פס'. צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת אחוזתם ערים לשבת. כתיב מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב. ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה. הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים שדות וכרמים. ד״א אלף אמה סביב סיבוב העיר היתה מחוץ לקיר העיר אלף אמה. וכן אמרו רבותינו ז״ל ערים הללו אין עושים לא ערים גדולים ולא ערים קטנים אלא בינונים. ואלפים היה להם מגרש לכל צד. ולענין הראשון ציורן כגון זה. אלו המקומות הפנויות הם היו מקום ישראל מאלף אמה היו מגרשי הערים כנגד חומה וכן אלפים אמה של שדות וכרמים כנגד המגרש:

תנו רבנן שלש ערים הבדיל משה מעבר לירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען. ומכוונות היו כמין שתי שורות חברון ביהודה כנגד בצר במדבר. שכם בהר אפרים כנגד ראמות בגלעד. קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן:

פס'. והקריתם לכם ערים ערי מקלט. תניא ר״א בן יעקב אומר מקלט מקלט כתוב על פרשת דרכים כדי שיפנה הרוצח לשם:

והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה. שאע"פ שנבחרו שלש ערים מעבר הירדן שהבדיל משה שלש ערים עד שלא נבחרו שלשה שבארץ כנען לא היו שבעבר הירדן קולטות כאחת עד שיהו ששה:

פס'. ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר. ומה בין שש הערים לארבעים ושתים עיר אלא שש הערים קולטות בין לדעת בין שלא לדעת. והשאר אם נכנס להם הרוצח לנוס שמה קולטות אותם:

פס'. והערים אשר תתנו שש ערי מקלט תהיינה. שאע״פ שנבחרו שלש ערים מעבר הירדן שהבדיל משה שלש ערים עד שלא נבחרו שלשה שבארץ כנען לא היו שבעבר הירדן קולטות כאחת עד שיהו ששה:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי אתם עוברים את הירדן. למה נאמר לפי שהוא אומר (דברים ד׳:מ״א) אז יבדיל משה שלש ערים. מנין שצוה משה את יהושע להפריש להם ערי מקלט. (יג) ת״ל והקריתם לכם. כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען. רבי שמעון בן יוחאי אומר אשר על ירדן ירחו. מה ירחו מארץ כנען אף ירדן מארץ כנען:

פס'. והקריתם לכם ערים ערי מקלט. אין והקריתם אלא הזמנה. ערים לא גדולים ולא קטנים אלא בינונים מגיד שלא היו שם אלא שווקים ובית מחיה. והשאר מפורש במסכת מכות. ונס שמה הרוצח. יכול כל רוצח ת״ל מכה נפש בשגגה, יצא האב המכה את בנו והרב המכה את תלמידו. ושליח בית דין המלקה את המחוייב מלקות שאם מת תחת ידו פטור:

פס'. והיו לכם הערים למקלט מגואל. עד עמדו לפני העדה, לפני העדה למשפט. שלא יהרגנו בינו לבין עצמו:

פס'. והערים אשר תתנו שש ערי מקלט. ולא שש חוץ משלש שהבדיל משה אלא עם הראשונות. שנאמר את בצר במדבר בארץ המישור לראובני וגו'. וכנגדן שלש בארץ כנען שנא' (יהושע כ׳:ז׳) ויקדישו את קדש [בגליל] בהר נפתלי ואת שכם בהר אפרים ואת קרית ארבע היא חברון בהר יהודה ולמה בארץ ישראל שלש ומעבר לירדן שלש. מפני שבגלעד רוצחנין היו שנא' (הושע ו׳:ח׳) גלעד קרית פועלי און עקובה מדם:

פס'. לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה. כנעני שהרג את ישראל בין בשוגג בין במזיד נהרג. וישראל שהרג את הכנעני בין מזיד בין בשוגג (נהרג). ומה ת״ל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה. מלמד שלא היו קולטות עד שהופרשו כולם:

פס'. ואם בכלי ברזל הכהו. תנו רבנן מפני מה לא נאמר יד בברזל. גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהוא אפי' במחט אפילו בצנורא לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור. ומנין שאם השליך עליו עשת ברזל שהוא חייב ת״ל רוצח הוא מכל מקום:

פס'. ואם באבן יד אשר ימות בו הכהו. מגיד שאין חייב עד שיכהו בדבר שהוא כדי להמיתו ועל מקום שהוא מת בו כגון שהוא כנגד מקום לבו או על קדקדו או על צדעיו. ומניין שאם גלגל סלעים ועמודים שהוא חייב ת״ל רוצח הוא מכ״מ:

פס'. גואל הדם הוא ימית את הרוצח. אין לי אלא שהרגו באבן או בעץ או בברזל מנין שהרגו בכל דבר שהוא ממית שהוא רוצח אלא הרי אלו שלשה דברים בנין אב לכל דבר הממית ואם תאמר הואיל ובאבן ובעץ חייב בברזל לא כל שכן מלמד שאין עונשין מן הדין:

פס'. ואם בשנאה יהדפנו. דחפו לתוך המים ואינו יכול לעלות משם או לתוך האור ואינו יכול להינצל חייב. שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש דינו מסור בידי שמים. או השליך עליו בצדיה. שצייד לו שיהא מתכוין לו:

פס'. או באיבה הכהו בידו וימת. זה שחנקו או בעטו וכל כיוצא באלו. שנאמר הכהו בידו.מות יומת המכה רוצח הוא. על רציחותו אתה הורגו ואין אתה רוצחו על רציחת שורו. גואל הדם [הוא] ימית את הרוצח. מצוה בגואל הדם. אין לו גואל הדם בפגעו בו. להביא כל האדם:

פס'. ואם בפתע בלא איבה הדפו. (להוציא את השוגג). או השליך עליו כל כלי בלא צדיה. שלא צדה ושלא נתכוין לו:

פס'. או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות ויפל עליו וימת. להביא את הסומא והזורק בלילה. רבי יהודה אומר להוציא את הסומא. והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו:

פס'. ושפטו העדה. בין המכה ובין גואל הדם. שאם הרגו בשוגג יגלה. ואם במזיד הרגו יהרג. ד״א והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו וסמיך ליה ושפטו העדה. מיכן לשונאיו שלא יעידו ושלא ישפטו וכדאמרינן בסנהדרין. והוא לא אויב לו יעידנו ולא מבקש רעתו ידיננו. אין לי אלא אויב אוהב מנלן סברא הוא אויב מאי טעמא לא דמרחקא דעתיה מיניה. אוהב נמי מקרבא דעתיה ליה. אין לי אלא דיני נפשות דינו ממונות מנין ת״ל על המשפטים. אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות. יכול כשם שדיני נפשות בעשרים ושלשה. כך דיני ממונות. ת״ל האלה. אלה צריכין עשרים ושלשה ודיני ממונות כ״ג לא צריכי:

פס'. והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם. עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר (במדבר י״ד:כ״ז) עד מתי לעדה הרעה הזאת לאחר שיצאו יהושע וכלב. ומנין להביא עוד שלשה. תניא מה עדים שנים אף דיינים שנים אין בית דין שקול הוסיף עליהן עוד אחד הרי כאן כ״ג:

פס'. והצילו העדה את הרוצח וגו'. מיכן אמרו בראשונה אחד ההורג נפש בין בשוגג בין במזיד היו מקדימין והולכין לערי המקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת. ומי שנתחייב גלות היו מחזירין אותו לשם שנאמר והשיבו אותו אל עיר מקלטו וגומר. אשר משח אותו בשמן הקדש. זה כהן נדול שנמשח בימיו שהרוצח חוזר במיתתו מאי טעמא היה לו לכהן גדול לבקש רחמים על דורו ולא ביקש לפיכך היה הרוצח חוזר במיתתו ולפיכך אמותיהן של כהנים היו מספקין להם מחיה לרוצחנין כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו. ר' מאיר אומר רוצח מקצר ימיו של אדם. וכהן גדול מאריך ימיו של אדם. אינו דין שיהא מקצר עומד לפני המאריך. לפיכך אינו יוצא עד מות הכהן הגדול. רבי אומר רוצח מטמא את הארץ ומסלק את השכינה. וכהן גדול משרה שכינה בארץ. אינו דין שיעמוד מי שמסלק את השכינה לפני מי שגרם להשרות שכינה על ישראל:

פס'. ואם יצא יצא הרוצח אל גבול עיר מקלטו. אפי' פסיעה אחת. אמר רבי אלעזר בן עזריה ומה אם לענין פורענות הפוסע פסיעה אחת מתחייב בנפשו קל וחומר להולך לדבר מצוה שזוכה לו ולדורותיו. ומצא אותו גואל הדם וגו'. אין לו דמים. אפי' בכל אדם:

פס'. כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן. מיכן אמרו הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר. ואם גלה לפילכו פילכו קולטו. ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח וגומר. רבי מאיר אומר אף ישוב לשירותו:

פס'. והיו אלה לכם לחקת משפט. שינהוג הדבר לדורות. בכל מושבותיכם, בארץ ובחוצה לארץ:

פס'. כל מכה נפש לפי עדים וגומר. (כל מכה נפש אדם). להביא את הגואל. שלא יהרוג את הרוצח בינו לבין עצמו אלא בפני העדים. דברי ר' יאשיה. רבי נתן אומר כל מכה נפש לפי עדים. לימד על בית דין שלא יהרגו את הרוצח אלא בעדים. ועד אחד לא יענה בנפש למות. בנין אב לכל מקום שנאמר בו עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד כדרך שפרט לך כאן ועד אחד:

פס'. ולא תקחו כפר לנפש רוצח וגו', למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כ״א:ל׳) אם כפר יושת עליו יכול כשם שנותנין כופר למומתים בידי שמים כך יהו נותנין כופר למומתין בידי אדם ת״ל ולא תקחו כפר לנפש רוצח. מכאן אמר ר' יאשיה היוצא ליהרג וחבלו בו אחרים עד שלא נגמר דינו חייבים משנגמר דינו (חייבים).

פס'. ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו. הרי שהרג נפש (במזיד) שומע אני יתן ממון (ויגלה) ת״ל ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו:

פס'. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את הארץ. הרי זו אזהרה לחנפים. ד"א ולא תחניפו את הארץ. אל תגרמו לארץ שתהא מחנפת לכם. ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה. יכול אם נערפה עגלה ערופה ואחר כך נמצא ההורג יתכפר להם ת״ל כי אם בדם שופכו:

פס'. ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה. מגיד הכתוב ששפיכת דמים מטמא את הארץ ומסלקת את השכינה. אשר אני שוכן בתוכה. חביבין ישראל שאע״פ שהן מיטמאין שכינה עמהן וכן הוא אומר (ויקרא ט״ז:ט״ז) השוכן אתם בתוך טומאותם. ר' נתן אומר חביבין ישראל שכל מקום שגלו שכינה עמהן. שנאמר (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים. גלו לבבל שכינה עמהן שנאמר (ישעיהו מ״ג:י״ד) למענכם שלחתי בבלה. גלו לעילם שכינה עמהן שנאמר (ירמיהו מ״ט:ל״ח) ושמתי כסאי בעילם וגומר. גלו לאדום שכינה עמהן שנאמר (ישעיה כג) מי זה בא מאדום וגו' וכשהן חוזרין שכינה חוזרת עמהן שנאמר (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'. ואומר (שיר השירים ד׳:ח׳) אתי מלבנון כלה וגו'. רבי נתן אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו אם בקשתוני הריני אצל בני וכן הוא אומר (ויקרא ט״ז:ט״ז) השוכן אתם בתוך טומאותם. ואומר (במדבר ה׳:ג׳) ולא יטמאו את מחניהם (ואומר) ולא תטמא את הארץ וגו' כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל: