ירוויחו דורשי פרשת שבת ראשונה והילכותיה ישימו לה' כבוד וישכילו, וסמוך לה פרשת צמאון, ומלחמת שונא, ולמה נסמכה לכדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה, לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו (שמות טז כז), וסמוך לאותו ענין ויבא עמלק (שם יז ח):

ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים. למה נקרא שמה רפידים, שרפו ידיהם מן המצות שנצטוו במרה ופירשו מן התורה, ולפיכך בא השונא עליהם, שאין השונא בא אלא על חטא ועל העבירה:

ואין מים לשתות העם, כדי לייגען:

וירב העם (על) [עם] משה. עברו על שורת הדין, דרך ארץ כשאדם כועס בתוך ביתו, אינו נותן עיניו אלא בקטן, ואלו נותנין עיניהן בגדול שבהן:

ויאמרו תנה לנו מים ונשתה. שיתפו כבוד יוצרם עם משה:

ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה'. אמר להם כל זמן שאתם מדיינין עמי כאילו אתם מנסין להקב"ה:

ויצמא שם העם למים. במקום אחר מהוא אומר ולא יכלו לשתות מים (שמות טו כג), אבל כאן נגע בהן צמאון, וחסרו דבר השווה לכל, דהיינו מים ולפיכך נתרעמו:

וילן העם על משה. זה אחד מן הדברים שאין יכולת לידע טעמן בלעדי ענין הסמוך לו, כי יש לומר וילן לשון תלונה, כגון זה, ויש לומר וילן שם בלילה ההוא (בראשית לב יד), וספרני דייקני נקדו וילן שם בלילה ההוא סגו"ל תחת למ"ד, דהיינו פתחא, כענין ובהמרותם תלן עיני (איוב יז ב), ונקדו וילן העם דהוי לשון תלונה, ציר"י תחת למ"ד, וזה לך הכרת אותותם:

ויאמר. מלמד שכולם הסכימו במאמר אחד:

למה זה העליתנו ממצרים. כביכול משה לבדו זולתי דבר הקודש:

להמית אותי ואת מקני בצמא. השוו בהמתן לגופן, לפי שבהמתו של אדם היא חייו, כשאדם מהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא הרבה:

ויצעק משה אל ה' לאמר. אמר לפניו רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג, אתה אמרת לי אל תקפיד כנגדם, שנאמר כי תאמר אלי שאהו בחיקך (במדבר יא יב), והם מבקשים להורגני:

מה אעשה לעם הזה. איני יכול לעשות להם או לתת להם כלום זולתי בדבריך:

עוד מעט וסקלוני. כלומר אם אמתין עוד כשעה קלה קמים עלי וסוקלין אותי, ודומה לדבר עוד [אחת] מעט [היא] ואני מרעיש (חגי ב ו), ועוד מעט ואיננו בוא וראה שבחו של משה רבינו שלא ביקש לטורדם, אלא ביקש עליהם רחמים, אלא שהיה מגביה דברי תרעומתם עליו והקב"ה ממיך, ובמקום אחר הקב"ה מגביה ומשה ממיך שנאמר ועתה הניחה לי ויחר אפי ואכלם (שמות לב י). ואחריו מהו אומר, ויחל משה את פני ה' אלהיו (שם שם יא):

ויאמר ה' אל משה עבור לפני העם. אחוז בשררותך, כדכתיב ויעבור מלכם לפניהם (מיכה ב יג). ר' יהודה אומר עבור מהן שאתה מוציא להן המים. ר' נחמיה אומר עבור על דבריהם עבור על פשעיהם:

וקח אתך מזקני ישראל. להיותם לך לעדות שלא יאמרו ישראל מעיינות היו שם:

ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת. וי"ו שבראש תיבת והלכת היא משמעתה לשון עתיד, אמר קחנו ותלך לך מפני התרעומות, וזה אחד משלשה דברים שהיו ישראל מתרעמין עליהן, והיו אומרים מיני פורעניות הן, ואלו הן:

הקטורת והארון והמטה, אמרו קטורת זו הרגה את נדב ואת אביהו, לכך ידעו שהיא של ברכה, שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם, (במדבר יז יב), אמרו ארון זה הרג את עוזא, שנאמר ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם האלהים על השל (ש"ב ו ז), והוא הכה באנשי בית שמש, שנאמר ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' (ש"א ו יט), לכך ידעו שהיא של ברכה, שנאמר ויברך ה' את עובד אדום ואת [כל] ביתו [וגו'] בעבור ארון האלהים (ש"ב ו יא ויב), אמרו מטה זה של סנפירינון הוא הביא עשר מכות על המצריים במצרים, ועשר על הים, לפיכך ידעו שהוא של ניסים, שנאמר והכית בצור ויצאו ממנו מים (פסוק ו):

הנני עומד לפניך. עמד כתיב חסר וי"ו, אמר לו הקב"ה כבר שכינתי מוקדמת לך, וכל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם, שם אני לפניך:

שם על הצור בחורב היה לו מראה מקום:

והכית בצור. במטה שבידך הכה בצור, זהו פשטיה דקרא, אלא אמר יוסי בן זימרא מיכן שהמטה היה של סנפירינון שנאמר והכית בצור, על הצור לא נאמר, אלא בצור, כלומר בצור שבידך, ולא מסתבר, דכתיב ויצאו ממנו, דמשמע ממנו מאותו הצור שאתה מכהו:

ושתה העם. כלומר וישתה העם, וכן הוא אומר המוציא לך מים מצור החלמיש (דברים ח טו), ואומר הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו:

(תהלים עח כ):

ויעש כן משה לעיני זקני ישראל:

ויקרא שם המקום. ממש:

מסה ומריבה על ריב בני ישראל. עם משה:

ועל נסותם את ה' לאמור [ר' אליעזר אומר] אם מספיק לנו את צורכינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו:

היש ה' בקרבנו אם אין. ר' יהושע אומר כך אמרו, אם הוא רבון כל המעשים כשם שהוא רבון עלינו נדע. ואם אין נלך ונעבוד ע"ז. דרש ר' אלעזר המודעי המקום קראו מסה ומריבה, שנאמר ויקרא שם המקום. ר' יהושע אומר [מכאן] לבית דין הגדול שהוא [קרוי] מקום:

ירוויחו דורשי פרשת מסה ויבינו, וסמוך לה פרשת שונא, דדרש ר' יהושע ור' אלעזר חסמא המקרא הזה רשום ומפורש על ידי איוב, שנאמר היגאה גומה בלא ביצה ישגא אחו בלי מים (איוב ח יא), כשם שאי אפשר לגומא זה להתגדל בלי מים, ואי אפשר לאחו זה בלי מים כך אי אפשר להם לישראל להיות אלא אם כן עסוקין בדברי תורה, ולפי שפירשו מדברי תורה בא שונא עליהן, שאין השונא בא אלא על החטא ועל העבירה, לכך נאמר בלשון זה ויבא עמלק:

ויבא עמלק. מהררי שעיר בא ופסע ארבע מאות פרסה, ובא לעשות מלחמה כדי לנקום נקמת עשו זקינו, דכתיב וישטום עשו את יעקב (בראשית כז מא), שכך ציוה עשו את אליפז בכורו להתגרות בבני יעקב, אלא לפי שנתגדל עם איוב וחביריו, והיה מדבר ברוח הקודש, לפיכך לא נתגרה בהם ובא עמלק בנו ואמר שאין לך שעה מוטבת מזו שישראל מרודין במדבר כינס חמשה עממים ואמר להם בואו וסייעוני, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב (והכנעני) והחתי וגו' (במדבר יג כט), שהיה יושב לפנים מכולן, אמר להם בואו ואתן לכם [עצה] מה תעשו, אלך אני לפניכם אם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו תכנסו במלחמה וסייעוני:

וילחם עם ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם, והיה עמלק גונבם ומחתך את מילתם וזורקן כלפי מעלה, ואמר ראה מה שאני עושה בבני בריתך, שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים (דברים כה יח):

ברפידים. א"ר חנניה שאלתי את ר' אלעזר שהיה יושב במתיבתא רבא, רפידים מהו, ואמר לי כמשמעו, אחרים אומרים אין רפידים אלא על שם רפיון ידים, לענין שדרשו לעיל, ולמה נקרא שמו עמלק, שבא על עם ה' ללוק דמם ככלב:

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים, לא אמר בחר לי, אלא בחר לנו, השווה כבוד תלמידו לכבוד עצמו, והיינו דתנן יהיה כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכך אמר שאול לנערו פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו (ש"א ט ה), לפיכך זכה למלכות, ומנין שיהא עליך כבוד חבירך חביב כמורא רבך, שנאמר ויאמר אהרן אל משה בי אדני (במדבר יב יא), והלא שווין היו, דכתיב הוא אהרן ומשה הוא משה ואהרן, ולא עוד אלא שאהרן גדול ממשה שלש שנים, ומה ת"ל בי אדוני שעשאו כרבו. ומניין למורא רבך שיהא עליך כמורא שמים, שנאמר אדוני משה כלאם (שם יא כח). כשם שהקב"ה כלאם, כך אתה כלאם:

אנשים. גבורים ויראי חטא:

וצא. מתחת הענן:

הלחם בעמלק. וקבלה היתה ביד משה שאין עמלק נופל אלא ביד בני יוסף, שנאמר ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדי' א יח), לפיכך זירז את יהושע להלחם בעמלק:

מחר. איסי בן יהודה אומר חמשה דברים בתורה אין להם הכרע, אלו הן:

שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם, שאי אתה יכול להכריע התיבה ממש עם שלפניה או עם שלאחריה, הלא אם תטיב שאת (בראשית ד ז), או שאת אם לא תטיב, וברצונם עקרו שור ארור (שם מט ו), או ארור אפם כי עז, וצא הלחם בעמלק מחר (שמות יז ט), או מחר אנכי נצב, ארבעה גביעים משוקדים (שם כה לד), או משוקדים כפתוריה ופרחיה, הנך שכב עם אבותיך וקם (דברים לא טז), או וקם העם הזה:

מחר אנכי נצב. ר' אלעזר המודעי אומר למחר בשעת מלחמה נגזור תענית ונהיה מעותדים:

על ראש הגבעה. אלו מעשה אבות ואימהות, שנאמר כי מראש הרים אראנו ומגבעות אשורנו (במדבר כג ט), זהו מדרשו, אבל פשטיה דקרא כר' יהושע דאמר על ראש הגבעה ממש כמשמעו:

ומטה האלהים בידי. במקום דגל, מטה שבו נקרע הים ובו נעשה כמה ניסים ושמו של הקב"ה חקוק בו, אקחנו בידי לדגל, ובו נכה את עמלק:

ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. עשה כמו שהתפקד לא עבר על גזירת משה:

ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה. כמשמעו, וכדברי ר' אלעזר המודעי על ראש הגבעה לזכור מעשה אבות ואימהות, כענין שנאמר מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שה"ש ב ח). כל מקום שהם סמוכין כתיב משה ואהרן, וכאן כתיב משה אהרן, לענין המפורש בפסוק שני ושלישי:

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי ידיו של משה מגברות את ישראל או שוברות את עמלק, אלא כל זמן שהיה משה מגביה את ידיו כלפי מעלה היו ישראל מסתכלין בו ומאמינים במי שפיקד את משה לעשות כן, והמקום עושה להם ניסים וגבורות ומשבר את עמלק, וכן אתה דורש בפסוק עשה לך שרף (במדבר כא ח):

וידי משה כבדים. כתיב ידו וכתיב וידי. לפי שתחלה היה מגביה ידו אחת וממיך ידו אחת עד שהתחילו שתי ידיו להיות כבדים, ולמה כבדו שתי ידיו, לפי שהשהה ישועתן של ישראל מהיום למחר, לפיכך נצטער כך והיו ידיו כבדים, כאדם שתלויין לו שתי כדי מים בשתי זרועותיו, מיכן שלא ישהה אדם במצוות:

ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה. וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליהן, אלא כדי להצטער בצערן של ישראל, מיכן בזמן שהציבור בצער לא יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי, אלא ישתתף בצערן של ציבור, שכל המשתתף בצערן של ציבור, זוכה לראות בנחמת ציבור, וכן הפורש מן הציבור אינו רואה בנחמת ציבור:

ואהרן וחור תמכו בידיו. שהיה מעלן ומורידן, עיקר מלת תמך לשון מסעד כדי לכוין הדבר במקומו, ודומה לו ויתמוך יד אביו (בראשית מח יז), תמוך אשורי במעגלותיך (תהלים יז ה), וכל דומיהם:

מזה אחד ומזה אחד. זה תומך ידו אחת וזה תומך ידו אחת, מיכן אמרו אין פוחתין משלשה בני אדם שעוברין לפני התיבה ביום תענית ציבור. ויהי. לשון יחיד, ידיו לשון נקבה ולשון רבות, וצריך מדרש להתאימן, אלא כך אמר ויהי משה ידיו פרושות באמונה עד בוא השמש, שכל אותו היום מתענה עד בוא השמש, אבל רבותינו דרשו ויהי ידיו, שכך אמר בידי אחת שלא קבלתי בה מישראל כלום, דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז טו), תזכור ותעשה בה ניסים וגבורות לישראל, ובידי אחת שהוצאת על ידי את ישראל ממצרים, וקרעת להם את הים, ועשית להם ניסים וגבורות, תזכור ותעשה בה ניסים וגבורות לישראל, בשעה הזאת, אמונה שוות כאחת עומדות ומתאמנות כל יד ויד נכונה לעמוד, ודומה לדבר מימיו נאמנים (ישעי' לג טז), נאמן ביתך וממלכתך (ש"ב ז טז), כל דבר שהוא קיים קוראו נאמן:

עד בוא השמש. ד' הן שמליאים ו' במקרא, וכולן לדרשה, וזה למה מלא ו', לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאינן עושות מלחמה אלא עד ו' שעות, אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה משחרית לערבית, לאחר ששקעה החמה:

ויחלוש יהושע. החלישם תחילה כאדם המכה את העכברים ומכתשם, ודומה לדבר אין קול ענות חלושה (שמות לב יח), החלש יאמר גבור אני (יואל ד י), וכל דומיהן מדוברין על אופן חלשות:

עמלק. כמשמעו:

את עמלק. לרבות אשתו ובניו:

עמו אלו חיילים שעמו, כשהוא אומר זאת עמו לרבות חיילים שעם בניו:

לפי חרב. ר' יהושע אומר לא נוולם אלא דנם מיתה יפה, היה מתיז את ראשיהם בסייף וחוזר ומכתשם:

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר. כתוב זאת, מה שכתוב במלחמת זאת כאן ובמשנה תורה:

זכרון. מה שכתוב בנביאים, שנאמר כה אמר ה' [צבאות] פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל (ש"א טו ב). פקידה וזכירה ענין אחד הן:

בספר. מה שכתוב במגילה, שנאמר ונכתב בספר (אסתר ט לב):

ושים באזני יהושע. הסדר הדברים באזניו שיהא זהיר בהן, מגיד שבאותו היום נמשח יהושע, דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם הקב"ה רמז שנים חשו ושנים לא חשו, יעקב נתן לו רמז ולא חש, שנאמר הנה אנכי עמך ושמרתיך (בראשית כח טו), ובסוף לא חש שהיה ירא, שנאמר ויירא יעקב מאד (שם לב ח), אמר שמא יגרום החטא, משה נתן לו רמז ולא חש, שנאמר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה, אמר לו יהושע מנחיל את הארץ לישראל, בסוף לא חש והיה עומד ומתפלל, שנאמר ואתחנן אל ה' (דברים ג כג), אמר לפניו רבונו של עולם דרך בני אדם מושל זה גוזר גזירה ובא מושל גדול הימנו ומבטלה, שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז), אבל אתה כשאתה גוזר גזירות אין מי מבטלן על ידך, אלא צדיקים עומדים בתפילה לפניך ואתה מבטלן, שנאמר ותגזור אומר ויקם לך (איוב כב כח), וכתיב צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (ש"ב כג ג), בבקשה ממך אעברה נא ואראה וגו' (דברים ג כה), דוד נתן לו רמז וחש, שנאמר גם את הארי (ואת) [גם] הדוב הכה עבדך וגו' (ש"א יז לו), אמר דוד וכי מה אני ספין [שהכתי חיות רעות אלו], אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידים לינצל על ידי. מרדכי נתן לו רמז וחש, שנאמר ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים (אסתר ב יא), אמר וכי אפשר לחסידה זו שתינשא לרשע ערל זה, אלא שמא דבר עתיד ליארע לישראל והם עתידים להינצל על ידיה:

כי מחה. ה' כתיב ו' קרי, ונדרש אם למסורת, כלומר כי מחה את זכר מקצת בני ישראל שחתך מלותיהם ומנעם מלהוליד, לפיכך אמחה לו ולכל תולדותיו:

זכר עמלק. לכל בני משפחתו, כשהוא אומר את זכר לרבות בנות משפחתו ולהכי איענש רביה דיואב דגמר ליה תמחה את זכר עמלק, פרט לנשים, ואסריך ליה ליואב וקיימנה לה לנשי דבית עמלק, וארגיש דוד מלך ישראל במילתא וקטליה, אמר ארור עושה מלאכת ה' רמיה (ירמי' מח י), דלא גמיר ולא מסבר להו לשמעיה בדוקיא, וארור מונע חרבו מדם (שם שם), דלא קטיל לך, משום דגרמת לאקייומי דבית עמלק בנשייהו:

מתחת השמים. מתחת מפרס השמים, ודבר זה לא יתקיים ממש, אלא לעתיד לבוא, שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו כי (פי) ה' דבר (עובדי' א יח), אימתי דיבר, במלחמת עמלק:

ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. אמר משה הנס שעשה הקב"ה במקום הזה בגיני עשאו. פשטיה דקרא כך נראה לי ה' דגל שלי, ודומה לו אל עמים ארים נסי (ישעי' מט כב), וכן על הר נשפה שאו נס (שם יג ב), פירוש אחר ה' נסי הקב"ה משתתף בנס שנעשה לי. וכן אתה מוצא כל זמן שישראל בנס כביכול הנס לפני הקב"ה, שנאמר ה' נסי, צרה לישראל כאילו צרה לפניו, שנאמר בכל צרתם לו צר (ישעי' סג ט), שמחה לישראל שמחה לפניו, שנאמר כי שמחתי בישועתך (ש"א ב א):

ויאמר כי יד. אין יד אלא שבועה, כענין שנאמר כי אשא אל שמים ידי (דברים לב מ), כך כי יד על כס יה, כביכול כאדם שמניח ידו בתפילין או בספר תורה ונשבע, ולמה נכתב כאן יה שם חסר, ר' אלעזר המודעי אומר נשבע הקב"ה בכסא כבודו אם אניח נין ונכד לעמלק או זכר בעולם, שלא יהו אומרים גמל זה רחל זו של עמלק היא, ואימתי אני אמחה את זכרו, בשעה שתעקר ע"ז היא ועובדיה מכל תחת מפרס השמים, ואהיה אני יחיד בעולם, שלא תהא אלהות זולתי אלהותי שתהא מיוחדת בכל העולם כולו, ותהא מלכותי שלימה, ואין מלכות בעולם זולתי מלכותי לעולם ולעולמי עולמים, באותה שעה אני מכרית אותם מן העולם, שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם וגו' (זכרי' יד ג), וכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (שם שם ט), שלא יקרא שמי יה מעתה אלא יהוה. כסא שלם, שם שלם, מלכות שלימה, שמעתה לא יהא שם חול משותף לשם הנכבד והנורא:

מלחמה לה' בעמלק. על אותו זמן נאמר תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה' (איכה ג סו):

יראו עיניי אני מנחם עבדך אשר יחלתי לחסדך:

מלחמה לה' בעמלק. שנאמר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם (זכרי' יד ג):

מדור דור. ר' יהושע אומר מדור [אלו] חיי העולם הזה, דור [אלו] חיי העולם הבא. ר' אליעזר אומר מדורו של משיח שהן ג' דורות, ומנין שהם ג' דורות, שנאמר ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב ה), דור חד, דורים תרי. הרי שלשה, ר' אליעזר המודעי אומר מדור דור, מדורו של משה, ומדורו של שמואל הרמתי, ר' נתן אומר לא בא המן אלא להיות זכר לדורות, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם (אסתר ט כח):

חסדי ה' אזכיר תהילות ה' כעל כל אשר גמלנו ה', ורב טוב לבית ישראל [אשר גמלם] כרחמיו וכרוב חסדיו (ישעי' סג ז), למדנו שכיון שאדם שומע גבורות הקב"ה שעושה בעולמו, וטובות שהוא גומל לחייבים או לחסידיו, צריך ליתן הודאה לפניו, ולהזכיר חסדיו בכל זמן, ומקבל שכר על כך, שכן מצינו ביתרו שכיון ששמע קריעת ים סוף ומתן תורה ומלחמת עמלק, בא ונתן ברכה להקב"ה, ונתן הודאה לפניו, לפיכך זכה וניתותרה פרשה אחת על ידו, וניתוספה אות אחת בשמו, שבתחלה היו קוראין אותו יתר, שנאמר וילך משה וישב אל יתר חותנו (שמות ד יח), וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת, שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום (שם שם), חמשה שמות נקראו לו, יתר שהותיר פרשה אחת בתורה, יתרו שהותיר במעשים טובים, חובב שנעשה חביב למקום, רעואל שהיה ריע לאל, פוטיאל שפיטפט באלילי ע"ז ונפטר הימנה, קני שקינא לשמים וקנה לו דברי תורה וחיי העולם הבא, וכן אתה מוצא באברהם שניתוספה לו אות אחת בשמו, וכן ביהושע, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע (דברים לא ז), ולענין הרשעים אינו כן, אלא הכתוב גורע אות אחת משמם, שכן מצינו בעפרון שכל זמן שלא נטל דמיה של ארץ ישראל נקרא עפרון מלא ו', לאחר כך נכתב עפרן חסר ו', וכן ביהונדב בן שמעה אחי דוד, בתחלה היו קוראין אותו יהונדב, ולאחר שנתחבר לאמנון לייעצו על אותו מעשה, מנעו ממנו אות אחת, והיו קוראין אותו יונדב, מיכן אמרו אל יתחבר אדם לרשע אפילו לקרבו לתורה: