פס'. ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו'. תניא רבי ישמעאל אומר למי שהדבר תלוי בו מזהירין עליו. תשאו את עון המקדש. ר' יאשיה אומר אם זרק את הדם והקטיר את החלב (כראוי). ואין מי יודע לשם מי זרקו ולשם מי הקטירו שהכהנים נושאין העון. רבי נתן אומר מנין אם זכה בבשר קודם זריקת דמים ובחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאין העון ת״ל ותשאו את עון המקדש). וכן מצאנו שלא נחתם גזר דינם של בני עלי אלא שנהגו בזיון בקדשים שנאמר (ש״א כ) גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל וגו'. לא קרי לו כתיב וכתיב (שם) ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את פני ה' וגו' וכן הוא אומר באנשי ירושלם (יחזקאל כ״ב:ח׳) קדשי בזית ואת שבתותי חללת. ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. ולא ללוים ולא לישראל:

פס'. וגם את אחיך (מבני) [מטה] לוי שבט אביך שומע אני שישראל במשמע ת״ל מטה לוי פרט לישראל. שבט אביך. להוציא את הנשים. הקרב אתך. להזהיר את הלוים על דוכנם. וילוו עליך וישרתוך. בעבודתך מנה (עליהם) גזברין ואמרכלין. ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ:

פס'. ושמרו משמרתך. הוא שאמר וישרתוך בעבודתך. ומנו בהן גזברים ואמרכלין. ומשמרת כל האהל. משמרת האהל ולא משמרת (אהרן). אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו. באזהרה. ולא ימותו. בעונש. גם הם גם אתם. לימד על לוים שנענשים על עבודת כהנים. והכהנים על עבודת הלוים: גם הם. להביא המשנה מעבודה לעבודה. וכבר ביקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את יוחנן בן גונדה א״ל חזור לאחוריך שלא תהא מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. ונלוו עליך. זהו שאמרו הכהנים שומרים בפנים והלוים בחוץ. וזר לא יקרב אליהם. זו אזהרה:

פס'. ושמרתם את משמרת הקדש ואת וגו'. הרי אזהרה לבית דין של ישראל להזהיר הכהנים שתהא עבודה כתקנה. שאם עבודה נעשה בתקנה פורענות כלה מלבוא לעולם. ולא יהיה עוד קצף על עדת בני ישראל. אין עוד אלא שכבר קצף וכן הוא אומר (בראשית ט׳:ט״ו) ולא יהיה עוד המים למבול. כיוצא בו (ויקרא י״ז:ז׳) ולא יזבחו עוד את זבחיהם. היכן היה הקצף מה שכתב למעלה מן הענין כי יצא הקצף מלפני ה' וגו':

פס'. ואני לקחתי את אחיכם הלוים. נתונים לה'. לה' היו מסורין ואינם מסורין לכהנים:

פס'. ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם וגו'. מיכן היה רבי אליעזר הקפר אומר כל דבר של מזבח לא יהא אלא בך ובבניך. ולמבית לפרוכת. מיכן אמרו מקום היה שם אחורי הפרוכת ששם בודקין יחוסי כהונה. ועבדתם עבודת מתנה. מה מתנות כהונה בפייס אף עבודה בפייס יכול יהוא מעורבין שכל הרוצה לעבוד יעבוד ת״ל עבודת מתנה. תנן התם במסכת יומא ד' פייסות היו שם וזה הפייס הראשון. הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים בכבש ולמזבח וכו'. ד״א ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם. לענין אכילת קדשים בגבולין. מקדש ידיו (ורגליו) ואוכל. וכבר שהה רבי טרפון מלבוא לבית המדרש אמר לו רבן גמליאל מה ראית להשתהות. אמר לו שהייתי עובד אמר כל דבריך תמה וכי יש עבודה עכשו אמר לו הרי אומר עבודה מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולין כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר מה עבודת מקדש במקדש מקדש ידיו ואחר כך עובד. אף אכילת קדשים מקדש ידיו (ורגליו) ואחר כך אוכל ומקום שצריך אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו. מיכן למדנו נטילת ידים מן התורה. והזר הקרב יומת. אפי' בטהרה. עבד יומת. אזהרה מנין וזר לא יקרב אליכם:

פרשה וידבר ה' אל אהרן. שומע אני שהדבור לאהרן ת״ל זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן. כאשר דבר ה' ביד משה לו, למשה היה הדבור לדבר אל אהרן.

פס'. ואני הנה נתתי. ברצון ובשמחה דברי רבי ישמעאל. אמרו לו תלמידיו רבינו והלא במבול כתיב (בראשית ו׳:י״ז) ואני הנני מביא את המבול. מה שמחה היתה לשם. אמר להם יש שמחה לפני הקב״ה כשאבדו מכעיסיו שנאמר (משלי י״א:י׳) בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. ר' נתן אומר ואני מוסיף (על עבודתם) הנה שמחה. וכן הוא אומר (שמות ד׳:י״ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל נתתים זה כלל המתנות לפי שערער קרח על מתנות כהונה בא הכתוב ללמד לקיים לאהרן ולבניו את המתנות ללמדך שכל מי שערער כנגד בניך על הכהונה יבוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בארכיים. לפיכך נסמכה פרשת המתנות למעשה קרח. לך נתתים. בזכותך. למשחה. לגדולה. ולבניך. בזבות בניו. לחק עולם. שינהוג הדבר לדורות:

פס'. זה יהיה מקדש הקדשים מן האש. זה עור עולת בהמה. לכל קרבנם. אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לבל מנחתם. זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם. זו חטאת יחיד וחטאת צבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם. זה אשם ודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע. אשר ישיבו לה'. זה גזל הגר. קדש קדשים. זה לוג השמן של מצורע. לך הוא ולבניך. בזכותך ובזכות בניך:

פס'. בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו. כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשים (קלים) שלא יהו נאכלין אלא לזכרי כהונה. קדש יהיה לך. להביא דבר אפילו שאינו ראוי לאכילה כגון העצמות והגידים שינהוג בהם קדושה:

פס'. וזה לך תרומת מתנם לכל תנופות בני ישראל. כל דבר שטעון תנופה שיהא טעון תנופה. לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם. שינהוג הדבר לדורות. כל טהור בביתך יאכל אותו. כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהו נאכלין אלא לטהורים:

פס'. כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן. אלו קדשי הגבול. כל חלב יצהר זו תרומה גדולה ותרומת מעשר. ראשיתם. זו ראשית הגז. אשר יתנו לה'. זו הזרוע והלחיים והקיבה. לה' זו (ברכת) חלה. לך נתתים. ולא לאחר הרי הפרשה זו פסוק הראשון בקדשי קדשים. והשני בקדשים קלים. והשלישי בקדשי הגבול. והרביעי בבכורים. והחמישי בחרמים. וששי בפטר רחם. והשביעי בבכורות:

פס'. בכורי כל אשר בארצם. בא הכתוב ולימד על הבכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שנאמר אשר בארצכם. אשר יביאו לה' [לך] יהיה. נטלם השם ונתנם לכהנים. כל טהור בביתך יאכלנו. ולהלן הוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו מלמד על בת ישראל המאורשת לכהן שתהא אוכלת בתרומה שהרי נשואה למדנו מן כל טהור בביתך יאכל אותו. ומה זה כל טהור בביתך יאכלנו להביא את הארוסה. אבל תושב ושכיר לא יאכל בו שנאמר (ויקרא כג) תושב כהן ושכיר לא יאבל קדש. וכבר שלח רבי יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה לנציבין אמר לו שמעתי עליך שאתה אומר בת ישראל המאורשת לכהן שהיא אוכלת בתרומה. שלח לו ואתה אין אתה אומר כך מוחזק אני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדרוש קל וחומר אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילתה בתרומה כספה מאכילה בתרומה בת ישראל שביאתה קונה אותה ואוכלת בתרומה אינו דין שיהא הכסף קונה אותה לאכול בתרומה. אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה גזרה שמא ימזגו לה כוס בבית חמיה ותשקנו לאביה ולאחיה אבל נכנסה לחופה אוכלת בתרומה אע״פ שלא נבעלה ואם מתה בעלה יורשה:

פס'. כל חרם בישראל לך יהיה. להביא חרמי נשים גרים ועבדים. רבי יוסי אומר סתם חרם לכהנים שנא' (ויקרא כ״ז:כ״א-כ״ב) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. ואם פירש לבדק הבית יצאו מדין הכהנים שנא' (שם) אך. רבי ישמעאל אומר סתם חרם לשם שנא' (שם) כל חרם [וגו'] קדש קדשים הוא לה' או אפי' פירש לכהן ת״ל כל חרם בישראל לך יהיה:

פס'. כל פטר רחם לכל בשר. יכול אפי' היה ת״ל אשר יקריבו לה'. יצאת חיה. באדם ובבהמה. אפילו בעל מום. ד״א באדם ובבהמה. מה אדם פוטרין את הנפלים מן הבכורה אף בהמה כך. ומה אדם מיטפל בו שלשים יום אף בבהמה כן. דרש רבי טרפון אך פדה תפדה. יכול אתה פודה את החיה ואין פודה את המתה (ת״ל) פדה תפדה שומע אני אף שאר בהמה ת״ל (שמות ל״ד:כ׳) ופטר חמור תפדה. פטר חמור אתה פודה ואין אתה פודה שאר בהמה טמאה. אם כן מה ת״ל אך פדה תפדה אם אינו ענין שפודין אותו תנהו ענין שמקדישין בהמה טמאה לבדק הבית וחוזרין ופודין אותה מהקדש הבית. תפדה מיד:

פס'. ופדוי' מבן חדש תפדה. כלל. בערכך כסף חמשת אלפים בשקל הקדש. פרט. כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט מה הפרט מפורש מטלטלין שאין להם אחריות אף אין לי אלא כיוצא בהן. מיכן אמר רבי בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים ושטרות והקרקעות. עשרים גרה. להביא שוה כסף עשרים גרה.

פס'. אך בכור שור. שור גמור להוציא את הכלאים. או בכור כשב. (להביא) את (הנדבה). או בכור עז. עז גמור שיהא הוא ואביו עז. לא תפדה קדש הם. מלמד שאפי' פדאו אינו פדוי. את דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. ואת חלבם תקטיר, בחלב תותב קרום ונקלף. ומנין להביא פסח ומעשר שיהו טעונים מתנה אחת ת״ל קדש הם. אשה ריח ניחוח. נחת למי שאמר ונעשה רצונו.

פס'. ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין. מה שוק וחזה של שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחת אף בכור יהא נאכל לשני ימים ולילה אחת: וזו היא שאלה שנשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה והיה שם רבי יוסי הגלילי כשדרש רבי טרפון ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה. מקיש בכור לחזה ושוק של שלמים מה אלו נאכלין לשני ימים ולילה אחת אף אלו כיוצא בהן לכך נאמר לך יהיה כלומר יהיה לך ליום ראשון לך יהיה ליום שני ולילה בינתים. ד״א לך יהיה. אין לי אלא להביא את הבכור בעל מום שמתנה לכהן:

פס'. כל תרומות הקדשים. פרשה זו כוללה בהתחלה וכוללה בסוף. אשר ירימו בני ישראל לה' שיהו כל תרומת לשם. לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם. שינהוג הדבר לדורות. ברית מלח עולם היא. כרת הכתוב ברית עם אהרן ברית מלח עולם הוא בדבר הבריא בדבר שאינו מתליע ולא מסריח ולא עוד אלא שמבריא את אחרים:

פס'. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם. בביזת הארץ. אני חלקך ונחלתך. על שולחני אתה אוכל על שולחני אתה שותה אלו ארבעה ועשרים מתנות כהונה מפורשות בתחלת הספר בפרשת וידבר. לטובתו בא קרח וערער כנגדו על הכהונה. זה שאומר לטובתי נשברה פרתי:

מדרש חביבין ישראל שהקב״ה מכנם בכהנים שנא' (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו וגו'. חביבין הכהנים שהקב״ה מכנם במלאכי השרת שנאמר (מלאכי ג) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא. ואם לאו כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. גדולה ברית שנכרתה לאהרן כברית שנכרתה לדוד שאהרן זכה לבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. בכל דור הצדיקים בלבד שנא' (תהילים קל״ב:י״ב) אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם. ובדברי תורה כתיב (שם יט) יראת ה' טהורה עומדת לעד. ברית מלח עולם היא לפני ה'. מגיד הכתוב שכשם שהברית כרותה לכהנים כך הברית כרותה ללוים:

פס'. ולבני לוי הנה נתתי. מוסיף על ענין ראשון ברית ללוים כברית לכהנים. הנה נתתי. בשמחה. וכן הוא אומר (שמות ד׳:י״ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה. מה נחלה אינה משתנה ממקומה אף מעשר ראשון אינו משתנה ממקומו. ולהלן הוא אומר (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך. כל זמן שבא תן לו. מלמד שאין לו הפסק. חלף עבודתם אשר הם עובדים. מלמד שאם עבד יטול ואם לא עבד לא יטול. וכן הוא אומר (דברי הימים ב ל״א:ד׳) ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים:

פס'. ולא יקרבו עוד בני ישראל. זו אזהרה. לשאת חטא למות. זה עונש.

פס'. ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד. יכול ברצונו ת״ל ועבד הלוי הוא. בעל כרחו. ד״א ועבד הלוי הוא. אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות שנת השמטה ושנת היובל מנין ת״ל הוא מכל מקום. הוא מה ת״ל רבי נתן אומר הרי שלא היה שם לוי יכול יעבוד כהן תחתיו ת״ל הוא. כהנים בעבודתם והם ישיאו עונם. הם ישאו ולא הכהנים. חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות. ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. לפי שאמר למעלה ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל. לוים לא שמענו לכך נאמר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה:

פס'. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. מעשר הוא וקראו תרומה הכתוב מלמד שמעשר ראשון הניתן ללוי נקרא תרומה עד שיוצא ממנו מעשר מן המעשר. נתתי ללוים לנחלה. אפילו שלא בפני הבית. ועל כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. אזהרה להזהיר בית דין על כך:

פרשה וידבר ה' אל משה לאמר. ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם. להזהירם לדורות. כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר. מגיד הכתוב שבפירות מדבר לפי (שלא) נתן להם אחד מעשרה בפירות. והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. שלא ממין על מינו ולא מן החדש על הישן ד”א והרמותם ממנו. שלא יתרום מפירות חוצה לארץ על פירות של ארץ ולא שבארץ על פירות שבחוצה לארץ. מעשר מן המעשר. מה תרומת מעשר חובה אף מעשר ראשון חובה:

פס'. ונחשב לכם תרומתכם. רבי ישמעאל אומר אם הפרשתם כראוי הרי באור ה ר א ״ ם? נחשבת לכם. אבא חנין אומר משום רבי אליעזר בן גמליאל בא הכתוב ללמדך שהתרומה עולה באומד ובמחשבה. כשם שעולה במדה ובמניין. כדגן מן הגורן ובמלאה מן היקב. שלא יתרום שבולים על החטים וענבים על היין וזתים על השמן. מיכן אמרו התבואה השמן משימרח. והיין משיקפה. והשמן משירד:

פס'. כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל. גם לרבות שלוחכם ששלוחו של אדם כמותו תורם. מדעתו. דבר אחר כן תרימו גם אתם להביא את עצמם שהן צריכין לתרום. כדין תרומת ישראל. מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל. כאשר תקחו כן תתנו. ונתתם ממנו את תרומת ה' וגו'. מה אהרן חבר אף כל כהן חבר. שאין נותנין מתנות לכהן עם הארץ. וכן הוא אומר (דה״י לא) ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מתנות וגו'. המחזיק בתורת ה' יש לו מתנות ושאין מחזיק בתורת ה' אין לו מתנות:

פס'. מכל מעשרותיכם. הוציאו את תרומת ה' מכל חלבו. בתרומה גדולה הכתוב מדבר. מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפיל לתוכו הרי הוא מקדשו. מיכן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. דבר אחר מכל חלבו את מקדשו ממנו. אזהרה לבית דין שהלוים לא היו תורמין אותו אלא מן המחובר. ונחשב ללוים כתבואת גרן וכתבואת יקב. מלמד שאין בו קדושת עולמית. אלא מה תרומת גרן מפריש תרומה והשאר חולין אף מעשר ראשון מפריש תרומה והשאר חולין:

פס'. ואכלתם אותו בכל מקום אפי' בין הקברות. אתם ובניכם להביא את בת ישראל (מאורסה) ללוי. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם. אם עבד ימול ואם לאו לא ימול. מיכן אמרו בן לוי שקיבל עליו כל עבדת לויה חוץ מדבר אחד אין לו חלק בלויה:

פס'. ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. הא אם הפריש שלא מן המובחר אתם בנשיאת עון. ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו להביא תרומה טמאה מתרומה טהורה. הרי זו אזהרה לכהנים וללוים דברי רבי ישמעאל: