פס'. ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות כנגד שבעה מזבחות שעמדו מאדם הראשון עד אותו הזמן. אדם הראשון בנה חדא והקריב פר שנאמר (תהילים ס״ט:ל״ב) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. היכן אתה מוצא פר שקרניו קודמות לפרסותיו הוי אומר במעשה בראשית שכל מעשיה בראשית בקומתן נבראו ויצא ראש הפר תחלה עם הקרנים ואחר כך כל גופו (בראשית ד׳:ד׳) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. ונח בנה מזבח שנא' (שם ח) ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח. ואברהם יצחק ויעקב. ומזבח שבנו ישראל הרי שבעה מזבחות. שבעה פרים ושבעה אילים הכל היו ארבעים ושנים קרבנות של שלש פעמים שבעה פרים ושבעה אילים הם שנים וארבעים כנגד מ' יום שנתנה בהם תורה חוץ מיום שעלה ומיום שירד. הכל שנים וארבעים:

פס'. ויעש בלק כאשר דבר בלעם וגו'. וילך שפי יחידי. דבר אחר שפי כמו (שם מט) שפיפון עלי אורח שהיה קוסם ומנחש והיה נמשך על גחונו כנחש. ויקר אלהים אל בלעם. הביא עליו טומאה כגון מקרה לילה מלמד שברח ממנו רוח הקדש. וישים ה' דבר בפי בלעם. חכה שם לו בפיו שלא יהא רשאי לקלל:

פס'. וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב. כיון שראה שלא הצליח לקלל מיד התחיל קורא תגר על בלק. אמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב. אמר בלעם מן הרמים הייתי והורידו בלק מגדולתו וכבודו לגיהנם. כענין (יחזקאל ל״ב:י״ח) בן אדם נהה על המון מצרים:

פס'. מה אקב לא קבה אל. כלומר מה אני יכול ליקוב ואין הקדוש ברוך הוא מסכים. על ידי. דבר אחר אמר בלעם מה אקוב כבר ישראל מעורב שמם עם שם בוראם ואני מקללם הריני מקלל את השם. לא קבה אל אינו ראוי לקוב את השם הנכבד והנורא ומה אזעום לא זעם ה'. אני אין לי כח לקלל אלא בשעה שהקדוש ברוך הוא זועם. ובכל יום ויום הוא זועם ואותו היום לא זעם. כדי שלא ימצא בלעם יד לקלל את ישראל. ראה חיבה יתירה שחיבבם הקדוש ברוך הוא וכן הוא מוכיח על ידי הנביא (מיכה ו׳:ג׳) עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי. כמה טובות עשיתי לך במצרים ועל הים ובמדבר. וכמה מלכים גדולים ועצומים הפלתי לפניך ולא עלו על לבך. כל אלו הטובות. ואני לא הלאיתיך להביא איל וצבי ויחמור כי אם מן הגדלים באבוסיך. ואותם עצמם כדי לזכותך בהם צויתיך. ואומר (שם) עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב. היה מחזיר עליך לקלל והפכתי קללתו לברכה. למען דעת צדקות ה'. שלא זעם כל אותו הזמן. וכמה הוא זעמו של הקב״ה רגע. וכמה רגע כמימריה. ומנא לן זעמו רגע שנאמר (תהילים ל׳:ו׳) כי רגע באפו חיים ברצונו. ואימתי רתח אמר אביי בתלת שעי קמיאתא כי חוורא כרבלתא דתרנגלא וקאי בחד כרעא:

פס'. כי מראש צורים אראנו. אמר רבי נחמיה אין מראש צורים אלא אבות העולם שנאמר (ישעיהו נ״א:ב׳) הביטו אל צור חוצבתם ואל שרה תחוללכם. ואומר (שם) הביטו אל אברהם אביכם. אמר היאך אני יכול לקללם וזכות אברהם יצחק ויעקב עומדת. תדע לך שהרי ישראל חטאו ומשה הזכיר זכותם ומיד מחל להם הקב״ה שנא' (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. וכתיב (שם) וינחם ה' על הרעה. הרי כי מראש צורים אראנו. ומגבעות אשורנו. אלו אמהות. הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב. ראה שאין אומה ולשון זוכין עמהן לעולם הבא וכן הוא אומר (דברים לב) ה' בדד ינחנו. ואומר (ישעיהו נ״ד:י״ז) וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי. ובגוים לא יתחשב. כל הכנענים כאין נגדו אין ישראל מחשבונן של כנענים:

פס'. מי מנה עפר יעקב, אמר מי יוכל למנות מצות שעושין ישראל משעה שנולד עד שעה ששב לעפרו. כשנולד אמו שומרת ימי לידה. אם זכר נימול לשמנה. נהיה בן חדש והוא בכור נפדה בחמש סלעים. היה בן שלש אביו מחנכו לתורה. היה ראוי למצות והוא בן שלש עשרה שנה. היה ראוי לישא אשה אביו משיאו אשה. יצא לחרוש מצותו עמו. שנאמר (דברים כ״ב:י׳) לא תחרש בשור ובחמור. יצא לקצור. עליו מצות לקט שכחה ופאה. דש מצות דישה עמו. שנאמר (שם כה) לא תחסום שור בדישו. מדד גרנו עליו תרומה ומעשר. לש. עליו להוציא חלה לכהן. בא לאכול. טעון נטילת ידים וברכת המוציא ושלש ברכות לאחריו. ד״א מי מנה עפר יעקב הסמיך ברכתו על ברכת האבות. שנאמר (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ. ומספר את רובע ישראל אלו ארבעה דגלי ישראל. תמות נפשי מות ישרים. בקש להיות לו חלק עם האבות ועם צדיקי עולם:

פס'. ויאמר אליו בלק לכה נא אתי אל מקום אחר. אמר לו שמא ראית כל העם מקצה ועמדה להם זכות אבותם. עתה תראה קצת מהם וקבנו לי משם:

פס'. ויקחהו שדה צופים ראש הפסגה. ראש הרמה כענין (תהלים מח) פסגו ארמנותיה כלומר הגביהו:

פס'. ויקר אלהים אל בלעם. ויבא אליו והנו נצב. וכבר נאמר והנה לשון שמחה כמו (שמות ד׳:י״ד) וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. כיון שהתחיל לברך את ישראל התחיל להתעצב. לפיכך כתיב והנו. שנאמר (איוב ב׳:ו׳) הנו בידך אך את נפשו שמור:

פס'. וישא משלו ויאמר היה מדבר נבואתו במשל וחידה. קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור. מלמד שאביו של בלק גדול היה ממנו בגדולה:

פס'. לא איש אל ויכזב. איש שאמר (תהילים ס״ב:י׳) אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. ובן אדם ויתנחם. הוא הבטיח אבותם לתת להם את ארץ כנען. ההוא אמר ולא יעשה. כענין שנאמר (בראשית י״ג:י״ד) וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה. ודבר ולא יקימנה. (שמות ו׳:ג׳). ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם:

פס'. הנה ברך לקחתי. מן הגבורה. וברך ולא אשיבנה. עד שאברכם לישראל:

פס'. לא הביט און ביעקב. אלו באי הארץ ועליהם אמר שלמה (פה״ש ד) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ולא ראה עמל בישראל. אלו שעתידין לצאת מן הגלות. ועליהם אמר ישעיה (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. יי אלהיו עמו אלו ימות המשיח שנאמר (שם נב) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ותרועת מלך בו. זה קיבוץ הגליות שנאמר (שם כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו'.

פס'. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. כענין (תהילים צ״ה:ד׳) ותועפות הרים לו. והכתוב ממשל כחו של הקב״ה בדבר הידוע בעולם כענין שנאמר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ולפי שכח ראם גדול מן החיות הזכיר את הראם. ואמרו הרואים שראוהו שהוא גדול מן הגמל וקרניו חדודות חמו חרב והן ארוכות יותר מחמש אמות ואין כל בריה יכולה לעמוד לפניו. רבותינו ז״ל אמרו כתועפות אלו מלאכי השרת כענין שנאמר (שם ו) ויעף אלי אחד מן השרפים. אלו המזיקין שרואין ולא נראין. כך היו ישראל מסוככין בענן הכבוד והיו רואין ואינן נראין:

פס'. כי לא נחש ביעקב. לא מזיקם שום ניחוש. וקסם. לא יש להזיק לישראל. כעת יאמר ליעקב. לעתיד לבוא. מה פעל אל. הרבה גבורות פעל הקדוש ברוך הוא לישראל בקבצו אותם מן. הגליות כמו (תהלים כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאך הרבה רב טובך:

פס'. הן עם כלביא יקום. בימי דוד ושלמה. כארי. זה דוד. לא ישכב עד יאכל טרף לא ישכון בארצו עד שיעשה נקמה בכנענים. ודם חללים ישתה. הוא שאמר יעקב אבינו (בראשית מ״ט:י״א) כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. ושופך דמם של כנענים:

פס'. ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו. טוב לך שתלך בשתיקה כי לא הבאתיך לברכם:

פס'. ויען בלעם ויאמר אל בלק הלא גם אל מלאכיך. אמר לו איני מברכם מרצוני אלא על כרחי. אשר ידבר ה' אותו אעשה מלמד שהנביא מתנבא על כרחו. וכשאמר ירמיה (ירמיהו כ׳:ט׳) (ואני) ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו וגו':

פס'. ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך אל מקום אחר. זהו שאמר הכתוב (תהילים קי״ב:י׳) רשע יראה וכעס שיניו יחרק ונמס וגומר. שהיה בלק לוקח את בלעם ממקום למקום כדי לקלל את ישראל ולא הצליח. וכן אמר משה רבינו (דברים כ״ג:ו׳) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. ויקח בלק את בלעם. ויאמר בלק אל בלעם. ויעש בלק. וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל וגו'. שכל הפעמים היה אומר בלעם אולי יקרה ה' לקראתו ודבר מה יראני והניח זה הדרך והלך לקראת נחשים. אמר אלך אל המדבר שעשו ישראל שם את העגל. לכך נאמר וישת אל המדבר פניו. והוא לא ידע שבמדבר קיבלו ישראל את התורה ואמרו נעשה ונשמע. וכן אמר ישעיה (ישעיהו מ״ט:ט״ו) גם אלה (שענו אלה אלהיך ישראל) תשכחנה ואנכי לא אשכחך: