פס'. נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי. נתיחס קהת מתוך בני לוי מפני כבודם של משה ואהרן. וכן אמר לו משה לקרח (כמדבר טז) המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל ובקשתם גם כהונה. לפיכך נבדלו בני קהת לעבוד עבודת קדש הקדשים כמו שאומר בענין. ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות. כל אלו הבגדים שהיו מכסין בהן כלי הקדש נקראים בגדי שרד. ובני קהת נושאים בכתף. כדכתיב (שם ז) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו:

פס'. אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. שלא ימותו בלא זמנם. ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. רבותינו אמרו בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם. ודומה כבלע את הקדש שהוא לשון כבוי כלומר בשעה שיכסו אותם. כמו (בראשית מ״א:ז׳) ותבלענה השבלים הדקות שהיו מכבים את השבלים הטובות:

כתוב טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו: (נחום א׳:ז׳)

בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אם מורדת בו מדינה הוא עושה מלחמה עליה והורג את הרעים ואת הטובים. אבל הקב״ה אינו כן אלא בזמן שהוא כועס על מכעיסיו הוא מאבד את הרשעים וממלט את הצדיקים שנאמר ויודע חוסי בו. שהרי חטאו דור אנוש איבד אותם והציל את חנוך. חטאו דור המבול איבד אותם והציל את נח. חטאו הסדומיים איבד אותם והציל את לוט. חטאו המצריים הביא עליהם חשך. (שמות י׳:כ״ג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. הרי ויודע חוסי בו. חטאו ישראל במדבר פרע מהם חוץ משבטו של לוי. שנאמר (שם לב) ויאספו אליו כל בני לוי. אמר הקב״ה יודע אני מי נשתתף לעגלם ומי לא נשתתף. (במדבר ד׳:י״ח) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלוים. וכן הוא אומר (שם א) אך את מטה לוי לא תפקוד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל. כדי להוציאם מן הגזירה שראה הקב״ה שעתידין ישראל להכעיס במדבר והוא גוזר עליהם (שם יד) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה. יצאו הלוים שהיו פקודיהם מבן חדש ומעלה. לפיכך אמר הקב״ה (שם א) ואתה הפקד את את? הלוים על משכן העדות ועל כל כליו. ועל הכל בני קהת שהיו קרובין לשכינה שנא' (שם ג) ומשמרתם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות. ושנים להם בני גרשון נושאי יריעות המשכן ומכסהו שנאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם נשיאות ראש היה להם להיות עובדים לפני. וכן הוא אומר (תהילים ס״ה:ה׳) אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך. מבן שלשים שנה ומעלה. בחמשה זמנים הלוים נמנים מבן חדש מבן שלשים שנאמר מבן שלשים. מבן חדש להיות פוטרין את בכורי ישראל מבן (שלשים) ליטול מניות הלוים דכתיב בדברי הימים בפרשת יחזקיהו המלך דכתיב (דברי הימים ב ל״א:ט״ז) מלבד התיחס לזכרים מבן שלש שנים ולמעלה לכל הבא לבית ה' לדבר יום ביומו לעבודתם במשמרותם במחלקותיהם. מבן חמש ועשרים שנה מתחנכין לעבודה ולומדין כל חמש. ומבן שלשים היו מתחילין לעבוד. ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה:

פס'. מבן שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה כל הבא לצבא צבא לעבוד עבודה באהל מועד. איזו היא עבודה שהיא צריבה עבודה הוי אומר זה השיר, כדתנן במסכת ערכין אין פוחתין מי״ב לוים העומדים על הדוכן. ואמרינן בגמרא כנגד מי אמר רב פפא כנגד תשעה כנורות וב' נבלים וצלצל שהם י״ב שנאמר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ה:י׳) הוא ובניו ואחיו שנים עשר וכתיב (עזרא ג׳:ט׳) ויעמד (יהושע הוא ובניו אחריו קדמיאל) [ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו] וכו'. לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן הקול בנעימה. ותנן במסכת תמיד שהה לנסך הניף בסודרין. הקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר. השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש וכו' יהי רצון שיבנה במהרה בימינו. כיצד נמנו ישראל והלוים ביום א' מלמד שקרא משה רבינו לשרי האלפים ושרי האלפים לשרי המאות ושרי המאות לשרי העשרות ולוים ביום א'. תדע שהרי בימי דוד לא שב יואב מלמנות את ישראל עד תשעה חדשים ועשרים יום לפי שהיו ישראל מפוזרין בערים. אבל במדבר היו כלם מקובצים לפיכך נמנו ביום אחד. מכאן למדנו שאין מעבירין על המצות שאע״פ שלא מצאנו הקב״ה שאמר לו למשה למנותם בו ביום אמר מצוה הבאה בידי אקיימנה. וכן דוד אומר (תהילים קי״ט:ס׳) חשתי ולא התמהמהתי וגו':