פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. רבותינו ז״ל אמרו במסכת סוטה למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שלא גרם לה כל אלו אלא היין:

פס'. דבר אל בני ישראל. מלמד שהכותים אין להם נזירות. ואמרת אליהם. להיות נוהג לדורות. מה בין נדר לנזירות (לשאר דברים) שאם נדר יום או יומים או ג' ימים אינו אסור אלא במה שנדר ואינו אסור אלא באותו המין שנדר. אבל נדר עליו נזירות אפילו שעה אחת אסור לשתות יין שלשים יום ולטמא למתים ואסור בתגלחת ובחרצן ובזג ומשרת ענבים כגון שטובל פתו ביין לכך נאמר פרשה זו איש או אשה לעשות נשים כאנשים. איש או אשה. להוציא את הקטנים. כי יפליא. להביא את מי שיודע להפליא. פירוש שידעו לומר לשם מי נדרו ועל מי נדרו. מכאן אמרו במסכת (נדרים) בן י״ג שנה נדריו קיימין. כי יפליא. לרצונו ולא אנוס. כי יפליא לנדור נדר נזיר. ולא שנדר בקרבן עד שידור בנדרו של נזיר. להזיר עצמו (מן היין) הוא מזיר לא את אחרים. ומהו נדר נזיר להזיר. לעשות כינויי נזירות כנזירות. דתנן במסכת נזיר. כנוי נזיח פזיח. ד״א נדר נזיר מקיש נדרים לנזירות ונזירות לנדרים מה בנזירות עשה כינויי נזירות כנזירות אף בנדרים עשה בהם כנוי נדרים כנדרים ומה בנדרים עובר בבל יחל ובל תאחר. אף בנזירות כן ומה בנדרים האב מפר נדרי בתו והאיש מפר נדרי אשתו אף בנזירית כיוצא בהן. להזיר לה'. מצוה להזיר לשם. אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזירות אלא כשבא אחד מך הדרום יפה עינים וטוב רואי וקוצותיו מסודרות תלתלים. נמתי לו בני מה ראית להשחית שער זה הנאה. אמר לי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאת מים מן העין נסתכלתי בבואה שלי פחז יצרי עלי בקש לטרדני מן העולם. נמתי לו רשע מפני מה נתגאית בדבר שאינו שלך שסופו להיות רמה ותולעה. העבודה שאני מקדשך לשמים. מיד גלחתי את ראשי. ונשקתיו על ראשו. ונמתי לו בני ירבו כמותך עושין רצון המקום בישראל עליך נתקיים איש או אשה כי יפליא וגו'. שהרי נזירתך היתה לשמים:

פס'. מיין ושכר יזיר. לעשות יין מצוה כגון קידוש היום. כיין הרשות. יין ושכר. הוא יין הוא שכר לפי שהיין משכר אלא שדברה תורה שתי לשונות כאחד. וכן שחיטה וזביחה אחת היא וכן הרמה וקמיצה אחת היא. ובן בנגע. שפלה היא עמוקה אלא שדברה תורה בשתי לשונות. וכן אות או מופת אחד הוא. רבי אלעזר הקפר אומר יין זה מזוג. שכר זה חי. והתרגום אומר חדת ועתיק. יזיר זו פרישה. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ב:ב׳) וינזרו מקדשי בני ישראל. חומץ יין וחומץ שכר. מלמד שעשה בו חומץ כשכר. וכל משרת ענבים לא ישתה. שאם שרה ענבים במים שהם בנותן טעם. מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה. ד״א וכל משרת ענבים זה השורה פתו ביין. וענבים זה פרי עצמו מלמד שאין עונשין מן הדין. לחים. להביא את הבוסר. ויבשים. להביא כל יבשין:

פס. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין. מלמד שאם אכל כזית מכלם סופג את הארבעים. מכל אשר יעשה מגפן היין. יכול אף העלין והלולבים במשמע. ת״ל מחרצנים ועד זג לא יאכל. תנן התם במסכת נזיר בפרק שלשה מינין אסורין בנזיר הענבים הזוגין והחרצנים אסורין לנזיר הזוגין אלו הפנימים חרצנים אלו החיצונים:

פס'. כל ימי נדר נזרו, הרי הכתוב מוציאו מכלל יין ובא לו ללמד על התגלחת. כל ימי נדר נזרו. נדרו תלוי בנזירתו. ולא נזירתו תלוי בנדרו. כלומר שאפילו לא נדר אלא יום אחד או שעה אחת סופר שלשים יום שנאמר קדוש יהיה. יהי״ה בגימטריא שלשים הוי. תער לא יעבור על ראשו. לעשות (התגלחת כמגלח). עד מלאת הימים אשר יזיר לה'. שאם אמר הריני נזיר (יום אחד) וגלח בתוך שלשים יכול יצא. ת״ל עד מלאת עדיין לא מלאו:

פס'. (כל ימי הזירו לה'). להביא את נזיר עולמו. על נפש מת לא יבא. ג' כתובים הם. כל ימי הזירו מכל אשר יעשה. וכתיב כל ימי נדר נזרו תער, וכתיב כל ימי הזירו לה' וכו' ומיכן אמרו במשנה במסכת נזיר שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן, תנן התם מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון שאם אמר הריני נזיר כשמשון בן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה הרי זה נזיר שמשון. ומה בין נזיר שמשון לנזיר עולם. נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער. ואם נטמא מביא קרבן טומאה. נזיר שמשון אינו מיקל ונטמא אינו מביא קרבן:

פס'. לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם. למעלה אומר (ועל כל נפשות) [על נפש] מת לא יבא שומע אני אפילו בנפש בהמה ת״ל לאביו. מה אביו אדם אף כל אדם. ולאמו למה נאמר והלא זכיתי מן הדין אם לאביו אינו מטמא ק״ו לאמו. נאמר כאן אמו ונאמר בכהן גדול אמו מה אמו האמורה להלן בכהן גדול מיטמא בנגעם ובזיבתן אף אמו האמורה כאן מיטמא הוא בנגען ובזיבתן. לאחיו ולאחותו. זה חומר בנזיר מכהן הדיוט. ואע״פ שקדושת נזיר לפי שעה אינו מטמא לקרוביו אבל מטמא הוא למת מצוה. לבנו ולבתו. לא נאמר שכבר למדנו. ולמה נאמר כאן לאחיו ולאחותו לומר לך לאחותו אינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה, אבל לבנו ולבתו לא נאמר שכבר למדנו מן הדין מלאביו ולאמו. ד״א לבנו ולבתו למה לא נאמר לומר לך שאין הקטנים נזורין @?![א]@??. לא יטמא להם במותם. אבל מטמא הוא לנגיעתן ולזיבתן. ד"א במותם אינו מטמא אבל עומד הוא בהספד ובשורה. כי נזר אלהיו על ראשו. בין שיש לו שער בין שאין לו שער:

פס'. כל ימי נזרו קדש הוא לה'. להביא את נזיר עולם שלא קצב לו זמן. קדש הוא. זו קדושת הגוף:

פס'. וכי ימות מת עליו בפתע פתאום. להוציא את הספק. פתע להביא את האונס. פתאום להביא את השוגג. במסכת (ערכין) תנו רבנן פתע זה שוגג. שנאמר (במדבר ל״ה:כ״ב) ואם בפתע בלא איבה. פתאום זה מזיד, וכן הוא אומר (משלי כ״ב:ג׳) ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו. ומהו עליו להביא את המאהיל עליו שאם איהל עליו ועל המת נטמא נזרו. תנן התם על אלו הטמאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת על מלא תרווד רקב על השדרה? ועל הגולגולת. על מגען ועל משאן ועל אהלן ועל עצם כשעורה על מגעו ועל משאו ועל אהלו. לכך נאמר כי ימות מת כל דהוא. עליו. להביא האהילות והמשאות. וטמא ראש נזרו במי שהיה טהור ונטמא הכתוב מדבר. וגלח ראשו ראשו הוא מגלח ואין מגלח את כל בשרו. ביום טהרתו. ביום הזאתו. ביום השביעי. שנאמר וביום השביעי יגלחנו להביא את שלא גילח ביום השביעי מגלח אפילו לאחר מיכן שנאמר יגלחנו מכל מקום. ד״א יגלחנו ואפילו בלילה. מכאן אמרו תגלחת טומאה כיצד מגלח ואח״כ מביא ואם הביא ואחר כך מגלח לא יצא:

פס'. וביום השמיני. להוציא את השביעי. אבל משמיני ואילך מותר להביא. אלא שמצוה בזמנה. ועוד נאמר כאן שמיני ונאמר להלן שמיני שנאמר (ויקרא כג) ומיום השמיני והלאה. מה להלן משמיני והלאה אף כאן משמיני והלאה. יביא שתי תורים או שני בני יונה. שלא יביא תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים. אל הכהן אל פתח אהל מועד. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן עד שיביאם אל הכהן אל פתח אהל מועד:

פס'. ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה. שיפרישם לפי שאין הקנין מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן. וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. רבי ישמעאל אומר בנזיר טמא הכתוב מדבר שנטמא למתים. וקידש את ראשו ביום ההוא. מלמד שמתחיל למנות מיום שגילח:

פס'. והזיר לה' את ימי נזרו. כל אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מזה. דברי רבי. רבי ישמעאל אומר אף זה מעכב שנאמר והביא כבש בן שנתו לאשם. אמתי והזיר בזמן שהביא שנתו. ולא שנה למנין עולם. והימים הראשונים יפלו. ומתחיל למנות נזירות לכתחלה. הראשונים. שאם נדר מאה יום ונטמא אפילו באמצע המאה אפילו שני ימים לכתחלה או קרוב לסופם מתחיל למנות נזירותו מתחלה אבל אם נטמא ביום מאה אינו סותר את המאה שנאמר והימים הראשונים יפלו מי שיש לו אחרונים סותר יצאו אלו שאין להם אחרונים שהרי ביום מאה נטמא וככר עבר ימי נזירותו. כי טמא נזרו. הטומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל. ד״א והזיר לה' את ימי נזרו. לעשות ימים של אחר נזירותו כימים שבתוך נזירותו עד הבאת קרבן וכו' ברייתא:

פס'. וזאת תורת הנזיר. אחד נזיר ימים ואחד נזיר עולם לקרבן טהרה. יביא אותו. במה הכתוב מדבר אם בקרבן הא כתיב והביא את קרבנו לה' אלא מהו יביא בנזיר עצמו שיביא את עצמו. ודומה לזה והשיאו אותם עון אשמה מה משיא אותם אלא הם עצמן משיאין עצמם. וכן (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגיא אלא הוא קבר עצמו. אלה ג' אתים שהיה רבי (עקיבא) [ישמעאל] דורש בתורה:

פס'. והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים. להוציא את בעל מום. וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד תמים לשלמים. למד לנזיר שיטען שלש בהמות:

פס'. וסל מצות סלת חלות בלולות בשמן. פרט. אין בכלל אלא מה שבפרט:

פס'. והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עולתו. חטאת קודמת לעולה בכל מקום:

פס'. ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות, איל היה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל מה איל מיוחד שהוא בא בנדר ובנדבה וטעון נסכים אף כל הבא בנדר ובנדבה טעון נסכים. יצאו חטאת ואשם שאינן באין בנדר ובנדבה שלא יטענו נסכים מפני שהיה בכלל ויצא לדון בלחם והחזירו הכתוב לכללו:

פס'. וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו. לפי שאין דרך כבוד שהוא מגלח פתח אהל מועד בשלמים הכתוב מדבר. ושחטו פתח אהל מועד שאין דרך כבוד שיהא מגלח פתח אהל מועד אלא מקום שהיה מבשל שם היה מגלח. וזה שאמר פתח אהל מועד מלמד שאין הנזיר מגלח עד שיפתח פתח אהל מועד. ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש. מכל מקום אפילו בגבולין. זבח השלמים. תחת השלמים לא נאמר אלא תחת זבח השלמים להביא אפילו תחת חטאת ותחת האשם:

פס'. ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל. אין בשלה אלא שלימה. רבי שמעון בן יוחאי אומר שנתבשלה עם האיל. וחלת מצה אחת מן הסל. שאם נפרסה או חפרה פסולה. ורקיק מצה שאם נפרס או חסר פסול. ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו. אילו אחר התגלחו את נזרו. אין קרבנותיו אחר התגלחו את נזרו:

פס'. והניף אותם הכהן תנופה לפני ה'. מוליך ומביא מעלה ומוריד. לפני ה'. במזרח. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה. שהם מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ויצא זה מכללם שיטענו הפרשת זרועו. ואחר ישתה הנזיר יין. אחרי כל המעשים דברי רבי אליעזר:

פס'. זאת תורת. לא בא מקרא זה (אלא) לחדש כלום. לומר לך זאת תורת הנזיר לדורות. אשר ידר קרבנו לה' על נזרו. ולא נזרו על קרבניו, לה' על נזרו. ולא קרבן אחרים על נזרו. מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו אשר ידור. מלמד שאם אמר הריני נזיר ע״מ לגלח על מאה עולות על מאה שלמים קורא אני עליו כפי נדרו לפי שהן קדשים שבנדר ושבנדבה. אבל לא על תוספות חטאות ואשמות לפי שאינן בנדר ונדבה. ד״א כפי נדרו אשר ידור הרי שאמר עלי חמשה נזירות שאגלח תגלחת אחת ואעלה לכולם קורא אני עליו כפי נדרו אשר ידור ת״ל יעשה על תורת נזרו. כלומר כמשפט סדר קרבן הנזיר כן יעשה לכל נזירות ונזירות:

ברייתא שאל רבי אלעזר ורבי יוחנן הסנדלר. אמר רבי שמעון בן יוחאי הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיעלה תגלחת אחת ותעלה לו לנזרו ולצרעתו א״ל וכי היאך אפשר זה מצורע מגלח להעברת שער וזה נזיר מגלח לגדל שער. היאך תעלה לו תגלחת אחת לנזרו ולצרעתו. ומסקנא לא עולה בימי גמרו עולה בימי ספרו לא עולה בטהור לפי שאינם שוין אבל עולה בטמא לפי שהן שוין. רבותינו אמרו במסכת נזיר שלשים נדר נזיר יזיר נזרו להזיר הנזיר נזיר כתובין בפרשה זו כנגד ימים של סתם נזירות. ולמה נסמכה פרשה זו לפרשת כהנים לפי שקדושת נזיר כקדושת כהן גדול:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר. לפי שכל מעשה הפרשה באהרן ובניו. הביא את אהרן ואת בניו בכל דבור. זה כלל בתורה שכל זמן שדיבר בכהנים מעשה בכהנים. בישראל מעשה בישראל. ואם דיבר בישראל ומעשה בכל אדם צריך להביא את הגרים. כה תברכו את בני ישראל. בלשון הקדש. שכל מקום שנאמר עניה בכה ואמירה בכה בלשון הקדש. וגמרינן במסכת סוטה נאמר כאן אמור להם ונאמר להלן (דנברים כז) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. והתם מנא לן דכתיב קול רם. וכתוב התם (שמת יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רבי יהודה אומר אינו צריך להביא גזרה שוה שהרי כבר נאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה:

תנו רבנן כה תברכו את בני ישראל בעמידה. כתיב הכא כה תברכו וכתיב התם (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם. רבי נתן אומר הרי הוא אומר (שם י) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו. מה שרות בעמידה אף ברכה בעמידה. ושרות בעמידה דכתיב (שם יח) ושרת בשם ה' אלהיו כבל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'. כה תברכו את בני ישראל. בנשיאות כפים. נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ד״א כה תברכו את בני ישראל. אין לי אלא ישראל גרים ונשים ועבדים משוחררין מנין ת״ל אמור להם. ד״א כה תברכו את בני ישראל. פנים בפנים. שנאמר אמור להם כאדם שאומר לחבירו דבר פנים כנגד פנים. אמור להם, שיהא כל הקהל שומע ולא בלחש. אמור להם שיהא החזן קורא הברכה והוא עונה אחר החזן. זהו ששנינו העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף שצריך דעת החזן שיהא מכוין להקראת הכהנים את הברכה. ואם יענה החזן אמן יבוא להתיאש מן ההקראה ויטעה את הכהנים. והלכתא כאביי שאמר לשנים קורא כהנים לאחד אין קורא כהנים. שכשם שנאמר אמור להם משמע לשנים ולא לאחד. ואמור רבנן הלכתא כוותיה דאביי ביע״ל קג״ם והני מילי בפלוגתא דאביי ורבא. אבל בלא רבא הלכה כאביי במילי רברבי. ואע״ג דאמר רב חסדא לשנים קורא כהנים ואפילו לאחד קורא כהנים אין הלכה כדבריו ואין הלכה כרב חסדא שאמר כהן קורא כהנים ישראל אין קורא כהנים. אבל הלכה כאביי שאמר אפילו ישראל קורא כהנים בזמן שהכהנים שעולין לדוכן הן שנים. והלכ' ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמין. תנן התם במסכת סוטה בפרק אלו נאמרין בכל לשון ברכת כהנים. כיצד במדינה אומר ג' ברכות כדרך שכתוב בתורה יברכך יאר ישא ועונין אמן על כל ברכה וברכה. ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר השם ככתבו ביו״ד ה״א. ובמדינה בכנויו אל''ף דל״ת. וכהן בעל מום לא ישא את כפיו. וכן כהן שנשתמד. ואם היו ידיו צבועות ורוב אנשי העיר אומנותם בכך מותר לישא את כפיו ואם לאו אסור מפני שרוב העם מסתכלין בו. ואסור להסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהם. ומחלק כפיו לשש חלקים שנאמר (ישעיהו ו׳:ב׳) שש כנפים שש כנפים לאחד. במדינה כהנים נושאין את כפיהן כנגד כתפותיהן וכו'. א״ר שמעון בן לוי מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל. א״ר שמעון בן לוי כל כהן שמברך מתברך. ולמה הכהנים עולים ברצה לפי שהיא ברכת עבודה, (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ועם שאחר הכהנים אינן בכלל ברכה. וצריך לברך כדאמר ר' זירא א״ר חסדא ברוך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה למיסק אומר יהי רצון ורחמים מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל באהבה לא ימצא בה כשלון ועון. וכי מהדר אפיה מצבור מאי אמר. אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין לכוף קטרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הצבור. א״ר זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי כהן. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור. ואין הכהנים רשאין לעקור רגליהן ולילך עד שיגיע ש״צ לסוף ברכת שים שלום:

פס'. יברכך ה'. בברכה מפורשת (דברים כ״ח:ב׳) ברוך אתה בעיר. ברוך טנאך. ברוך אתה בבואך. ובאו עליך כל הברכות האלה. יברכך בנכסים. וכן הוא אומר (בראשית ל״ט:ה׳) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף:

טוביהו ברבי אליעזר אומר יברכך ה' בבנים כענין שנא' (תהילים קכ״ח:ד׳) הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. יברכך ה' במשא ובמתן כענין (איוב א׳:י׳) מעשה ידיו ברכת מלמד שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. יברכך ה' שיהו הכל מתברכין בך כענין שנאמר באבינו אברהם (בראשית כ״ב:י״ח) והתברכו בזרעך כל גויי הארץ שיהו בני אדם אומרים מי שבירך את אברהם הוא יברך אותך וכן הוא אומר (שם מח) בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. יברכך ה' בזקנה כענין שנאמר (שם כד) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. יברכך ה' בתלמידים כענין שנאמר (דברי הימים א ד׳:י׳) אם ברך תברכני והרבית את גבולי בתלמידים. וישמרך. כענין שנאמר (משלי ג׳:כ״ו) ושמר רגלך מלכד. וישמרך. טוביהו אומר שמירת הנפש כענין שנאמר (ושמר את נפשו). וישמרך. מן המזיקין כענין שנאמר (תהילים קכ״א:ז׳) ה' ישמרך מכל רע. ואין רע אלא מזיקין שנאמר (ישעיהו מ״ה:ז׳) עושה שלום ובורא רע. ד״א ישמרך מכל רע. מיצר רע כענין שנאמר (בראשית ו׳:ה׳) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. ד״א ישמרך מכל רע. מגיהנם שנאמר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. וישמרך. מן הליסטים כענין שנאמר (תהילים צ״א:י״א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. וישמרך, כענין שנא' (תהילים קכ״א:ח׳) ה' ישמור צאתך ובואך. רבותינו אמרו וישמרך וישמר לך ברית אבות כענין שנאמר (דברים ז׳:י״ב) ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. וישמרך. שלא יסלק שכינתו מאתך כענין שנאמר (בראשית כ״ח:כ׳) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך וגו'. ד״א וישמרך ישמור נפשך בשעת מיתה כענין שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ד״א וישמרך. שיכתוב זכותך כענין שנאמר (שם ב) רגלי חסידיו ישמור. ד״א וישמרך. לעולם הבא כענין שנאמר (ישעיה מ) וקוי ה' יחליפו כח. הרי שלש תיבות כנגד אברהם יצחק ויעקב. כך אמר טוביהו ברבי אליעזר ז״ל:

פס'. יאר ה' פניו אליך. יתן לך מאור עינים. רבי נתן אומר יתן לך מאור שכינה כענין שנאמר (שם ס) קומי אורי כי בא אורך. ואומר (שם) ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. ד״א יאר ה' זה מאור תורה וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ב-כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור:

טוביהו ברבי אליעזר אומר זה חכמה. וכן הוא אומר (קהלת ח׳:א׳) חכמת אדם תאיר פניו. ד״א יאר ה' פניו אליך. זו ישועה וכן הוא אומר (תהילים ל״א:י״ז) האירה פניך על עבדך. ד״א יאר ה' פניו אליך. אלו חיים שנאמר (משלי ט״ז:ט״ו) באור פני מלך חיים. ד'יא יאר ה' פניו אליך. זו הסברת פנים כענין שנאמר (תהלים קיח) אל ה' ויאר לנו. ואומר (שם סז) יאר פניו אתנו סלה. ויחנך. במשאלותיך וכה״א (שמור לג) וחנותי את אשר אחון. ד״א ויחנך. יתן חנך בעיני בריותיו כענין שנאמר (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ד״א ויחנך. יחננך דעת בתלמוד תורה כענין שנאמר (שם ד) תתן לראשך לוית חן, (שם א) כי לוית חן הם לראשך. ד״א ויחנך. יחננך במתנות חנם כענין שנאמר (תהלים קכג) כן עינינו אל ה' אלהינו עד שיחננו ואומר (שם) חננו ה' חננו. ואומר (ישעיהו ל״ג:ב׳) ה' חננו לך קוינו:

טוביהו ברבי אליעזר אומר ויחנך. בבנים כענין שנאמר (בראשית ל״ג:ה׳) הילדים אשר חנן אלהים את עבדך. כענין שנאמר (שמות כ״ב:כ״ו) ושמעתי כי חנון אני. ד"א ויחנך. שישמע תפלתך כענין שנאמר (ישעיהו ל׳:י״ט) חנון יחנך לקול זעקך. ד״א ויחנך. יתן לך חנינה בעולם. וכן הוא אומר (שם כט) קרית חנה דוד. ויחנך. כענין שאמר (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. הרי בברכה שניה חמש תיבות שלם? כ' אותיות. חמש תיבות כנגד חמשה חומשי תורה שניתנו לזרע אברהם הנבחר לסוף עשרים דור:

פס'. ישא ה' פניו אליך, בשעה שאתה עומד ומתפלל וכן הוא אומר (בראשית יט) הנה נשאתי פניך. ואם תאמר הא כתיב לא ישא פנים לא קשיא כאן קודם גזר דין. ישא. לאחר גזר דין. לא ישא. כזו הענין לשנים כתובים המכחישים זה את זה כגון (תהלים כה) שומע תפלה (איכה ג׳:מ״ד) וסכות בענן לך. (תהלים קמה) קרוב ה' לכל קוראיו וגו'. וכתיב (שם י) למה ה' תעמוד ברחוק. (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. (דניאל ט) וישקד ה' על הרעה ויביאה. (ירמיה ד) כבסי מרעה. וכתיב (שם ב) אם תכבסי בנתר. (ישעיה נה) דרשו ה' בהמצאו. וכתיב (יחזקאל כ׳:ג׳) אם אדרש לכם. (שם לב) כי לא אחפוץ במות הרשע. וכתיב (שמואל א ב) כי חפץ ה' להמיתם. כל אלו הפסוקים נדרשין כאן קודם חיתום גזר דין. כאן לאחר חיתום גזר דין: טוביהו ברבי אליעזר אומר ישא ה' פניו אליך. כענין שנאמר (ויקרא כ״ו:ט׳) ופניתי אליכם והפרתי אתכם וגו'. ד״א ישא ה' פניו אליך. יתן לך נשיאות פנים כענין שנאמר (איוב כ״ב:ח׳) ונשוא פנים (יותר) [ישב] בה שנושא (לדוד) @?![א]@?? בשביל זכותו. וישם לך שלום. שלום בכניסתך שלום ביציאתך. שלום עם כל אדם. רבי חנניה סגן הכהנים אומר וישם לך שלום. שלום בביתך. רבי נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנאמר (ישעיהו ט׳:ו׳) למרבה המשרה ולשלום אין קץ. ד״א וישם לך שלום. זה שלום תורה. שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. גדול השלום ששינה קדוש מפני השלום. גדול השלום ששינה מלאך מפני השלום. גדול השלום שהשם שנכתב בקדושה אמר הקב״ה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שנטעו הנביאים בפי כל הבריות לשאול איש בשלום חבירו. גדול השלום שבו חותם הברכות שנאמר וישם לך שלום. גדול השלום שאפילו במלחמה פותחין בשלום שנאמר (דברים כ׳:י׳) וקראת אליה לשלום. וכן הוא אומר (שם ב) ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל וגו' דברי שלום לאמר. גדול השלום שאפילו המתים צריכין אותו שנאמר (ירמיה לד) בשלום תמות. ואומר (בראשית ט״ו:ט״ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. גדול הוא השלום שלא ניתן בחלק של רשעים שנאמר (ישעיהו נ״ז:כ״א) אין שלום אמר אלהי לרשעים. גדול הוא השלום שניתן לצדיקים שנאמר (שם) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדול הוא השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר (תהילים קי״ט:קס״ה) שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. וכתיב (ישעיהו נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. גדול הוא השלום שניתן לעושי צדקה שנאמר (שם לב) והיה מעשה הצדקה שלום. רבי חנניה סגן הכהנים אומר גדול השלום ששקול כנגד מעשה בראשית. שנאמר (איוב כ״ה:ב׳) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו:

טוביהו ברבי אליעזר אומר וישם לך שלום. שאפילו אויביו משלימים עמו כענין שנאמר (שם ה) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. וישם לך שלום. מן המלחמות. שנא' (דברי הימים א כ״ב:ט׳) כי שלמה יהיה שמו ושלום (יהיה) [וגו'] בימיו. (משלי ט״ז:ז׳) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ד״א וישם לך שלום. מן החיות ומן המזיקין שנאמר (דברי הימים א כ״ב:ט׳) כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט (יהיו) [וגו'] בימיו. ד״א וישם לך שלום שנאמר (ישעיהו ל״ב:י״ח) וישב עמי בנוה שלום ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות. הרי כאן ברכה שלישית ויש בה שבעה תיבות שהן עשרים וחמש אותיות. של שבעה שבעה. השבת שביעי קדש. השמטה שביעית. שבעת ימי נדה. שבעת ימי לידה. שבעת ימי מצה. שבעת ימי סוכה. וכן כיוצא בהן שניתנו על ידי משה רבינו שעמד לאחר עשרים וחמשה דורות. עשרים עד אברהם אבינו. אדם. שת. אנוש. קינן. מהללאל. ירד. חנוך. מתושלח. למך. נח. שם. ארפכשד. שלח. עבר. פלג. רעו. שרוג. נחור. תרח. אברהם. יצחק. יעקב. לוי. קהת. עמרם. הרי חמשה ועשירים דורות. ואח״כ עמד משה רבינו ועליהם אמר דוד כ״ו (תהילים קל״ו:א׳) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו שהיה העולם עומד כל אותן הדורות בחסד הבורא בלא תורה שנקראת חסד וכנגד ברכת כהנים שהם גה״ז (ושבעה) תיקנו חכמים ז״ל וקורין בתורה בשני ובחמישי ג' וחמשה ביום טוב ושבעה בשבת. וכנגד אלו האותיות חילק יחזקאל (יחזקאל מ״ה:י״ב) המנה יהיה לכם וכנגד שלש יודי״ן יברכך יאר ישא כותבין את השם בשלשה יודי״ן:

פס'. ושמו את שמי על בני ישראל. זהו שיאמרו רבותינו ז״ל במקדש (אין) מברכין בשים המפורש. ואני אברכם. לרבות את הגרים ואת הנשים ואת העבדים. ד״א ואני אברכם. חזר על הכהנים שאין יברכך בכהנים לכך נאמר ואני אברכם. הברכה במי שאמר והיה העולם. ד״א שמא יאמרו ישראל ברכותינו תלויות בכהנים לכך נאמר ואני אברכם. הברכה במי שיאמר והיה העולם. ד״א שלא יאמרו הכהנים בנו תלוי לברך את ישראל ת״ל ואני אברכם. וכן הוא אומר (דבריה טו) כי ה' אלהיך ברכך ואומר (שם ז) ברוך תהיה מכל העמים: