ולא יכול יוסף להתאפק. להתחזק ולעמוד מכיון שהזכיר צערו של אבא. א"ר חמא בר חנינא לא עשה יוסף כשורה שהקניט את אחיו כל כך, שאלו בעט בו אחד מהן מיד היה מת, והיה לו להתיירא ממעשה עיר שכם, ר' שמואל בר נחמן אמר כהוגן וכשורה עשה שציערם, להיות כפרה להם על שציערוהו, ולא היה לו להתיירא, שיודע היה שאחיו צדיקים אמר ח"ו שאחי חשודין על שפיכות דמים ועל אנשי שכם כדין באו עליהם:

ויקרא. לבנו, מקרא זה מסורס, הוציאו כל איש מצרי מעלי, שלא יסתכלו במילתו:

ולא עמד איש. כלומר שם נכרי:

בהתוודע יוסף אל אחיו:

זו ידיעת דברים, ודומה לו הודיעני נא את דרכיך (שמות לג יג), הודיעני ה' קצי (תהלים לט ה), וכל דומיהן, אמר להם האחד אחיכם מת הוא ודאי אמרו לו אין אנו יודעין מה היה לו, אמר להם מפני מה אתם מספרים שקר לפני, והלא אני לקחתיו מאתכם בעשרים כסף, אקרא אותו ויבא לפניכם, התחיל קורא יוסף בן יעקב יוסף בן יעקב בא לפני אחיך שהשליכוך לבור ואח"כ מכרוך לעבד, והיו מסתכלין בארבע פינות הבית, ולבשו גבורה וחימה, כדי להוציאו בחזקה, אמר להם מה אתם מסתכלין, מיד פייסם מתוך בכיה:

ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים. אנשי העיר:

וישמע בית פרעה. השרים המשרתים את פני המלך:

ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי. בתחלה שאל שלום אביו:

ולא יכלו לענות אותו. אפילו על שלום אביו, למה:

כי נבהלו מפניו. א"ר אליעזר בן עזריה אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקב"ה מלך מלכי המלכים שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו, שנא' אם תוכיח ה' מי יעמוד, וכתיב כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג ב):

מאי כי נבהלו מפניו. אלא מפני שכבר אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו (בראשית לז כ), ורוח הקודש אומר נראה מחשבות מי יעמדו, וכן הוא אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם (ישעיה נה ח), ואומר לא איש אל ויכזב (במדבר כג יט), וכיון שראו שקמו חלומותיו לטובה, נבהלו מפניו:

ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו. הראה להם חתימת מילתו:

ויאמר אני יוסף אחיכם. אמר להם דרך אחוה אנהוג בכם:

אשר מכרתם אותי מצרימה. אע"פ שמכרתם אותי מצרימה:

ועתה אל תעצבו. אל תביאו עצבון בלבבכם על שנמצאתם חטאים עלי:

ואל יחר בעיניכם. שאני מלך בשביל שמכרתם אותי הנה:

כי למחיה שלחני אלהים לפניכם. אמר להם גזירתו של הקב"ה הוא עלינו לרדת מצרימה בשלשלאות של ברזל, שנא' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו יג), אלא שהקדים הקב"ה רפואה למכתינו, ושלחני על ידי גלגול לפניכם, כלומר קודם מכם, ודומה לו ויעבר מלכם לפניהם (מיכה ב יג), לפנים הארץ יסדת (תהלים קב כו), לפני בא יום ה' (יואל ג ד), וכל דומיהן, כי פעמים יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות (משלי יד יב), וזו הדרך היתה למחיה להחיות ולכלכל את כל בית אבי, כענין שנא' בכל עצב יהיה מותר (משלי יד כג):

כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ. מגיד שעד שנה שנייה לא ירדו שבטים למצרים, לפי שהיה להם לחם, והוא שיעקב אומר לבניו למה תתראו (בראשית מב א), למה מראים עצמיכם שביעים לפני בני ישמעאל ובני קטורה:

ועוד חמש שנים. יהיה רעב הודיעם סוד הרעב שנתגלה לו:

אשר אין חריש וקציר. אם אין חריש קציר מהיכן, אלא אמר להם אפילו ספיחים לא יעלו:

וישלחני אלהים לפניכם. ודומה לדבר ויעבר מלכם לפניהם (מיכה ב יג), ולא להנאתי בלבד שלחני, אלא:

לשום לכם שארית בארץ, שלא תורשו ברעב:

ולהחיות לכם לפליטה גדולה. שאין זכותי גדול מזכותכם, והיינו דדרשינן לעיל, עתיד היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא זכותו גרמה לו, וכן הוא אומר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה (הושע יא ד):

ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי (אלהים) [האלהים] זש"ה לב אדם יחשב דרכו וה' יכון צעדו (משלי טז ט). אמר להם יוסף שלש הגרמות גרמו לי לבא למצרים, כתונת פסים, וחלום של אלומות, וחלום של שמש והירח, ולפיכך אמר להם ג' שליחות, כי למחיה שלחני אלהים (פסוק ו), ולא אתם שלחתם אותי (פסוק ח), וישלחני אלהים (פסוק ז), ושלשתן הלמ"ד נירפית, שעתידין עצמותיו לחזור ולהקבר בשכם, מקום שנשתלח משם:

כי האלהים. הוכיחם על חלומות שחלמו להם, כלומר לא מלבי בדיתים, אלא מדבר הקודש נהיו, והיינו דאמרי רבנן, לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ"ב שנה, שהרי יוסף בן י"ז שנה כשראה החלומות, ועד שהיה בן ל"ט שנה לא באו אחיו להשתחוות לו:

וישימני לאב לפרעה. פטרון בסיליום:

ולאדון לכל ביתו שכל בני ביתו קורין אותי ריבון:

ומושל בכל ארץ מצרים. שאני גוזר והן עושין:

מהרו ועלו אל אבי. שלא ידאג עליכם לא על שמעון ובנימין:

ואמרתם אליו כה אמר. לשון נבואה:

בנך יוסף. שהיה חביב לך מכל בניך:

שמני אלהים לאדון לכל מצרים. ואפי' על בית המלך:

רדה. לשון ענוה:

רדה אלי אל תעמוד. כלומר אל תעמוד השעה. מכיון שהשעה הוצלחה לך בוא:

וישבת בארץ גושן. ואיני מושיבך בעיר הממלכה מפני טורח מלכות, וכן מצינו שאמר דוד לאכיש למה ישב עבדך בעיר הממלכה עמך (ש"א כז ה):

והיית קרוב אלי. שאוכל לההנותך:

אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך:

וכלכלתי אותך שם. וכן לבני ביתיך:

כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה [וביתך] וכל אשר לך. לא אמר פן תמות, אלא פן תורש, לשון קשות ועוני, מלמד שהיו עשירים:

והנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין. אחי חביבי מן האב ומן האם:

כי פי המדבר אליכם. כפי כן לבי, כשם שאין בלבי על בנימין אחי שלא במכירתי היה, כך אין בלבי דבר תרעומת עליכם:

והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים, ואת כל אשר ראיתם. כללותיה דתורה מרובות מפרטותיה, לכך נאמר את כל ואת כל:

ומהרתם. שלא תעכבו השעה:

והורדתם את אבי הנה. כבר דרשנו כי יש הנה שהוא לשון רבות, כגון הן הנה היו לבני ישראל (במדבר לא טז), ויש הנה שהוא כמו כאן, כגון זה והורדתם את אבי הנה, עד הנה דברי ירמיהו (ירמיה נא סד):

ויפל על צוארי בנימין אחיו ויבך. זו בכיה של רחמנות, כגון וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו (על) [אל] אחיו ויבקש לבכות (בראשית מג ל):

על צוארי בנימין אחיו. משני צדדי הצואר, כדתנן השוחט מן הצדדין שחיטתו כשירה, וכל הצואר כשר לשחיטה, והצואר היינו כנגד העורף ויש לו ב' צדדין, אחד מימין, ואחד משמאל, ושיעור מקום הצואר מחוט אחד למטה מטבעת הגדולה ולמטה משיפוי הכובע ועד כנפי הריאה, דהיינו עד ראשי כתפיים, לכך נאמר על צוארי, דהוו להו ב' צדדים של צואר, ודרא דטבעת הוויין ביני ביני מלפנים, והעורף כנגדן של טבעת מאחור, כדכתיב ממול ערפו (ויקרא ה ח), כדמפורש בעולת העוף:

ובנימין בכה על צואריו. חסר יו"ד לדרשה כדלקמן:

וינשק לכל אחיו ויבך עליהם. כדי לפייסם שראה אותן מתביישין הימננו ולא היו מתפייסין בדברי ניחומין עד שבכה עליהם:

ואחרי כן דברו אחיו אתו. בנשיאות ראש, אבל לכתחלה לא, ולהכי נקרא צדיק מכל אחיו, שנא' על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב ו):

והקול נשמע בית פרעה לאמר. לומר למלך:

באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה. שהיו סבור שאינו מיוחס, כיון שידע שבאו לו אחים הגונים ושמע שמע אביו שמאברהם בא, שנא' לו נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כג ו), וכבר נודע לו לפרעה גדולתו של אברהם אבינו, מיד וייטב בעיני פרעה, שהעמיד פרנס הגון על ביתו ועל עמו:

ובעיני עבדיו. שלא מלך עליהם אלא בן גדולים ולא עבד:

ויאמר פרעה אל יוסף אמור אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם. כלומר טענו את בעירכם בר. בעיר לשון מצרי הוא:

ולכו. מכאן:

[באו] ארצה כנען. שתהא הליכתכם מכאן וביאתכם לשם בזו אחר זו שלא תתעכבו:

וקחו את אביכם. שתתייחסו בו בזקן:

ואת בתיכם. שתתיישבו כאן עם נשיכם:

ובואו אלי. ודורו אצלי:

ואתנה לכם. לשון ענוה:

את טוב ארץ מצרים . מקום מובחר לישיבתכם אני נותן לכם מתנה:

ואכלו את חלב הארץ. אבזבז לכם מזונות המובחרין שבארץ, וכן עשיתי לזקניכם, שנא' ולאברהם הטיב בעבורה (שם יב טז):

ואתה צויתה זאת עשו. חזר על מאמר ראשון, כלומר ואתה יוסף כבר צויתה מפי, אמור אל אחיך זאת עשו טענו (פסוק יז), ומה שאמרתי שתאמר להם וקחו את אביכם ואת בתיכם, הוסיף ואמר להם קחו לכם מרשות המלך:

עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם. וכל כך למה, שלא היה רשות להוציא עגלה ממצרים אלא על פי פרעה, וכן אמרו רבותינו שאין פרה וחזירה יוצאה ממצרים שלא נחתכו האם שלה שלא תלד:

ועינכם. כלומר ועיניכם אל תחוס. ודומה לדבר ותחס עיני עליהם משחתם (יחזקאל כ יז), ואשימה עיני (בראשית מד כא), ולהכי אמרו עין יפה עין רעה:

ועינכם אל תחוס. מכאן שהטלטול קשה על האדם ביותר, והיינו דאמרי אינשי מבית לבית חלוק ממקום למקום נפש:

כי טוב כל ארץ מצרים לכם היא . בשורה נפלה בפיו, שעתידין בני בניהם לקחת את הכל, שנ' וישאילום וינצלו את מצרים (שמות יב לו):

ויעשו כן בני ישראל. בזכות ישראל אביהן:

ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה. כדדרשינן לעיל:

ויתן להם צדה לדרך. צדה לשון מזון, וכבר דרשינן ליה בפרשת עשו הרשע:

לכלם נתן לאיש. כלומר לכל אחד:

חליפות שמלות. אלו אפיקרסיות ואורסקין, היינו חלוק שעל הבשר ומכנסים שדרכן של בני אדם להחליף, ודומה לדבר הוא שמלתו לעורו (שמות כב כו), זו חלוק הטפל לעורו, ולהכי חלפת שמלת כתבן חסירין, והיינו ערך בגדים (שופטים יז י), האמור בנער הלוי, ותרגם יונתן בן עוזיאל לבושין:

ולבנימין נתן שלש מאות כסף. כתב ר' טוביה בלקחו הטוב לפי שצפה ברוח הקודש שעתיד לצאת מבנימין מרדכי שעולה מניינו רע"ד, הוסיף שמו עליו, הרי רע"ה, הוסיף עליהן אותיות אבותיו, בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (אסתר ב ה), שהן ק"ה, הרי שלש מאות. חמש חליפות שמלות כנגד ה' בגדי מלכות שלבש מרדכי, שנא' ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכל"ת וחו"ר ועטר"ת זהב גדולה ותכרי"ך בוץ וארגמ"ן, (שם ח טו), ודברי מדרש הן, אלא דרך הפשט כך הוא, שלש מאות כסף בשביל עשרת בניו שקראם על שם חיבתו, שלשים לכל אחד מהם, וחמש חליפות שמלות שכך היה בדעתו של יוסף לעשות מעשיו בחימוש, שנא' וחמש את ארץ מצרים (בראשית מא לד), ונתתם חמישית לפרעה (שם מז כד), וכן המנות שנשאו לבנימין מאת פניו חמש ידות היתה מרובה:

ולאביו שלח כזאת. כזאת שנתן לבנימין, ולא ככל זאת, מלמד ששלח לאביו חמש חליפות שמלות, אבל כסף לא שלח לו:

עשרה חמורים. של עשרת השבטים, חוץ מבנימין, מכאן למדנו שלא חזר בנימין אל יעקב אביו לארץ כנען עם אחיו, אלא נשאר עם יוסף במצרים, שאלמלא כן היה נותן ביד בנימין משא חמור ומשא אתון:

נושאים מטוב מצרים. זהו יין מובחר שבמצרים, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, וחכך כיין הטוב (שה"ש ז י), כי טובים דודיך מיין (שם א ב):

ועשר אתונות נושאות בר. תבואה:

ולחם. כשמועו:

ומזון. כל מיני מאכל שמלפתין בו את הפת נקרא מזון:

לאביו לדרך. כלומר צדה לדרך, והוה לו לשלוח חמש אתונות טעונות כמנהגו לעשות מעשיו בחימוש, אלא שלח חמש לכבוד אביו, וחמש לכבוד בלהה אומנתו, שהרי שאר הגבירות מתו, שנא' מתה עלי רחל (בראשית מח ז), וכתיב שמה קברתי את לאה (שם מט לא), וכן אתה דורש בפסוק ויצוו אל יוסף (שם נ טז), ציוו לבלהה אומנותו לאמר ליוסף:

וישלח את אחיו וילכו. אע"פ שדרשנו שכל שילוח הלמ"ד נדגשת, הרי הוא ע"מ שלא לחזור, והכא הלמ"ד נרפית, הרי היא לשון שליחות, עוד יש שלוחין במקרא שהלמ"ד נדגשת, והן לשון לוויה, כגון ואברם הולך עמם לשלחם (בראשית יח טז), וישלחו אותו ואת אשתו (שם יב כ), וישלחם יצחק (שם כו לא), וישלח את אחיו (שם מה כד), וישלח משה את חותנו (שמות יח כז), כולן מדוברים על אופן לוויה:

ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך. אל תביאו אליכם דברי מחלוקת בדרך, שמא ירגזו עליכם עוברי דרך:

ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען. שהיא גבוהה, לכך נאמר ויעלו ממצרים:

אל יעקב אביהם. לבשרו תיכף לביאתם:

ויגדו לו. חסר יו"ד, לפי שהן בעצמם לא הגידו לו:

לאמר. לומר ע"י סרח בת אשר:

עוד יוסף חי וכי הוא. מה ת"ל וכי הוא, היה לו לומר הוא מושל בכל ארץ, אלא וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים, לכך הוריד את בנימין אצלו, ונתעכבו אחיו על ידו:

ויפג לבו. דרכו של לב כששומע בשורה והוא חושש לה אינו נח אלא עולה ומקפץ בתוך נדנו אצל הכליות כדי להתיעץ בו, אבל יעקב בשביל שלא חש לאותה בשורה לא עלה ולא קפץ לבו, אלא נח, ודומה לדבר אל תתני פוגת לך (איכה ב יח), מאין הפוגות (שם ג מט), ורבותינו הדבירו מלת ויפג על אופן שינוי, כלומר נשתנה לבו שלא היתה הבשורה מוטעמת בדעתו, וראייתו מדברי רבותינו תבשיל שהפיג טעמו, ואני מוסיף על דבריהם, וריחו לא נמר (ירמיה מח יא), תרגום יונתן וריחו לא פג:

כי לא האמין להם. כבר הראו לו כתונת יוסף מעוגעגת בדם, ואמרו טרף טרף יוסף, ועכשיו מבשרין שהוא מלך. תני ר' חייא כך ענשו של בדאי אפילו בשעה שאומר אמת אין מאמינין לו:

וידברו אליו. כשראו שאינו מאמין אותם דיברו לו:

את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם. כל מה שנאמר בענין, ועדיין היה מחשבן לדברי בדויין עד וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו. אז אמר בדעתו ודאי כן הוא שיוסף בני מושל במצרים, שהרי אין עגלה יוצאת ממצרים אלא על פי מלכות:

ותחי רוח יעקב אביהם. זה מוכיח על מה שדרשנו ויפג לבו, שבתחלה היה נח ועומד כמת לא עלה ולא מקפץ ולא חושש, ועכשו חיה והיה עולה ורוחש כאדם חי, והיינו דאמרי רבנן אין רוח הקודש שורה על האדם לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך דבר שמחה, שנא' והיה כמנגן המנגן ותהי עליו (רוח אלהים) [יד ה'] (מ"ב ג טו):

ויאמר ישראל רב. דבר גדול הוא זה עלי ודי לי בו, שעוד יוסף בני חי. ודומה לדבר ויאמר עשו יש לי רב (בראשית לג ט):

אלכה ואראנו בטרם אמות. ובכך אני יודע שחלקי שלם לעולם הבא: