ירויחו דורשי הפרשה וישכילו:

ויסע משם אברהם. מאלוני ממרא אשר בחברון:

ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור. במקום שנגלו המלאכים להגר:

ויגר בגרר. נתר לו אוהל בגרר, לפי שחרבה סדום ובנותיה, ופסקו העוברים ושבים, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטע לו אוהל בגרר כדי להכניס אורחין. ואנשי עיר הקודש דרשו בגרר בגרדוקי:

ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא. בעל כורחה, שהרי בראשונה אמר לה אמרי נא אחותי את, וכן עשתה, ולפי שנלקחה במצרים לא רצתה עכשיו לומר כן, והוא הי' על כרחך אומר כך והיא שתקה:

וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה. בתומו בחזקת פנויה:

ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה. כבר דרשו רבותינו שאין הקב"ה נגלה לגוים ולנביאי או"ה אלא בלילה. שנא' בסעיפים מחזיונות לילה (איוב ד יג):

ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אמר אבימלך מי מפייסו להודיע שלא נגעתי בה, א"ל הקב"ה כי נביא הוא, ואני הודעתיו שלא באת על אשתו, לכך אין בלבו עליך:

ויתפלל בעדך. בשביל כך וחיה ואם אינך משיב דע כי לא תהנה רק מות תמות אתה וכל אשר לך מכאן שבן נח נהרג בלא התראה, שהיה לו ללמוד ולא למד:

וישכם אבימלך בבקר ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה באזניהם. מה שנדבר עמו דבר הקודש ומעייניו נעצרים ממימי רגליו ומשכבת זרעו:

ויראו האנשים מאוד. יותר ממה שהיו יראים עד עכשיו, כיון שראו עשנה של סדום עולה כקיטור הכבשן נתייראו, ועכשיו אמרו שמא אותן המלאכים שהפכו לסדום נשתלחו לכאן בשביל חטא זה שחטא זה והרי כולנו מתים:

ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר [לו] מה עשית לנו. שרימית בנו כך:

ומה חטאתי לך. שגרמת לי דבר זה:

כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה. לפרוץ בעריות כמעשה דור המבול ואנשי סדום:

מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. שאין אדם עשוי לומר על אשתו שהיא פנוי' ולהתירה לאחרים, שהרי אחרים לוקחין אותה והוא נענש, ושמא דימתה להענישנו בה שנהפך כסדום:

ויאמר אבימלך [אל אברהם] מה ראית. מכאן שראוהו עניו ושפל רוח ואינו משיב לו דחקו בשאילה, אמר מה טעם ראית שעשית את הדבר הזה, שהרי לא נאנסת, וגם אנו אין שטופין בזימה כמצרים:

ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, כי ראיתי שאיש נפנה לפני האשה, ואשה לפני איש, ולא מצטנעים זה מזה, לכך אמרתי אינם גדורים מן העריות, ויעלו על לבבם לקחת אשתי ממני ויהרגוני על דבר אשתי, לפיכך סמך הקב"ה לא תרצח ולא תנאף, לומר כל הבא לגלות ערות אשת איש בזרוע שהוא שופך דמים שאם ימצא לו בעלה הרי הוא מרצחו:

וגם אמנה. לשון אמת. ודומה לו אמונה אומן (ישעי' כה א):

אחותי [בת אבי] היא. בשיטתן השיבן, שהרי גר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה יש לו שאר האם ולא שאר האב, כיצד נשא אחד אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים, אחות האב מן האם יוציא, מן האב ר"א יוציא וחכ"א יקיים. נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת, ולכתחילה לא יכנוס, מתה אשתו מותר בחמותו, וכך השיבו אברהם קורבה דאחות אית לי בה מן האב, אבל לא מן האם, שהרי היא בת הרן כדלעיל:

ויהי כאשר התעו. עזרא כהן צדק נביא ה' ציין עלינו טעם הפסוק להבין פשוטו, חוץ ממדרש רבותינו, מן ויהי עד אתי, הוא ענין אחד שעל תי"ו אתי מפסיק, ומן אלהים עד אבי ענין אחד, והזרקא וסגלתו מודיע, וכן יאמר לה דברים כפשוטו, וכך הפסוק מדובר על הפשיטו, ויהי כאשר התעו אותי נמרוד ועמו לכבשן האש ונצלתי, ודומה לו והנה תועה בשדה (בראשית לז טו). אלהים מבית אבי לקחני, ואומר לה כשלקחתיה ללכת עמי, זה חסדך אשר תעשה עמדי, שלא אהרוג עליך, כל המקום אשר נבוא שמה, כלומר לשם, אמר לי בפני בני המקום, אחי הוא:

ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחות ויתן לאברהם. לפי שידע כי לא נתכוין עליו לרעה להחטיאו אלא מפני דאגת נפשו:

וישב לו את שרה אשתו. טהורה לו כבתחלה:

ויאמר אבימלך הנה ארצי לפניך (כטוב) [בטוב] בעיניך שב. זש"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז) ושהי' אבימלך חסיד שבאומות, לכך רצה להיות שכן עם הצדיק:

ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף. סלעים:

לאחיך. לאברהם:

הנה הוא לך כסות עינים. כי הלך למצרים וסחר בך, בא לכאן וסחר בך, ועכשיו הכסף הזה הרי הוא לך לכסות קלון שהרי נפל אור פניך, כדכתיב ואור פני לא יפולון (איוב כט כד), וכתיב למה חרה לך ולמה נפלו פניך (בראשית ד ו), כי כשאדם בא לידי בושה אין מרים פניו, ואין מביט היטב לא למביישו ולא ליודעים בושתו, ואם עושה לו קורת רוח, כגון ריצוי ותשלום, הרי מכסה קלון פניו באותו דבר, כדכתי' ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב), לכך אמר הנה הוא הכסף לך כסות עינים על הלבנת פניך, ולמה לכל אשר עשיתי אתך, שלקחתיך מבעלך והבאתיך אצלי ועיניתי בך ומשמשתי ידיך:

ואת כל ונוכחת. כלומר את כל הדברים האלה שגרם לך תזכרי ותהיי ונוכחת ולא תסכים לו עוד לומר אחי הוא. ואני אומר המלה משמש לשון כי, אם אמר הכתוב ונוכחת התי"ו דגושה, הייתי אומר ותתווכחתי אמר לה, כמו ורחצת וסכת (רות ג ג), וכל דומיהן, אבל השתא שהתי"ו רפויה משמש שקיבלה תוכחתו כגון ויודע ואומר שהיא כבר:

ויתפלל אברהם אל האלהים. שבא עליהן בדין:

וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. א"ר יוסי בר' חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר לשון פלול, כיון שהתפלל אברהם הותר אותו הקשר, ומה וילדו, נתרווחו:

כי עצר עצר ה'. קיי"ל כרבנן כי עצר עצר שתים באיש שכבת זרע וקטנים, ושלשה באשה שכבת זרע וקטנים ולידה, לכך כפל העצירה לאיש ולאשה:

בעד כל רחם לבית אבימלך. אמרי דבי ר' ינאי אפי' תרנגולת של בית אבימלך לא הטילה ביצתה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם:

ורבותינו דרשו ויסע משם אברהם. שלא לשמוע דבר קלקולו של לוט:

והיא בעולת בעל. א"ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בו, כדכתיב אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב ד), רבנן אמרי מרתי' דבעלה, בכל מקום האיש גוזר, אבל הכא כתיב כל אשר תאמרי אליך שרה שמע בקולה (בראשית כא יב):

ואבימלך לא קרב אליה. אפי' שום קריבה בעולם, ומה' עשה זאת שנענש על הלקיחה, כי נביא הוא, מתוך דבריו למד לומר אחותי היא, כי כשאכסנאי בא לעיר אין שואלין אותו על עסקי אשתו, אלא על עסקי אכילה ושתיה, ואתם ששאלתם אותו על אשתו, לכך דאג ואמר כך:

מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי. א"ר חלבו בכל מקום היתה הרווחה מקדמתך:

ויהי כאשר התעו. א"ר חנינא הלוי נדרש הדין קרא תלת אפין וניפוק ידוי, בשעה שבקשו א"ה להזדזוג לי להורגו עד שאני בבית אבי [נתקיים עלי הקב"ה, ובשעה] שבקשו להתעותי מדרכי, נגלה עלי הקב"ה, ואמר לי לך לך (בראשית יב א). וכשבקשו להתעותי מדרך הקב"ה העמיד לי שני גדולים מבית אבי שם ועבר, והם היו מתריסין בהם:

הנה הוא לך כסות עינים. שתעשה לך כסות שיהיו הכל מביטין בה ולא ביופייך:

כסות עינים. א"ר ברכי' שתהא מטרונא מכוסה מן העין, כדכתיב כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד), ר"ל אמר ביקש להקנותה בפני בעלה שיאמרו בני אדם כל השנים הללו היתה אצלו ולא עשה לה דבר משונה ובא זה לילה אחד ועשה לה כל השבח הזה. בפ' החובל בחבירו אמרינן א"ר יצחק אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה, שנאמר הנה הוא לך כסות עינים, אמר אבימלך הואיל וכיסתה ממני ולא גלית לי שאתה אשת איש וגרמת לי כל הצער הזה יהי רצון שיהיו לך בנים כסות עינים, ונתקיים בזרעה, שנא' ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות (בראשית כז א):

ואת כל ונוכחת. אמר לה כבר תוכחה דההיא גברא גביה, מפני שמרד ביך וריחקה מאצלו באומרו אחותי היא, לפיכך המעט הזה שהיא מציאתך וראוי להיות שלו יהי' שלך, והיכן מצינו שהתורה הסכימה על דבריו, דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דנרין בשבת, כנגד שבעה מלאכות שחייבת לעשות לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת ומבשלת ומניקת את בנה ומצעת המטה ועושת בצמר, לפיכך פוחתין לה מכתובתה ז' דינרין בכל שבת, ומכריזין עלי' ארבע שבתות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרים לה הוי יודעת שאפי' כתובתך מאה מנה הפסדת, והוא דאמרה בעינא לי' ומצערנא לי' בתשמיש, שצערו של איש קשה משל אשה. שנא' ויהי כי הציקה לו [בדבריה] כל הימים ותאלצהו (שופטים טז טז), שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת גמר תשמיש, דכתיב ותקצר נפשו למות (שם שם), א"ר יוחנן הוא קצר נפשו למות והיא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר, אבל אמרה מאיס עלי, כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ, וכדומה להם, לא כייפינן לה, ומורדת אע"פ דתפסה מידי דכתיב לה בעלה בכתובתה, מפקינן מינה, ומהדרינן לי' לבעל, אבל מידי דאייתת מבית אביה בין תפשת ובין לא תפשת מגבינן לה מה דאיתא בעינא ודליתי' בעיני' מגבינין לה דמי, והמורד על אשתו, שמרחקה בטהרתה מתשמיש, מוסיפין ב"ד על כתובתה שלשה דינרין בשבת כנגד שלשה דברים שהוא חייב לה שאר כסות ועונה. והמורד על אשתו, וחוזר בו לרצון חכמים אין כופין אותו להוציא, אלא יקיים, ואם נתארמלה לאחר הקיום אינה גובה תוס' זו זולתי כשנתגרשה בתוך המרד, אבל המורדת על בעלה יהיב לה גט לאלתר ויהיב לה כתובתה שבעה דינרין פחות לכל שבוע משך ימי המרד, ומה שהביאה מבית אביה גובה את הכל ואין לה מזונות כל זמן שהיא במרדה ולא בלאות כשהיא יוצאת:

כי עצר עצר ה'. רבותינו אנשי עיר הקדש דרשו נאמר עצירה בפה, ועצירה בגרון, עצירה בעין, ועצירה באוזן, עצירה מלמעלה, ועצירה מלמטה, והכל אומרים על דבר שרה אשת אברהם:

אמר ר' ברכיה כל אותו הלילה היתה שרה שטוחה על פניה ואמרה רבש"ע אברהם יוצא בהבטחה ואני באמנה, אברהם חוץ לסירה, ואני נידונה בסירה, אמר לה הקב"ה כל מה שאני עושה בשבילך אני עושה, והכל יאמרו על דבר שרה אשת אברהם שהיא ראויה לו:

א"ר לוי כל אותו הלילה המלאך עומד (ומלגבין) [ומגלבין] בידו, אם אמרה לו שרה מחי הוי מחי, ואם אמרה לו שבוק הוי שביק, כל כך למה, שהיתה אומרת לו אשת אברהם אני, ולא הי' משלחה, וכן אתה דורש בפרעה. ר' אליעזר בן יעקב אומר שמענו בפרעה שלקה בצרעת, ואבימלך נלקה בעיצור, מניין ליתן את האמור בזה לשל זה, נאמר כאן על דבר שרה, ונאמר להלן על דבר שרי, לגזירה שוה:

ירויחו דורשי הפרשה וישכילו וסמיך ליה פרשת פקדונות, א"ר אחא אמר הקב"ה בעל פקדונות אני, עמלק הפקיד אצלי חבילה של קוצים, שהי' מחתך זמורות ומשליכן כלפי מעלה, והחזרתי לו קוצים, שנא' פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (ש"א טו ב), שרה הפקידה אצלי צדקה וגמילות חסדים, ואני מחזיר לה, שנא' וה' פקד את שרה, א"ר יצחק כתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע (במדבר ה כח), וזו נכנסה לבית פרעה ויצאתה טהורה, לבית אבימלך ויצאת טהורה, דין היא שתפקד בבן זכר, לכן נסמכו הפרשיות זו לזו:

כל מעשה אבימלך היתה בתכלית ניסן והמתין הקב"ה לפוקדה לטובה עד ר"ה כדי שלא יאמרו גרוף הי' הולד מבית אבימלך: