ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים. על פרעה שימות בכורו, ועל מצרים. שימותו בכוריהם:

נגע אחד. לימד על שאר מכות שנקראים נגעים:

ואחרי כן ישלח אתכם [מזה] ממקום זה:

כשלחו כלה. שלא יהא איחור בדבר לפי שהיא כלה ונחרצה מאתי. אלא גרש יגרש אתכם מזה כפל הדבור, גרש בממון, יגרש בדברים, כאדם שדוחק את חבירו ואמר לו טול משלי וצא מביתי:

דבר נא באזני העם. אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לישראל בבקשה מהם:

וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. כדי שלא יאמר אברהם אבינו ועבדום ועינו אותם (בראשית טו יג), קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (שם שם יד), לא קיים בהם, אמרו לו ישראל למשה ולואי שנצא בעצמותינו:

איש מאת רעהו. וכי מצריים ריעיהם של ישראל היו, אלא מלמד שאחרי המכות נתחרטו על רעתם, ונהיו לישראל כריעים ואוהבים. ולא היו מונעין מהם כלום:

ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. ולא היו פנים למצריים למנוע מישראל כליו ושמלותיו. גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. שהיו כולם מכבדין אותו ביותר, גם לרבות את אהרן, שהיה גם הוא מכובד בעיניהם מרוב האותות והמופתים, ושנמצאו דבריהם אמתים:

ירויחו דורשי פרשיות של תשע מכות ויבינו. מהן עשה הקב"ה ע"י משה ואהרן הדם והשחין, הדם ביד אהרן במטה, והשחין בחפניהם, ושתים עשה הקב"ה ע"י אהרן לבדו הצפרדעים והכנים, ושלש ע"י משה לבדו הברד והארבה והחשך, ושלש בדברו של הקב"ה שלא ע"י אדם הערוב והדבר ומכות בכורות:

ויאמר משה כה אמר ה'. דבר זה אמרו משה בעודו לפני פרעה בשעה שאמר לו פרעה לך מעלי (שמות י כח), והענין מוקדם ומאוחר, כי לפי שעה נצנצה עליו רוח הקודש ונתנבא שם, ודומה לענין זה כה אמר ה' אלהי ישראל שימו איש חרבו על יריכו (שם לב כז), כה אמר ה' [כעת מחר] סאה סולת בשקל (מ"ב ז א), שלפי שעה נצנצה עליהם רוח הקדש ונתנבאו. ואע"פ דפליגי רבנן בהא מילתא ר' זירא ור' אשי, חד אמר משה באורתא דתליסר נגהי ארביסר הוי קאי, דהיינו כשהחשיך יום י"ג בניסן והוה ליליא דלמחר כדנגה הוי י"ד בניסן, דהיינו לילי י"ד בניסן ממש בפלגיה דליליא הוי קאי ואמר להו לישראל כה אמר ה' לילה אחר דהיינו ט"ו בניסן בשעה זו אני יוצא בתוך מצרים, וחד אמר וודאי הוה ידע פלגא דליליא אימת, והאי דאמר כחצות, קסבר דלמא טעו איצטגניני פרעה ויאמרו לו משה בדאי הוא ומלכו בדא דאמר מר למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחוז, לא סבירא לן אלא כמ"ד וודאי הוי ידע, משום דליכא למימר דבליליא הוה הקב"ה מידבר עם משה כשאר הנביאים, וליכא למימר דבחצות הלילה הוי קאי קומי פרעה ומתנבא, דהא בהדיא אשכחן דלפרעה הוה אמר וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו' (שמות יא ח), אלא ביום הוה קאי, והוי ליה למימר בחצות כדאמר ליה קב"ה, אלא אמר כה אמר ה' כחצות הלילה, אמר שמא יטעו איצטגניני פרעה מתוך שיקומו בצעקתם וידמו שהוא אחר חצות או קודם חצות ויחשבוהו כמבדה:

אני יוצא בתוך מצרים. היינו רוח אלהים חיים שהיה באויר הנכבד כאשר פרשנו בתחילת שכל טוב בשכמל"ו. ומהו יוצא לשון גבורה, כענין שנאמר יצאת לישע עמך (חבקוק ג יג), ה' כגבור יצא (ישעי' מב יג), ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכרי' יד ג), כולם לשון גבורה ונאים הדברים לדורשיהם באמונה וביראת ה':

ומת. כלומר וימות כל בכוריהם, כמו ועשה ויעשה, והיה ויהיה, וכל דומיהן:

בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו. היינו בכורו הראוי לישב על כסאו, והיינו דאמר ליה הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד כג), בנך ממש:

עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים. מה ת"ל אשר אחר הריחים, אלא מלמד שאין לך אומנות גדולה מישיבת כסא מלכות, ואין לך אומנות גרועה ומבוזה מטחינת הריחיים ביד:

וכל בכור בהמה. השוה הקב"ה את המצריים לבהמתם מפני שבהמתם היו תועבת מצרים דהיינו ע"ז שלהם:

והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים. מקצת הפסוק הוא בלשון זכר והוא עונה על הלילה, ומקצתו לשון נקבה והיא עונה על הצעקה, וצריך להתאים את דברי הפסוק כולו על אופן אחד כך והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים בחצי הלילה אשר כמוהו לילה לא נהיתה צעקה עד עכשיו וכמוהו לילה לא תוסיף צעקה להיות עוד:

ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. עיקר מלת חרץ הוא לשון הפסקה, בין לענין דבור בין לענין פועל, בין לענין מפעל. לענין דבור, כגון לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו (יהושע י כא), כלומר לא פסק איש מישראל רעה על עצמם כמקללם את יומם על אידם, וכגון כן משה משפטיך אתה חרצת (מ"א כ מ), ותרגם יונתן בן עוזיאל את דנת דינך ופסקתא, לענין פועל, כגון אז תחרץ (ש"ב ה כד), כלומר אז תפסוק חנייתך ותסע ותרוץ להלחם כי ה' יצרו לפניך, וכגון אם חרוצים ימיו (איוב יד ה). לענין מפעל, כגון כי בחרוץ יודש קצח (ישעי' כח כז), ובחריצי הברזל (דה"א כ ג) חריצי החלב (ש"א יז יח), דהיינו חתיכות של גבינה, והוא הדין ללא יחרץ כלב לשונו, כלומר לא יפסיק הכלב נבוחו מפיו לא לאיש מישראל, ולא לבהמה. וכן תנינן פה מחתך לשון גומר, אלמא אין חרץ אלא לשון הפסקה, אלא ששני התרגומים הדבירו שני החריצות בלשון היזק, לא יחרץ כלב לשונו. תרגם אונקלס לא ינזק כלבא בלישנא למנבח, לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו (יהושע י כא), תרגם יונתן בן עוזיאל לא הוי נזקא לבני ישראל לאזקא גבר ית נפשיה, אפס כי דרך הפשט מדביר את כולם על אופן הפסקה כשדרשנו כמו כלה ונחרצה (ישעי' י כג), ומה שכר נטלו הכלבים, כדכתיב לכלב תשליכון אותו (שמות כב ל):

למען תדעון. מלא נו"ן כלומר ידיעה שלימה:

אשר יפלה ה'. כתיב בה', כלומר יחפש הקב"ה בין מצרים ובין ישראל, שאפי' בהמתן של ישראל שהן מנהיגין אין הכלבים מנבחין כנגדן. ויש דורשין אם למסורת לשנו חסר ו', כלומר לא יחרץ כלב לשנו לנושכם:

וירדו כל עבדיך. מפני כבוד אימת מלכות לא אמר לו וירדת אתה ועבדיך, שכבר הזהירם הכתוב ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו יג), שיהיו נוהגין כבוד למלכות:

וירדו. ירידה תהא להם שירדו ממדרגתם, ודומה לדבר וירדו מאניותיהם (יחזקאל כז כט):

אלה אלי. מלמד שלפני כל עבדי המלך היה מדבר דברים הללו:

צא אתה וכל העם אשר ברגליך. שנהוגים אחריך, ודומה לדבר (כל) [לכל] העם אשר ברגלי (מ"א כ י), והם תוכו לרגליך (דברים לג ג), ולרגל הילדים (בראשית לג יד), וכל דומיהן:

ואח"כ אצא. ביד רמה:

ויצא מעם פרעה בחרי אף. בשביל שאמר לו אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות (שמות י כח), לפיכך ניחר רוח אפו עליו, ולא זז משם עד שדבר לפני עבדיו כל הדברים הללו:

ויאמר ה' אל משה. זה הדיבור היה קודם התחלת המכות, זש"ה ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך (שם ג יט), ונכתב מוקדם מאוחר:

ולא ישמע אליכם פרעה. מלמד שאהרן הי' כלל לדברות ולמאמרות:

למען רבות מופתי בארץ מצרים. וכה"א ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה (שמות יא י). יש מהן שעשה אהרן בלבד, ויש מהן שעשו שניהם, ויש מהם שעשה משה בלבד, ויש מהם שעשה הקב"ה שלא על ידם, אלא שהן בישרום. כדדרשינן לאוחרן:

ויחזק ה' את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל מארצו. עד שהביא עליהם מכות בכורות, אמר לו הקב"ה פרשת החדש, ופרשת חוקת הפסח, ופרשת קדש לי, ופרשת בכורות, כדי לחנכם במצות:

ורבותינו דרשו כחצות הלילה. רובם של אומות לוקים בלילה, שנאמר כל חשך טמון לצפוניו (איוב כ כו), במבול כתיב והפך לילה וידכאו (שם לד כה), בחמשת המלכים כתיב ויחלק עליהם לילה (בראשית יד טו), בסדום כתיב טרם ישכבו וגו' (שם יט ד), וכתיב הכו בסנורים (בראשית יט יא). בלבן כתיב ויבא אלהים אל לבן [הארמי] בחלום הלילה (שם לא כד), באבימלך ובפרעה נמי כתיב בחלום הלילה (שם כ ג), בסיסרא כתיב הכוכבים במסילותם נלחמו עם סיסרא (שופטים ה כ). בסנחריב כתיב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור (מ"ב יט לה). בבלשצר כתיב ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא (דניאל ה ל). בהמן בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו א), כדדרשי רבנן התם:

צא אתה וכל העם אשר ברגליך. פיו בישרו למשה רבינו שמבין רגליו, דהיינו יוצאי ירכו, עתידין לצאת כנגד כל העם ההוא דהוו להו ששים רבוא, דכתיב ובני רחביה רבו למעלה (דה"א כג יז) למעלה מששים רבוא:

דרש ר' תנחומא כטקסיס מלכים בא דבר הקודש על מצרים, דרך מלכים בתחלה שולח וקורא לעיר מורדת לשלום, והקב"ה שלח ואמר שלח את בני ויעבדוני (שמות ד נג), דרך המלך אם אינה משלמת (שובר) [סוכר] להם אמת המים, והקב"ה הפך מימיהם לדם. דרך מלכים מביא עליהם קולנין, והקב"ה הביא עליהם צפרדעים שמקרקרין במעיהם. דרך מלכים יורה בהם חיצים ולולביות, והקב"ה הפך עפרם לכנים, שהיו בגופם לחיצים. דרך מלכים מביא עליהם ברבריים והורגין אותם, והקב"ה שלח עליהם ערוב שמשכלין אותם. דרך מלכים מביא עליהם דורמסיות, והקב"ה הסגיר לדבר בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח). דרך מלכים מרבה עליהם אוכלוסין, והקב"ה הביא עליהן שמונה מאות מיני ארבה. דרך מלכים הורג גדולים שבהם ויתר העם מוליך שולל, והקב"ה שלח חשך שיחשיך להם ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י כג). דרך מלכים תופשם ומחביאם בבאי כלאים והקב"ה הרג בכוריהם ויתרם טבעו בים. וכשם שדן את מצרים, כך עתיד לדון את אדום, במצרים כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים (שמות ז כא), ובפרענות אדום ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג ג), וכתיב השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (יואל ג ד), במצרים קולנין אלו הצפרדעים, ובאדום כתיב קול שאון מעיר (ישעי' סו ו), במצרים כתיב כל עפר הארץ היה כינים (שמות ח יג), ובאדום כתיב והפכתי נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעי' לד ט). במצרים כתיב דבר כבד מאד (שמות ט ג), ובאדום כתיב ונשפטתי אותו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב). במצרים כתיב ויהי שחין אבעבועות (שמות ט י), ובאדום כתיב המק בשרו ועיניו תמקנה בחוריהן (זכרי' יד יב). במצרים כתיב ויעל הארבה (שמות י יד), ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חיות השדה הקבצו ובאו האספו [מסביב] על זבחי אשר אני זובח לכם [זבח גדול] על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט יז). ובכלל צפור כל כנף יש כל מיני ארבה. במצרים כתיב ויהי חשך אפלה (שמות י כב), ובאדום כתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעי' לד יא), וכתיב השמש יהפך לחשך (יואל ג ד), וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וגו' (ישעי' ס ב), במצרים כתיב וה' הכה כל בכור (שמות יב כט) ובאדום כתיב (והורדתי ראמים לטבח וגו') [וירדו ראמים עמם] (ישעי' לד ז), וכתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד), ובאדום כתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). במצרים כתיב כי ה' נלחם להם (שמות יד כה), ובאדום כתיב מלחמה לה' בעמלק (שם יז טז), הן אלה קצת דרכי פורענתם ורעם גבורות החזיונות ובטחתם של ישראל הלא הם כתובים על ידי כל נביא וכל חוזה, וכה"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), יראו עיני וישמח לבי:

ירויחו דורשי פרשת בשורות מכת בכורות ויבינו וישכילו. וסמוך לה פרשת ראש מכילתא ולפי שנאמרה בין בשורה למכה לפיכך נסמכו זה לזה: