וירא. בשביל שמל אברהם ונצטער נגלה עליו הקב"ה לבקרו:

אליו. ולא לשאר הנימולים:

ה'. במדת הרחמים ומרפא:

באילוני ממרא. במישור של ארץ ממרא. שהמרה פנים בו כדדרשינין:

והוא יושב פתח האוהל. דרך שעוברים ושבים עוברים משם:

כחום היום. בשש שעות היום זמן סעודה, כי עד ארבע שעות צל צונן ושמש חום, כמו שנאמר וחם השמש ונמס (שמות יו כא), המן מחום השמש, ובשש שעות הצל והשמש חמין לפי שאין לבריות צל תחתיו. ומחצות ואילך נקרא ערבית, שנא' כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמי' ו ד), ומפורש הדבר בפרשת החודש, לפי שהחימו פה המכה, לפיכך הי' יושב להתחמם, ביקש לעמוד מפני השכינה, א"ל הקב"ה סימן לבניך שיהיו יושבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ואני ניצב עליהן, שנא' אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב א):

וישא עיניו וירא. לאחר שנגלה עליו שכינה:

והנה שלשה אנשים. מיכאל גבריאל רפאל היו, אלא כששכינה עמהן קרא הכתוב אנשים כי תש חילם כבני אדם, וכשנסתלקה השכינה קראן מלאכים, ופעמים קראן אנשים לאחר סילוק שכינה, והמקום יאיר עיני עבדו לדורשן:

נצבים עליו. שהי' ביתו של אברהם מפולש לד' רוחות העולם לכנוס בו כל עובר ושב, וכשראה אותן שהפליגו וחולקין כבוד זה לזה, אמר ודאי אנשים הגונים, ואלי נשתלחו, כדי לקבל שכר עליהם, ודומה והוא עומד עליהם תחת העץ (בראשית יח ח), לקבל שכר עליהם:

וירא. מה ת"ל וירא שני פעמים, אלא וירא ששכינה ממתנת עליהם, מיד וירץ לקראתם מפתח האהל. שם התחיל לרוץ עד שהגיע אליהם, באברהם כתיב וירץ לקראתם, שנדמה כעוף הפורח, אבל בלוט לא כתיב וירץ אלא ויקם (שם יט א), כאדם שהוא יגע וקם:

וישתחוו ארצה. כדרך ענוים שמשתחוים לגדולים, שכן מצינו ביעקב, שנא' וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו (בראשית לג ג), וכן בדוד, שנאמר ודוד קם וישתחו שלש פעמים (ש"א כ יא), והרבה כמותם במקרא:

ויאמר אדני לשון תחינה, כל אדני האמור באברהם לשון קודש, והאמור בלוט לשון חול, והכרת אותותם כל שם שכתוב באדני והנו"ן נקמצת דע שהוא שם הנכבד, והנו"ן נפתחת לבד בלי קמץ דע שהוא חול, כלומר אדוני שלי:

ואקחה פת לחם. לא אמר ככר לחם אלא פת, חתיכה, שכן הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה:

וסעדו לבכם. מן התורה ומן הנביאים [ומן הכתובים למדנו שהלחם סועד, בתורה כתיב וסעדו לבכם, בנביאים] כתיב סעד לבך פת לחם (שופטים יט ה), בכתובים כתיב לחם לבב אנוש יסעד (תהלים קד טו):

אחר תעבורו. לאחר שתסעדו תעבורו מעלי ותלכו לדרכיכם:

כי על כן עברתם (מעל עבדיכם) [על עבדכם]. כלומר בשביל שעברתם מאצלי אזדקק לכם ואקבל עליכם שכר:

וימהר אברהם האהלה אל שרה. שהיתה צנועה יושבת פנימה:

ויאמר מהרי. מכאן שמזרזין למזומן:

שלש (סאין) [סאים] קמת סלת. קמח סתם הוא התבואה הנטחנת ולא נתנפית, סלת לאחר שנפרשה מן הפסולת, ואין בה סובין, וכך רמז לה שתקח ג' סאין קמח, ומהן תפרוש סאה סלת:

ועשי עוגות. להאכילם לחם חמודות:

ופשוטו שאין אורחים יכולין להתעכב עד שתחמיץ הבצק, ושהיה יום הפסח, ובקבלה היה שומר כל התורה, שנא' אשר שמר אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי (בראשית כו ה):

ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב:

[רך]. ולא זקן וגדול:

וטוב. שלישי לבטן:

ויתן אל הנער. זה ישמעאל:

וימהר לעשות אותו. לזרזו במצות:

ויקח חמאה וחלב. אחר כך ובן בקר אשר עשה אותו ישמעאל תבשילין, מכאן שמתחלה ראוי להביא מיני חלב, ואח"כ מיני בשר, סימן לדבר יצירת העובר, שנאמר הלא כחלב תתיכני, ואח"כ עור ובשר תלבישני (עצמות) [ובעצמות] וגידין תסוככני (איוב י יא):

ויתן לפניהם. בזה אחר זה, והלחם לא הוצרך לומר, והלא דברים ק"ו, ומה חמאה ובשר שלא אמר להם הביא לפניהם, פת שאמר להם על אחת כמה וכמה, שהרי הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה:

והוא עומד עליהם. עד שלא יצא ידיהן כתיב נצבים עליו, (פסוק ב), לאחר שיצא ידיהן כתיב והוא עומד עליהם, שהיו מרתתין מלפניו, וכן אתה דורש בהוציאו כל איש מעלי (בראשית מה א) שלא יכול להתוודע ברית מילתו לפני מצרים. וכן ויבאו בני אלהים להתיצב על ה' (איוב א ו) שהיה יום הדין והיו הסניגורין והקטיגורין עומדין לפניו, ועדיין לא יצאו ידיהן, ולכך כתיב ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא (איוב א ז), וכל הענין, וכל צבא השמים (עומדין) [עומד] עליו (מ"א כב יט), שהיו מלמדין עליו קטוגורין על אחאב, ועדיין לא יצאו ידיהן, ולכך כתיב מי יפתה את אחאב (שם שם כ), ישמע חכם ויוסיף לקח:

תחת העץ. זה האשל:

ויאכלו. נראין כאוכלין וראשון ראשון מסתלק, וכל כך למה, כדי ללמוד דרך ארץ להתנהג בעיר כנמוס בני העיר, שהרי משה עלה למרום שאין שם אכילה ושתי' ועשה ארבעים יום וארבעים לילה בלא אכילה ושתי', ואלו שבאו למקום בני אדם הראו עצמן אוכלין ושותין, ליפות כחו של אברהם, ושלא להקפיח שכר יציאותיו:

ויאמרו אליו. שלשתן שאלוהו, שאם היה אחד מהן שואלו עליה, הי' משים עצמו חשוד, לאחר כך בישר מיכאל לבד:

אליו. נקוד על א' י' ו', אר"ש בן אליעזר כל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה [אתה דורש את הכתב נקודה רבה על הכתב] אתה דורש הנקודה, וכאן נקוד א' י' ו', כי אברהם לאחר סעודה הי' עומד אחר המלאך, שנאמר והוא אחריו, והם שאלו עליו ועל שרה ויאמר אי"ו אי"ה איו אברהם וחזרו ואמרו לו איה שרה אשתך לפיכך נקוד על אי"ו לדרוש את הנקודה:

ויאמר הנה באהל. שכן דרך האמהות להצטנע באוהל:

ויאמר שוב אשוב אליך. כפל הדיבור, כלומר אמת ונכון, כי בודאי אשוב בלי ספק, כעת חיה. כעת הזאת לשנה הבאה, וכולכם היו חיין וקיימין, אבל אלישע שהוא בן אדם ואינו יודע את עתו, לא אמר לשונמית, אלא למועד הזה כעת חי' את חובקת בן (מ"ב ד טז):

והנה בן לשרה אשתך. מכאן שבפסח נולד יצחק:

ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. ואברהם אחרי המלאך הי' מצניע את אשתו ממנו, שנדמה לו בדמות ערבי, והערבים שטופי זימה:

ואברהם ושרה זקנים. א"ר יוחנן הלא כבר כתיב הלבן מאה שנה וגו' (בראשית יז יז), ומה ת"ל ואברהם ושרה זקנים, אלא לפי שצריך לדרוש ששבו לנערותן, לפיכך חזר והפריש דבריו שבעת הבשורה היו זקנים, וחזרו לנערותן, שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א), א"ר אסא כאן זקנה שיש בה לחלוחית, ולהלן זקנה שאין בה לחלוחית:

חדל. כלומר פסק, ודומה לו כי תחדל לנדור (דברים כג כג), וחדל לעשות הפסח (במדבר ט יג). חדלו פרזון (שופטים ה ז) שכבר פסק להיות לשרה אורח כנשים, דרכן של נשים לראות דם נדה, ודם זיבה, וכשהן מזקינות הדם נצרר, והבשר נקלש, והעור נקלט, והמקור יבש, והמעיין נסתם:

ותצחק שרה בקרבה. בינה לבין עצמה:

לאמר. ברוח הקודש נתפרסם שכך צחקה כמתמהת:

אחרי בלותי. אחר שבלה הבשר, ונצרר הדם, יהא דבר זה, ואעפ"כ אם היתה לי עדנה, כלומר עידן ווסת של נשים, הייתי יכולה להוליד אלא ואדני זקן, טוחן ואינו פולט, ולפיכך אי אפשר:

ויאמר ה'. מכאן שמלאכי השרת אינם יודעין מה שבלבו של אדם, זולתי הקב"ה לבדו, שנאמר לא יבצר ממך מזימה (איוב מב ב):

היפלא מה' דבר. אמר הקב"ה וכי לא אוכל להחזירכם לנערותיכם, והלא אין דבר נפלא ממני:

למועד. הל' פתוחה, כלומר לאותו מועד שאמרתי לך, שנאמר למועד הזה בשנה האחרת (בראשית יז כא):

אשוב אליך. אגלה שכינתי עליך בעת הזאת ותהיו חיין וקיימין, ולשרה בן:

ותכחש שרה. מפני היראה:

לאמר. לאברהם:

לא צחקתי כי יראה. מפני קול רוח הקדש, כי בלשון דהא:

ויאמר. רוח הקדש:

לא כי. בלשון אלא וודאי צחקת, א"ר יודא בר סימון מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם זו הצדקת וכמה (סרסורין בדבר) [כרכורין כרכר] בשביל להשיח עמה, ואף היא ע"י עילה, ואני אומר ע"י בעלה, ויש אם למסורת, שנאמר ויאמר לו כי צחקת, לו כתיב לא קרי, וכן עם חוה ע"י אדה"ר, שנא' ויאמר ה' אלהים לאשה (בראשית ג יג), אלו נאמר אל האשה, הייתי אומר דבר עמה ממש, כדכתיב ויאמר ה' אל משה (שמות ד ד), השתא דכתיב לאשה, פירושו שאמר לאדם בשביל האשה, ומה שנאמר ותקרא שם ה' הדובר אליה (בראשית טז יג), ר"י בר נחמני אומר ע"י מלאך ומפורש בעניין, ומה שנאמר ויאמר ה' לה (בראשית כה כג), ר' לוי אומר ע"י מלאך, ר' יוסי בן זמרא אומר ע"י שם בן נח. וכן עתה דורש בחנה ודבורה וחולדה על ידי מלאך:

ויקומו משם האנשים. ממקום הזימון:

וישקיפו על פני סדום. כל מקום שנאמר השקפה אינו אלא ממקום גבוה למקום נמוך, וכה"א השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו טו), וישקף אבימלך (בראשית כו ח), בעד החלון נשקפה (שופטים ה כח), ולפי שהיו בחברון שהוא מקום גבוה והיו פונים לסדום שהיא ארץ שפלה ומישור, לכך כתיב וישקיפו:

ואברהם הולך עמם לשלחם. שכן דרך גומלי חסדים להאכיל ולהשקות לעוברי דרכים, וללותם ממקום למקום, וזהו שדרשו ויטע אשל (בראשית כא לג), אכילה שתי' לויה:

וה' אמר המכסה אני מאברהם. המ"ם פתוחה וחטירה להתמיה המילה, זש"ה כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג ז), אמר הקב"ה אברהם אוהבי ירא שמים ונביא, ואין ראוי להיות מכסה ומסתיר מאברהם, אשר אני עושה בעולם, לאחר שהזכירו ברכו, שנאמר:

ואברהם היו יהי' וגו', מכאן שכל המזכיר את הצדיק חייב לברכו, שנאמר זכר צדיק לברכה (משלי י ז), וכן כשהקב"ה זוכר מעשיהן של ישראל ותורתן הוא מברכן, שנא' ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל וגו' (תהלים קטו יב), ולמה הוצרך להודיע, שהרי קראו אב המון גוים (בראשית יז ה), ואין דנין את הבן אלא מודיעין את האב תחלה:

ואברהם היו יהיה. כפל הדבר, כלומר בעולם הזה ובעולם הבא:

לגוי גדול. בלי מספר:

ועצום. בתוקף הממשלה:

ונברכו בו כל גויי הארץ. כדדרשינן בענין לך לך:

כי ידעתיו. שלבו תמים:

למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו. כשהוא בריא:

אחריו. בצוואת שכיב מרע:

ושמרו דרך ה'. ו' שבראש התיבה משמעת לשון עתיד כלומר וישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, מה אני גומל חסדים, דכתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט), אף הם יהיו גומלי חסדים, מה אני מבקר חולים, דכתיב וירא אליו ה' (פסוק א'). וכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלים מא ד) אף הם מבקרין חולים, מה אני מלביש ערומים, דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג כא), אף הם מלבישים ערומים, מה אני עושה נפשות, שנאמר חי ה' אשר עשה [לנו] את הנפש (הזה) [הזאת] (ירמי' לח טז), אף הם עושים נפשות, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה):

ומשפט. מה אני אוהב משפט ושונא גזל אף הם כן:

למען הביא ה' על אברהם [את] אשר דיבר עליו. כלומר כל הטובות אשר אני מביא על זרעו כאילו אני מביא על עצמו, שהרי לא נאמר לו, אלא עליו, ותנא רשב"י כל מי שיש לו בן ויגע בתורה כאילו לא מת, וכתיב כי שכב דוד עם אבותיו, וכי מת יואב שר הצבא (מ"א יא כא), דוד שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה, יואב שלא הניח בן כמותו נאמר בו מיתה, ומה שנאמר מיתה באבות ובנביאים גדולים, כדי שלא יעשו אלהות:

ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. האתנחתא לעיל ברי"ש, ומשמע כי רבה כבר, ויגיד עליו ריעו וחטאתם כי כבדה מאוד, אבל כי רבה היא שהטעם לרע בבי"ת, משמע שגדולה היא וודאי, רק הולכת וגודלת:

ארדה. לשון ענוה, וזו אחד מעשר ירידות הוא שדרשו בפסוק וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן (בראשית ג' ח), שנסתלקה השכינה על מעשה הדורות עד לרקיע השביעי, כיון שעמד אברהם הורידה לרקיע ששי, ומשם הי' קול אלהים חיים נשמע לו, ולכך אמר ארדה נא, אוריד רוח קדשי לאויר שלמטה:

ואראה. אעפ"י שגלוי לפני כי כן הוא, צריך אני לעיין בדינם בפני עדים גבריאל ורפאל ואתה לוט:

הכצעקתה הבאה אלי עשו. אפסיק לומר כלה הן חייבין, ואם לא אודיע מידת הדין בעולם כי לא על חנם רחמתי עליהם:

אדעה. דומה לו ואדעה מה אעשה לך (שמות לג ה), כי יש ידיעה לשון רחמים, כדכתיב יודע ה' דרך (תמומים) [צדיקים] (תהלים א ו), יודע צדיק נפש בהמתו (משלי יב י):

אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. לכך פתח בחמשים שהי' אברהם סבור שיגיע לכל כרך עשרה צדיקים שהם עדה ויבקשו רחמים על האחרים:

האף תספה. הגם תכלה:

ולא תשא למקום. את עונם בשביל חמשים צדיקים אשר בקרבה בקרב אחת מהן, אמר ר' יוחנן כל צדיקים שנאמרו בסדום חסירין יו"ד האחרונה הן, כלומר ואע"פ שאינם צדיקים גמורין אלא צדיק יותר משאר אנשי מקומן יגון זכותן בעדן, ואם חסירין הם, אתה צדיקו של עולם, צרף עצמך עמהם ויעלו לחמישים:

חללה לך. חסר יו"ד, כלומר חול הוא לך:

מעשות כדבר הזה. ואתה קדוש ומעשיך קדושים, והי' ראוי לומר בדבר הזה, ומה ת"ל כדבר, אמר ר' אבין בר כהנא כך אמר אברהם, חילול שם שמים יש בכך, ואין ראוי לעשות כדבר הזה לא הוא ולא קטן ממנו, נשבעת שאינך מביא מבול לעולם, ועכשיו אי אתה מביא מבול מים לעולם, אלא מבול של אש וגפרית, א"כ לא יתקיים שבועתך, ואם מערים על השבועה אתה חלילה לך לדבר כך:

השופט. ה' חטופה להתמיה המלה, כלומר וכי בשביל שהמלך שופט את כל הארץ ואין מי מעכב על ידו, א"כ נמצא העולם נספה בלא משפט מקומן, ועתה אם אתה חפץ בעולמיך, יש לך לוותר כמעט, כי אם יש עולם אין משפט בלא צדק, ואם יש משפט בלא צדק, אין עולם מתקיים, שכן לדין בלא משפט להמית צדיק עם רשע, א"כ הי' כצדיק כרשע, ומה הועילו צדקתן, לכך כפל לומר חלילה, ופי' לו הקב"ה להשיב ח"ו שאני מערים בשבועה, כי אם בפי' אמרתי לא יכרת כל בשר, כלומר יחד אבל רשעים מעוטים שבעולם לא דברתי ולא עלתה על לבי שלא לדינם בין באש ובין במים, אלא מה שלא השיבו, כדי ליפות כחו, ועליו הכתוב אומר אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מה ח), א"ל אהבת לצדיק בריותי ויצאת לחייבין, על כן משחך אלהים [אלהיך] שמן ששון מחבריך (שם), שמן זה שם טוב, כי מנח ועדיך עשרה דורות, ולא דברתי עם אחד מהם, זולתי עמך, לכך הודה לו:

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי. כלומר מכיון שהתחלתי לדבר אל הקב"ה אפי' אם יקטלני לא אמנע מלבקש רחמים:

ואנכי עפר ואפר. שאם הרגני נמרוד בחרב כבר נהייתי עפר, ואם שרף אותי באור כבר נהייתי אפר:

אולי יחסרון חמשה. כך אמר אברהם רבש"ע אולי ימצאון ארבעים וחמשה נמצאו ט' לכל כרך וכרך, א"כ צרף עצמך עמהם, ויהיו עדה להציל הנשארים עבורם, ויאמר הקב"ה לא אשחית בעבור החמשה, רק אעשה כדבריך:

ויוסף עוד לדבר. אולי ימצאון ארבעים. לארבע מקומות סדום ועמורה אדמה וצבוים, וצוער שישיבתה קרובה ועונותיה מועטין תכפר להם בעד רחמיך, ואמר הקב"ה לא אעשה כליה עמהם אם אמצא שם ארבעים:

ויאמר אל [נא] יחר לאדוני. לאדון העולמים:

ואדברה. צירי תחת הבי"ת, לפי שהתיבה עומדת על עצמה, וכשהיא נתלית בתיבה שלאחריה, הבי"ת בשב"א תחתיו, כגון ואדברה אך הפעם (פסוק לב), ודומיהם:

אולי ימצאון שם שלשים. יו"ד לסדום, ויו"ד לעמורה, ויו"ד לאדמה, ואתה מלא רחמים שבחך יפה תלה לצבוים בעד רחמיך, ואני שחילי תן לי צוער שחטאה קלין בעד בקשתי, ויאמר הקב"ה לא אעשה כלה אם אמצא ל':

ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. כמו שפירשתי:

אולי ימצאון שם עשרים. עדה לסדום, ועדה לעמורה, וכיון שהסכמת לדברי לתלות לצבוים בעד רחמיך, ולצוער בעד בקשתי, הרי אדמה נשארה יחידה, ואין להשגיח מעשה יחיד במקום רבים, כי היחיד בטל במיעוטו, ויאמר הקב"ה לא אשחית בעבור העשרים כדבריך:

ויאמר אל נא יחר לאדוני. לאדון העולם:

ואדברה אך הפעם. כי איני מטריח עוד בדברים:

אולי ימצאון שם עשרה. כיון שדברתי כך שאתה רחום וחנון ארך אפים ורב חסד כל כך יודע אני שאם ימצאון בדור המבול עדה אחת, שהיו עומדין ומבקשים לפניך היית נושא לכל באי עולם בעדם, אלא לא נמצא בם אחרי מות מתושלח, אלא שמונה, נח ואשתו עם ג' בניו וכלותיו, ולא יכלו להגן על דורם, אבל עכשו אולי ימצאון שם עשרה, ויש לך לתלות בכל מקום בשביל העדה האחת של צדיקים, ויש לך להצטרף עמהם, כדכתיב אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט (תהלים פב א), ולשפוט את כל המקומות במשרים שבם, כי אברהם סבר שלוט ואשתו וארבע בנותיו וארבע חתניו יהיו צדיקים, ויאמר הקב"ה לא אשחית את המקום בעבור זכות העשרה, אבל גלוי וידוע לפני, כי אין שם אלא פחות משליש עדה לוט ושתי בנותיו הארוסות, והיחידים בטלים במעוטן:

וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם. מכאן שהקב"ה מקיים הדברים ולא אברהם, שאמר הקב"ה שאין נקיים אלא ג', כדדרשינן, אז נסתלקה השכינה:

ואברהם שב למקומו. לאלני ממרא אשר בחברון, וכן דרך העולם כל זמן שהסניגור מלמד זכות, הדיין עומד ושומע דבריו ומשיב, נשתתק הסניגור הדיין עומד והולך לו: