לא תראה את שור אחיך למה נאמר לפי שהוא אומ' (שמות כג ד) כי תפגע שומע אני כמשמעו ת״ל כי תראה או כי תראה שומע אני אפלו רחוק ממנו מלוא עיניו ת״ל כי תפגע הרי זה ששיערו חכמים אחד משבעה ומחצה למיל וזה הוא רוס:

לא תראה את שור אחיך מצות לא תעשה ולהלן הוא אומ' כי תפגע מצות עשה:

את שור אחיך או שיו לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו:

נדחים אין נדחים אלא שיצאו חוץ לתחום כענין שנ' (ברא' לז טו) וימצאהו איש והנה תעה:

נדחים כדרך הדחתן מיכן אמ' איזו היא אבדה מצא חמור ופרה רועים בדרך אין זו אבדה חמור וכליו הפוכין ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבדה:

והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם כיצד היה כהן והיה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה שלו מרובה כשל חבירו לכך נאמר והתעל' מהם:

השב תשי' לאחיך (מכן) [מניין] החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים שחייב להחזירה ת״ל השב תשי' לאחיך (לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעלה למקום המשתמר):

ואם לא קרוב אחיך אין לי אלא קרוב רחוק מנ' ת״ל ולא ידעתו:

ואספתו אל תוך בי' ולא לבית אחיך:

והיה עמך ברשותך:

עד דרוש אחיך אתו וכי עלת על דעתך שאת נותן לו עד שלא יתבעוהו אם כן למה נאמ' עד דרוש אח' אתו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא או אינו רמאי:

ובמה בסימנין:

בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימניה ונוטלה משרבו הרמאים התקינו שאומ' לו הבא עדים שאין את רמאי וטול:

והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו שלא יאכיל עגל לעגלים וסייח לסייחים ותרנגול לתרנגול ואווז לאוזין מיכן אמ' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מיטפל בהן שנים עשר חדש מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:

עגלים וסייחים של רעי מיטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן אוזין ותורנגלין גדולים מיטפל בהן שלשים יום קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך שם דמיהן ומניחן:

מצא דבר שאין עושה ואוכל ימכר שנ' והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו:

מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אינו יודע לקרות גוללו אבל לא ילמד בהן לכתחילה ולא יקרא אחר עמו:

מצא כסות (לובשה) [מנערה] אחת לשלשים יום ושוטחה לצרכה אבל לא לצרכו ולא לכבודו:

כלי עץ משתמש בהן שלא ירקבו:

כלי כסף וכלי נחשת [משתמש] בהן לצרכן אבל לא לשחקן:

כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבוא אליהו לכך נאמר והשבתו לו:

ד״א והשבתו לו לרבות אבדת גופו כגון שראהו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו שחייב להצילו:

וכן תעשה לחמ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כב א) לא תראה את שור אחיך או שיו אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנ' ת״ל וכן תעשה לחמ' אין לי אלא דבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים מנ' ת״ל וכן תעשה לשמלתו אין לי אלא דבר שיש בו סימנין דבר שאין בו סימנין מנ' ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אחיך:

אני אקרא לכל אבדת אחיך ומה ת״ל שורו וחמורו אלא מה שורו וחמורו שאין בו דעת יצאו עבדו ואמתו שיש בהן דעת מה שמלתו שיש בו סימנין אף אין לי אלא דבר שיש בו סימנין:

וכן תעשה לשמ' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז:

וכן תעשה לכל אבדת אחיך להביא את המשומד או כשם שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו לא תהא מוזהר על אבדתו הרי השמיטו יוכיח שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו והרי את מוזהר על השמיטו הוא יוכיח לאבדתו שאע״פ שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו את מוזהר על אבדתו לא אם אמרת בהשמיטו שהוא שלו תאמר באבידתו שאינה שלו הואיל ואינה שלו לא תהא מוזהר עליה ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אח' להביא את המשומד:

ד״א לכל אבדת אחיך להוציא את הגוי:

ר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול השם אבידתו אסורה:

ד״א לכל אבד' אח' לרבות קרקעו שאם ראה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו חייב לגדור בפניה (ולמ) [ולמנען]:

ד״א לכל אבדת אחיך אבידת גופו שחייב (לרפותו) [לרפאותו] אם חלה:

אשר תא' מ' כשתתכסה ממנו לא שתהא מונחת על אבן מסמא:

ד״א אשר תא' מ' פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:

ד״א אשר תא' מ' פרט למאבד ממונו לדעתו שאין נזקקין לו:

לא תוכל להתעלם ליתן עליו בלא תעשה:

ד״א לא תוכל להת' להביא את הגר:

לא תראה את חמור אחיך או שורו למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג ה) עזב תעזב עמו זו פריקה או אינה אלא טעינה וכשהוא אומר הקים תקים עמו הרי טעינה אמור:

לא תראה את חמור אחיך או שורו הרי זו מצות לא תעשה:

מצות עשה מנ' ת״ל (שם) כי תראה:

חמור אחיך פרט לגוי ואם היה המשא של ישראל ואין הגוי מחמר אחר בהמתו הרי זה חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:

נפלים שיהיו נפלים ולא עומדים:

בדרך ולא ברפת ברשות הרבים שהוא חייב:

והתעלמת מהם פעמים שאתה מתעלם כגון כהן והבהמה בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו ואם היה חסיד ועשה לפנים משורת הדין הרי זה משובח:

הקם תקים פריקה בחנם וטעינה בשכר ור' שמעון אומ' זה וזה בחנם:

הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו אין בעליו עמו מנ' ת״ל הקים תק' מכל מקום:

הקם תק' אפלו מאה פעמים (לפיכך צריך להדדה עמו עד פרסה אלא אם כן אמ' לו בעל המשא איני צריך לך):

הקם תק' עמו עזב תע' עמו (שמות כג ה) אין לי אלא פריקה וטעינה בהמה עצמה מנ' ת״ל עזב תע' עמ' הקם תקים עמו כל דבר שהוא שווה לו:

לא יהיה כלי גבר על אשה ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שלא יחשדוך אחרים בעבירה הא כאיזה צד האיש לבוש בגדי אשה והאשה סבורה לאיש שהוא אשה ונמצאו באין לידי עבירה לפיכך לא יתקשט האיש כתכשיטי אשה ולא אשה כתכשיטי איש ולא ילבש חלוק של צורות ולא טלית של שלטים:

ד״א לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכת' ללמדינו שלא תלביש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונין ת״ל כי תועבת ה' אלהיך דבר הבא לידי עבירה זה הוא כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתכסה ולא יתקשט בתכשיט נשים וילך לבין הנשים:

ר' אליעזר בן יעקב אומר מנ' שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל לא יהיה כלי גבר על אשה ומנ' לאיש שלא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה או [לא] יעשה כן (ת״ל) מפני גוים ומפני לסטים ת״ל כי תועבת ה' אלה' כל עו' אלה:

כי יקרא קן צפור מה ת״ל לפי שנ' שלח תשלח את האם יכול יחזר אדם בהרים ובגבעות עד שימצא קן וישלחנו ת״ל כי יקרא במוקרא לפניך:

קן קן מכל מקום:

צפור טהורה לא טמאה:

לפניך רשות היחיד:

בדרך רשות הרבים:

באילנות מנ' ת״ל בכל עץ לרבות:

בורות שיחין ומערות מנ' ת״ל על הארץ:

וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר לפניך בדרך למה לי מה דרך שאין קנויה בידך אף כל שאין קנוי בידך מיכן אמ' יוני שובך ויוני עלייה שקיננו בטפיחים ובבירה ואוזין ותרנגלין שקיננו בפרדס חייב לשלח קיננו בתוך הבית כגון יונים הורדסיות פטור מלשלח:

אפרחים מיעוט אפרחים שנים:

או ביצים מיעוט ביצים שתים:

מנ' אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח ת״ל קן קן מכל מקום:

אפרו' או ביצים מה אפרוחים בני קיימה אף ביצים בני קיימה יצאו מוזרות:

מה ביצים צריכות לאימן אף אפרוחים צריכות לאימן יצאו המפרחין שאינן צריכין לאימן:

והאם רב' על האפ' פרט למעפעפת יכול אפילו כנפיה נוגעות בקן ת״ל והאם רב' על האפ' או על הבי' אע"פ שאינה עמהן:

והאם רב' על האפ' יכול עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח ת״ל והאם רב' על האפ' עד שיהיו כולן מין אחד:

לא תקח האם על הבנים כשהיא על הבנים אתה אומ' כשהיא על הבנים או לא תקח האם על הבנים כשמועו ת״ל שלח תשלח את האם הא מה ת״ל לא תקח האם על על הבנים כשהיא על הבנים:

לא תקח האם אפילו לטהר בה את המוצרע:

שלח תשלח את האם שילחה וחזרה שילחה וחזרה אפלו ארבעה וחמשה פעמים מנין שחייב לשלח ת״ל שלח תשלח אמ' הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב לשלח שנ' שלח תשלח את האם:

נטל את הבנים והחזירן לקן ואחר כך חזרה האם עליהן פטור מלשלח:

ד״א שלח תשלח שלוח הקן נוהג בחולין אבל לא במוקדשין שנ' שלח תשלח מי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו לידי גזבר:

שלח תשלח את האם בנקיבות הכת' מדבר או אחד זכרים ואחד נקיבות אמרת קל וחומר הוא אם במקום שעשה את שאינו מזומן כמזומן עשה את הזכרים כנקיבות כאן שלא עשה את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שעשה את הזכרים כנקיבות דברי ר' אליעזר אמרו לו תלמידיו וכי דנין אפשר למי שאי אפשר משיבין לאדם דבר שאינו שלו אם לדין הרי הוא אמור ואם מן הדין יש תשובה והרי אתו ואת בנו יוכיח שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן ולא עשה בו את הזכרים כנקיבות הוא יוכיח לשילוח הקן שאע״פ שלא עשה בו את שאינו מזומן כמזומן דין הוא שלא נעשה בו את הזכרים כנקיבות לא אם אמרת באותו ואת בנו שלא עשה בו את הקריבין כמקריבין לפי כך לא עשה בו את הזכרים כנקיבות תאמר כאן שעשה הקריבין כמקריבין לפיכך נעשה את הזכרים כנקיבות ת״ל שלח תשלח את האם מיכן אמ' קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין:

למען ייטב לך והאר' ימים והרי הדברים קל וחומר ומה מצוה קלה שהיא באיסר אמ' תורה למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר למצות חמורות שבתורה:

ר' יעקב אומ' אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה עמה שאין תחיית המתים תלויה בה בשילוח הקן הוא אומ' למען ייטב לך וה' ימ' בכבוד אב ואם הוא אומ' למען יאר' ימיך ולמ' ייטב לך:

הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושילח את האם ונטל את הבנים בחזירתו נפל ומת היכן טובתו של זה היכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך:

כי תבנה בית חדש ר' ישמעאל אומ' בא הכת' ללמדך שאין את יודע כיצד את נידון שנ' (קה' ט יב) כי גם לא ידע האדם את עתו:

כי תבנה אין לי אלא בונה ירש לקח ניתן לו במתנה מנ' ת״ל בית מכל מקום:

חדש אין לי אלא חדש ישן מנ' ת״ל ועשית מעקה לגג':

ועשית מעקה הרי זו מצות עשה וגובה המעקה אין פחות מעשרה טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיותה חזקה כדי שישען עליה ולא תפול:

לגגך אין לי אלא גג מנ' לרבות שיחין ומערות ונעיצים ת״ל ולא תשים דמים בבי' אם כן למה [נאמר] גג פרט לכבש:

בית לרבות היכל:

גג פרט לאולם:

ולא תשים דמ' בבי' הרי זו מצות לא תעשה:

בביתך יכול אף הבונה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות ת״ל בית מה בית שהוא מייחד לדירה יצאו אלו שאינן בית דירה:

ד״א ולא תשים דמ' בבי' ר' נתן אומ' מנ' שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו ת״ל ולא תשים דמ' בביתך:

כי יפל הנ' ממנו ולא לתוכו שאם היתה רשות הרבים גבוהה ממנו עשרה טפחים ונפל ממנו לתוכו פטור שנ' ממנו ולא לתוכו:

ד״א כי יפל הנ' לא תלה הכת' אלא בנופל מיכן אמ' בית של שני שותפין חייב במעקה אם כן למה נאמר גגיך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינן עשויין לדירה או בתי דמסיות ובתי מרחצאות במשמע ת״ל כי יפל הנ' מ' לא אמרתי אלא במקום שהרגל רגילה לעלות:

ד״א כי יפל הנ' אמר הקב״ה גלוי וידוע לפני שסוף זה עתיד ליפול ממנו אלא שאני מבקש שלא תארע תקלה על ידיך כמה שנ' (יחז' ג יז) בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל:

לא תזרע כר' כל' מה אני צריך הלא כבר נאמר (ויק' יט יט) שדך לא תזרע כלאים מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין ד״א אף הכרם בכלל שנ' (שם) שדך לא תזרע כל' היה והרי הכת' מוציאו מכללו להחמיר עליו שלא בא אלא לאסרו בהנאה לכך נאמ' הפרשה:

כרמך אין לי אלא כרם שלם כרם יחידית ועושה פירות מנין ת״ל כרם מכל מקום:

כלאים בשני מינין הכת' מדבר אתה אומר בשני מינין הכת' מדבר או אינו מדבר אלא במין אחד הרי אתה דן נאמ' כאן כלאים ונאמ' להלן (ויק' יט יט) כלאים מה כלאים שנ' להלן בשני מינין הכת' מדבר אף כלאים שנ' כאן בשני מינין הכת' מדבר:

פן תקדש המ' פן תוקד אש מלמד שהכל אסור בהנייה המלאה הז' אש' תז' ות' הכ' מאימתי תבואה או ירק מתקדשין משישרישו וענבים משייעשו כפול הלבן שנ' המלאה הז' אש' תז' עד שיזרענה ויהיה זה תבואה אבל תבואה שיבשה כל צרכה וענבים שיבשו כל צרכן אינן מתקדשות:

הזרע' אש' תז' אין לי אלא שזרע הוא זרע חבירו ורצה לקיימו מנ' ת״ל זרע מכל מקום:

או אפלו זרעו ולקטו קודם שישריש יהא אסור ת״ל ותבו' הכרם מה כרם משישריש אף תבואה משתשריש:

ד״א הזרע אש' תז' פרט לזרע שנפל ממנו כשהוא עובר בכרם ופרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים ופרט לזורע או זורה בשדה לבן וסיערתו הרוח לאחריו ונפלו הזרעים בכרמים וצמחו שנ' אשר תזרע וזה לא זרע:

ד״א הזרע אש' תז' פרט למקיים קוצים בכרם:

ותבואת הכ' להוציא כרם שאינו עושה פירות מיכן אמ' גפן שיבש העלין שלה ונפלו כדרך שתיבש בימי הקור אם זרע תבואה בצדה או ירק לא קדש:

לא תחרוש בש' וב' יח' אין לי אלא שור וחמ' מנ' לעשות שאר בהמה וחיה ועוף כיוצא בשור וחמור ת״ל לא תחרש מכל מקום אם כן למה נאמ' בשור ובחמ' ללמדך בשור ובחמ' אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם וחמור אין לי אלא חורש מנ' לרבות הזורע והמושך והמנהיג אפלו בקול ת״ל יחדו מכל מקום:

ד״א בשור ובחמ' אינו חייב מן התורה עד שיעשה מלאכה בשני מינין אחד טמא ואחד טהור כעין שור וחמ' ומדברי סופרים כל שני מינין אסורין:

איסי בן עקביה אומ' לא ירכב אדם על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם במקום שהתירה לו התורה ללבוש חלוקין משני מינין הריני אסור בפתוך כאן שאסרה לי תורה לחרוש בשני מינין דין הוא שאהא אסור בפתוך אמ' לו והא כת' (ש״ב יג כט) וירכבו איש על פרדו וינוסו אמ' להם אין לומדין מן המלכות אמ' לו ומה אתה מקיים (מ״א א לג) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי אמ' להון ברייה היא מששת ימי בראשית:

לא תלבש שעטנז למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' יט יט) ובגד כל' שעט' לא יע' על' אבל לא שמענו שעטנז מהוא הרי אתה דן נאמ' כאן שעטנז ונאמ' להלן שעטנז מה שעטנז שנ' כאן בצמר ופשתים הכת' מדבר אף שעטנז שנ' להלן בצמר ופשתים הכת' מדבר:

שעטנז דבר שהוא שווע טווי נווז מיכן אמ' הלבדים אסורים משום כלאים שאע״פ שאין בהן משום אריג יש בהן משום שווע:

לא תלבש אין לי אלא שלא ילבש מנ' שלא יתכסה ת״ל (שם) לא יעלה עליך יכול לא יפשילנו בקופה לאחוריו ת״ל לא תלבש לבישה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה לומר לך מה לבישה מיוחדת שהיא הנאת הגוף אף כל שהוא הנאת הגוף (מיכן אמ' אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חימום אבל שאין דרך חימום מותרין כגון עדילרים וצררי דזוזי ודפשוטי ודבזרוני לפי שאין דרך חימום בכך):

וכן אהל שהוא כלאים מותר לישב תחתיו שלא נאסר אלא העלייה שהיא דרך לבישה:

יחדו יכול לא ילבש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן וחלוק של פשתן על גבי חלוק של צמר ת״ל יחדו יחדו את אסור ללבוש אבל מותר את ללבוש זה בפני עצמו וזה בפני עצמו זה על גב זה:

ר' חנניה בן גמליאל אומ' מנ' שלא יקשור סרט של (פשתן) [צמר] בשל פשתן לאגוד בו את מתניו אע"פ שהרצוע באמצע ת״ל יחדו מכל מקום כשתמצא (את) [לומר] השק והקופה מצרפין את הכלאים:

לא תל' שעט' גדלים תע' לך שניהם בדבור אחד:

זכור (שמות כ ח) ושמור (ה יב) שניהם נאמ' בדבור אחד:

מחלליה מות יומת (שמות לא יד) וביום השבת שני כבשים (במד' כח ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

וכל בת ירשת נחלה ממ' בני ישר' ולא תסב נח' לב' ישר' ממט' למטה אחר (ע' במד' לו ז - ט) שניהם נאמ' בדבור אחד:

ערות אשת אחיך לא תגלה (ויק' יח טז) יבמה יבא עליה (כה ה) שניהם נאמ' בדבור אחד:

מה שאין אפשר לבשר ודם לומר שני דברים כאחד כמו שנ' (ע' תה' סב יב) אחת דבר אלהים בקדשו שתים זו שמעתי ואומ' (יר' כג כט) הלא כה דברי כאש נאם ה':

לא תלבש שעטנז גדלים תע' לך מיכן אמ' סדין בציצית בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין אמ' בית הלל לבית שמאי תדחה מצוה בלא תעשה למצות עשה אמ' להם בית שמאי מצינו בכל המצות שבתורה שקדמה מצות עשה למצות בלא תעשה אבל כאן תקדום מצות לא תעשה למצות עשה:

גדלים תע' לך למה נאמר לפי שהוא אומר (במד' טו לח) ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו ת״ל גד' תע' לך כמה גדילה נעשית אין פחות משלשה חוטין כדברי בית הלל בית שמאי אומ' ארבעה כמה תהא משלשת בית שמאי אומ' ארבע ובית הלל אומ' שלשה ושליש שבית הלל אומ' אחת מארבע לטפח של כל אדם והלכה כבית שמאי בד״א בתחלתה אבל בשייריה ובגרדומיה כל שהוא:

גדלים תע' לך זה לבן מנ' לרבות את התכלת ת״ל (שם) ונתנו על ציצית הכ' פת' תכ':

תע' לך ולא מן העשוי שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה:

תעשה לך לשם חובה מלמד שצריכה טויה לשמה:

על ארבע כנ' כסו' לפי שהוא אומר (שם) על כנפי בגדיהם יכול בעלי שלש ובעלי חמש ובעלי שש ובעלי שבע ובעלי שמונה במשמע ת״ל על ארבע יצאו אלו משמע מוציא את אלו ומביא כרים וכסתות ת״ל אשר תכסה בה יצאו כרים וכסתות:

אשר תכסה בה לרבות כסות סומה:

אשר תכסה בה פרט למקופלת ומונחת בקפסה:

על ארבע כנ' כסו' בעלת ארבע ולא בעלת שלש או יכול בעלת ארבע ולא בעלת חמש ת״ל אשר תכ' בה אפלו בעלת חמש או יתר ולמה אני מחייב בעלת חמש ופוטר בעלת שלש לפי שיש בכלל חמש ארבע:

יכול יטיל (שלש) [חמש] ציציות לבעלת חמש ושש ציציות לבעלת שש ת״ל על ארבע הא כיצד מטיל ארבע הציציות לארבע הכנפות המרוחקות זו מזו:

על ארבע כנ' כסו' שומע אני אע"פ שאינה מכסה ראשו ורובו ת״ל אשר תכ' בה כסות שהוא מכסה ראשו ורובו אמרתי (מיכן [אמרו] מדתה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו של קטן המהלך בשוק לבדו ואינו צריך אחר לשמרו ולילך עמו):

כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה למה נאמר לפי שהוא אומ' (ויק' כ י) ואיש אשר ינאף את אשת איש הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכת' את בת ישראל שהיא נערה בתולה מאורשה בסקלה ושתהא נסקלת על פתח בית אביה אם באו לה עדים שזינת בבית אביה לכך נאמ' הפרשה:

ובא אליה אם בא עליה לוקה ואם לאו אינה לוקה מלמד שאין מוציא שם רע חייב עד שיבעול אותה כדרכה:

ושנאה ר' ישמעאל אומר בוא וראה כמה שנאה גורמת שהיא מביאה לידי לשון הרע:

ושם לה עלילות דברים התחיל מזדקף לה יכול אפלו אמר לה הקדחת את התבשיל ולא הקדיחה ת״ל על' דב' על' דברים לגזרה שוה מה עלילות דברים האמור להלן טענת בתולים אף עלילות דברים האמ' כאן טענת בתולים:

והוציא עליה שם רע אבל לא שמענו לשון זה רע מהוא ת״ל ואמר את הא' הז' לק' ואק' אליה ולא מצ' לה בתו':

ואמר את הא' הז' מלמד שאין אומר דברים אלו אלא בעמידתה:

ואקרב אליה ר' יהודה אומר לעולם אינו חייב אלא אם כן בעל:

ולא מצ' לה בתו' הרי עדים שזינתה בבית אביה:

ולקח אבי הנ' ואמה מגיד שאביה ואמה מטפלין בה:

ד״א ולקח אבי הנ' ואמה אין לי אלא שיש לה אב ואם יש לה אב ולא אם אם ולא אב מנ' ת״ל נערה מכל מקום:

אם כן למה נאמר אבי הנערה ואמה הם שגידלו גידולים רעים יבאו ויתנוולו עם גידוליהן:

והוציאו את בתו' הנע' כמשמעו:

אל זקני הע' הש' מלמד שבית דין בגבוה של עיר:

ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שהתובע פותח בדבריו תחלה:

ואמר אבי הנ' אל הזק' מגיד שאין רשות לאשה לדבר במקום האיש:

את בתי נתתי לאיש הזה מלמד שהרשות לאב לקדש את בתו קטנה:

והנה הוא שם לה על' דב' ואלה בתו' בתי הרי עדים להזים עדיו של בעל:

ופרשו השמ' לפ' זק' הע' יחוורו הדברים בשמלה חדשה זה אחד משלשה אימים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה במשל (שמות כב ב) אם זרחה השמש עליו אם ידוע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:

כיוצא בו (שם כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו על בריו וכאן הוא אומ' ופרשו השמלה יחוורו הדברים בשמלה:

ד״א ופרשו השמלה לשון כבוד מלמד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר:

ר' אליעזר בן יעקב אומר דברים ככתבן שמלה ממש:

ר' עקיבא אומ' ופ' השמ' לפ' זק' הע' נמצאו עדי הבעל זוממין:

ולקחו זק' הע' הה' את הא' ויסרו אתו במכות אתה אומר במכות או אינו אלא ממון וכשהוא אומר וענשו אתו מאה כס' הרי ממון אמור הא מה אני מקיים ויסרו אתו במכות:

וענשו אתו מאה כסף מאה סלעים צורי החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה שהאונס והמפתה נותן מאתים זוז והמוציא שם רע נותן ארבע מאות זוז הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

כיוצא בו אתה אומר (שמות כא יז) ומק' אביו ואמו מות יומת ומכה אביו ואמו מות יומת (שם כא טו) זה בסקלה וזה בחנק הא החמירה תורה בדברים יתר מן המעשה:

כיוצא בו אתה אומר (במד' יד כב) וינסו אותי זה עשר פעמים והלא מעשה העגל היה ביניהם ומה ת״ל זה אלא זו עשירית כנגד כולן ואיזו זו לשון הרע שלמרגלים שנ' בם (שם יד לז) וימתו האנ' מוצ' דבת הא' רע' במג' והרי דברים קל וחומר ומה אלו שאמרו לשון הרע על הארץ שאינה לא שומעת ולא רואה ולא מדברת כך הביא עליהן המקום פורענות האומ' לשון הרע על חברו שהוא כדמותו של מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתבואנו פורענות וה״א (ע' משלי ו טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת לבו הרי שלש עשרה וכשאתה בא למנין אינן אלא שבע ומה ת״ל ושבע אלא זה שביעי שהוא שקול כנגד הכל ואיזה זה לשון הרע שנ' (שם יט) ומשלח מדנים בין אחים:

קשה לשון הרע לפני מי שאמר והיה העולם שהוא גורם גלות וע״ז וכן דוד אומ' (תה' קכ ה) אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר אמר דוד נדמיתי לערבי מפני מה נדמיתי לערבי מפני לשון הרע שנ' (שם ו) רבת שכנה לה נפשי עם שנאי שלום וה״א (ש״א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבד אלהים אחרים וכי עלת על דעת דוד המלך ע״ז אלא כך דרש קשה לשון [הרע] שהוא גורם גלות וע״ז וה״א (ע' משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון אהב' יאכל פריה אוהב טובה יאכל פירותיה אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעללי' יאכלו (ישע' ג י) אוהב רעה אוכל פירותיה אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא):

נבוכדנצר מעשים עשה וסנחריב דברים דבר שנא' (ע' דהי״ב לב יז) וספרים כתב לחרף באל חי:

בנבוכדנצר מהוא אומ' (יר' נא נז) והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו:

ובסנחריב הוא אומ' (ע' דהי״ב לב כא) וישב בבשת פנים לארצו ויבא בית אלהיו ומוציאי מעיו שם הפילוהו בחרב:

ונתנו לאבי הנערה מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל כי הוציא שם רע מיכן אמ' היתה יתומה הרי הוא שלה:

ונתנו לאבי הנ' ולא לאבי הבוגרת ולא הקטנה:

נערה מלא דבר הכת':

ונתנו לאבי הנ' פרט לגיורת שהיא הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:

שאין לה מאה כסף וה״א כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שתהא הורתה ולידתה בקדושה:

כי הוציא שם רע על בתו' ישראל לא על זו בלבד הוציא שם רע אלא על כל בתולות ישראל:

ולו תהיה לא' על כרחו:

ולו תהיה לא' בראויה לו לאשה הכת' מדבר להוציא אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין:

לא יוכל של' כל ימ' ואפלו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם או אפלו נמצא בה דבר ערוה אלא הרי הוא בכלל כי יקח איש אשה ובעלה [וגו'] (כד א):

ואם אמת היה הדבר הזה נמצאו עידי הבעל אמת:

אין לי אלא כדרכה שלא כדרכה מנ' ת״ל היה:

לא נמצאו בתו' לנע' אין עדים להזים עדיו של זה:

והוציאו את הנ' אל פת' ב' אב' בגנות בית אביה הכת' מדבר יאמרו להם ראו גידולים שגידלתם:

אין לי אלא שיש לה אב ויש לה פתח בית אב יש לה אב ואין לה פתח בית אב יש לה פתח בית אב ואין לה אב מנ' ת״ל והוציאו את הנ' מכל מקום:

אם כן למה נאמ' אל פתח בית אביה למצוה נמצאת אומר שהיא נסקלת בבית הסקלה:

וסקלוה אנשי עי' וכי כל אנשי עירה רוגמין אותה אלא במעמד כל אנשי עירה:

באב' יכול באבנים מרובות ת״ל (ויק' כ כז) באבן או באבן יכול באבן אחת ת״ל באבנים אמור מעתה אם לא מתה בראשונה תמות בשנייה:

לזנות בית אביה אין נערה מאורסה נסקלת עד שתהיה נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה שנ' לזנות בית אביה הא אם מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל וזינת בדרך הרי זו בחנק:

בית אביה נאמ' כאן אביה ונאמ' להלן (ויק' כא ט) אביה מה אביה האמ' להלן זנות עם זיקת הבעל אף אביה האמ' כאן זנות עם זיקת הבעל:

ובערת הרע בערה בכל מיתה:

מקרבך אין את מצווה לצאת אחריה לחוץ לארץ:

עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל (שמות כ יג) לא תנאף:

כי ימצא איש בעדים:

שכב עם אשה בע' בע' להביא את שנבעלה בבית אביה עדיין היא ארוסה:

ר' ישמעאל אומ' לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אינו מדבר אלא בארוסה וכשהוא אומ' (כב כג) כי יהיה נע' בתו' מא' לאיש הרי ארוסה אמורה או אינו מדבר אלא בנשואה וכשהוא אומר (ויק' כ י) ואיש אשר ינ' את אשת איש הרי נשואה אמורה הא מה ת״ל כי ימצא איש שכב עם אשה בעולת בעל (אלא) לא בא הכת' אלא ללמד על היבמה לעולם כל הבא עליה לא יהא במיתה עד שתיבעל או אפלו נבעלה מבן תשע שנים ויום אחד בא אחר ובעלה יכול יהא חייב ת״ל בע' בעל ולא בעולת בעלים:

ומתו בסתם מיתה האמ' בתו' חנק:

שניהם ולא העושים מעשה הרודוס וכשהוא אומ' גם שניהם לרבות הבא מאחריהם:

האיש להוציא את הקטן:

השכב עם האשה להוציא את הקטנה:

ד״א עם האשה ואע״פ שהיא קטנה והוא שתהיה מבת שלש שנים ויום אחד:

והאשה לרבות שנבעלה מבן תשע שנים ויום אחד:

ובערת הרע בערה בכל מיתה:

מישראל אין את מצווה לצאת אחריהן חוץ לארץ עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תנאף אחד האיש ואחד האשה:

כי יהיה נער' בתו' מ' לאיש זו נערה בתולה מאורסה שזינת בבית חמיה קודם שימסור אותה (האיש) [האב] אע"פ שהעידו עליה אחר שחזרה לבית אביה שתהא נסקלת על פתח שער העיר ההיא לכך נאמרה הפרשה:

ומצאה איש אין מציאה אלא בעדים:

בעיר אלו לא יצאת לעיר לא היה (מסתפק) [מסתקף] לה מיכן הפירצה קורא לגנב:

ושכב עמה בכל שכיבה:

והוציא את שני' אפלו עשרה אפלו מאה דברי ר' יאשיה:

ר' יונתן אומ' עד שיהיו שנים:

אל שער העיר זו היא שאמרנו שער שנמצאת בו לא שער שנידונו בו:

ואם היתה העיר מרובה גוים סוקלין אותה על פתח בית דין:

וסקלתם אתם ומ' מגיד שסקילתן (היא מיתה) [תהא מיתתן]:

את הנ' על דבר אשר לא צע' להוציא את החרשת:

ואת האיש על דבר להוציא את החרש:

ד״א את הנע' על דבר להביא את המזידה בהתרייה:

ואת הא' על דבר להביא את המזיד בהתרייה:

ובערת הרע כראשון:

אין לי אלא בעיר בשדה מנ' ת״ל פסוק כה

ואם בשדה ימ' הא' בא הכת' לפטור את האנוס והרי דברים קל וחומר מה אם ע״ז חמורה פטר בה את האנוס שאר המצות שבתורה אינו דין שיפטור בהן את האנוס:

והחזיק בה הא' ושכ' עמ' פרט לשאחד מחזיק ואחד שוכב דברי ר' יהודה:

ומת האיש אש' שכ' עמ' בסקלה:

לבדו הרי שבאו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקלה:

רבי אומר הראשון בסקלה וכולן בחנק שנ' ומת האיש אש' שכ' עמ' לבדו:

ולנערה לא תעשה דבר יכול לא תהא בסקלה אבל תהא בחנק ת״ל אין לנע' חאט מ' לא תהא בחנק אבל תהא בקרבן ת״ל אין לנערה חאט לא תהא בקרבן אבל תהא במכות ת״ל כי כא' יקום איש על רעהו ורצ' נפש כן הד' הזה מלמד שפטורה מכל עונשין שבתורה ומצילין אותן בנפשן אין לי אלא זה בלבד מנ' אף הרודף אחר חבירו ת״ל כי כא' יקום איש על רע' ורצ' נפ' וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה מאורסה מה נערה מאורסה ניתן להצילה בנפשה אף רוצח ניתן להצילו בנפשו:

כן הדבר הזה לרוצח:

וכי מה למדנו לענין הרצח אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה להלן לא חלק בין היום ללילה אף כאן לא חלק בין יום ללילה מה להלן אם קדמו והרגו פטור אף כאן אם קדמה והרגה פטורה ומה כאן אם יש לה מושיעים ממנו והרגתו חייבת אף זה אם היה יודע שהוא שלום ממנו והרגו הרי זה חייב:

כי בשדה מצ' יכול בעיר חייבת ובשדה תהא פטורה ת״ל צעקה הנע' המ' ואין מוש' לה:

הא אם יש לה מושיע בין בעיר ובין בשדה חייבת ואם אין לה מושיע בין בעיר ובין בשדה פטורה אם כן למה נאמ' בשדה דבר הכת' בהווה:

כי ימצא איש נער בתו' בא הכת' ולימד על התפושה שישלם עליה קנס:

נערה פרט לבוגרת:

בתולה פרט לבעולה:

אשר לא ארשה להוציא את שנתאלמנה ונתגרשה דברי ר' יוסי:

ר' עקיבה אומר אפלו נתאלמנה אפלו נתגרשה שהיא בדין הואיל והוא רשאי בהפר נדריה ורשאי בכסף קנסה מה הפר נדריה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה אף כסף קנסה אפלו נתאלמנה ואפלו נתגרשה ומה ת״ל אשר לא ארשה אלא מופנה להקיש לדון ממנו גזירה שוה נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר להלן במפותה (שמות כב טו) אשר לא ארשה מה לא ארשה האמ' כאן חמשים כסף אף לא ארשה האמ' להלן חמשים כסף:

ותפשה שבא עליה בעל כרחה:

ושכב עמה כדרכה:

ונמצאו בעדים ולמה נאמר שהיה בדין הואיל (ואינו) [והוא] משלם ממון על פיו ישלם קנס על פיו ת״ל ונמצאו ממון (שהוא) [הוא] משלם על פיו אינו משלם קנס על פיו:

ונתן האיש הש' עמ' לא' הנ' מגיד שקנסה לאביה אין לי אלא בזמן שיש לה אב בזמן שאין לה אב מנ' ת״ל ולו תהיה לאשה מכל מקום וקנסה לעצמה:

לאבי הנערה ולא לאבי המתה מיכן אמ' בא עליה ומתה פטור מן הקנס (והוא שתמות קודם עמידה בדין):

חמשים כסף צורי:

ולו תהיה לאשה מצות עשה מלמד ששותה בעציצו ואפלו חגרת ואפלו סומה ואפלו מוכת שחין:

נמצא בה דבר זמה או שאינה ראויה לבוא בקהל אינו רשאי לקיימה שנ' ולו תהיה לאש' באשה הראויה לו:

תחת אשר ענה לרבות את היתומה:

לא יוכל לשלחה כל ימיו ואפילו לאחר זמן אבל משלחה הוא ליבם: