פס'. ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחת מנשה בן יוסף ונו'. כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת (לזכרים ולא לנקבות) נתקבצו יחד ליטול עצה. אמרו אין כרחמי בשר ודם רחמי שמים. רחמי בשר ודם על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל הקב״ה רחמיו על הזכרים ועל הנקבות שנאמר (איכה ג) טוב ה' לקויו לנפש תדרשנו. ואמר (תהילים קמ״ה:ט׳) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה מגיד כשם שצלפחד היה זכאי כך היו כלם זכאין. וכשם שהיה צלפחד בכור כך היו כלם בכורי אביו של צלפכד. וכן זקנו ללמד שהיו זכאות בנות זכאי. למשפחות מנשה בן יוסף. ללמדך שכשם שהיה יוסף מחבב את ארץ ישראל כך זרעו היה מחבבה. ואלה שמות בנותיו מחלה נועה חגלה מלכה ותרצה. יכול כל הקודם בפסוק קודם במעשה ת״ל (במדבר ל״ו:י״א) ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן וגו'. מגיד הכתוב שכלם היו שקולות בזכות:

פס'. ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אהל מועד לאמר. אבא חנין אמר משום רבי אליעזר אמר מגיד הכתוב שלא עמדו אלא בשנת הארבעים שנה שמת אהרן. לפני הנשיאים וכל העדה. מגיד שהיו יושבין בבית המדרש ובאו בנות צלפחד ועמדו לפניהם. פתח אהל מועד לאמר. השיבונו על זאת ואם יש לנו חלק ואם לאו:

פס'. אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. והוא לא היה בתוך העדה. אלו מרגלים. הנועדים על ה'. זו עדתו של קרח. כי בחטאו מת. שלא החטיא אחרים כי אם בגזירה שנגזרה על דור המדבר שלא יכנסו לארץ. ובנים לא היו לו. שאילו היה לו בן לא היינו תובעות:

פס'. למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. רבי יהודה אומר אין שם אלא נחלה נאמר כאן שם ונאמר להלן (דברים כ״ה:ו׳) יקום על שם אחיו המת. מה להלן בנחלה אף כאן בנחלה, כי אין לו בן. חכמות דרשניות היו טעמא דאין לו בן הא אם היה לו בן לא היינו תובעות. תנה לנו אחוזה. לא בחקה ולא בחצופות אלא מן הדין:

פס'. ויקרב משה את משפטן לפני ה'. אמר רבי חידקא שמעון השוקמני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא אמר יודע היה משה שהבנות נוחלות אלא לא היה יודע אם נוטלות בראוי כבמוחזק ואם לאו. ראויה היתה פרשת נחלות שתכתב על ידי משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן לפי שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. זה סמוך למעלה לפרש משפט בנות צלפחד:

פס'. כן בנות צלפחד דוברות נתן תתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהם להם. יפה תבעו בנות צלפחד וכן כתוב לפני במרום. נתון תתן להם אחוזת נחלה. זו נחלת אביהן. והעברת את נחלת אביהם להם. מגיד שבנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה. פשוט וחלק חלק אביהן שהיה בכור. וחלק אבי אביהן. רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהן:

פס'. ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. לאמר שיהא הדבר נוהג לדורות. איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו. רבי אומר אין מעביר נחלה אלא בת. הואיל ובנה ובעלה יורשין אותה:

פס'. ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחי אביו. אלו דודין מן האב:

פס'. ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה. משפחת אב קרויה משפחה יצאו משפחות אם. והיתה לבני ישראל לחקת משפט. (הורעה) כל הפרשה כולה להיות דין. כאשר צוה ה' את משה. סדר נחלות במקרא ממועט והלכות מרובות תנן התם בבבא בתרא. יש נוחלין ומנחילין נוחלין ואין מנחילין. הבן קודם לבת וכל יוצאי ירכו של בן קודמין. אפי' בת הבן קודמת לדודתה אחות אביה שנאמר איש כי ימות ובן אין לו עיין עליו מכל מקום שאם יש לו זרע בן כל שהוא הוא קודם לבת. והבן יורש את אביו בקבר ומנחיל לבן בנו אבל אם אין לו בן ולא זרע לבן כי אם בת. הבת ובת הבת קודמת לאביו של מת. וכל יוצאי ירכה של בת קודמין לאחים. האחים קודמין לאחי האב וכל יוצאי ירכו. כיצד מי שמת ואין לו לא בן ולא בת ולא יוצאי ירכו של בן ושל בת ויש לו אחים. ויש לו למת אב. האב קודם לאחיו שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו וכשאר היורשים כתיב ונתתם את נחלתו. מלמד שהבת מעברת הנחלה מן אבי אביה ונוטלתה. אבל אין שאר היורשין מעבירין נהלה מן האב לפי שהאב קודם לכל יוצאי ירכו והנחלה ממשמשת והולכת עד ראובן לפי שאין השבט כלה. ואם אין שם אחי אב ולא יוצאי ירכו חוזרין על הקרוב שבמשפחה. והאחין מן האם לא נוחלין ולא מנחילין. והבן יורש את אמו. והיא אינה יורשת את בנה. וכן הבת יורשת את אמה שנאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל. וכן מצאנו בת יורשת שני מטות זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתן. והבן קודם לבת בנכסי האם ובנכסי האב. ובנות האחיות נוחלין ולא מנחילין. האשה את בנה והאשה את בעלה מנחילות ולא נוחלות. והאחים מן האם לא נוחלין ולא מנחילין. ומנין שהבעל יורש את אשתו שנאמר (במדבר ל״ו:ט׳) וכל בת יורשת נחלה. ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר ואי זו היא סיבת נחלה למטה אחר זו בעלה שהוא אחר והוא יורשה והנחלה מסובבת לו:

פס'. ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים. זו נחלת בני ראובן ובני גד שבשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד שמחו. ואמר כמדומה אני שהתיר לי נדרי התחיל שופך תחנונים. ללמדך שאפילו אדם יודע שנגזרה גזירה עליו אל ימנע עצמו מן הרחמים ומן התחנונים שנאמר (דברים ג) ואתחנן אל ה' במיני תחנונים. בעת ההיא. בשעה שנחלקה הארץ לבני גד ולבני ראובן שנאמר (שם) ואת הארץ הזאת ירשנו כעת ההיא לאמר. הודיעני אם נכנס אני ואם לאו:

פס'. וראיתה אותה ונאספת אל עמך גם אתה כאשר נאסף אהרן אחיך. מלמד שנתאוה משה למות כמיתתו של אהרן:

פס'. כאשר מריתם פי במדבר צין במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי מריבת קדש מדבר צין. אמר רבי אלעזר המודעי בוא וראה כמה חביבין צדיקים לפני הקב״ה שככל מקום שמזכיר מיתתן. שים מזכיר סורחנן. וכל כך למה כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים היו להם בסתר ולכך מתו. וכן בארבעה מקומות מזכיר מיתת בני אהרן ושם מזכיר סורחנן להודיעך שלא היתה בהם אלא זו בלבד. וקל וחומר ומה אם בשעת הכעס חס הקב״ה על הצדיקים בשעת רצון לא כל שכן. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ט:ח׳) בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך וגו' הם מי מריבת קדש מדבר צין. לא היה בהם שום דבר אחר:

פס'. ויאמר משה אל ה' לאמר. בוא וראה שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צורך עצמן ועוסקין בצרכי צבור לאמר השיבני על זאת והודיעני אם ממנה אתה עליהן פרנס. עד שהשיבו הקב״ה שנאמר קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו. אמר רבי אלעזר בן עזריה בארבעה מקומות ביקש מהקב״ה והושיבו:

פס'. יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה. מגיד שכל הרוחות אין יוצאות אלא מלפניו. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר זה סימן יהא בידך שכל זמן שהאדם נתון בחיים נפשו ביד קונו. שנאמר (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. איש על העדה. זה יהושע שנאמר קח לך את יהושע בן נון איש וגו'. ולמה פרטו הכתוב שלא להטיל מחלוקת בין בניו ובין בני אחיו:

ר' תנחומא דרש יפקוד ה' אלהי הרוחות. אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם אלהי הרוחות אתה. ומבין מה בלב כל אחד ואחד. ודעת כל הבריות גלויים לפניך שאין דעתן של בניך דומה זה לזה. מנה עליהם פרנס שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו. ד"א יפקוד ה' רוצה היה משה רבינו שיהו בניו יורשים שררתו והתחיל לבקש מלפני הקב״ה יפקוד ה' וגו. א״ל הקב״ה (משלי כ״ז:י״ח) נוצר תאנה יאכל פריה אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והיה משכים ומעריב לבית הוועד והוא היה מסדר את הספסלים ופורש את המחצלות. קח לך את יהושע בן נון:

פס'. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם. במלחמה לא כדרך שאחרים עושין שמשלחין חיילות והן באין בסוף אלא כשם שעשה משה דכתיב (דברים ג׳:ב׳) ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו וגו'. וכן יהושע שנאמר (יהושע ה׳:י״ג) וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. וכן ביואב כתב (דברי הימים א י״א:ו׳) ויעל בראש יואב בן צרויה ויהי לראש ואשר יוציאם בזכותו ואשר יביאם בזכותו. ד״א ואשיר יוציאם במנין ואשר יביאם במנין. כענין שנאמר (במדבר ל״א:מ״ט) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש. ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה. מלמד שצאן בלא רועה כלים והולכים. מהם טורפים זאבים ומהם דורסים אריות. מהם מתים ברעב ובצמא מהם נגנבים. והם נקראים עדת ה' מלמד שבזמן שישראל לביזה השם מתחלל. שנאמר (יחזקאל לו) באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

פס'. ויאמר ה' אל משה קח לך. מי שבלבך. קח לך מי שבדוק לך ועליו מפורש בקבלה (משלי כ״ז:י״ח) נוצר תאנה יאכל פריה ושומר אדוניו יכובד. איש אשר רוח בו שיכול להלך כנגד רוח כל אחד ואחד מישראל. וסמכת את ידך עליו שיהא מורה הוראות בחייך שלא יהו ישראל אומרים בחיי רבו לא היה מדבר עכשיו הוא בא לדבר. ד״א וסמכת את ידך עליו שכיון שהיה יהושע נכנס היה משה משתק התורגמן עד שנכנס וישב במקומו. ד״א וסמכת את ידך עליו התמנה אותו מחייך:

פס'. והעמדת אותו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אותו לעיניהם. רבי נתן אומר העמידו מן הארץ והושיבו על הספסל:

פס'. ונתתה מהודך עליו. ולא כל הודך מיכן אמרו פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה. ולפני אלעזר הכהן (יכול) יעמוד. מלמד שהיה יהושע צריך לאלעזר ואלעזר צריך ליהושע. ושאל לו. יכול בינו לבין עצמו ת״ל כמשפט האורים. הא כיצד עומד ומדבר בשפתיו וכהן גדול משיבו על שאלותיו:

תנו רבנן כיצד שואלין השואל עומד פניו כלפי נשאל. והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר (שמואל א ל׳:ח׳) הארדוף אחרי הגדוד האשיגנו. והנשאל אומר רדוף בה אמר ה' עלה והצלח. אין שואלין לו בקול גדול שנאמר ושאל לו במשפט האורים ואין מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו כדרך שאמור בחנה שנאמר (שם א) וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה. וכתיב (שם) ואלהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מעמו. ויליף שאלה משאלה. ואין שואלין אלא למלך ולאב בית דין. מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים. (אורים. שמאירין את דבריהם על פיו). על פיו יצאו ועל פיו יבאו. הוא זה מלך. וכל בני ישראל אתו. זה משוח מלחמה. וכל העדה. זו סנהדרין:

פס'. ויעש משה כאשר צוה ה' אותו. הלך ועשה בשמחה ולא הורע בעיניו בשביל בניו ובשביל בני אחיו. ויקח את יהושע. לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל בעולם הזה ובעולם הבא:

פס'. ויסמך את ידיו עליו ויצווהו. מכאן אמרו בכל מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. בנו מדוד שנאמר (מלכים א א׳:מ״ז) ייטיב ה' את שם שלמה משמך ויגדל את כסאו מכסאך, ותלמידו שהרי הקב״ה אמר לו למשה וסמכת את ידך עליו והוא סמך את שתי ידיו. וכן אתה מוצא באליהו שאמר לו אלישע (מ״ב ב) ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. וכתיב (דברים ל״ד:ט׳) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וגו' ככלי מלא וגדוש. ויצוהו. מה ציווי הקב״ה בשמחה אף ציווי משה ליהושע בשמחה שנאמר כאשר דבר ה' ביד משה: