשמר חצי המשמר היה עולה לירושלים וחצי המשמר היה ביריחו שהיו מספקין מים ומזון לאחיהן נתנוהו לבני יונדב בן רכב חלק בראש. והיו אוכלין אותו ד' מאות ומ' שנים שנא' (מ״א ה) ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה צא מהם ארבעים שנה שהיו במדבר נשארו ארבע מאות ומ' וכששרת השכינה בחלקו של בנימין באו בני בנימין לטול חלקם עמדו ופינו אותו מפניהם שנאמר (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם. ד״א והיה הטוב ההוא ולהלן הוא אומר (שמות י״ח:כ״ז) וישלח משה את חותנו. רבי אלעזר המודעי אומר אמר לו אתה נתת לי עצה טובה והקב״ה הסכים על ידיך. אל נא תעזוב אותנו. אמר לו כלום הגר מהנה אלא במקום החושך. אתה כאור החמה. ואהרן כאור הלבנה. מה יעשה הגר במקום חמה ולבנה. אלך לארצי ואגייר כל בני עירי ובני משפחתי ואקרבם תחת כנפי השכינה וכן עשה שנאמר (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם. וכתיב (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב. מלמד שהניחו את יריחו בארץ ישראל והלכו להם אצל יעבץ ללמוד תורה ממנו שנאמר (דברי הימים א ד׳:י׳) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל. הם היו חסרים ממי ילמדו והוא היה חסר למי ילמד והקב״ה זיוגם יחד ועל כיוצא באלו אמר שלמה (משלי כ״ט:י״ג) רש ואיש תככים נפגשו. (והשאר תמצא בפרשת וישמע יתרו):

פס'. ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וגו' אמר רבי שמעון בן יוחאי ארון ברית ה' אינו אומר כאן אלא וארון ברית ה' מלמד שהשכינה מהלכת ומקדמת לפניהם ומתקנת להם מקום חנייתם שנאמר לתור להם מנוחה. מיכן אמרו שתי ארונות היו אחד היה יוצא עמהן למלחמה בו ספר תורה שנאמר (במדבר י״ד:מ״ד) וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה:

פס'. וענן ה' עליהם יומם. (שם) ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם. ובהאריך הענן על המשכן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. (שמות מ׳:ל״ה-ל״ו) כי ענן ה' על המשכן יומם. הרי ז' עננים. ד' מארבע רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה ואחד הולך לפניהם. דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. הגבוה ממיכו והנמוך מגביהו ומכה הנחשים והעקרבים. ד״א וענן ה' עליהם על הזבים ועל המצורעים שחוצה למחנה מיכן אמרו אחד מישראל שהיה נמשך מתחת הענן היה הענן נמשך אחריו עד שעה שחוזר. עליהם. ולא על שאר אומות העולם. רבי שמעון בן אלעזר אומר מנין אתה אומר שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הוצרכו לנר אפילו אדם נכנס חדר לתוך החדר עמוד האש נכנס עמו ומאיר שנאמר (שם) בכל מסעיהם ? ויהי בנסוע הארון, מסומן מלמעלה ומלמטה נו״ן הפוכין שהן דומין לכ״ף ולרי״ש: פירוש אך רק כל מקום שאמר אך ורק מיעט מה בא למעט לומר שאין זה מקום הפרשה הזו. רבי אומר מפני שהוא ספר תורה בפני עצמה מיכן אמרו ספר שנמחק ונשתייר בו פ״ה אותיות כפרשת ויהי בנסוע הארון מטמא את הידים כספר תורה שלימה. וכן אמרו שבעה ספרים הן. בראשית. ואלה שמות, ויקרא. וידבר. ויהי בנסוע. ויהי העם כמתאוננים. אלה הדברים. שבעה ספרים הן כנגד שבעת ימי בראשית. ויאמר משה קומה ה' כתוב אחד אומר על פי ה' יסעו וכתוב אחד אומר על פי ה' ביד משה. אלא מלמד שהיה משה אומר קומה ה' ומיד הענן מתנשא. קומה ה' ויפוצו אויביך אלו (המנוסין). וינוסו משנאיך מפניך אלי הרודפנין. משנאיך. מלמד שכל מי ששונא לאדם כאלו שונא למי שאמר והיה העולם. וכן הוא אומר (תהילים ע״ד:כ״ג) קול צורריך שאון קמיך. וכל העוזר להם כאלו עוזר למי שאמר והיה העולם. שנאמר (שופטים ה) לעזרת ה' בגבורים:

פס'. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. ? מלמד כשהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מקופל ועומד עד שמשה אומר קומה ה' וכשהיו חונים היה עמוד הענן מקופל עד שמשה אומר שובה ה'. ויש אומרים שובה מלשון ישיבה כענין שנאמר בגדליה בן אחיקם (מלכים ב כה) (אם שוב תשובון בארק הזאת). דבר אחר שובה ה' רבבות אלפי ישראל. כשם שנאמר למעלה (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. כך נאמר למטה שובה ה' רבבות אלפי ישראל. מלמד ששיכן הקב״ה שכינתו על ישראל כדרך ששיכן על מלאכי השרת:

מדרש תיבות ובנחה יאמר. שבעה תיבות כנגד בראשית ברא אלהים ז' תיבות. ויהי בנסוע הארון י״ב תיבות כנגד ולכל היד החזקה. הרי ז' כנגד ז' כוכבים והי״ב כנגד י״ב מזלות: