פס'. וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו שלא היו מעורבין אלא כל איש ואיש על מחנהו ואיש על דגלו. ראה אותם שלא היו מכוונין פתחיהם פתח כנגד פתח אלא היו צנועין מיד ותהי עליו רוח אלהים לברכם:

פס'. וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בעור. אביו בנו הוא בנבואות. ד״א בנו בעור. ואומר אינו עיקר כמו (שמואל ב י״ד:ו׳) ויכו האחד את האחד באשה התקועית. ונאם הגבר שתום העין. שהשית עינו לראות העתידות. ד״א שתום סתום. שלא היה רואה בעינו הכבד אלא במחזאות בלבד. דבר אחר שתום פתוח. והוא לשון משנה. דתנן במסכת ע״ז ער שישתום ויסתום ויגוף ותנגב פירוש עד שיפתח את החבית ויגוף הנגב בטיט ותנגב שלא יראה לה כזה השיעור אם שהיה היין בלא שומר אסור:

פס'. נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה. שהיה נופל על פניו וכל הענינין היו מתגלין לו:

פס'. מה טובו אהליך יעקב. אלו בתי מדרשות. משכנותיך ישראל. אלו בתי כנסיות:

פס'. בנחלים נטיו. אמר רבי אלעזר מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ביקש לומר לא יהיה להם זיו. אמר כגנות עלי נהר. ביקש לומר לא יהא ריחן נודף. אמר כאהלים נטע ה'. ביקש לומר לא יהא להם מלכים בעלי קומה. אמר כארזים עלי מים. ביקש לומר לא תהא מלכותן שולטת בכנענים. אמר וזרעו במים רבים. ביקש לומר לא תהא מלכותם עזה. אמר וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו. שיהא להם אימה. ד״א שמא תאמר כנחלים נטיו תלמוד לומר נטיו מרוב ימים. כגנות. שמא תאמר כגנות דצריכי שקייא ת״ל עלי נהר. והנהר הוא פרת. כאהלים שמא תאמר כאהלי קדר תלמוד לומר נטע ה' בארזים. שמא תאמר אינן לחים תלמוד לומר עלי מים, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (משלי כ״ז:ו׳) נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא. טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל מברכה שבירכם בלעם הרשע. אחיה קללם בקנה שנאמר (מ״א יד) והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים. מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין וכל רוח שבא הולך ובא עמו כיון שרוממות הררדות? מיד עומד במקומו. אבל בלעם ברכם בארזים. מה ארז שאינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף כיון שרוח דרומית מנשבת מיד עוקרתו והופכתו על פניו. לפיכך זכה קנה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה:

פס'. יזל מים מדליו. מן הדלים שבישראל. מיכן אמרו הזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה. וזרעו במים רבים. מלכותן של ישראל עתידה להיות בכל מלכי האדמה. וירם מאגג מלכו. מימי אגג מלך עמלק התחילה מלכותן של ישראל. ותנשא מלכותו. לימות המשיח שנא' (ישעיה נט) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד:

פס'. אל (מוציאם ממצרים). יחדם גוי אחד. יאכל גוים צריו. אלו ביזת הגוים שנאמר (שם סא) חיל גוים תאכלו וגומר:

פס'. כרע שכב כארי. זה מלך המשיח. מברכיך ברוך ואורריך ארור. ארור השלים בארירה. אבל (יעקב) אבינו השלים בברכה שנא' (בראשית כ״ז:כ״ט) אורריך ארור ומברכיך ברוך, מיכן סמכו כל הנביאים שיהו סומכין דבריהם ומסיימין בדברי תנחומין:

פס'. ויחר אף בלק, ועתה ברח לך וגו'. אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו'. לעשות טובה. זה ברכה. או רעה. זו קללה. אמר בלא רצוני איני מברכם. אשר ידבר ה' אותו אדבר. רבי אליעזר אומר מלאך היה בפי בלעם והוא היה מברך את ישראל:

פס'. ועתה הנני הולך. כמו (בראשית כ״ה:ח׳) וייאסף אל עמו. לכה איעצך. נתן לו עצה היאך להפיל את ישראל. אמר לו אלהיהם של אלו שונא זמה הוא והם מתאוים לכלי פשתן עשה להם קלעים והושיב בהם זונות שנאמר (במדבר ל״א:ט״ז) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. ובשעה שישראל אוכל ושותה והולך לטייל בשוק של גוים הללו זקינה אומרת לו מה אתה מבקש אם אמר לה כלי פשתן זקינה אומרת לו בשוה. וילדה בבית אומרת לו בפחות וצנצנת של יין מונח אצלה ועדיין לא נאסר יין של גוים אמרה לו רצונך שתשתה כוס יין כיון ששתה ערב לו. והוא אומר לה השמעי לי וכו' בסנהדרין בפרק כל ישראל יש להם חלק. אשר יעשה העם הזה. אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. ד״א אשר יעשה העם הזה. כשעתידין לבוא עם גוג ומגוג עם עשר מלכיות האמורין על ידי דוד שנא' (תהלים פג) כי הנה אויביך יהמיון (שם) גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה:

פס'. וישא משלו ויאמר. נאם שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. שהיה יודע לכוין שעה שהקב"ה כועס בה. נופל על פניו וגלוי עינים. על העתידות:

פס'. אראנו. למלך המשיח. ולא עתה אשורנו ולא קרוב. זה אורך הגלות הזה הנמשך. ומה מהרה של הקב״ה תמני מאה ותרתי מנין ונושעתם שישבו ישראל בארץ קודם שגלו. ודבר שכתבו ולא עתה ולא קרוב לא כל שכן לכך נאמר (חבקוק ב׳:ג׳) אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבוא לא יאחר. דרך כוכב מיעקב תאנא משום רבנן שבוע שבן דוד בא בו שנה ראשונה אין בה מזון כל צורכה. שנייה חצי רעב משתלחין. שלישית רעב גדול. ברביעית לא רעב ולא שובע. בחמישית שובע גדול. ויצמח כוכב ממזרח והוא כוכבו של משיח והוא עושה במזרח ט״ו יום ואם האריך הוא לטובתן של ישראל. ששית קולות ושמועות. השביעית מלחמות, ומוצאי שביעית יצפה למשיח ויתגאו בני מערב ויבואו ויחזיקו מלכות בלא אפים ויבואו עד מצרים וישבו כל השביה. ובימים ההם יקום מלך עז פנים על עם עניו ודל (דניאל י״א:כ״א) והוא מחזיק מלכות בחלקלקות. ועל אותו הזמן אמר ישעיה (ישעיהו כ״ו:כ׳) לך עמי בוא בחדריך וגו'. אמרו חכמים רבי חייא צוה לדורו כשתשמעו שעמד מלך עז פנים לא תשיבו שם שהוא גוזר כל מי שהוא אומר אחד הוא אלהי העברים יהרג. והוא אומר נהיה כולנו לשון אחד ואומה אחת והוא מבטל זמנים ומועדים ושבתות וראשי חדשים ומבטל תורה מישראל שנאמר (דניאל ז׳:כ״ה) ויסבר להשנייה זמנין ודת ויתיהבון בידיה עד עידן עידנין ופלג עידן. עדן שנה. עידנין תרתי. ופלג עידן חצי שנה. אמרו לו מרי להיכן ננצל אמר להם לגליל העליון שנאמר (יואל ג׳:ה׳) כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה. (עובדיה א׳:י״ז) ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש. ומחץ פאתי מואב. אמר ר' הונא בשם ר' לוי מלמד שיהיו ישראל מקובצין בגליל העליון ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף מתוך הגליל והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלים לקיים מה שנא' (דניאל י״א:י״ד) ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. והוא עולה ובונה את בית המקדש ומקריב קרבנות והאש יורדת מן השמים והוא מוחץ כל הכנענים. ויבא על ארץ מואב והורג את חציה והשאר שובה אותה בשביה ומעלים לו מס ועושה באחרונה שלום עם מואב שנאמר (ירמיהו מ״ח:מ״ז) ושבתי את שבות מואב וישבו ארבעים שנה לבטח אוכלים ושותים ובני נכר אכריכם וכורמיכם. וקרקר כל בני שת. שהוא מקרקר כל הכנענים שנקראים בשת. שנאמר (בראשית ד׳:כ״ה) כי שת לי אלהים זרע אחר. ואחרי כל כל זאת שומע גוג ומגוג ועולה עליהם שנאמר (תהילים ב׳:ב׳) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלים שנא (דניאל י״ב:א׳) והיתה עת צרה וישראל רואים כך ואומרים אבד משיח ממנו ושוב לא ישוב משיח אחר וסופדים עליו ארבע משפחות שנאמר (זכריה יג) וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד. והקב״ה יוצא ונלחם עמם שנאמר (שם) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וההרים ימושו והגבעות תמוטנה והר הזתים יבקע מחציו. והקב״ה יורד עליו וישראל נסים ונמלטים שנא' (זכריה יב) ונסתם גיא הרי. (שם) וזאת תהיה המגפה. וישראל גולים אחרי כן למדברי אגמות לרעות במלוחים שרשי רתמים מ״ה ימים וענני כבוד מקיפין אותם ושם ישראל יהו נחבאים וכל מי שיש בלבו הרהור רע על הקב״ה העננים משליכין אותו והכנענים הורגין אותו. ומישראל הרבה יצאו אל הכנענים ואותם לא יהיה להם חלק עם ישראל לעולם הבא אבל אותם העתידים להתענות במלוחים מ״ה ימים ולקץ מ״ה ימים בת קול אומרת להם רדו לבבל שנאמר (מיכה ד׳:י׳) ובאת עד בבל שם תנצלי. ובת קול מפוצצת שנית לכו לאדום ועשו שם נקמתי שנאמר (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל וישראל באין לרומי ובת קול יוצאה שלישית עשו בה כאשר עשה יהושע ביריחו והם סובבים את העיר ותוקעים בשופרות ובפעם השביעית מריעים תרועה (דברים ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונפלה חומת העיר והם נכנסים בתוכה ומוצאין את בחוריה מתים ברחובותיה שנא' (ירמיה יט) לכן [יפלו] בחוריה ברחובותיה וגו'. ואחרי כן הם קובצין את כל שללה וישראל מבקשין את אלהיהן ואת דוד מלכם ומיד נגלה עליהם מלך המשיח והוא אומר להם אני הוא מלך המשיח שהייתם מחכים והוא אומר להם שאו את הכסף ואת הזהב והם נושאים אותו ועולים שנא' (ישעיהו ס׳:ו׳) שפעת גמלים תכסך. ובת קול רביעית יוצאה ואומרת (שם ג) קול קורא במדבר. ובת קול חמישית אומרת (שם לה) לא יהיה שם אריה ובת קול ששית אומרת (שם מא) אתן במדבר ארז שטה והדס. ובת קול שביעית מכרזת (שם מ) נחמו נחמו עמי ואליהו מבשר לישראל (שם נב) מלך אלהיך ובת קול שמינית מכרזת ואומרת (שם מ) דברו על לב ירושלים. בת קול תשיעית אומרת (שם כו) פתחו שערים ויבוא גוי צדיק. ובת קול עשירית אומרת (תהילים כ״ד:ז׳) שאו שערים ראשיכם. ויהיו המתים שנאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) יהיו מתיך נבלתי יקומון. ואז יתקבצו הגליות שנאמר (שם) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ואז יתקיים דרך כוכב מיעקב. וכן יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתקיים פסוק זה (שם יא) ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וגו' בימינו ובימי כל ישראל:

פס'. והיה אדום ירשה. והיה ירשה. שהיה אויבו מחיי יעקב אבינו דכתיב (בראשית כ״ז:מ״א) וישטם עשו את יעקב הוא אויבם במדבר (שמות י״ז:ח׳) ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. הוא אויבם בגלות הראשון שנא' (עובדיה א׳:י״ד) ואל תעמוד על הפרק זה היה בבית שני שנאמר (תהילים קל״ז:ז׳) זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים והוא היה אויבם בגלות שנאמר (דניאל ז׳:כ״ה) ויסבר להשנייה זמנין ודת. לכך נאמר והיה אדום ירשה והיה ירשה. שני פעמים על רוע מעלליהם. וישראל עושה חיל:

פס'. וירד מיעקב. זה כוכבו של יעקב. והאביד שריד מעיר של. אדום:

פס'. וירא את עמלק וישא משלו. ראש שבא להלחם היה עמלק: וירא את הקיני. אמר לו בלעם ליתרו קני והלא עמנו היית באותה עצה מי הושיבך אצל איתני עולם כי אם יהיה לבער קין כלומר כי גם הם לא ינצלו ואם אלו לוקין כל שכן אשור עד מה אשור תשבך. כלומר עד מתי תשבו לבטח:

פס'. וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משומו אל. א״ר יוחנן אוי לאומה שתמצא בשעה שהקב״ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה:

פס'. וצים מיד כתים. אניות יבואו ממקום כתיב וענו אשור וענו עבר. עד אשור. מקטל קטלי. מיכן ואילך שעבודי משעבדי וגם הוא עדי אבד. כתים. מבני יון שנאמר (בראשית י׳:ד׳) ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודודנים:

פס'. ויקם בלעם וילך וגיו'.