פס'. ותשא כל העדה ויתנו את קולם וגו'. א״ר יוחנן ט' באב היתה אותה הלילה. אמר הקב״ה הם בכו בכייה של חנם ואני אקבע אותה להם לדורות. דאמר מר בט' באב חרב הבית בראשונה ובשניה לפי שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. לפי שיש יום מזומן לפורענות:

פס'. וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל. לרבות כל הניתוספים עמהם. כל העדה. להביא שאפי' שהיו צדיקים עד עתה נכנסו עם המתלוננים. לו מתנו בארץ מצרים. ולא היינו מתבזים במדבר. או במדבר הזה לו מתנו. ולא היינו נופלים בחרב:

פס'. ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת וגו' ואותם הטפים שאמר עליהם שנא' וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה. ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה וגו':

פס'. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה. באותה שעה כפרו בעקר מיד ויפל משה ואהרן על פניהם:

פס'. ויהושע בן נון וכלב בן יפונה מן התרים את הארץ קרעו בגדיהם. מיכן אמרו אדם הגון שרואה פירוק המצות חייב לקרוע:

פס'. ויאמרו אל כל עדת בני ישראל. אם חפץ בנו ה'. אך בה' אל תמרודו. אין הדבר תלוי אלא בכם וכן משה אומר (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה יי אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. סר צלם מעליהם. נשלמה חוקם והגיע זמן שאמר לאברהם אבינו (בראשית ט״ו:ט״ז) ודור רביעי ישובו הנה וגו'. ד״א סר צלם מעליהם. זה מלאך הממונה עליהם שהוא מגין עליהם שאין הקב״ה נפרע מן האומה עד שמפיל שריה מן השמים שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקד יי על צבא המרום במרום וגו'. וה' אתנו אל תיראום. מפני שהקב״ה הוא (עמוס ה׳:ט׳) המבליג שוד על עז ושוד על מבצר יבא:

פס'. ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מלמד שהיו זורקין אבנים כלפי מעלה והענן היה מקבלן. ד״א וכבוד ה' נראה כדי לבהלם וליראם כדי שינוחו מריגום האבנים:

פס'. ויאמר ה' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'. כאדם הנלאה מחבירו. ועד אנה לא יאמינו בי. כנגד עד אנה ועד אנה עד מתי לעדה הרעה. ועד אנה מאנתם בפרשת ויהי בשלח הרי ארבעה לארבעה דגלים. וכנגדם אמר דוד שיהו ישראל צועקים בגלות (תהילים י״ג:ב׳-ג׳) עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני. עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם עד אנה ירום אויבי עלי. בכל האותות אשר עשיתי בקרבו. אשר לא עשיתי בכל גוי. ד״א אשר עשיתי בקרבו ידעתי מה היה בדעתם ומה הם שואלים ומביא להם:

פס'. אכנו בדבר ואורישנו וגו'. ואע״פ שלא נתקיים המעשה למחות את ישראל מכל מקום התנאי נתקיים שנאמר (שמות ל״ב:י׳) ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ג:י״ז) ובני משה גרשום ואלעזר ובני גרשום רחביה ובני רחביה רבו למעלה כלומר למעלה מששים רבוא:

פס'. ויאמר משה אל ה'. אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפני כעסך כסא של רגל אחת היאך יכול לעמוד ולא עוד אלא ושמעו מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו ומה תעשה לשמך הגדול:

פס'. ואמרו אל יושב הארץ הזאת. יאמרו על מלך אחד היתה גבורתו על שלשים ואחד מלכים אינו יכול לעמוד. שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה. אשר דברת עמהם משמים. אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם. אשר חזו מחזה אלהים בעיניהם נראה כבודך להם וידעו כי אתה ה' ועננך עומד עליהם:

פס'. והמתה את העם הזה כאיש אחד. ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך. אלו הזכורים בפרשת אז ישיר (שמות ט״ו:י״ד-ט״ו) אז נבהלו אלופי אדום וגו':

פס'. מבלתי יכולת ה'. אמר משה רבש״ע עתה יאמרו אינו יכול לפרנסם כענין שנאמר (מלכים א ה׳:כ״ה) ושלמה נתן לחירם מכולת לביתו ואין מכולת אלא פרנסה:

פס'. ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. אמרו כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה כותב ה' ארך אפים ורב חסד. אמר לפניו רבש"ע. רשעים יאבדו. אמר לו יבוא זמן שאתה מצטרך לדבר זה. וכן היה. בשעה שאמר לו הקב״ה אכנו בדבר ואורישנו אמר משה ועתה יגדל נא כה ה' וגו', ומה הוא הדבור. ה' ארך אפים ורב חסד וגו'. ד" א כאשר דברת לאמר אלו י״ג מדות שהורה לו שנאמר (שמות לד) ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' שיהו אומרים ישראל אלו המדות בשעה שחוטאין והקב״ה מוחל להם. ונקה לא ינקה. מנקה הוא לשבים ואינו מנקה למי שאינן שבין. על שלשים ועל רבעים. כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהן:

פס'. סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה. תנן התם עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב״ה שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים. וכן היה רבי יהודה אומר עשרה פעמים ניכו אבותינו את הקב"ה במדבר. שנים בים. אחד בירידה ואחד בעליה. בירידה כתיב (שמות י״ד:י״א) ויאמרו אל משה המבלי אין קברים וגו'. בעליה כתיב (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. מלמד שהמרו על הים ואמרו כשם שעלינו אנו מצד זה כך עלו המצרים מן הצד אחר. עד שאמר הקב״ה לשר של ים פלוט אותם ליבשה שנאמר (שמות י״ד:ל׳) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, ושנים במים ושנים במן. ושנים בשליו. שנים במים. אחד במרה שנא' (שם טו) ויבאו מרתה ולא יכלו וגו'. וכתיב (שם) וילונו כל העדה. ואחד ברפידים (שם יז) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם. שנים במן (שם טז) איש אל יותר ממנו עד בקר. וכתיב (שם) ויותירו אנשים ממנו. היום לא תמצאוהו בשדה וכתיב (שם) יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. שנים בשליו. בשליו ראשון ובשליו שני. שליו ראשון (שם) בשבתנו על סיר הבשר. שליו שני דכתיב (במדבר י״א:ד׳) והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה הרי שמונה. ובעגל הרי תשעה. ובמדבר פארן כמו שכתוב (שם יד) ויבכו העם בלילה הוא. הרי עשרה פעמים. לכך נאמר וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה:

פס'. ויאמר ה' סלחתי כדברך. עתידין אומות העולם לומר:

פס'. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. אלו ישראל שנקראו כבוד ה' שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו. מיכן שנגזרה גזרה על ישראל שיהו גולים בין אומות העולם וכן אמר דוד (תהילים ק״ו:כ״ו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר וגו'. ד״א ואולם חי אני וימלא כבוד וגו'. כי מתוך שישראל חוטאין לפני ואני סולח להם ימלא כבוד ה' את כל הארץ שיהו אומות העולם אומרין (שם קמד) אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

פס'. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי. אינו דומה רואה למי שאינו רואה שאפילו הם מזידים:

פס'. אם יראו את הארץ. מלמד שכל אותם ארבעים שנה היו מתקנין להם קברות וישנים בתוכם מי שקם קם. ומי שמת הוא נשאר בתוכו. וכל מנאצי לא יראוה. מלמד שדיבר הכתוב על דברי הגלות שנאמר (יחזקאל כ׳:ל״ח) מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו:

פס'. ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו, הוא שאמרו רבותינו שהלך לחברון ונשתטח על קברי אבות ואמר להם אבותי בקשו עלי רחמים:

פס'. והעמלקי והכנעני יושב בעמק. משל לחזן שבא לבית הכפר ורצועה על כתפיו כיון שרואה התינוק את הרצועה או שומע אזכרת הרצועה מיד רותת. כך משל התינוק עמלק. היה מזכיר להם העמלקי. דרך ים סוף. כדי להסביבם:

פס'. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. עד מתי לעדה הרעה הזאת. על שנועדו להתלונן על עצת מרגלים נקראו עדה רעה:

פס'. אמור אליהם חי אני נאם ה'. זו שבועה, אם לא כאשר דברתם כן אעשה לכם. זה שאמרו או במדבר הזה לו מתנו:

פס'. במדבר הזה יפלו פגריכם וגו'. יצאו שבטו של לוי שלא היה מספר פקודיו מבן עשרים אלא מבן חדש. ומבן חמש ועשרים ומבן שלשים. וראיה לדבר שהרי אלעזר בן אהרן נכנס. וכן אחיה השילוני ראה את עמרם שהוא אחד (מששה) שקפלו את כל העולם. מתושלח ראה את אדם הראשון. שם ראה את מתושלח. יעקב ראה את שם. עמרם ראה את יעקב. אחיה השילוני ראה את עמרם. אליהו ראה את אחיה השילוני. ועדיין הוא קיים שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ד) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא:

פס'. אם אתם תבאו אל הארץ. יצא שבט לוי. וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה. כלומר מה שאמרתם לבז יהיה לא יהיה לבז אלא הם יעברו את הירדן וירעו את הארץ אשר מאסתם בה. ויאמרו ראו מה עשו אבותינו כי מאסו בארץ חמדה כזאת:

פס'. ובניכם יהיו רועים במדבר. יהיו מתאחרים במדבר ארבעים שנה במספר הימים אשר תרתם את הארץ. יום לשנה יום לשנה. מיכן אמרו חכמים כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו כל השנה כולה עסק. וכל העובר עבירה אחת בשנה כאלו כל השנה כולה עבר. ארבעים שנה כנגד ארבעים יום שבהם נתנה התורה. כנגד ארבעים יום של יצירת הולד:

פס'. אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה. במדבר הזה יתמו ושם ימותו. מיכן ליום הדין מן התורה:

פס'. והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ. משה שלח והקב״ה לא שלח שנאמר שלח לך אנשים ואומר (דברים א׳:כ״ג) ואקח מכם שנים עשר אנשים. וילונו וילינו קרי להוציא דבה על הארץ. מלמד שאף שאר העם הוציא דבת הארץ רעה. א״ר שמעון בן לקיש מלמד שמתו מיתה משונה. א״ר חנינא דרש ר' שליא איש כפר תמרתה מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעין יוצאים ממנו ונכנסות לטבורם ומטבורם עד לשונם. רב נחמן אמר באסכרה מתו א״ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרה מאי דכתיב (תהילים ק״כ:ג׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר הקב״ה ללשון כל אבריו של אדם זקופין ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים. ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר. מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. א״ר יוחנן כל המזכיר לשון הרע כפר בעקר שנאמר (שם יב) אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. זהו שאמר הכתוב (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון. מה יד ממית אף לשון ממית אלא שהלשון ממית מרחוק שנאמר (ירמיה ט) חץ שחוט לשונם. בוא וראה כמה כח לשון הרע ומה מרגלים שלא דברו אלא על העצים ועל האבנים כך המספר לשון הרע על חברו עאכ״ו ואסור לקבלו אבל ראוי לו לחוש בדבר שאם אמר פלוני מבקש להרגך ראוי לחוש בדבר ראיה ממעשה גדליה בן אחיקם. ואמר רבה בר בר חנה כל מילתא דמיתאמרא באפי' תלתא לית בה משום לישנא בישא:

פס'. ויהושע בן נון וכלב בן יפונה. מלמד ששקולין זה כזה שיהו שוין:

פס'. וידבר משה את כל הדברים האלה אל כל ישראל. דיבור קשה האלה קשה. קשה היה להם הדבור הזה בלבד:

פס'. וישכימו בבקר. כסבורין בדעתם שמשכימין לדבר מצוה:

פס'. ויאמר משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. כבר אמר להם והעמלקי והכנעני יושב בעמק. כי העמלקי והכנעני בסוף המלחמות:

פס'. ויעפילו. ויאפילו לדרך חשך ובן הוא אומר (חבקוק ב׳:ד׳) הנה עופלה לא ישרה נפשו בו. וארון ברית ה' ומשה לא משו וגו'. מלמד שלא נתקו יתדות מחנה לוים: