פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות מבין השרפה ואת האש זרה הלאה וגו', מפני מה נאמר לאלעזר ולא נאמר לאהרן לפי ששני בני אהרן על הקרבת אש זרה מתו שנא' (ויקרא י׳:א׳) ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו'. אמר הקב״ה שני בניו מתו על עסקי המחתה יבוא זה ויתכפר על מחתות. ד״א אמור אל אלעזר בן אהרן. לפי שהיה אהרן כהן גדול ואלעזר סגן אמר הקב״ה מוטב יכנס הסגן בין השרפה ולא יכנס כהן גדול:

פס'. את מחתות החטאים האלה בנפשותם. רבותינו אמרו שנפשותם היתה נשרפת וגופם קיים. רבי שמעון בן לקיש אמר שנתחייבו שרפה על עסקי נפשותם מלמד שזמנם קרח ועשה להם סעודה כדי ליקח אותם בעצתו ועליהם אמר דוד (תהילים ל״ה:ט״ז) בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו. על עסקי לוגמא חרק עליהם שר [של] גיהנם שניו. מעוג כענין שנא' בצרפית (מ״א י״ז) חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג וגו'. ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח. כענין שנא' (שמות ל״ט:ג׳) וירקעו את פחי הזהב. אלא שאותם של זהב ואלו של נחושת. הרקעה שם המלאכה כמו (איוב ל״ז:י״ח) תרקיע עמו לשחקים. אבל פחים הוא שם הנפחים שהן מפחמין אותם באש ומכים בקורנס ומרקעים אותם צפוי למזבח. כי הקריבום לפני ה' ויקדשו. מיכן אמרו מעלין בקדש ולא מורידין:

פס'. זכרון לבני ישראל. כדי להזהר. למען אשר לא יקרב איש זר. אפי' הלוים נקראים זרים. ולא יהיה כקרח וכעדתו. מיכן אמרו כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא עוד אלא שלוקה בצרעת שנא' כאשר דבר ה' ביד משה לו. (שמות ג) ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך וגומר ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. וכן מצאנו בעוזיהו המלך וכתיב (דברי הימים ב כ״ו:י״ט) ובחזקתו גבה לבו והצרעת זרחה במצחו:

פס'. וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת. זה ממחרת השרפה:

פס'. ויהי בהקהל העדה וירא כבוד ה'. כדי ליראם ולבהלם:

פס'. ויבא משה ואהרן. קרבו לפני הכבוד:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע. ולהלן הוא אומר הבדלו. לשם צדיקים נאמר הבדלו הצדיקים אבל כאן השוו כולם שנא' וילונו כל עדת בני ישראל לכך אמר להם הרומו כתרומה מן החולין:

פס'. ויאמר משה אל אהרן קח את המחהה ותן עליה אש מעל המזבח וגו'. אמר אהרן למשה בי אדוני. משה להרגני אתה מבקש. בני מפני מה שהקריבו אש הדיוט נשרפו ולי אתה אומר קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח להוציא מן הקדש חוץ אמר לו עד שאתה מדבר הם מתים אלא והולך מהרה (בין) [כיון] ששמע אהרן כך אמר אפילו אני מת על ישראל אינו חושש:

פס'. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל. הלך בזריזות לקיים דברי משה:

פס'. ויעמד בין המתים ובין החיים. הוא שאמר משה (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו. עתיד היה אהרן לקבר את ארבעה בניו אלא שהתפלל משה עליו שנאמר (שם) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. משה עמד בין החיים ובין המתים על בני אהרן. ואהרן עמד בין המתים ובין החיים על בני ישראל:

פס'. וישב אהרן אל משה. לבשרו:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם ונו'. מלמד שהקב''ה רוצה בטובתן של ישראל והושב עליהם מחשבות טובות:

פס'. ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי וגו' והנחתם באהל מועד לפני העדות. לפני הארון. ומטה אהרן בתוך מטותם. שלא יאמרו מריח השכינה פרח:

פס'. ויוצא פרח ויצץ ציץ. רבי תנחומא דרש (איוב ל״ז:א׳) אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. בני אהרן נכנסו חיים לבית קדש הקדשים ומתו. ומטה אהרן נכנס יבש ויצא לח. ויגמל שקדים. למה כמו שנא' בירמיהו (ירמיהו א׳:י״א) מקל שקד אני רואה. ופירושו (שם) כי שוקד אני על דברי לעשותו. וכן הנה שוקד הקב״ה על כל מי שהוא קם על הכהונה שנאמר (דברים ל״ג:י״א) מחץ מתנים קמיו:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר השב את מטה אהרן וגו', אות השמור לדורות לא נשר הפרח ולא יבש:

פס'. כאשר צוה ה' אותו כן עשה. מהו כן עשה. מלמד שלא הביא אהרן מטה מביתו כדי שלא יאמרו לח היה לפיכך פרח אלא הביא קורה אחת וחתכה לשנים עשר שבטי ישראל ונתנה להם וכתב כל אחד ואחד שמו על מטהו בכתב ידו לקחם ועשאם אגודה אחת. ומטה אהרן בתוך מטותם למחרת השכימו לראות את המטות ולמה למחרת לפי שהיו כל הלילה דואגים של מי יפרח. לכך נאמר כן עשה:

פס'. ויאמרו בני ישראל לאמר הן גוענו אבדנו וגו'. היו אומרים על עצמם ולא היו מבינים מה הם אומרים מתו במעשה העגל בחרב ובמגפה ובתבערה באש ובמעשה קרח נבלעו ונשרפו ונפלו י״ד אלף ושבע מאות בכל זאת לא שמו אל לבם להאמין בבוראם. כל הקרב הקרב. שתי קריבות. ומה לויים קורבים על קרובתם אל משכן ה' כל שכן שאר שבטים: