ויהי אחרי הדברים האלה. רב הונא בשם ר' יוסי בר זירא אמר כל מקום שנאמר אחר, הרי הדבר מופלג, וכל מקום שנא' אחרי, הרי הדבר סמוך אחר הרהורי דברים שהיתה מדת הרחמים מהרהרת להפליא נס לצדיק:

חטאו משקה מלך מצרים. המוסך ממש ולא שר המוסכים:

והאופה. ממש ולא שר האופים, שהוא המלצר, למי חטאו, לאדוניהם ומה ת"ל למלך מצרים, שלא נהגו בו משפט המלך, שהמשקה נמצא זבוב בתוך פושרין שלו, פי' בתוך הכוס ששותה בו המלך, והאופה נמצא צרור בתוך גלוסקין שלו פי' פת בג המלך:

ויקצוף פרעה אל שני סריסיו. אלו שני משרתיו, ולא בשביל שהן סריסי אדם:

על שר המשקים. שלא הזהיר למשקה שתחת ידו שישמרו בשירות המלך, וכן על שר האופים שלא הזהיר לאופה שחחת ידו להשמר בעבודת המלך:

ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסהר. עינה אותם כדי לייסרם ביסורים ולבסוף להמיתם:

מקום אשר יוסף אסור שם. שכל זה לא היה אלא בשביל יוסף:

ויפקד. הוא עצמו שר הטבחים מינה את יוסף אתם שהוא אדם הגון:

וישרת אותם. לפי שהיו חשובין ונכבדים הנהיג בהן דרך כבוד:

ויהיו ימים. י"ב חודש:

במשמר. בבית כלא:

ויחלמו חלום שניהם איש חלומו. כל אחד מעין פקודתו מהרהורי לבן שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (מנא) [אנת] מלכא רעיונך על משכבך סליקו (דניאל ב כט):

בלילה אחד איש כפתרון חלומו. ר' חייא בר אבא אמר כל אחד ראה חלומו ופתרון חלום חבירו:

המשקה והאופה. לא המשקה ממש, ולא האופה ממש, אלא השרים:

אשר למלך מצרים. ולא סריסים אחרים אלא:

אשר אסורים בבית הסהר. ולכך קוראם משקה ואופה שנתפסו על ידם:

ויבא אליהם יוסף בבקר. כמנהגו לתת מים לרחיצה:

וירא אותם והנם זועפים. שהיו פניהם מכורכמות, תרגם אונקלוס נסיסין, שנס ליחם ואור פניהם, וכן מתרגם ויתעצבו (בראשית לד ז), ואתנסיסו, שבזמן שאדם עצב וזעוף פניו מוריקות, וכן אתה דורש רוח ה' נססה בו (ישעי' נט יט), לשון מנוסה, כלומר זעף ויעף, ועיקר מילת זעף לשון נזיפה, וכה"א זעף ה' אשא (מיכה ז ט), וכשבן אדם נזוף מרבו הרי אור פניו נס ונופל, כדכתיב ואור פני לא יפילון (איוב כט כד) וכתיב ולמה נפלו פניך (בראשית ד ו):

וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר. לא כפותים אלא נסגרים בבית אדוניו:

לאמר. כדרך החכם השואל לאשר עמו, וכן אתה מוצא ביונדב בן שמעי' לאמנון. וכן (בארתחסשתא) [בארתחשסתא] לנחמיא בן חכליא:

מדוע פניכם רעים היום. כלומר שתואר פניכם רע ומוריק היום הזה יותר ממה שאתם נוהגים להיות מיום שנתתם במשמר:

ויאמרו אליו חלום חלמנו, כלומר כל אחד חלומו:

ופותר אין אותו. שאין אחד ממנו יודע לפתור לא שלו ולא של חברו:

ויאמר אליהם [יוסף] הלא לאלהים (פתרונו) [פתרונים] הוא נותן דעת לבני אדם לפתור חלומות והם הולכים אחר הפה, לכך ספרו נא לי:

ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף. סיפר לו שחלומו לא בא אלא ע"י הרהורי פקודתו:

ויאמר לו בחלומי. שהייתי מהרהר על משכבי ושנתי, ונראה לי מעין מלאכתי:

והנה גפן לפני. לפי שעה:

ובגפן ב' פתוחה, כלומר ובגפן ההיא שלש שריגים לא שהיא עדיין גדולה ואדרת, אלא יש בה בה ג' שריגים:

שריגים. הן כעין חוטין שנמשכים מן הגפן ומתאחין בקנים ובכלונסות, ודומה לו ישתרגו [עלו] על צוארי (איכה א יד), הלבינו שריגיה (יואל א ז), והיא אותה הגפן הקטנה כשהתחילה לפרוח, מיד עלתה נצה ונגמר לה שני אשכולות ואשכלותיה נהיו בה ענבים:

וכוס פרעה בידי. כשהייתי רגיל:

ואקח את הענבים ואשחט אותם. לשון עיצור, ודומה לו בדברי רבותינו, אין שוחטין פירות להוציא מהן משקין, והרבה כמותם, וזו עצירה ביד:

אל כוס פרעה. לתוך כוס פרעה:

ואתן. ו' פתוחה לשון עבר:

ואתן [את] הכוס על כף פרעה. כמנהגו:

ויאמר לו יוסף זה פתרונו. ועליו הכתוב אומר תן לחכם ויחכם עוד (משלי ט ט), מפני שזה פתח לו פתח, וכך היו מעשיו להיות שר המשקה גם היה יודע כי ביום השלישי עתיד להיות יום משתה יום גנוסיא של מלכים, לפיכך כיוון ברוח הקודש לפתור לו מעין דברי החלום, זש"ה (יאה) [יהב] חכמתא (לחכימא) [לחכימין] (דניאל ב כא):

שלשת השריגים שלשת ימים (הן) [הם]. שהגפן נתלית ונאחזת בהן שלשה ימים מבשרין שהחלום נתלה להם:

בעוד. שלא ימתין אלא שלשה ימים ועוד בכלל, זהו בעוד:

ישא פרעה את ראשך. כך דרכן של מלכים כשדנין את האדם משפט מות, באין ודנין אותו בפניו, כיוצא בו דינו לזכות הרי מעליהו על גבי בימה, כדי שידעו הכל שיצא דינו לאור, תמצא זה בגדולי מלכות, וכן אתה מוצא ביהויכין מלך יהודה נשא אויל מרודך [וגו'] את ראש יהויכין (מ"ב כה כז):

ויש מרבותינו אומרים כל מקום שנאמר נשיאות ראש, אינו אלא גדולה, כלומר תלוי ראש, כמו כבודי ומרים ראשי (תהלים ג ד), שא את ראש כל עדת בני ישראל (במדבר א ב), כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל יב), וכל דומיהן, וכן נשא אויל מרודך (מ"ב כה כז), וכן ישא פרעה את ראשך, יעשה לך תלוי ראש, שידעו הכל שלא חטאת לו:

והשיבך. ו' פתוחה ליסד המלה בלשון ישוב וקיבוע:

על כנך. על בסיס שלך, כלומר יושיב אותך על מקום מכונתך ככיור המתישב על כנו, אבל והשיבך ה' (מצרימה) [מצרים] (דברים כח סח), לשון השבה וחזרה, והכרת אותותם, והשיבך על כנך ו' פתוחה, והשיבך ה' [מצרים] צירי תחת ו':

ונתת כוס פרעה בידו. ולא יחשדך עוד:

כמשפט הראשון. קודם שנתמנו משקים אחרים תחת ידך:

אשר היית משקהו. בעצמו:

כי אם זכרתני אתך. משמש לשון עבר, כאדם שאומר לחבירו אם עשיתי כך לזמן פלוני הרי גמול חסד, כך אמר לו כי אם זכרתני אתך בעת שמחתך:

כאשר [ייטב] לך. פתרוני זה:

ועשית נא עמדי חסד, לספוק לי מזונות בעודני כאן. והזכרתני על ידי גלגול אל פרעה, ואם תזכרני, אז תוכל להוציאני בקש מאליו:

מן הבית הזה. של אסור עוני וברזל:

כי גנב. חסר ו' שלא היתה גניבה ממש, אלא שנתכסה מאת אביו:

גנבתי. חסר ו', שלא נגנב ממש מבית אדוניו אלא לוקח משם כך הוא כי גנב גנבתי ב' פעמים כלומר מיד אל יד:

מארץ [העברים]. אלו אברהם יצחק ויעקב שהם בני עבר ולשונם לשון עברי:

וגם פה לא עשיתי מאומה. רע:

כי שמו אותי בבור. בחנם שאם נמצא בי דבר עבירה הריני נתחייב מיתה, וכשנודע לחכמים כי לא נמצא בי דבר הרע ההוא פטרוהו אותי, ועכשיו נמצא שחייבוני עינוי כבל על לא דבר:

וירא שר האופים כי טוב פתר . כי נזכר מה שראה חלומו ופתרון חלום חבירו כדדרשינן:

ויאמר אל יוסף. אף אני הייתי מהרהר כמו כן, ומתוך הרהורי מעשי ישנתי וראיתי בחלומי והנה שלשה סלי חורי. סלים של חריות:

על ראשי. כאן פתח לו פתח שגדולתו ניטלה הימנו, שאין דרך השרים לשאת הסלים על ראשם זולתי הנחתום:

חרי. למפרע יחר ודומה לו בדבר רבותינו יחור של תאנה, והם סלים של נצרים, ויש מפרשים סלים של חרראות:

ובסל העליון מכל מאכל פרעה. ולא הכל בכלל אלא מעשה אופה בלבד, כגון עוגת רצפת וגלוסקאות וככרות עגולות, ואין לומר כי מכל מאכל ריבה כל מיני אוכל, שאין לומדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ, אמרתי אני בלבי אין אפיה כתובה במקרא אלא בפת, ואין צלייה אלא בשאר מיני אוכלין, כגון בשר דגים וביצה על גבי גחלה, ואין בשול פירות המחוברות לקרקע אלא על ידי שמש:

והעוף אוכל אותם. את מיני האוכל:

מן הסל מעל ראשי. פתח לו פתח בדברו שהספיקלטור בא ומתיז ראשו ושירותו בטילה הימנה:

ויען יוסף. כאן הוסיף ענייה, כלומר ויען יוסף את הכסיל באוולתו ויאמר מעין חלום זה פתרונו של שלשת הסלים שעל ראשך זה על זה שלשת ימים הן מבשרים שהחלום נתלה להם:

בעוד שלשת ימים. ועוד בכלל:

ישא פרעה את ראשך. בסייף ע"י ספיקלטור. מאכל שבסל העליון תמור הראש שהוא עליון לגוף:

ותלה אותך על עץ. שאר הגוף, כמו שראית סלי הנצרים ניתלין זה על זה:

ואכל העוף את בשרך מעליך. כמו שראית העוף אוכל את מיני המאכל:

ויהי ביום השלישי. לחלומו:

יום הולדת [את] פרעה. יש לי לומר יום זה תכלית שנתן ביום שנולד, ודומה לו ביום הולדת (אותם) [אותך] (יחזקאל טז ד), ונראה לי הולדת מהולדת, ורוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושין בו משתה. אפס כי אנשי עיר הקודש אמרו כי הוא יום גנוסיא של מלכים, שמביאין ספר יחוסי המלכים וקוראין לפני פרעה, ודומה לו, ויתילדו על משפחותם (במדבר א יח):

ויעש משתה לכל עבדיו. כי כך מנהגו:

וישא את ראש שר המשקים ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו. הוציאם מבית הכלא והעמיד רגליהם על הבימה:

בתוך עבדיו. המסובים במשתה. ובאו והעידו עליהם ודנום. ויש מפרשים מנאן, דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל יב), שא את ראש [מלקוח] (במדבר לא כו), וכשיטת התרגום:

וישב את שר המשקים על משקהו. כמו שדרשנו:

ויתן. הוא בעצמו על כף פרעה:

הכוס. מלמד שהמשקה שתחתיו שנאמר בו חטאו משקה מלך מצרים והאופה שתחתיו של שר האופים לא המתין לדנם אלא מיד נהרגו ואלה שריהם נחשבו:

ואת שר האופים תלה. עיקר מלת תלייה זקיפה היא, ופעמים תמצא לה דומה בלשון אחת כגון תל עולם (דברים יג יז), אלף המגן תלוי עליו (שה"ש ד ד), ותלו עליו כל כבוד בית אביו (ישעיה כב כד), וכל דומיהם:

כאשר פתר להם יוסף. לזה מה שפתר לו ולזה מה שפתר לו, וכך דנו הדיינים זבוב הנמצא בפיילין של משקה אנוס היה זה עליו ואין לו משפט מות, כי לא בידו היה, אבל הצרורות הנמצא בגלוסקין של אופה פושע הוא זה, שנתייאש בעבודת המלך ובמוראו. ובן מות הוא:

ולא זכר שר המשקים את יוסף. ושמא תאמר מרצונו, ת"ל וישכחהו בעל כורחו, שבכל יום ויום היה מתנה תנאים לזוכרו לפני פרעה ומלאך בא והופכו, קושר קשרים להשיבו, ומלאך בא ומתירן, אמר הקב"ה אם שוכחתו אני לא שכחתיו, שנ' עד עת בא דברו וגו' שלח מלך ויתירהו וגו' שמו אדון לביתו וגו' (תהלים קה יט כ כא):

ורבותינו דרשו והנה גפן לפני. תלה הגדולה בבעלים, תניא ר' אליעזר אומר וכו', אמר ליה ר' יהושע וכי מראין לו לאדם מה שהיה, והלא לא מראין לו אלא מה שעתיד להיות, אלא גפן זה תורה, שלשה שריגים אלו משה אהרן ומרים, והיא כפורחת עלתה נצה זו סנהדרין, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו הצדיקים שבכל דור ודור, א"ר גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי שהיה ר' אליעזר המודעי אומר גפן זו ירושלים, שלשה שריגים זו מקדש ומלך וכהן גדול, והיא כפורחת עלתה נצה, אלו פרחי כהונה, הבשילו אשכלותיה ענבים, אלו נסכים. ר' יהושע בן לוי אומר גפן זו תורה, שלשה שריגים זו באר ועמוד ענן ומן, והיא כפורחת עלתה נצה אלו הבכורים, הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים. ר' ירמיה בר [אבא] אמר גפן אלו ישראל, וכן הוא אומר גפן ממצרים תסיע תגרש גוים (ותטעם) [ותטעה] (תהלים פ ט), שלשת שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בכל שנה, והיא כפורחת הגיע זמנן [של ישראל] לפרות ולרבות, דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו (שמות א ז), עלתה נצה [הגיע זמנן של ישראל ליגאל כו', הבשילו אשכלותיה ענבים], הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה, והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורים בפסוק למה, אחד ששתה בימי משה, ואחד בימי פרעה נכה, ואחד שעתידה לשתות עם חברותיה. אמר ריש לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים (קנוקות) [קנוקנות] שבה אלו ריקנים שבישראל, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עם הארצים, והיינו דשלחו מתם יבעון רחמי אתכלייא על עלייא דאילמא עלייא לא מתקיימת אתכלייא. ר' בניי' אמר ד' כוסות הן כנגד ד' גאולות שנאמרו במצרים, והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, וכנגדן תקנו ד' כוסות בליל פסחים, ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ד' כוסות של תרעלה שהקב"ה משקה לאומות העולם, שנא' קח את כוס (מיין החמר) [היין החמה] וגו' (ירמיה כה טו), כוס זהב (בכל יד) [בבל ביד ה'] וגו' (שם נא ז). ורוח זלעפות מנת כוסם (תהלים יא ו), וכנגדן הקב"ה משקה את ישראל ד' כוסות ישע לעתיד לבא, שנא' מנת חלקי וכוסי (שם טז ה). דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (שם כג ה), כוס ישועות אשא (שם קטז יג), שתי ישועות אחד לימות המשיח ואחד בימי גוג ומגוג. א"ל יוסף אתה בשרתני בשורה טובה, אף אני מבשרך בשורה טובה, בעוד שלשה ימים ישא פרעה:

אף אני בחלומי. א"ר חנניא בר חמא ארבע פתחו באף ואבדו באף, נחש אמר אף כי אמר אלהים (בראשית ג א), שר האופים אמר אף אני בחלומי, עדת קרח אמרו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש (במדבר טז יד), המן אמר אף לא הביאה אסתר וגו' (אסתר ה יב):

והנה שלשה סלי חרי. אלו שלשה מלכיות הראשונות בבל ומדי ויון:

ובסל העליון. מכל מאכלים, זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טרוניא מכל אומות העולם:

והעוף אוכל אותם. משאכל את העליון אכל את התחתונים, א"ל יוסף אתה בשרתני בשורה רעה, אף אני מבשרך בשורה רעה, בעוד שלשת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך וגו', ולפי שאמר שתי זכירות לשר המשקים לפיכך נתוספו לו שתי שנים להיות אסור, זש"ה בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור (משלי יד כג):

ירויחו דורשיה וישכילו:

וסמוך לשכחת רהבי סטי כזב פקודת בטחון הבורא שכתוב אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל רהבים (ודוברי) [ושטי] כזב (תהלים מ ה) וכתיב קץ שם לחשך (איוב כח ג), קץ שם הקב"ה ליוסף כמה שנים יהיה בבית הכלא, לא יגרע מצדיק (עינו) [עיניו] ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו (איוב לו ז) אע"פ שתלה יוסף הצדיק בטחונו בשר המשקים לא גרע הקב"ה רחמים ממנו אלא שם עיניו עליו לטובה, וישלח המלך ויתירהו והרכיבו בכסא מרכבת משנהו ויושיבו לאחיו ולאחיו בארץ גושן ויגבהו ויאחזו בה: