[פס']. בחדש הראשון. וכבר אמר בתחלת הספר באחד לחדש השני. ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה וללמדך ששהו ישראל לפני הר סיני י״א חדש:

פס'. ויעשו בני ישראל את הפסח מה בא ללמדנו על ערב הפסח שחל להיות בשבת ששחיטת הפסח והקטרת אימורים דוחה את השבת שנאמר בהן במועדו. ונאמר בתמיד במועדו מה להלן דוחה את השבת אף כאן דוחה את השבת:

פס'. בארבעה עשר יום. למה אמר עוד במועדו. מלמד שכשם שדוחה את השבת כך דוחה את הטומאה. ככל חוקותיו אלו מצות שבגופו. שה תמים זכר בן שנה. וככל משפטיו אלו מצות שעל גופו למצה ומרורים וביעור חמץ:

פס'. וידבר משה אל בני ישראל. אמר להם שמרו הפסח בזמנו. נמצאו המועדות בזמנן:

פס'. ויעשו את הפסח בראשון. מלמד שלא עשו במדבר אלא פסח זה בלבד. וכן הוא אומר (עמוס ה׳:כ״ה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל. (יהושע ה׳:ה׳) כי מולים היו כל העם היוצאים וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים לא מלו. וכתוב (שמות י״ב:מ״ח) כל ערל לא יאכל בו. ככל אשר צוה ה' את משה. לא סרו מדבריו:

פס'. ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. שחל יום שביעי שלהם להיות ערב הפסח של דברי האומרים נושאי ארונו של יוסף היו. ולדברי האומרים מישראל היו. כולן היו יכולין ליטהר. אלא נראין הדברים שאמר הכתוב למת מצוה נטמאו. ויקרבו לפני משה ולפני אהרן. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר בבית המדרש היו ובאו ועמדו לפניהן ביום ההוא הצורך היתה השאלה:

פס'. ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לנפש אדם. מלמד שהיו בני אדם כשרים וצדיקים וחרדים על המצות:

פס'. ויאמרו האנשים ההמה. שלא הודיעוהו על ידי שליח אלא הם בעצמם. מלמד שאין שואלין אלא לבעל המעשה. אנחנו טמאים. וכי לא היו יודעין שהטמא אסור בפסח. ומה היתה שאלתם. אמר רבי חידקא שמעון השוקמני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא ואמר יודע היה משה שאין טמאין אוכלין את הפסח ועל מה היתה שאלתם אם יזרוק הדם ואם לאו כלומר יזרק הדם בשבילם והבשר יאכל לטהורים כדי להוציא ידי חובתן. אמר להם לא שמעתי. כאדם שאומר אשמע מפי רבי אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה מדבר עם השכינה:

פס'. ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר אלא שזכו טמאים שתאמר על ידם מלמד שמגלגלין זכות על ידי זכאי:

פס'. דבר אל בני ישראל לאמר. לדורות. למה נאמר שתי פעמים מלמד ששאל משה רבינו ללמוד לשעה לדורות. איש איש. נדחה לפסח שני. ואין צבור נדחין לפסח שני. ואם תאמר מעשה חזקיהו המלך. לא הודו לו חכמים שנאמר (דברי הימים ב ל׳:י״ח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם [לאמר] ה' הטוב יכפר בעד. כי יהיה טמא לנפש. זה דבר ששאל. או בדרך רחוקה לכם. זה מה שלא שאלו שהרי לא היו אלו האנשים בדרך רחוקה אלא נטמאו לנפש. אבל אגב שאלה אחת הושב על כל שאלות הלכות הנדחים לפסח שני כמו דין בנות צלפחד. שלא היתה השאלה אלא על הבנות אם יטלו במקום שאין בן. ובא משפט כל הנחלות האמורות בפרשה. ד״א איש איש כי יהיה טמא לנפש, להביא שאר הטמאות במה הצד מה טמא נפש יש בדרך שלא עשה הראשון יעשה השני. או בדרך רחוקה. למה נקוד על הה״א כלומר ריחוק מקום. מיכן א״ר אליעזר נאמר ריחוק מקום במעשר שנאמר (דברים י״ב:כ״א) כי ירחק ממך המקום. ונאמר ריחוק מקום בפסח. מה במעשר חוץ למקום אכילתו ואיזה זה זה מפתח ירושלים ולחוץ. רבי יהודה אומר חוץ למקום הכשרו. ואיזהו מקום הכשרו מפתח העזרה ולפנים מלמד שריחוק מקום חוץ לעזרה שהיא נקראת אסקופה. רחוקה. נקוד על ה' אפילו בדרך קרובה וזה אחד (מט״ו) נקודות שבתורה. (בראשית טז) ישפוט ה' ביני וביני״ך. למה נקוד שלא אמרה אלא על הגר בלבד. ויש אומרים על המטילין מריבה בינו לבינה. (שם יח) אי״ה שרה אשתך. למה נקוד יודעין היאך היא. (שם יט) ובקו״מה. למה שבשכבה לא ידע ובקומה ידע. (שם לג) וישק״הו. שלא נשקו בכל לבו. רבי שמעון בן יוחאי אומר באותה שעה נשקו בכל לבו לכך נקוד. (שם לז) א״ת צאן אביהם. שלא הלכו לרעות אלא את עצמן. אשר פקד משה ואה״רן. שלא היה אהרן מן המנין. (שם כא) [אש״ר] עד מידבא. שאף מלהלן היה. (במדבר כט) עשרון עשרו״ן. מלמד שלא היה אלא עשרון אחד בלבד ולא היה במקדש שני כלים למוד בהן את העשרון. (דברים כ״ט:כ״ח) והנגלות לנו ולבני״נו. למה נקוד אמר להם אם עשיתם בגלוי אף אני אודיע לכם הנסתרות. או לדורותיכם. שנוהג הדבר הזה לדורות:

פס'. בחדש השני. על מצות ומרורים יאכלוהו. אלו מצות שעל גופו:

פס. לא ישאירו ממנו עד בקר. זו מצות שבגופו. ועצם לא ישברו בו בטהור ולא בטמא. מיכן אמרו המותיר בטהור והשובר בטמא אינו לוקה את הארבעים. ככל חוקת הפסח יעשו אותו. חוקת הפסח הנעשה בניסן. במצות שבגופו הכתוב מדבר ולא שיהא צריך וביעור חמץ ואכילת מצה כל שבעה אלא במצות שבגופו בלבד:

פס'. והאיש אשר הוא טהור. יחיד עושה פסח שני ואין צבור עושה פסה שני וחדל לעשות הפסח. שיכול לעשות ואין עושה. שיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעית ולפנים וכמדה זו לכל רוח. ונכרתה הנפש ההיא. במזיד. דברי רבי עקיבא. מעמיה. ועמה שלום. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו. זה בא ללמד על פסח שני שדוחה את השבת אבל אם דוחה את הטומאה נחלקו חכמים במסכת (פסחין) שהרי אינו נדחה מפסח ראשון אלא מפני הטומאה והיאך יעשהו בטומאה. ויש אומרין אע״פ שנדחה מפני טומאה אם לא זכה לעשות אותו בטהרה יעשהו בטומאה. חטאו ישא האיש ההוא. רבי שמעון בן יוחאי אומר חטאו ישא להוציא את האשה:

פס'. וכי יגור אתכם גר. שמא תאמר יעשה פסח מיד כשיתגייר ת״ל כחוקת הפסח וכמשפטו. כן יעשה. בזמן שישראל עושין יעשה. וכדין שישראל עושין יעשה. חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח הארץ, אמר רבי שמעון בן אלעזר הרי שנתגייר בין שני פסחין. יכול יעשה פסח שני ת״ל חקה אחת יהיה לכם ולגר מה אתם לא עשה את הראשון יעשה את השני בזמן שנדחה מפני הטומאה. יצא זה שנתגייר בין י״ד בניסן לי״ד באייר שלא היה לו רשות לעשות את הראשון הואיל וכן לא יעשה את השני. ולאזרח הארץ. בא הכתוב והשוה את הגר לאזרח לכל מצות שבתורה:

פס'. וביום הקים את המשכן. זה אחד בניסן. כסה הענן את המשכן לאהל העדות. עדות היא לכל באי העולם שהשכינה בישראל:

פס'. כן יהיה תמיד הענן יכסנו. אפילו בשעת המסעות אלא שהיה נתלה הענן כעין כיפה על נושאי המשכן ועל כל מחנה הלוים. ומראה אש לילה. מלמד שאם היה מלבין היו יודעין שהאיר המזרח. ואם היה מאדים היו יודעין ששקעה החמה:

פס'. ולפי העלות הענן מעל האהל. שהיה נתלה ומסוכך עליהם:

פס'. על פי ה' יסעו בני ישראל. לא עשה כן לכל גוי:

פס'. ובהאריך הענן. ושמרו בני ישראל. נאמר כאן שמירה ונאמר בשבת שמירה מה להלן חייב מיתה אף כאן חייב מיתה. וכן הוא אומר (במדבר י״ד:מ״ד) ויעפילו לעלות אל ראש ההר וכתב (שם) וירד הכנעני היושב בהר ההוא לקראתם ויכום ויכתום:

פס'. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר. אלו חדשי השנה, או יומים או חדש או ימים. זו שנה תמימה. שנא' (ויקרא כ״ה:כ״ט) ימים תהיה גאולתו. על פי ה' ביד משה. מלמד שלא היו רשאין ליסע עד שהיה משה גוזר עליהם. וכן הוא אומר ביהושע (יהושע א׳:י״א) עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צידה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נותן לכם לרשתה: