כתוב ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש: (קהלת י״א:ז׳)

אמר טוביהו ברבי אליעזר ז״ל חזרתי על כל המקרא כולה ולא מצאתי מתוק יותר מדברי תורה שנאמר (תהילים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים. ולפי שראה קהלת בן דוד חכמת התורה שהיא יתרה על כל המדות והמצות יתרון לכל דבר שבעולם אמר ומתוק האור וטוב לעינים ומה כתיב למעלה מזה (קהלת י״א:ו׳) בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. אם למדת תורה בילדותך. לעת זקנותך אל תנח ידיך. אם עסקת בילדותך לעת זקנתך אל תנח ידיך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה ואם שניהם [כאחד] טובים. וגם בהרבה מקומות ובהרבה ענינים יש לפרש דברי קהלת מפני רוחב לשונו (שם יב) אשר לימד דעת את העם ואיזן וחיקר תקן משלים הרבה. לכך אמר ומתוק האור. אור זה תורה שנאמר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. וספרי שלמה בן דוד מפרשים זה את זה. אמר קהלת ומתוק האור אור התורה ואין למעלה הימנו. וטוב לעינים. אלו מעשיים טובים שנאמר (ישעיהו ג׳:י׳) אמרו צדיק כי טוב. לעינים. שיהא אדם מעיין במעשיו. כדתנן במסכת אבות איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. לראות את השמש. כלומר עד שהוא רואה את השמש בימי בחורותיו (קהלת י״ב:ב׳) עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים מלמד שאין עסיקות המצות לעולם הבא כדתנן טובה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה לחיי העולם הבא. ויש אומרים מכל חיי העולם הבא. שכיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות. בוא וראה חיבה יתירה שחיבב הקב״ה את עמו ישראל שנתן להם התורה המתוקה מכל דבר המשולה באור הקרויה טוב. שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. ואע״פ שנאמר (דניאל ב׳:כ״ב) הוא גלה עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשובא ונהורא עמיה שריה וכל העולם כולו לאורו משתמשין שנאמר (בראשית א׳:ט״ז) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. דכתיב (שם) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ואעפ״כ כדי לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצות וצוום להעלות לפניו נרות שנאמר בהעלותך את הנרות:

דבר אל אהרן לפי שכל מעשה הפרשה הזו באהרן הביא את אהרן לכל דבור זה. ואמרת אליו. הרי זו אזהרה. בהעלותך את הנרות. לשון הדלקה כענין (יהושע ח׳:כ׳) ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא היה בהם ידים לנוס הנה והנה והעם הנס אל המדבר נהפך אל הרודף. רבותינו אמרו בהעלותך. עשה לך מעלות. מיכן אמרו אבן היתה בפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומדליק ומטיב את הנרות, ולא נאמרה פרשה זו אלא לחדש בה דברים שהרי הוא אומר (שמות כ״ה:ל״ז) והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה. יכול לכל הרוחות ת״ל אל מול פני המנורה שיהו הנרות מקבילין את המנורה. כיצד שלש כלפי מזרח. ושלש כלפי מערב. ואחד באמצע. מיכן אמר רבי נתן האמצעי מכובד. יאירו שבעת הנרות. אמר הקב״ה הבא שמן זית זך שלא יהו צריכין חיזוק ותיקון בכל שעה. אלא כיון שהדליקו יהו מאירין והולכין. מיכן אמרו רבותינו בהדלקת נר שבת שצריך פתילה נאה ושמן נאה כמו ששנו חכמים במסכת שבת בפרק במה מדליקין. אמר רבא פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם מה טעם מפני שהאור מסכסכת בהם. ושמנים שאמרו חכמים מה טעם אין מדליקין בהם מפני שאין נמשכין אחר הפתילה. אמר רמי בר חמא פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם מפני שאין מדליקין בהן במקדש. שנאמר (שם כז) להעלות נר תמיד. שתהא שלהבת עולה מאיליה. ולא שתהא עולה ע״י דבר אחר. אמר רב הונא הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים מצאנו לפרשת שמן זך ולפרשת המנורה שנאמרו ונשנו והן צריכין להדרש על הסמוכים. למה נאמר (ויקרא כ״ד:ב׳) ויקחו אליך שמן זית זך לפרשת המועדים מלמד שהיו ישראל עתידין לחדש יום טוב להם על עסק השמן ואיזה זה זו חנוכה. ולמה נסמכה פרשת בהעלותך לענין של מעלה דכתיב (במדבר ז׳:פ״ט) ובבא משה אל אהל מועד. ולהלן הוא אומר (שמות ל״ד:ל״ד) ובבוא משה לדבר אתו יסיר את המסוה. נסמכה פרשת בהעלותך לפסוק ובבא משה לומר לך שאין _הקב״ה צריך לאורן של ישראל שהרי משה רבינו קרן עור פניו בדברו אתו. אלא לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצות. מיכן אמר רבי חנניא בן עקשיא רצה המקום ב״ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:

פס'. ויעש כן אהרן. להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו כן עשה. אל מול פני המנורה. עשה לה מול ופנים שהיו השלשה פונים אל השלשה. וששתן פונין אל האמצעי. העלה. עשה לה מעלות. כאשר צוה ה' את משה. חצי לוג לכל נר:

פס'. וזה מעשה המנורה. כלומר שנתקשה בה משה רבינו והראה לו הקב״ה למשה. מקשה זהב. תרגם נגידה כלומר מעשה אומן מעשה קורנס לא שהיתה יצוקה במעבה האדמה אלא מעשה אומן. ולא כענין שנאמר בשלמה (מלכים א ז׳:מ״ו) בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה אלא מעשה אומן. עד ירכה עד פרחה. למה לי ללמדנו במסכת מנחות בפרק הקומץ רבה נמצאו גביעים עשרים ושנים. כפתוריהם י״א. פרחים ט'. בשלמא גביעים שנים ועשרים דכתיב ובמנורה ארבעה גביעים. תמניסר דקנים וארבעה דידה הרי שנים ועשרים. כפתורים נמי אחד עשר (דכתיב כפתוריה שנים עשר). אלא פרחים תשעה היכא. הא כתיב פרחים תרי דידה וששה דקנים תמניא הוו. אמר רב שלמן עד ירכה עד פרחה הוסיף פרח אחד הרי ט'. מקשה היא. עוד למה לי מלמד שאם עשאה מן הגרוטאות פסולה שאינה נעשית אלא מן העשת וכו' הלכתא. מקשה. מין קשה. כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה. רבי נתן אומר הראה לו הקב״ה למשה כלים עשויין ומנורה עשויה. וכן עשה בצלאל את המנורה לרבות משמשי המנורה:

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. קח את הלוים. חיבה יתירה חיבב הקב״ה את הלוים שקרבם לשרתו ולברך בשמו. קח את הלוים. זהו שאמר הכתוב (דברים י׳:ח׳) בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי. מתוך בני ישראל וגו' וטהרת אותם:

פס'. וכה תעשה להם לטהרם. מיכן אמרו שפרה אדומה נשרפת בשנים בניסן בשנה השנית. והלוים הוזו (בין) שנפקדו כאחד לחדש השני בשנה השנית. והעבירו תער על כל בשרם. פרט לבית הסתרים. וכבסו בגדיהם והטהרו. זו טבילה שנאמר (ויקרא י״ד:ט׳) ורחץ את בשרו במים:

פס'. ולקחו פר בן בקר ומנחתו סלת. והלא כל חטאת קודמת לעולה הבא עמהם. ועשה את אשר לחטאת ראשונה. ומהו ופר שני בן בקר תקח אלא פר בן בקר בן שתי שנים:

פס'. והקרבת את הלוים. מיכן אמרו צריך אדם שיהא עומד על קרבנו לפיכך תקנו מעמדות. מפורש במסכת תעניות. והקהלת את כל עדת בני ישראל. להודיע לכל קדושת הלוים:

פס'. והקרבת את הלוים לפני ה'. במזרח. וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים. זה קידוש שנתקדשו הלוים תחת בכורי ישראל. וכן אמרו במסכת סנהדרין יכול ידיו ממש. לא. הכי סמכו ליה בשמא קרין ליה ר' ויהבין ליה רשותא למידן דיני קנסות. והכא נמי בשמא סמכי להו:

פס'. והניף אהרן. מעבירין אחד אחד:

פס'. והלוים יסמכו את ידיהם. זה קידוש שנתקדשו הלוים. תחת כל בכור בבני ישראל. את האחד חטאת ואת האחד עולה. מלמד שכל חטאת קודמת לעולות הבאין אחריהן:

פס'. והעמדת את הלוים לפני אהל מועד. זה שרות:

פס'. והבדלת את הלוים. והיו לי הלוים. חביבין הלוים לפני הקב''ה שקרבם לפניו:

פס'. ואחרי כן יבואו הלוים. מלמד שכל האמור בפרשה מעכב בהם:

פס'. כי נתונים נתונים המה לי. הרי ב'. ולמטה אומר ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו. הרי שלשה נתינות כנגד שלשה מקומות שקדשו הבכורות במצרים ובמדבר ובביאתן לארץ:

פס'. כי לי כל בכור. במצריים לקחתים לי לקיים שנאמר (תהילים קי״א:ד׳) זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה':

פס'. ואתנה את הלוים. ה' בני ישראל כתוב בפסוק מלמד שהעבודה כנגד תורה שניתנה בחמשה חומשין:

פס'. ואתנה את הלוים. מלמד ששבט הלוי מקודש היה מקודם לכן. יעקב אבינו קדשו. שנאמר (בראשית כ״ח:כ״ב) וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך זה לוי שהוא עשירי קודש למפרע:

פס'. ויעש משה. זה פקודי הלוים שפדו בכורי ישראל:

פס'. ויתחטאו הלוים. מיכן אמרו כל מקום שטעון הזאה טעון טבילה.

פס'. ואחרי כן באו הלוים. מלמד שבתחלה היתה העבודה בבכורות. כן עשו להם. זהו שאמר למעלה (במדבר ד׳:י״ט) אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. ושמו אותם איש איש על עבודתו. שלא (ישם) מעבודה לעבודה שלא יהו השוערים משוררים ולא המשוררים שוערים:

פס'. זאת אשר ללוים. שנים פוסלין בלוים ואין המום פוסל בהם. רבי נתן אומר כתוב א' אומר מבן כ״ה שנה. וכתוב אחד אומר (שם) מבן שלשים שנה כיצד יתקיימו שני פסוקין הללו אלא מבן כ״ה לתלמוד ומבן שלשים לעבודה. מיכן אמרו כל תלמיד שלא ראה סימן ברכה במשנתו בה' שנים שוב אינו רואה:

פס'. ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד. מפני שכחו מתיש:

פס'. ושרת את אחיו. מלמד שחוזר לנעילת שערים תניא עד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים מבן שלשים ועד בן חמשים. והכהנים משיביא שתי שערות ועד עולם אבל משנכנסו לארץ אין פוסל בלוים אלא קלקול מפני השירה. לצאתם מארץ מצרים מלמד שהיו מונים ישראל ליציאת מצרים. משבאו לארץ התחילו מונין לביאתן לארץ. ובנו הבית. התחילו מונין לבנין הבית. שנאמר (מלכים א ט׳:י׳) ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ה' ואת בית המלך. חרב הבית. היו מונין לחרבנו. עד שהתחילו מונין למלכי האומות. ובשנת את״ח למלכות יונים אנחנו בזמן הזה ובתחלת זמן את״ח שנפסקה הנבואה. יהי רצון לחדש ימינו כקדם: