פס'. ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד. ממה שהביאו מן המדיינים העשירו בני ראובן ובני גד להודיע מה גרם:

פס'. ויאמרו (אליו) גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. אמר להם משה לא כשאתם אומרים אלא בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם וגו':

פס'. ואנחנו נחלץ חושים. נזדרז למלחמה מזורזים ומהירים לפני בני ישראל וכן הוא אומר ביהושע (יהושע כ״ב:ז׳) ולראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה אמר יהושע לאמר זכור את הדבר אשר צוה אתכם משה עבד ה' עד אשר יניח ה' לאחיכם וגו'. ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה. מלמד שלא נאסר להם לשבת בעבר הירדן ולא הדבר תלוי אלא שלא יניאו בני ישראל מעבור אל הארץ. ואעפ״כ גלו קודם שגלו יושבי הארץ. שנאמר (דברי הימים א ה׳:כ״ו) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי:

פס'. ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן. מיכן אמרו כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי בהין קודם ללאו. שנאמר אם יעברו ואם לא יעברו ובתנאי קודם למעשה וכל תנאי שאי אפשר לקיימו אינו תנאי. ומפני מה נתחברו בני גד ובני ראובן בדבר זה לשבת מעבר לירדן מזרחה. מפני שהיו בני גד עם ראובן בדגל אחד. ושמעון לפי שנפלו מהם במעשה זמרי ארבעה ועשרים אלף לא רצו להיחלק מישראל. וחצי שבט המנשה לפי שגרם מנשה בן יוסף לשבטים לקרוע בגדיהם על מעשה הגביע הנמצא באמתחת בנימין לפיכך נקרעה נחלתם חציה בארץ וחציה מעבר לירדן:

פס'. ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה. וכן הוא אומר (יהושע ד׳:י״ג) בארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה' למלחמה אל ערבות ירחו:

פס'. ואת נבו ואת בעל מעון (סד) מוסבות שם. מקום הוא:

פס'. ונבח הלך וילכד את קנת ואת בנותיה ויקרא לה. לה מפיק ה״א מלמד שלא עמד אותו השם שקרא לה נבח בשמו: