ויהי מקץ שנתים ימים. לסוף שתי שנים לישיבת שר המשקים על כנו, ולמה נתאחר ב' שנים כנגד ב' זכירות שאמר לשר המשקים. שנא' כי אם זכרתני אתך והזכרתני אל פרעה (בראשית מ יד), לכך נקנס להתאחר ב' שנים, וכן הוא אומר עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו (תהלים קה יט). מאחר שנאמר שנתים מה ת"ל ימים, שלא תאמר שנתים שתי שנוים הם קיץ וחורף, אלא שנים ממש, וכן אתה דורש ובעוד ששים וחמש שנה יחת אפרים מעם (ישעיה ז ח), והם תקופות ששים וחמש שנה, כלומר ששים וחמש שנוים, לכך נאמר שנתים ימים שתי שנים מלאים ימים:

ופרעה חולם. היה לו לומר ופרעה חלם, אלא היה חולם כל הלילה, חולם ומקיץ, ועוד חולם ומקיץ:

והנה עומד על היאור. עומד על אלוהו ומתוך שהיה מהרהר על משכבו ואומר לי יאורי (יחזקאל כט ג), שהוא אלוהי, ואני עשיתיני (שם), ולא בגזירת היוצר, לכך נראה לו בחלום מעין הרהוריו, ראה שאלהיו נכבש תחתיו, שהצדיקים מקיימין השכינה עליהן, שנא' והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג), וכתיב ויעל מעליו אלהים (שם לה יג), אבל הרשעים הראשונים עומדים על אלהיהם, ומניין שהיאור הוא אלהיו, שנא' הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור (שמות ז טו), שהיה בכל בוקר משמש למימי היאור, וגם מכאן אמרו רבותינו שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנא' אנת מלכא רעיונך על משכבך סליקו (דניאל ב כט), תדע דלא חזי איניש פילא דעייל בקופא דמחטא, שהוא דבר שאי אפשר, ואינו מהרהר עליו, לפיכך אין רואהו בחלום:

והנה מן היאור עולות שבע פרות יפות מראה. כלומר נאות לראייה:

ובריאות בשר. שמינות, ודומה לו עגלון איש בריא (שופטים ג יז):

ותרענה באחו. אחו הוא מקום גידול גומא, וכן אנשי עיר הקודש מתרגימו (מעין) [רעין] בגו גומייא, וגם נקרא ערק, ודומה לדבר ישגא אחו בלי מים (איוב ח יא), ומתרגמין ישגא ערקא בלי מיא, וגם דומה לו, כי הוא בין אחים יפריא (הושע יג טו):

והנה שבע פרות אחרות עולות אחריהן מן היאור רעות (המראה) [מראה] מפני כחשות:

ודקות בשר. שהן רזות:

ותעמודנה. אלו הרעות:

אצל הפרות. הטובות:

על שפת היאור. ואין ביניהן הפסק:

ותאכלנה הפרות. כן נראה לו שפתחו פיהן ובלעו את הבריאות:

רעות המראה ודקות הבשר. שעלו לבסוף:

את שבע הפרות יפות המראה והבריאות. שעלו בתחלה:

ויקץ פרעה. זה סיפור הסדרן:

ויישן ויחלום שנית. שנית כדומה לחלום ראשון:

והנה שבע שבלים. שבולים קרוב להשמע לאוזן שהוא לשון זכר, אלא ודאי שבולי לשון נקבה הן, ולאחד קורין שבול, ודומה לדבר נשים ולאחד קורין אשה, וכן שנים ולאחד קורין שנה, וכן ערים, וכל שכמותן, לשון נקבה:

עולות בקנה אחד. כסדרן של אלו שעולין בו שבעה בדין:

בריאות. כלומר עבות:

וטובות. מלאי גרגרים:

והנה שבע שבלים דקות. קלושות גרגרתה ודקים מתקשקשות בקליפתן, וכן התרגום אומר שקיפן קידום, כמו ושקפינן לידוהי, ולכך נקרא שמו משקוף, שהדלת חובטו תמיד:

ושדופות קדים. שלקו במכת שדפון מרוח קדים שהוא קשה מכל הרוחות שהוא חם וחזק, שנא' (רוח) [ברוח] קדים עזה (שמות יד כא), רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), ואמר רבא בשעה שהיא מנשבת משתקת כל רוחות שבעולם. ואמר רב אשה מפלת בו כו', ואפילו מרגליות שבים מרקבת בו. ור' יוחנן אמר אפי' שכבת זרע שבמעי אשה תוך ג' ימים מסרחת בו, א"ר יצחק ושלשתן מקרא אחד דרשו, שנאמר יבא קדים רוח ה' (ממדי שלה) [ממדבר עולה] ויבוש (מקורה) [מקורו] (הושע יג טו), זו מקורה של אשה, ויחרב מעיינו (שם), זו שכבת זרע, הוא ישסה [אוצר] כל כלי חמדה (שם), זו מרגליות שבים:

ותבלענה השבלים הדקות. לא בליעה ממש, אלא שנראית הדקות מכסות את הבריאות, ודומה לדבר, כבלע את הקודש (במדבר ד כ), הוא מכסין כלי הקודש בבגדי שרד:

ויהי בבקר ותפעם רוחו. היתה רוחו מקשקשת בנדנה, כפעמון המתקשקש בתוך הרימון, ודומה לדבר נפעמתי (תהלים עז ה), לפעמו (שופטים יג כה), וגם הרגל נקרא פעם, כדכתיב פעמי מרכבותיו (שופטים ה כח), מדובר על אופן זה על תיכוי קשקש הליכתו. א"ר יהודה כאן פתרוני הוא שנעלם ממנו לבד, אבל החלום זכור היה, ולפיכך אין לו אלא הפעמה אחת בתי"ו אחת, אבל בנבוכדנאצר החלום והפתרון נעלמו ממנו, לפיכך היו לו שתי הפעמות בשתי תווי"ן. א"ר יוחנן כל חלום שהוא סמוך לבקר מיד בא בקרוב, שכן חלום פרעה סמוך לבוקר היה, ולפיכך בא לבקרו, ושהוא מבערב הוא מתאחר, אפי' עד כ"ב שנה, כחלומו של יוסף:

וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים. אלו בעלי פה שפותחים פיהם לפני הכל לכל דבר מועצת ודעת:

ואת כל חכמיה. כלומר חכמי העיר:

ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. פתח ואמר חלומו לשון יחיד, ומסיים ואומר אותם לשון רבים, ועוד אותם מלא ו', א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי פותרין היו לו אלא שלא היה קולן נכנס באזניו, שבע פרות הטובות שבע בנות אתה מוליד, ז' פרות הרעות ז' בנות אתה קובר, שבע שבלים הטובות ז' איפרכיות אתה כובש, שבע השבלים הדקות ז' איפרכיות מורדות בך, זש"ה בקש לץ חכמה (לו) ואין (משלי יד ו), אלו חרטומי מצרים, ודעת לנבון נקל (שם), זה יוסף:

וידבר שר המשקים, כל תחלת ענין הרי הוא בדבור, וכל שענייתו למעלה, הרי היא במאמר:

את פרעה לאמר. ע"י שליח:

את חטאי. שהיו הכל מרננים עלי, ואמרו חטא משקה מלך מצרים:

אני מזכיר היום. מה אירעני על כך:

פרעה קצף על עבדיו. לא נאמר המלך קצף, אלא פרעה קצף, מלמד ששם פרעה הוא גדולתו. לכך הנביא הוא מבזה שמו וקורא פרעה חפרע (ירמיה מד ל):

ויתן אותי במשמר בית שר הטבחים אותי. ב' פעמים, אותי עיקר והוא טפל לי:

ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא. שכבר נגזר עלינו דיננו:

איש כפתרון חלומו חלמנו. כל אחד חלם חלומו ופתרון חבירו:

ושם אתנו. בבית הסהר:

נער (עבד) עברי. א"ר שמואל בר נחמני ארורים הם הרשעים שאינן עושין טובה שלימה, נער שוטה, עברי שונא:

עבד לשר הטבחים. שכן כתיב בסיקרוקין של פרעה שאין עבד מולך, ואין לובש כלי זיין:

ונספר לו ויפתר לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר. מעין דברי חלומות פתר:

ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני. בשררה:

ואותו תלה. מכאן אמרו רבותינו כל החלומות הולכין אחר הפה, ובלבד שיהא פותרין מעין החלום, ובמס' ברכות פרק הרואה גרסינן, אמרו עליו על בר הדיא מפשר חילמי וכו', ובברייתא דבראשית רבה תנא הוה עובדא בההיא איתתא דאזלית לגבי ר' אליעזר אמרה ליה ההיא איתתא (חניכה) [תניתה] דביתא פקע, ופתר לה לטיבוי, אמר לה בר דכר את מתעברת, וכן הוי, מי גרם לזה, פתרונו גרם, זימנא חדא חמית הכין תוב אזלת לבי מדרשא ולא אשכחה לר' אליעזר אלא לתלמידיה, אמרה לו חזיתי תניתה דביתא פקעה, אמרו לה ההיא איתתא קבר לבעלה, כיון דאתא ר' אליעזר שמע קול צוחה, אמר הוא כדין תנין ליה עובדא, אמר ווי לכו דהמיתו לבעלה, דכתיב כאשר פתר לנו כן היה, מלמד שכל החלומות הולכים אחר הפה, א"ר יוחנן כל החלומות הולכין אחר הפה חוץ מן היין, יש שותהו וטוב לו, ויש שותהו ורע לו, שאם ת"ח שותהו טוב לו, כדכתיב לכו לחמו בלחמי ושתו (יין) [ביין] מסכתי (משלי ט ה), וכתיב וחכך כיין הטוב וגו' (שה"ש ז י), ואם עם הארץ שותהו רע לו, כדכתיב למי אוי למי אבוי [וגו'] למאחרים על היין (משלי כג כט ל), וכתיב אל תרא יין כי יתאדם (שם שם לא):

וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצוהו מן הבור ויגלח. מי גלחו שר המשקים גילחו, א"ל פרעה קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא, וכן אתה אומר בהמן ומרדכי:

ויחלף שמלותיו. כדי לחלוק כבוד למלכות, שלא יבא לפניו מזוהם:

ויבא אל פרעה. לחדר הפנימי:

ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופותר אין אותו. כהוגן שיהיו דבריהם נכנסין לאזני. ואני שמעתי עליך לאמר. בני אדם:

תשמע חלום. שאתה רוצה לשמוע חלום כדי:

לפתור אותו:

ויען יוסף את פרעה לאמר. דרך בקשה, מכאן שנו רבותינו הוי מתפלל בשלומו של מלכות:

בלעדי אלהים יענה. תלה הגדולה בבעליה, וכן אמר בלעדי חוץ ממני יש בידו של הקב"ה לענותו לפרעה פתרון חלומו בשלום, כל מקום שתמצא בלעדי שמפיק יו"ד, הרי הדבר כנגד אומר, כגון בלעדי רק אשר (יאכלו) [אכלו] הנערים (בראשית יד כד), היש (אלהים) [אלוה] מבלעדי (ישעיה מד ח), וכל דומיהן, אבל אם אינו מפיק יו"ד, כגון בלעדי [אחזה] אתה (אדוני) [הורני] (איוב לד לב), הוא חוץ סתם כמו לבד, בשביל שראה פרעה שמיעט יוסף את עצמו, אז הכיר בו שהוא נבון דעת:

וידבר פרעה אל יוסף בחלומי. ראיתי בראיית הרוח:

הנני עומד על שפת היאור. לא אמר על היאור כשראה, אלא על שפת, כדי להבן ממנו שאינו אלוהו, כשדרשנו:

והנה מן היאור עולות שבע פרות. מה הוצרך הכתוב לשנות ולשלש דברי החלום, אלא לדרוש בהם דברי כח, כי מ"ב שנים נגזרו על מצרים להיות השובע בזו אחר זו, ואחר כך להיתכף מ"ב שנות רעב, כדי שלא לעגן את יעקב עוד על יוסף, מיהר הקב"ה להביא את הרעב ז' שנה. ול"ה הנותרות החזירה ירידת יעקב ובניו מצרימה, מפני שלא לכלות יעקב ובניו ואת ביתו ברעב, ביטל הקב"ה משנות הרעב ל"ה והעמידן על ז', וכשברך יעקב את פרעה שיעלה נילוס ביטל מן השבע חמש, והעמיד על שנתים שכבר עברו, שנאמ' כי זה שנתים הרעב וגו' (בראשית מה ו). ואימתן חזרו אלו שנות הרעב בימי יחזקאל, שנאמר ונתתי את מצרים שממה וגו', (תהינה) [תהיין] שממה ארבעים שנה וגו' (יחזקאל כט יב), שכן פרעה רואה ז' פרות טובות, וז' שבלים טובות, ומספר ליוסף, ז' פרות טובות, וז' שבלים טובות, הרי מ"ב וכן לרעות:

בריאות בשר. ומתוך בריאתן נראין יפות תואר:

ותרענה באחו. כשדרשנו:

והנה שבע פרות אחרות. עד שהראשונות רועות באפר הרי האחרות עולות אצלם:

דלות. כחושות במראיהן:

ורעות תואר מאד. יותר מכל מה שראיתי הראשונות משובחות:

(ודקות) [ורקות]. כלומר מעוטות בבשר שהיו רזות:

לא ראיתי כהנה. בודאי בכל ארץ מצרים:

לרע. אבל כמותן של טובות ראיתי בודאי:

ותאכלנה הפרות הרקות והרעות. כשדרשנו:

את שבע הפרות הראשונות (והבריאות) [הבריאות]:

ותבאנה אל קרבנה. שלימות נבלעו בגופן:

ולא נודע כי באו אל קרבנה. שלא נראו כריסן עבה כדרך בהמה שבעה:

ומראיהן רע. שלא עלה בשרם ולא נמשך צפד עורם אלא, כאשר בתחלה:

ואיקץ. משנתי:

וארא בחלומי והנה שבע שבלים עולות בקנה אחד. כי הקש דומה הוא לקנה מלאות גרגרין:

וטובות. מבושלים גרגריה:

והנה שבע שבלים צנומות. לא מצאתי למלה זו דמיון במקרא, זולתי בדברי רבותינו פת צנומה בקערה, כלומר פת פרורה ופתותה כעין צנון דקות, (מב) אבל רבותינו פירשו פת יבשה וקשה, ודומה לו צונמא, הוא אבן קשה, וכן צנומות מרוח הקדים יבשו ונתקשו ונהיו דקות, שכן דרך דבר רטוב כשמתייבש נעשה דק וקלוש:

(ושדופות) [שדופות] קדים. עיקר מלות שדופות לשון הדיפה, שמתוך כובד רוח הקדים מתהדפות זו לזו והוא כעין ספיקות כפיים, ואין לה דמיון במקרא זולתי בדברי רבותינו שאינו משדפו, כלומר אינו שודפו לדבר אחר אפס כי התרגום מדביר השידפון והנידוף וסיפוק כפיים על אופן אחד, שהרי שדופות קדים מתרגמינן קל טרפא דשקיף, ויספוק את כפיו (במדבר כד י), מתרגמינן ושקפינן לידוהי, אלמא תלתייהו ענין חד הוא:

צומחות (אחריהן) [אחריהם]. לא תמצא כמות מלה זו במקרא שהיא לשון רבותינו ומ"ם סתומה בסופה זולתי כאן, ויש לומר כי אחרי הצנם ואחרי הקדים צומחים ונהיו עומדות על קינתן:

(ותבלענה) [ותבלען] השבלים הדקות. לשון כיסוי:

את שבע השבלים הטובות ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. דבר הנשמע לאוזן בשביל שהיו בעלי פה ופותחין פיהם לפני הכל, לכך נקראו חרטומי, ודומה לדבר בדברי רבותינו החרטות והצפורן, וחרטומים כנגד זרועיו, חתומה דסנדלא, פיו של עוף ושל כלי נקרא חרטות בלשון רבותינו:

ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא. חלום של השבלים פירושו של פרות הוא:

את אשר האלהים עושה. לעתיד:

הגיד לפרעה. מתחלה כדי להזהיר. בשני דברים האיר הקב"ה את עיני יוסף להבין את החלום הזה, כי בהיותו אצל אביו נראה לו בחלום האלומות בשורת אוצרת הפירות מפני הרעב, כשדרשנו, ועתה מדברי החלום פרעה הבין פתרונו, כשנדרוש לפנינו:

שבע פרות הטובות שבע שנים הנה. שבע זימני חריש בשבע השנים מכשרות כי בעת שזמן החריש יפה שהקרקע נרטבת הרי היא נחרשת בבקרים היטב והיא תחלת עיקר השובע, דכתיב (ורוב) [ורב] תבואות בכח שור (משלי יד ד):

ושבע השבלים הטובות. שבע זמנין הצלחת קציר בשבע שנים הנה מכשרות:

חלום אחד הוא. כי החריש הכשירו של קציר הוא:

ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן. שבע זימנין חריש רע בשבע שנים הנה מכשרות שיהא הנילוס יבש והקרקע קשה ואינה נוחה ליחרש בבקרים והיא תחלת הרעב:

ושבע השבלים (הדקות) [הרקות] שדופות הקדים. יהיו שבע זימנין קציר רע בשבע שנים ויהיו זמנים הללו שבע שני רעב, וכן הוא אומר אשר אין חריש וקציר (בראשית מה ו):

הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה. קודם הפתרון:

(את) אשר אלהים עושה. לעתיד:

הראה את פרעה. תחלה בחלום:

הנה. בקרב זמן:

שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים. כנגד ז' פרות הבריאות וז' שבלים המלאות שבישרוך ז' זימני חריש וקציר יפה:

וקמו. ו' שבראש התיבה משמעתה לשון עתיד:

ונשכח כל השבע. שבע שני השובע שהיו בארץ מצרים מכובד הרעב:

וכלה הרעב את הארץ, שיהיו יושביה מזי רעב ומושלכין בחוצות:

ולא יודע השבע. שהיה בארץ שפירותיה של שנות השבע יכלו ויאספו:

מפני הרעב ההוא. הבא אחריהם תיכף:

כי כבד הוא מאוד ובתחלתו יכלו פירות הישנות:

ועל השנות החלום אל פרעה. שהרי מן הפרות לבד או מן השבלים לבד יש ללמוד כל הענין אלא שנעשה בשני פנים:

פעמים. זהו שדרשנו ופרעה חולם שחלם ומקיץ חולם ומקיץ, כל כך למה לידע:

כי נכון הדבר. מאלהים יצא, מכאן אמרו רבותינו כל חלום שנשנה ונפתר מזומן הוא:

וממהר האלהים לעשותו. ואינו שוהה זמנו לבא:

ועתה ירא פרעה. כמו יראה, ודומה לו, ירא ה' עליכם וישפוט (שמות ה כא), אל ירא בפלגות (איוב כ יז), וכן הרבה:

איש נבון. זה המבין דבר מתוך דבר שיודע מה שקיבל מרבו, וכן אתת דורש אנשים חכמים ונבונים (דברים א יג), שהנבון גדול מן החכם:

וישיתהו. ישים אותו פקיד, על ארץ מצרים, ודומה לו כי שת לי אלהים (בראשית ד כה), שיתי אותותי (שמות י א), וכל דומיהן, לשון השמה:

יעשה פרעה. מה שאני מיעצהו:

ויפקד פקידים. אלו הגיזברין ממונין על אוצרות פירות של ארץ וחמש את ארץ מצרים. יקח אחד מן החמשה בפירות, ודומה לו, לחמש (בראשית מז כו), ויגיד עליו ריעו ונתתם חמישית לפרעה (שם שם כד), כי בשביל שנתן להם החומש של שבע השבע שאצר, לפיכך צוה לתת לו חומש בתבואות כל השנים:

ויקבצו. פקידים הללו את כל אוכל חמשה שנים הטובות הבאות מקרוב תכופות האלה אשר אמרתי לך:

ויצברו. לשון אוסף, ודומה לו, ויצברו אותו חמרים חמרים (שמות ח י), שני צבורים, וכן לעדה הנאספת קורין ציבור:

בר. אלו הגרגרים שנבררו מן הקש ומן התבן, ודומה לו, נשקו בר פן יאנף (תהלים ב יב), כיון שהגורן נזרה קש נפוץ והתבן נסתלק ובאין הכל ומנשקין את הבר, וכתיב מה לתבן את הבר (ירמיה כג כח):

תחת יד פרעה. תחת רשותו:

אוכל בערים ושמרו. זו הכנסת תבואה בקשה שהיא נשמרת כך אמר לו באוצר המלך יהיו ובאוצרות שבערים תהא התבואה בקשה שיהא הבר נשמר והקש לבהמה:

והיה האוכל לפקדון לארץ. כלומר מופקד לפרנסת יושבי הארץ:

לשבע שני הרעב אשר (תהיינה) [תהיין] בארץ מצרים. שאין חריש וקציר:

ולא תכרת הארץ. כלומר שלא יכרתו יושביה ברעב כשאין מוצאין שבר:

וייטב הדבר בעיני פרעה. שנזכר מיד פתרון החלום כי כמו שפתר לו כן היה רואה גם הוא אלא ששכחו ועכשיו נזכר:

ובעיני כל עבדיו. על שנתן עצה להחיות יושבי הארץ, זש"ה ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז ז), שאפילו שר הטבחים והחרטומים הודו לדבריו:

ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא. ה' פתוחה וחטופה להתמיה המלה, וכך אמר להם אפילו אם היינו הולכים מסוף העולם ועד סופו לא נמצא:

אשר רוח אלהים בו. שמכווין ברוח הקדש ואומר באמת מה שלא ראה ולא שמע, זש"ה פלגי מים לב מלך ביד ה' (אל) [על] כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כא א):

ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע (ה') [אלהים] אותך את כל זאת. הפתרון והעצה:

אין נבון וחכם כמוך. לשיתו על ארץ מצרים כשיעצתה אלא אתה תהיה וגו':

אתה תהיה על ביתי. ממונה ואפוטרופוס:

ועל פיך ישק כל עמי. על דברי פיך יתפרנס כל עמי, ודומה לו וישק יעקב לרחל (בראשית כט יא). ויגש וישק לו (שם כז כז), ובן משק ביתי (שם טו ב), נמצא לפעמים לשון פרנס וממונה, ופעמים לשון נשיקה ממש, וכל דומיהן, אמר לו הכל יהיו משתחוין לך ונושקין על פיך כמו לאלוה, אלא שלא קיבל עליו:

רק הכסא אגדל ממך. כלומר גדולתי תהא למעלה מגדולתך:

ויאמר פרעה אל יוסף ראה. הזהר בגדולתך שהרי גזרתי ונתתי אותך על כל ארץ מצרים למושל:

ויסר פרעה את טבעתו. המיוחדת לחותמו:

מעל ידו ויתן [אותה] על יד יוסף. כך דרך המלכים לעשות כשממנין את המשנה, וכן אתה מוצא באחשורוש המן ומרדכי. וילבש אותו בגדי שש. כלי פשתן המגוהצים בדים דקים:

וישם רביד [הזהב] על צוארו. ר' יוסף אמר הפה שלא נשק בעבירה [ועל פיך ישק כל עמי. צואר שלא דבק בעבירה] ויתן רביד [הזהב] על צוארו, יד שלא משמש בעבירה ויתן אותה על יד יוסף, גוף שלא דבק בעבירה וילבש אותו בגדי שש, רגלים שלא פסעו לעבירה יפסעו בקרונין, פי' במרכבת המשנה, מחשבה שלא הרהרה לעבירה תקרא לפניו אברך, אב בחכמה ורך בשנים:

ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה. אמר רב אחא מן אני של בשר ודם, אתה למד אני של הקב"ה, ומה פרעה שאמר ליוסף אני פרעה, זכה לכל הברכה הזאת, לכשיבא אני של הקב"ה, דכתיב אני עשיתי [ואני] אשא ואני אסבול ואמלט (ישעיה מו ד), וכתיב ראו עתה כי אני אני הוא וגו' (דברים לב לט), על אחת כמה וכמה שיהו כל באי עולם מודין לו:

(ומבלעדיך) [ובלעדיך]. כלומר בלתי גזירתך:

לא ירים איש את ידו. לחגור כלי זיין לרכוב במרכבת הרכש בכל ארץ מצרים:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח. א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו לאומרן, ר' יודן אומר צפונות מופיע ונוח רוח הבריות בהן. כי פע לבדו יסוד מלת פענח, כי תמצא הופיע תופע פועה, וגם נח לבדו יסוד מלת הנחה, כי תמצא הנחה נחת וינח, ולכך הדבירו ר' יוחנן ור' יודן תיבת פענח לשני אופנים:

ויתן לו את אסנת. כך כינויה על שם שפי', כלומר לאמה תהא זאת לך תחתי':

בת פוטיפרע כהן און. כך דרשנו כהן הגדול שלטונים, ודומה לו, כהן מדין (שמות ג א), ובני דוד כהנים היו (ש"ב ח יח):

לאשה. דרך היתר:

ויצא יוסף מלפני פרעה. ברשות:

על ארץ מצרים. כדי ליכנס לממשלה, ודומה לדבר, קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (בראשית יג יז):

[מג)] וירכב. מפני השכחה כתבתי במדרש מוקדם ומאוחר:

וירכב אותו במרכבת המשנה. כי יש למלכים סוס ומרכבת שרוכבין עליהן ביום שניתן כתר מלכות בראשיהם. ועוד יש להם מרכבת וסוס משנים, ועוד יש שלישים שאינם מקפידין עליהם לרכוב, והסגנים והשרים והמשנים אין רוכבין בהם, אלא משנה המלך ביום מולכו, ואין רוכב אדם עליו זולתי המלך לבדו. וכן שנינו במשנה פרק כהן גדול אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משמשין בשרביטו וכו':

ויקראו לפניו אברך. כלומר רבו של מלך שכן לרב קורין אב, שנאמר אבי אבי רכב ישראל (מ"ב ב יב), וכתיב אבי יושב אהל (בראשית ד כ), אבי כל תופש כנור (שם שם כא) וכל דומיהן. רך. בלשון רומי מלך ריכו, וכן שלחו להורדוס אם לא סתרתה אל תסתור, ואם סתרתה אל תבנה, ואם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין, אם זיינך עלך ספרך כאן לא רכא ולא בר רכא, הורדוס קלנית מתעביד, ובעינא מאי משמע דהאי רכא לישנא דמלכותא היא, דכתיב ואני היום רך ומשוח מלך (ש"ב ג לט), ואי בעית אימא מהכא ויקראו לפניו אברך ונתן אותו על [כל] ארץ מצרים. למושל:

נשוב לאשורי הפרשה:

ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים. ויצא יוסף מלפני פרעה. ברשות:

ויעבר בכל ארץ מצרים. להכנס בחזקת הממשלה, כשדרשנו:

ותעש הארץ. כלומר יושבי הארץ עשו:

בשבע שני השבע, כמו שגזר יוסף לחמש את הארץ:

לקמצים. תחלה היו מודדין להוציא החומש באיפות ואח"כ בהינין וברביעית ובתומן ובעשירית האפה וההין, ולבסוף מודדין בקומץ מכל ה' קמצים נוטל קומץ אחד, ודומה לדבר וקמץ משם מלא קומצו (ויקרא ב ב):

ויקבוץ את כל אוכל. אוכל התבואה בקשה הבר למאכל אדם והקש והתבן לבהמות. שבע שנים אשר היו בארץ מצרים. מצליחות בפירות:

ויתן אוכל. התבואה בקשה:

אכל שדה העיר אשר סביבותיה. של עיר:

נתן בתוכה. של עיר. ר' יהודה אומר נתן של תחום גושן בגושן, ושל תחום נוף בנוף, ושל תחום תחפנחס בתחפנחס, מפני שכל ארץ וארץ מעמדת פירותיה, ולמה גנז האוכל, לפי שהברכה מצויה באוצרות:

ויצבור יוסף בר. באוצרות המלך הדגן לבדו:

כחול הים הרבה מאד. יותר מכל מה שמשערים:

עד כי חדל. יוסף לספור את המידות:

כי אין מספר. שאין אדם יכול לעמוד על מספרם:

וליוסף יולד שני בנים. היה לו לומר ילדו, אלא יולד לשון יחיד, כששניהם בעלי מדה אחת שוין בנוי ובגבורה:

בטרם תבא שנת הרעב. מכאן אמרו רבותינו אסור לו לאדם לשמש מטתו בשנת רעבון:

אשר ילדה לו אסנת וגו':

ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה. כלומר משכח, כי אמר כיון שנולד לי זה:

נשני אלהים את כל עמלי. הצרות שבאו עלי בשעה שנפרדתי מאבי:

ואת כל בית אבי. גם כל אשר הצירוני אנשים של בית אבי:

ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי. במקום שעינו בכבל רגלי:

ותכלנה. נגמרו שבע שני השובע, ודומה לו ויכלו השמים (בראשית ב א), ותכל כל (עבודתם) [עבודת] (שמות לט לב), ויכל משה (שם לד לג), וכל דומיהן:

אשר היו. השבע:

בארץ מצרים, כי שבע לשון נקבה, וכן שני לשון נקבה, היה לשון זכר ויחיד ואינו נתאמץ על אופן הפשט, אלא כך הדברים, ותכלנה שבע, לשון השבע אשר היה, ושובע לשון זכר ויחיד כמו היה:

אשר היו בארץ מצרים ולא בשאר מלכיות, כיון ששמעו דברי החלום ושהם גונזין הפירות אז היו למידין ועושין כמו כן:

ותחלינה. התחילו לבא, ודומה לו החל רש (דברים ב כד), ויחל (לבנותו) [לבנות] (דה"ב ג ב), היום החילותי לשאל לו באלהים (ש"א כב טו), וכל דומיהן, לשון התחלה:

שבע שני הרעב לבא. תכופות:

כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל (הארץ) [הארצות]. שלא אצרו פירות:

ובכל ארץ מצרים היה לחם. שהרי אצרו:

ותרעב כל ארץ מצרים. שהיו יושבין על השלחנות בקשו פת קיבר ולא מצאו, לפי שהרעב מתמד את התאוה לאכול, אדם שהוא נהוג לאכול ליטרא אחת אוכל ג' ליטרות:

ויצעק העם אל פרעה ללחם. בשביל לחם:

ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו. אמר ר' אבא בר כהנא כפתן לימול, (עב) א"ר שמואל בר נחמיני חייתנו אין כתיב כאן, אלא החייתנו, נתת לנו חיים בעולם הזה ובעולם הבא:

והרעב היה על (פני כל) [כל פני] הארץ. ולמעלה הוא אומר ויהי רעב בכל הארצות, אלא הארצות שהן ארץ אחת, כלומר מלכות אחת, ואלו אפריקי ערביה ופליסני, וכולן תחת מצרים:

ויפתח יוסף [את] כל אשר בהם. כלומר כל האוצרות אשר בהם אוכל:

וישבור למצרים. היה מוכר להם במדות קטנות וקטועות, כגון תומן ועשירית שהן שברי ההין, ולא בהין שלם, לכך:

ויחזק הרעב בארץ מצרים. שאין להם ראות עינים בהשבע אוכל כדי להשביע עיניהם במראיתם:

וכל הארץ. אותן ג' ארצות שכתבנו:

לשבור. אוכל באו אל יוסף, לסבור אסימון ולעשות מטבע ולקנות אוכל:

כי חזק הרעב בכל הארץ. שאין מוצאין לקנות במקום אחר: