פס'. ויסעו בני ישראל. בגבורתם בעזרתם מן השמים בזכות ישראל אביהם. ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. לא חיסר הכתוב כלום מלמד שבאו עד המדבר של ארץ ישראל:

כתוב טוב לחסות בה מבטח באדם טוב לחסות בה מבטח בנדיבים: (תהילים קי״ח:ח׳-ט׳)

טוב היה להם לישראל שבכל עת צרתם היו חוסים בהקב״ה והיה מושיעם מה כתוב למעלה מן הענין וידר ישראל נדר ויאמר וכן הוא אומר (תהילים ק״ו:מ״ד) וירא בצר להם בשמעו את רנתם. אבל הכנענים באים בבטחונו של אדם שנאמר וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור וגומר. אולי אובל נכה בו ואגרשנו וגו'. וכן מצאנו בדוד שבא בבטחונו של מקום. ופלשתים באו בבטחונו של גלית ומה היה סופן נסו פלשתים שנאמר (שמואל א י״ז:נ״א) ויראו פלשתים כי מת גבורם וינוסו. וכן דוד אמר לגלית (שם) אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת. לכך נאמר טוב לחסות בה' מבטח בנדיבים. אין לך נביא ונדיב באומות העולם יותר מבלעם הרשע אבל לא הועיל לו לבלק בבטחו בו שנאמר הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אדבר. וירא בלק יש ראיה שהיא שמועה כגון (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות. כן בלק שמע וכאילו ראה. בלק בא ללוק דמם של ישראל. בן צפור בן שהיה מצפיר להלחם עם ישראל. את כל אשר עשה ישראל לאמורי. משעברו ישראל את נחלי ארנון ולקחו את כל גבול האמורי והחרימו את כל עריהם:

פס'. ויגר מואב מפני העם מאד וגו'. ואע״פ שאמר הקב״ה לישראל (דברים ב׳:ט׳) אל תצר את מואב היו מתיראין מהן:

פס'. ויאמר מואב אל זקני מדין. תאנא מדין ומואב לא היה להם שלום זה עם זה שנאמר (בראשית ל״ו:ל״ה) וימלוך תחתיו הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב. וכיון שראו ישראל באים הלכו והשלימו יחד. משל לשני כלבים שהיו בעיר והיו שונאים זה את זה בא זאב עליהם ונתחברו שניהם להרוג את הזאב. עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. אלו הכפרים והשדות והכרמים לא היו חוששין על הערים כי כבר ראו שהיו ישראל מקיפים וסובבים לא חששו אלא על סביבות. כלחוך השור את ירק השדה. לפי שכל הבהמות רועות ותולשות הירק ומניחות שארית בקרקע. אבל השור לוחך כמו האש שלוחכת אפילו השורש. ד"א כלחוך השור את ירק השדה מנהג העולם אומה באה על אומה. מהם הורגים ומהם לוקחים בשביה לעבדים אבל אלו כל נשמה אינן מחיין הוי כלחוך השור:

פס'. וישלח מלאכים אל בלעם. מפני מה ניתנה נבואה לאומות העולם כדי לטרדן ליום הדין שלא יאמרו אילולי היו לנו נביאים היינו עוסקין בתורה ובמצות. פתורה. כל תיבה שצריכה למ"ד בתחהלתה נותנין לה ה״א בסופה. אשר על הנהר. זה נהר פרת. ארץ בני עמו. של בלעם. לקרוא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים וגו'. למדנו שהיו דברים רבים בשליחותו של בלק אלא שקצרו הכתוב מלמד שסיפר לו נוראות שעשה עמהם הקב״ה במצרים ושעשה על הים ואשר עשה לעמלק ולשני מלכי האמורי. ויכם את עין הארץ. קראם בשם ארבה. מה ארבה חלש ואין מלך יכול לעמוד לפניהם כך אלו לא מפני גבורתם היו נוצחים אלא מפני ברכת אביהם. לכה קבה לי אותו. והוא יושב ממולי. מול הרואה. ד״א והנה כסה את עין הארץ, שלח לו שטף ועבר אבד את סיחון ואת עוג כוסין עינו של עולם הוא רואה אותו. ואני איני יכול לראות אותו מפני העננים שמקיפין אותו. ועתה לכה קבה לי אותו. ולכה ארה לי. שלח לו אינם נלחמים לא בחרב ולא בחצים אלא כשם אלהיהם. לכה קבה לי לכה ארה לי. פיהם של רשעים מכשילם שנאמר ארה לי. אולי אוכל נכה בו. ודומה לו (בראשית א) נעשה אדם נו״ן במקום אל״ף. ד״א נכה לשון גדולה וממשלה. כי ידעתי את אשר תברך מבורך. לפי שהיה ממשפחת קמואל אבי ארם ומדבר היה ברוח הקדש ומכוין שעת הזעם:

פס'. וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם. כענין שנאמר (משלי ט״ז:י׳) קסם על שפתי מלך. וי״א וקסמים ממש. אמרו סימן זה יש לנו אם לא ימאן מלבוא אצלינו הרי אנו מצליחין ואם לאו אין לנו הצלחה. ונשב אל ארצנו. וכן עשו:

פס'. ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר. מלמד שאין הקב״ה נגלה על אומות העולם אלא בלילה וכן הוא אומר (בראשית כ׳:ג׳) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. וישבו שרי מואב עם בלעם. ושרי מדין להיכן הלכו. אמרו רבותינו ז״ל כיון שאמר להם בלעם לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר אמרו שרי מדין כלום יש שום אב שמקלל את בנו אם חפץ לקללם לא היה מוציאם ממצרים ולא היה מעבירם את נחל ארנון מיד חזרו להם אבל שרי מואב בלבד נשארו:

פס'. ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך. אמר רבי אבא בר כהנא זה אחד מג' בני אדם שבדקן הקב״ה ומצאן עציץ של מימי רגלים קין וחזקיה ובלעם. קין דכתיב (בראשית ד׳:ט׳) אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי היה לו לומר רבונו של עולם הכל גלוי לפניך הנסתרות והנעלמות ואתה שואלני מה תשובה באת לו (שם) קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה. חזקיהו דכתיב (מ״ב כ) מה אמרו האישים האלה והיה לו לומר אתה נביאו של הקב״ה והוא גלי עמיקתא ומסתרתא ואתה שואלני אלא התחיל להתהלל בעצמו ואמר (שם) מארץ רחוקה באו מבבל ומה תשובה באת לו (שם) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך. ומבניך אשר יצאי ממך והיו סריסים וגו' וכן בלעם הרשע היה לו לומר אין כל דבר נעלם ממך. אלא אמר בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי א''ל הקב״ה לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא. שנאמר (דברים ז׳:י״ד) ברוך תהיה מכל העמים. וכבר קדמה ברכתו עליהם. ואין כלי של ברכה מחזיק קללה:

פס'. ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן ה' לתתי להלוך. והן אמרו לבלק מאן בלעם לא רצו לתלות הדבר בבורא הכל לפיכך הוסיף לשלוח שרים רבים ונכבדים מאלה:

פס'. ויבאו אל בלעם וגומר כי כבד אכבדך מאד. לא חסר הכתוב כלום:

פס'. ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו. מיכן אמרו רבותינו ז״ל בתחלה נביא היה ולבסוף נביא שקר היה:

פס'. ועתה שבו נא בזה. מיכן אמרו חוצפא אפילו כלפי שמיא מהניא. מעיקרא. לא תלך עמהם ולבסוף קום לך אתם:

פס'. ויבא אלהים אל בלעם לילה. מכאן אמרו אין הקב״ה מוליך את האדם אלא אחרי רצונו וכן הוא אומר (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ וגומר:

פס'. ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתונו. זה שאמרו שנאה מקלקלת את השורה שאע״פ שהיו לבלעם אנשים לחבוש את אתונו מרוב שנאתן של ישראל הוא נעצמו חבשו וקלקל שורת כבודו. ולענין אהבה אתה אומר כן (בראשית כ״ב:ג׳) וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו:

פס'. ויחר אף אלהים כי הולך הוא. והלא כבר נאמר לו קום לך אתם אלא מלמד שהיה הולך כדי לקלל וכבר נאמר לו ואך את הדבר. ד״א כדי ליראו ולבהלו לפני שרי מואב. ויתיצב מלאך ה'. מלאך היה לישראל ושמן לבלעם:

פס'. ותרא האתון את מלאך ה'. מפני מה ראתה האתון את מלאך ה' והוא לא ראהו כדי להודיע לבלעם חכמתו ותבונתו אינה אלא מלפני הקב״ה שלא יתגאה בעצמו ויבוא לקלל את ישראל וכדי לביישו לפני שרי מואב:

פס'. ויעמד מלאך ה' במשעול הכרמים. שביל של כרמים ואמיתתו מש עול כאשר ימוש משים הגדר יכנס בו ריוח להלוך בו ואם לא ימיש לא יכנס:

פס'. ותרא האתון את מלאך ה', הוא בא לקלל בני שלשה אבות לפיכך נתבזה שלש פעמים. ויך האתון במקל מכלל שעד עתה היה מכה בשוט:

פס'. ויפתח ה' את פי האתון. והוא שאמרו רבותינו ז״ל מששת ימי בראשית נברא פי האתון וכל הדבור שהיתה עתידה לדבר עם בלעם שאין כל חדש תחת השמש. ולפי שעה דברה ושוב לא דברה. ובלשון שהיה בלעם מדבר בו דברה:

פס'. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי. לשון בזיון במו (שמואל א ל״א:ד׳) פן יבואו הערלים והתעללו בי. לו יש חרב בידי. כלומר הלואי כיון ששמעו שרי מואב בדבר הזה אמרו ומה אם אתונו אינו יכול לקללה ולהמיתה אלא אומר לו יש חרב בידי והיאך הוא יכול לקלל את ישראל:

פס'. ותאמר האתון אל בלעם. מלמד שאמרו שרי מואב לבלעם למה לא רכבת על סוס טוב כי רכבת על האתון הזה. אמר להם הסוס שלי בשדה הוא והאתון למשא והסוס לרכיבה. אמרה לו האתון הלא אנכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה בין למשא בין לרכיבה אין לך זולתי. ושמא תאמר מזמן קרוב אני לך איני לך אלא מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי כלומר ההשכל השכלתי כמו (נחמיה יג) נשכח ולשכח. כלומר לא הייתי מלומדה לעשות לך כה מיד הודה בלעם ויאמר לא:

פס'. ויגל ה' את עיני בלעם. מלמד שכל העולם כולו בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מגלה עיניהם כיוצא בו (בראשית כ״א:י״ט) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים. יש הרבה דברים ואין כח בעיני האדם לראותם עד שיגזור הקב״ה:

פס'. ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית. את. אתונך.. מלמד שעון האדם הוא שוטנו. כי ירט הדרך. בגימטריא יראתה ראתה נטתה והוא מלשון סגירה כמו שנאמר (איוב ט״ז:י״א) יסגירני אל אל עויל ועל ידי רשעים ירטני. כלומר נסגר הדלת לנגדי מאימת המלאך ולא היתה האתון יכולה לעבור. אותכה. בה״א כתיב אמר לו אין אתה חשוב לפני אלא כמו הנקבה הזאת. הרגתי. מלמד שנצטוה המלאך על כך שאם לא תטה האתון שיהרוג את בלעם:

פס'. ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי וגומר. על שהכיתי את האתון. ועתה אם רע בעיניך שיצאתי אשובה לי:

פס'. לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר. מפרשים כי רצה הקדוש ברוך הוא להגביהו ולהשפילו אחרי כן, לפיכך לא אמר לו ללכת עם הראשונים עד שבאו שרים נכבדים וכן הוא אומר (משלי ט״ז:י״ח) לפני שבר גאון. וכן מצאנו בהמן ובקרח ובכל הרשעים שבתחלה מגביהם ולבסוף משפילם. וילך בלעם עם שרי בלק. כדי שיארע הדבר שנהיה הדבר לו בדרך:

פס'. וישמע בלק כי בא בלעם. מלמד ששלח לפניו אנשים להגיד כי הוא בא. ויאמר בלק אל בלעם הלא שלוח שלחתי אליך לקרא לך. כסבור היה שברשותו היה מברך או מקלל:

פס'. ויאמר בלעם הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה. כבר הוזהרתי בבית הוזהרתי בדרך. אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר:

פס'. ויזבח בלק בקר וצאן. אילו לצורך אכילתם:

פס'. ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. זה בית גלייא שלו. וירא משם קצה העם. כלומר כל העם מקצה. וראיה לדבר שהוא אומר למטה אפס קצהו תראה וכולו לא תראה מכלל שבראשונה כל העם מקצה ראה: