כתוב שוחר טוב יבקש רצון ודורש רעה תבואנו: (משלי י״א:כ״ז)

אמר טוביהו ברבי אליעזר פסוק זה נדרש ראשיתו על כל צדיק וצדיק. וסופו נדרש על כל רשע ורשע שבכל דור ודור הצדיק שוחר טובתן של ישראל ומבקש רצון מלפני בורא הכל כדי לזכות את ישראל. וסופו נדרש על כל רשע ורשע שהוא נכשל במעשה ידיו. ודורש רעתן של ישראל תבואנו. בוא וראה משה רבינו היה שוחר טוב על ישראל שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות וגו'. יבקש רצון שנאמר (שמות ל״ג:ט״ז) ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך וגו'. וכן הוא אומר (שם יג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן וגו'. ודורש רעה תבואנו כיון שבאו ישראל למדבר פארן באותה שעה (קירבם) לפני משה רבינו שנאמר (דברים א׳:כ״ב) ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים וגו'. וכן דוד אומר (תהילים ק״ו:כ״ד) לא האמינו לדברו. ואומר (שם עח) ובתורתו מאנו ללכת. לפיכך לא זכו ליכנס לארץ ישראל. הוי ודורש רעה תבואנו, במדבר הזה יפלו פגריכם:

וידבר ה' אל משה לאמר. שלח לך אנשים. זה היה בעשרים ותשעה בסיון שנאמר (במדבר י׳:י״א-י״ב) ויהי בשנה השנית בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדות. (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. באו לקברות התאוה בעשרים ושלשה באייר ישבו בקברות התאוה שלשים יום. שנאמר (שם יא) עד חדש ימים. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות בעשרים ותשעה בסיון. הם היו ימי בכורי ענבים עד שחזרו לסוף ארבעים יום הוא יום תשעה באב במזומן לפורענות. וכיון שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו אמר לו הקב״ה למשה יודע אני מה הם מבקשים הואיל והדבר כן שלח לך. יקראו שלוחיך ולא שלוחי. אין אדם בוחר חלק רע לעצמו. הזקנים היו צדיקים והגונים לפני הקב״ה נאמר בהם (שם) אספה לי שבעים איש אבל המרגלים ראה אותם שהן עתידן להעד עדות שקר לא קראם על שמו. וכן הוא אומר בישראל (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי עבדי הם. (שמות ג) והוצאתי את עמי בני ישראל מתוכם. וכיון שחטאו הוא אומר (שם לב) לך רד כי שחת עמך. וכאן נאמר שלח לך אנשים לפיכך נסמכה פרשת שלח לך לפרשת מרים שבמרים הוא אומר (במדבר י״ב:א׳) ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה כתיב (שם) והנה מרים מצורעת בשלג. כדי שיראו המרגלים ויאמרו ומה מרים שלא נתכוונה אלא כדי שלא יתבטל אחיה מפריה ורביה כך. הם שהוציאו דבת הארץ על חנם כדי למנוע את ישראל שלא יעלו לארץ ישראל על אחת כמה וכמה. שמא תאמר לא שלח הגונים ת״ל שלח לך אנשים, ואומר (שמות י״ז:ט׳) בחר לנו אנשים. ואומר (שמואל א י״ז:י״ב) והאיש בימי שאול זקן בא באנשים. ואומר (שם א) ונתת לאמתך זרע אנשים, מלמד שאנשים חכמים ונבונים היו אלא שעשו עצמם כסילים שנאמר (משלי י׳:י״ח) ומוציא דבה הוא כסיל. ויתורו את ארץ כנען. כדי לבשר את ישראל שהיא טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש. אשר אני נותן לבני ישראל. לכם לא נאמר אלא לבני ישראל זהו מגיד מראשית אחרית. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו. כל מה שאתה יכול לבחור מיוחדין שבהם בחר לך, כל נשיא בהם. גדולים שבהם:

פס'. וישלח אותם משה ממדבר פארן. זה היה בתשעה ועשרים בסיון. על פי ה'. שהיתה בחירתם על פי ה' ולא שאמר להם הקב״ה שלחו מרגלים, ואם תאמר למה לא מנעם הקב״ה מלשלח כדי להוציא תאותם ולשלם להם גמולם. וכדי לשלם שכר טוב ליהושע וכלב. וכן הוא אומר (דברים ל׳:ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. היינו דתנן הכל צפוי והרשות נתונה [וכו'] ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו כענין שאמר יחזקאל (יחזקאל י״ד:ט׳) (אנכי) [אני ה'] פתיתי את הנביא ההוא ואומר (שם ג) ונתתי מכשול לפניך ללמדך שאין מוליכין את האדם אלא בדרך שהוא רוצה שנאמר (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. הלא תראה בבלעם בתחלה נאמר לו (במדבר כ״ב:י״ב) לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא, ולבסוף אמר לו קום לך אתם וכן כלל כל אדם שהביא הקב״ה בעולמו אע״פ שגלוי וידוע לפניו שהכל לא ישמרו משמרתו הביאם לעולם הזה. הזוכה זוכה לעצמו. והחוטא חוטא לעצמו:

פס'. ואלה שמותם. יש ששמותם נאים ומעשיהם נאים כגון האבות והשבטים וכיוצא בהן. ויש ששמותם כעורים ומעשיהם גאים כגון בעלי גולה בני ברקום בני סיסרא. ויש שמותם גאים ומעשיהם כעורים כגון מלכי ישראל. ואלו המרגלים יש מהן שמות כעורים ומעשיהם כעורין כגון סתור בן מיכאל שסתר דברי בוראו. נחבי שהחביא דברי בוראו. ויקרא משה להושע בן נון יהושע, אמר לו יה יושיעך מעצת המרגלים. ד״א יהושע הוסיף לו יו״ד שנטל שכר עשרה המרגלים. שבט לוי לא שלח מרגלים מפני שלא נטלו חלק בארץ בתוך בני ישראל:

פס'. וישלח אותם משה. מקדש נשתלחו שנאמר (יהושע י״ד:ו׳-ז׳) בן ארבעים שנה אנכי (היום) בשלוח אותי משה עבד ה' מקדש ברנע. ומהו ממדבר פארן לפי שהמדבר היה מדבר. והמקום היה שמו קדש ברנע. כמו לתור את ארץ כנען. ויבא עד חברון. ויאמר אליהם עלו זה בנגב, מהו עלו זה. אמר להם לא תלכו בדרך המלך (אלה) בשביל של יחיד מפני עוברים ושבים. ואע״פ ששכינה עמהם היו צריכין ללכת בחכמה בסתר כדרך המרגלים:

פס'. וראיתם את הארץ מה היא, אם זבת חלב ודבש היא כדרך שהבטיח אתכם הקב״ה לפי שאינו דומה רואה לשומע. ואת העם היושב עליה החזק הוא הרפה. המעט הוא אם רב. לא היו צריכין לכך שכבר הבטיחם הקב״ה (שמות כ״ג:כ״ז) והמתי את כל העם אשר תבוא בהם וגו'. אלא לימדה להם התורה דרך המרגלים:

פס'. ומה הארץ אשר הוא יושב בה. אם ארץ בריאה היא כדי להיטיב לכם וכדי לבשר את ישראל כדי שיעלו שמחים וששים. ומה הערים אשר הוא יושב בהנה וגו'. ואם הם יושבי פרזות כמו בתי החצרים אשר אין להם חומה סביב. עשרה דברים אמר להן כנגד עשרה המרגלים מוציאי דבה. הארץ מה היא. ואת העם החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ [וגו'] היש בה עץ אם אין והתחזקתם. מלמד שיש ארץ שצריך חיזוק. ולקחתם מפרי הארץ. אלו רמונים. והימים ימי בכורי ענבים. זה ספור הסדרן להודיע שבחה של ארץ ישראל:

פס'. ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר סין. הוא צין הוא סין. הוא פארן. הוא קדמות. צין שנצטוו שם ישראל על המצות. סין שבו באת שנאה לאומות העולם. פארן שבו פרו ישראל. קדמות שבו קבלו את התורה שהיא קדומה לעולם. שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז:

פס'. ויעלו בנגב ויבאו. למדנו שארץ ישראל היא בנגב וכה״א (יחזקאל כ״א:ב׳) והטף אל דרום (שם) (והנבא) [והטף] אל מקדשים. ויבא עד חברון. פתח בלשון רבים ואמר בלשון יחיד למדנו מזה שהכתוב מדבר ויבא עד חברון על השביל. כלומר מה שאמר משה עלו זה בגנב הוא שמספר הכתוב ויעלו בנגב ויבא עד חברון הלכו באותו המשעול. ורבותינו אמרו במסכת סוטה ויבא (עונה) על כלב בן יפונה שנפרד מן המרגלים ובא עד קברי אבות בחברון מלמד שהלך ונשתטח על קברם אמר אבותי בקשו עלי רחמים שהרי יהושע בקש עליו משה רחמים ואמר לו יה יושיעך מעצת המרגלים אני מה יהי עלי לכך נאמר ויבא עד חברון. ושם אחימן. אמר רבי ברכיה ברבי כשהם עולים מצאו שלשה בני הענק ולמה נקראו שמו אחימן אין בעולם אח לו בגבורה. ד״א אחימן מיומן שבאחיו. ששי שהוא בריא כשיש. תלמי שהיה הולך ועושה תלמים בארץ. ילידי הענק שהיו עונקין את החמה בקומתן: פירוש שמרוב גבהו היתה החמה מגעת לו עד ירכותיו. וכיון שראו אותם המרגלים נתיראו מיד הלכו ואמרו כי חזק הוא ממנו. וחברון שבע שנים נבנתה. מאי נבנתה אילימא נבנתה ממש אפשר אדם בונה בית לבנו קטן קודם שיבנה לבנו הגדול. שנאמר (בראשית י׳:ו׳) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען אלא שהיתה מבונה על אחת משבעה בצוען. ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון משום דקברי ביה שכבי ואין לך מעולה בכל הארצות יותר ממצרים. שנאמר (שם י') כגן ה' כארץ מצרים. ואין לך מעולה בכל הארצות יותר מצוען שנאמר (ישעיהו ל׳:ד׳) כי היו בצוען שריו ואפי' הכי מבונה היתה חברון על אחת משבעה בצוען ללמדך שאפילו הגדות של תורה צריכים תלמוד. ואפילו קוץ אחת של תורה כולו מלא הלכות ואפי' שמות הכתובים בתורה נדרשים ואין בהם דבר ריק:

פס'. ויבאו עד נחל אשכול. על שם המעשה נקרא נחל אשכול. וכן הוא אומר על אודות האשכול. ויכרתו משם זמורה. זו זמורת הגפן. ואשכול ענבים אחד. שבו הענבים תלוים להגיד שבחה של ארץ. וישאוהו במוט בשנים. אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני. הא כיצד שמונה נשאו אשכול דכתיב וישאוהו הרי שנים. במוט הרי שנים. שנים הרי שנים בשנים הרי עוד שנים הכל שמונה. וכמה שיעור האשכול למדנוהו מן אבנים שהוציאו בני ישראל מן הירדן דכתיב (יהושע ד׳:ה׳) והרימי לכם איש אבן אחת על שכמו למספר שבטי בני ישראל. אמר רבי יהודה אבא חלפתא ואלעזר בן מתתיה וחנניה בן חכינאי עמדו על אותם האבנים ושיערום וכל אחת ואחת משא מ' סאה וכל משא שמגביה אדם על כתפיו שליש מן המשא שמגביהים לו אחרים שאם אדם מגביה לעצמו מ' סאה אחרים מגביהין לו יכול לקבל משא מאה ועשרים סאה ומיכן אתה מחשב לאשכול שנאמר יישאוהו במוט בשנים ממשמע שנאמר בשנים במוט אינו יודע שבשנים היו נושאים את המוט אלא בשני מוטות אינו יודע שבשנים היו נושאים את המוט אלא בשתי זוגות כזה:

אבא מארי פירשו שלא יהא טורח לנושאים להלך אלא הכל זה אחר זה ואל תתמה הרי טורטני וטורטני דטורטני ל''ח אנשים וששים סאה להעלותו עד תתק״ס. ואל תתמה על האשכול הזה אלא ממה שראו את עיניהם אבנים שנשאו מן הירדן שיערום מ' סאות. ואמר רב חסדא מאי דכתיב (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו מאחר שנפשט עורו אינו מחזיק העור את בשרו מפני שהוא נקפץ כך ארץ ישראל אינה מחזקת את פירותיה. תניא אמר רבי יוסי מעשה באחד בשיחין שהניח לו אביו ג' בדי חרדל ונפשח אחת מהן וחבטוהו נמצאו ט' קבין חרדל ומענפיו סיככו בו סוכת יוצרים. אמר רבי שמעון בן חלפתא קלח של כרוב הניח לי אבא והיינו עולים בו בסולם. ומן הרמונים ומן התאנים. שמונה נשאו אשכול ואחד נשא רימון ואחד נשא תאנה. יהושע וכלב לא נשאו כלום דבר מפני שלא היו באותה עצה:

פס'. למקום ההוא קרא נחל אשכול. מלמד שהמקום נקרא על שם המעשה. וכן הוא אומר (בראשית ל״ה:ז׳) ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים ואומר (שמות י״ז:ז׳) ויקרא שם המקום מסה ומריבה וגו'. וכן כיוצא בהם:

פס'. וישובו מתור הארץ וגו'. כל ארבעים יום היו מחשבים מה להשיב דבר כדי שיהו דבריהם נמשכין באזני העם:

פס'. וילכו ויבאו אל משה. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מקיש הליכה לביאה מה הליכה בעצה רעה אף ביאה בעצה רעה. אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל. מצאום כולם מקובצים ובאו לפניהם אל מדבר פארן קדשה. ולפיכך הוא אומר (במקום אחר) [כאן]. וישלח אותם משה ממדבר פארן ובמקום אחר אומר (דברים ט) בשלוח ה' (אותי) מקדש ברנע. וישיבו אותם דבר ואת כל העדה. הם העיקר וכל העדה טפלה להם. ויראום את פרי הארץ. אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל לשון הרע שאין דבר אמת מתחלתו אינו מתקיים בסופו:

פס'. ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו. ולהלן הוא אומר (שם א) וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר וגו'. וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. שהיה הדבש זב מן האילנות והעזים רועות תחתיהן וחלב של עזים זב מתחתיהם והדבש והחלב מתערב יחד. וזה פריה. האשכול ורמונים והתאנים:

פס'. אפס כי עז העם. זה הוא שאמר רבי יוחנן כל לשון הרע שאין דבר אמת בתחלתו אין מתקיים בסופו. לפיכך התחילו המרגלים לומר דבר אמת בתחלה ולשבח את הארץ כדי שיקבלו דבריהם באחרונה. אפס כי עז העם. עזים וקשים לעמוד במלחמה:

פס'. עמלק יושב בארץ הנגב. התחילו להזכיר את עמלק לפי שהיה ראשית גוים והוא שבא על ישראל במדבר תחלה שנאמר (שמות י״ז:ח׳) ויבא עמלק וילחם עם ישראל וגו'. ושמא נאמר נלך שפת ההר. והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר. ושמא נאמר נלך דרך שפת הים. והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן. כלומר דרך ביאת הים הם יושבין דרך ביאת הירדן הם יושבין דרך ביאת הארץ, והיאך נלך אליהם:

פס'. ויהס כלב את העם אל משה. אמר רבא שהסיתן בדברים פתח יהושע קא משתעי אמרו ליה ריש קטיעא ימלל:

פירוש לפי שלא היה לו בן היו קורין אותו ריש קטיעא. ומנין שלא היה לו בן שכך כתוב בדברי הימים (ד״ה א ז) נון בנו יהושע בנו. וביהושע ואילך אינו מונה. אמרו לו מה לך לדבר. אינך חושש אם תחיה או תמות. אין לך בנים ולא בנות. אלא הם מתפחדים על נשיהם ועל טפיהם ומיד השתיקוהו. אמר כלב בן יפונה אם אפתח ומשתעינא להו מידי יאמרון מלתא וחסמין לי. מה עשה כדי להשתיקן לשמוע את דבריו עמד במקום גבוה וצעק ואמר וכי זו בלבד עשה לנו משה מיד שתקו כולם כסבורים היו שהוא רוצה לדבר בגנותו. אמר להם הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן וכמה טובות עשה לנו אם יאמר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע נעלה. עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. ויהס כלב. כמו (זכריה ב׳:י״ז) הס כל בשר לשון שתיקה:

פס'. והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו. אף על פי שלא מצאנו בכל המקרא ממנו רפא אלא הכל דגשין בין שיאמר ממנו מפלוני בין שיאמר ממנו מעצמו הכל נקראין בדגש מכל מקום בזה יש בו מדרש שכן אמרו חכמים ז״ל דאמר רבי חנינא בר פפא דבר גדול אמרו המרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא את כליו משם:

פס'. ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה לאמר. מלמד שלא היה בה שום דופי והם הוציאו אל בני ישראל לאמר כלומר השיבו לנו תשובה אם תשמעו אלינו רצונכם. ואם לאו הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא. אמר הקב״ה אני חשבתיה לטובה והם חשבוה לרעה. אני חשבתיה לטובה דכל היכא דהוו מטו מרגלים הוה מייתי חשיבי דמאתא כי היכי דנטרדו ביה בני מאתא ולא נישיילו אבתריהו והם אמרו ארץ אוכלת יושביה היא. איכא דאמרי איוב נח נפשיה בההוא יומא דאתו לחברון ואיטרח כולי עלמא בהספידא והם אמרו ארץ אוכלת יושביה היא. לפיכך יש דורשים היש בה עץ אם אין. וכי יש לך ארץ שאין בה עץ אלא זה איוב שהיו ימיו ושנותיו מרובין כעץ. ד״א שמגין על דורו כעץ. וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות. אנשים גבוהים בקומה. כענין שנאמר (ירמיהו כ״ב:י״ד) אבנה לי בית מדות ועליות מרווחים במדת היכל וכותליו:

פס'. ושם ראינו את הנפילים. שכל הרואה אותם נופל מאימתם. בני ענק. שם אביהם ענק. שהיו עונקים את החמה בקומתן. מן הנפילים. היו בארץ בימים ההם וכתיב (בראשית ו׳:ד׳) המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. מנא הוו ידעין גמירי דכי הוו מברי תותי גופנין הוו מברי ואכלי וכי חזינהו מרגלים הוו מסתפו מיניהו הוו סלקי ויתבי באילני והוו שמעין דקא אמרי חזינא אינשי דדאמו לקומצי באילני: