והיה כי תבא אל הא' ולק' מראשית כל פרי האדמה למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך אבל לא שמענו לא שיעור לבכורים ולא זמן להבאה ת״ל והיה כי תבא ולקחת מראשית בא הכת' ליתן שיעור לבכורים וזמן להבאה לכך נאמ' הפרשה:

והיה אין והיה אלא מיד:

כי תבא אל הארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ:

אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה מה שתירש תכבוש:

וירשת וישבת בה מה שתירש תשב:

כי תבוא אחר ירושה וישיבה הכת' מדבר אתה אומ' כן או אינו מדבר אלא בכניסתן לארץ מיד ת״ל וירשתה וישבת בה היה ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם פירט את אחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה פורש אני כל הביאות שבתורה שלא יהו אלא לאחר ירושה וישיבה:

ולקח' מראשית יכול כל הפירות כולן יהו חייבין בבכורים ת״ל מראשית ולא כל ראשית:

ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור הריני דן נאמר הבא בכורי צבור והבא בכורי יחיד מה בכורי צבור האמ' להלן (ויק' כג יז) משבעת המינים אף בכורי יחיד האמ' כאן משבעת המינים מה להלן חטים ושעורים אף כאן חט' ושעורים מנ' לרבות שאר מינים ת״ל (שמות כג יט) בכורי אדמתך ריבה:

אחר שריבה הכת' מיעט הא אין עליך לדון אלא כדין הראשון מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורין בשבח הארץ ואלו הן ארץ חט' וש' וג' ות' ור' אר' זית שמן ודבש (ח ח) [זית] זה זית אגורי ודבש זה דבש תמרים:

מראשית אפלו אשכל אחד אפלו גרגר אחד:

פרי פרי את מביא בכורים ואי אתה מביא יין ושמן (ובכורים) [בכורים]:

הקרובים לירושלם מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקים מביאין אותן גרוגרות וצמוקין:

האדמה פרט לעריסין ולחבורות ולסקריקון ולגזלן שאין מביאין בכורים משום אותו הטעם שנ' ראשית בכורי אדמתך:

אש' תב' מארצך יכול את מביא כל זמן שאת קורא ת״ל אשר תביא מארצך כל זמן שהן מצויין על פני ארצך:

יכול שאת קורא כל זמן שאת מביא ת״ל (כו ה) ואמרת ושמחת (כו יא) אין קריאה אלא בשעת שמחה כשתמצא אומר מעצרת ועד החג מביא וקורא מהחג ועד החנוכה מביא ואינו קורא:

ד״א מארצך שומע אני מכל הארצות במשמע הרי את דן נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (שמות יג ה) ביאה מה ביאה שנ' להלן להוציא שאר כל הארצות אף ביאה שנ' כאן להוציא שאר כל הארצות:

ר' אומ' נאמר כאן ארץ ונאמר להלן (שם) ארץ מה ארץ שנ' להלן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר אף ארץ שנ' כאן בארץ של חמשת עממים שהיא משבעה ממקום אחד הכת' מדבר:

אשר ה' אל' נתן לך להוציא את שלחוצה לארץ:

ד״א אשר ה' אלה' נתן לך פרט לנוטע בתוך שלו והבריך לתוך של יחיד או לתוך של רבים ולמבריך בתוך של רבים לתוך שלו או מתוך של יחיד לתוך שלו והנוטע לתוך שלו והמבריך לתוך שלו ודרך הרבים ודרך היחיד באמצע שאינו מביאן ומאיזו טעם אינו מביא משום שנ' (שמות כג יט) ראשית בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך:

ושמת בטנא מלמד שטעונין כלי:

והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו זה שילו ובית עולמים:

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם זו היא שאמר ר' יוסי הגלילי וכי עלתה על דעתינו כהן שאינו בימיך אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים:

היה קרוב ונתרחק כשר:

ד״א ובאת אל הכהן אש' יה' בימים ההם מיכן אמ' כהן שהוא עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב לא עלו לבעלים לשם חובה דברי ר' אליעזר:

ר' יהושע אומר עלו אמר לו ר' אליעזר וכי היאך עלו והתורה אמ' (ויק' ד' כו) וכפר עליו הכהן אמר לו ר' יהושע עלו שנ' ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם:

(הכל מודים שאם היה בעל מום כל קרבנות שהקריב על גבי המזבח לא עלו לבעלים לשם חובה):

ואמרת אליו הגדתי היום פעם אחת אתה קורא בשנה ואי אתה קורא פעמים בשנה מיכן אמ' המביא בכורי' מאחד מן המינים וקרא וחזר והביא בכורים ממין אחר אינו קורא עליהן:

לה' אלה' מיכן אמ' אין מחילין שם שמים על היחיד:

מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה והיו תלמידיו עמו ועמד עליהן סער גדול בים אמ' לו רבי התפלל עלינו אמר אלהינו רחם עלינו אמ' לו רבי כדאי אתה שיחול שם שמים עליך אמר אלהי רחם עלינו:

כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאב' להביא את הגרים שמביאין וקוראין לפי שנ' לאברהם (ברא' יז ה) כי אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסו תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחלה שיירשו בניו את הארץ:

לתת לנו ר' שמעון אומ' פרט לעבר הירדן שאת נטלתו מעצמך ומדבריהן שיהו מביאין מעבר הירדן ומסוריא אבל מעמון ומואב ומצרים ובבל אין מביאין כל עיקר:

ולקח הכהן הטנא מיכן אמ' העשירים מביאין בכוריהן בקלתות של כסף ושל זהב והעניים מביאין בסלי נצרים של ערבה קלופה:

הסלים והבכורים ניתנין לכהנים בשביל לרבות מתנה לכהנים:

מידך מלמד שטעונין תנופה דברי ר' אליעזר בן יעקב:

והנ' לפ' מזבח ה' אלה' כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים:

והניחו מיכן אמ' נגנבו או אבדו חייב באחריותן נטמאו בעזרה נופץ ואינו קורא:

וענית ואמרת לפני ה' אלה' ר' שמעון בן יוחאי אומר שבחו אדם אומרו בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:

וענית ואמרת נאמ' כאן ענייה ונאמרה להלן ענייה מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש אף ענייה האמורה כאן בלשון הקדש:

כל מקום שנ' ענייה ואמירה ככה וכה הרי זה בלשון הקדש:

מיכן אמ' בראשונה כל מי שהוא יודע לקרות [קורא] ושאינו יודע מקרין אותו נמצאו נמנעין מלהביא בכורים כדי שלא יכלמו התקינו שיהו מקרין את היודע כמי שאינו יודע וסמכו על המקרא הזה וענית אין ענייה אלא מפי אחרים מתחיל וקורא הגדתי היום לה' אלהיך כי באתי אל הא' אש' נש' ה' לאב' לתת לנו ארמי אבד אבי עד שגומר כל הפרשה עד אשר נתת לי ה' וזו היא מצות מקרא בכורים:

ארמי אבד אבי לבן הארמי בקש לאבד את אבא מלמד שלא הלך אבינו יעקב לארם אלא על מנת לאבד מן העולם ומעלה על לבן הארמי כאילו אבדו:

וירד מצרימה שמא תאמר שירד ליטול כתר מלכות ת״ל ויגר שם יכול באכלוסין הרבה ת״ל במתי מעט כמה שנ' (י כב) בשבעים נפש יר' אב' מצרימה:

ויהי שם לגוי מלמד שהיו ישראל מצוינין שם:

גדול ועצום ורב כמה שנ' (שמות א ז) ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:

וירעו אותנו המצ' כמה שנ' (שם ה כג) ומאז באתי אל פר' לדב' בש' הרע לעם הזה:

ויענונו כמה שנ' (שם א יא) וישימו עליו שרי מסים למען ענ' בסבלתם:

ויתנו על' עב' קש' כמה שנ' (שם א יג) ויעב' מצרים את בני יש' בפרך:

ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כמה שנ' (שם ב כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים:

וישמע ה' את קלנו כמה שנ' (שם כד) וישמע אלה' את נאקתם:

וירא את ענינו כענין שנ' (שם א טז) וראיתן על האבנים:

ד״א זו פרישות דרך ארץ כמו שנ' (שם ב כה) וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים:

ד״א זה השעבוד שנ' (שם ג ז) ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים:

ואת עמלנו כענין שנ' (שם א כב) כל הבן הילוד היארה תשליכוהו:

ואת לחצנו זה הדוחק שנ' (שם ג ט) וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לחצים אתם:

ויוציאנו ה' ממצ' לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח אלא הקב״ה בעצמו:

ביד חזקה זה הדבר כמו שנ' (שם ט ג) הנה יד ה' הויה במקנך:

ובזרוע נטויה זו החרב שנ' (דהי״א כא טז) וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים:

ובמורא גדול זה גילוי שכינה (שמות יד לא) כמו שנ' וירא ישראל את היד הגד':

ובאתת זה המטה (שם ד יז) ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את האתת:

ובמופתים אלו המכות (יואל ג ג) ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן:

ד״א ביד חזקה שתים ובזרוע נטויה שתים ובמורא גדול שתים ובאתת שתים ובמופתים שתים אלו עשר מכות שהביא הקב״ה על המצרים במצרים ר' יהודה היה נותן בהן סימן דצ״ך עד״ש באח״ב:

ויביאנו אל המ' הזה זה בית המקדש [או] יכול [זה] ארץ ישראל כשהוא אומר ויתן לנו את הארץ הזאת הרי כבר ארץ ישראל אמורה ומה ת״ל ויביאנו אל המקום הזה בשכר ביאתנו אל המקום הזה נתן לנו את הארץ:

ארץ זבת חלב ודבש נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש ונאמר להלן (שמות יג ה) ארץ זבת חלב ודבש מה להלן ארץ חמשת עממים אף כאן ארץ חמשת עממים:

ר' יוסי הגלילי אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינו ארץ זבת חלב ודבש:

ד״א ויתן לנו את הא' הז' שומע אני חריבה ת״ל ארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:

פעם אחת נכנס רבי לבני ברק ומצא שם אשכול רובץ כעגל בן שלש שנים:

פעם אחת הלך ר' יהושע לסכנין ומצא עז רבוצה תחת התאינה וחלב שותת ממנה ודבש יוצא מן התאנה ומתערבין זה בזה:

אמרו משום ר' יהודה בן בתירה לעתיד דבש יוצא מן התאנה וענבים מן הגפן ופולין נושרות וחמה זורחת ונעשין כנדיקון:

אמר ר' יונתן יפה ספסוף שאכלנו בנערותינו מפניקרסין שאכלנו בזקנותינו:

ועתה מיד:

הנה בשמחה:

הבאתי משלי:

את רא' פרי האד' מיכן אמ' כיצד מפרישין את הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר וקושרן בגמי ואומ' הרי אלו בכורים והן נעשין בכורים במחובר:

ד״א את רא' פרי האד' מיכן אמ' הפריש בכוריו ואבדו קודם שיגיע להר הבית והפריש אחרים תחתיהן מביא השניים ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר את רא' פרי האד' לפי שאינן ראשית:

אשר נתת לי מיכן אמ' האפטורפין והעבד והשליח והאשה וטומטום ואנדרגינס מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי ה':

ד״א אשר נתת לי לא מה שבררתי לעצמי להוציא ארץ בני ראובן ובני גד שאין מביאין ממנה בכורים:

והנחתו לפני ה' אלהיך מלמד שטעון הנחה היכן מניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן:

והנחתו מלמד שטעון הנחה שתי פעמים אחת בשעת הנחה ואחת בשעת השתחויה:

והשתחוית לפני ה' אלהיך אחר שמניחו בצד המזבח משתחוה ויוצא וה״א (תה' צה ו) בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ד' עושינו:

ושמחת בכל מיני שמחות מלמד שטעונין קרבן שלמים נאמר כאן ושמחת ונאמר להלן (טז יד) ושמחת בחגך מה שמחה האמורה להלן קרבן שלמים אף שמחה האמורה כאן קרבן שלמים:

בכל הטוב זה השיר:

אשר נתן לך ה' אלה' ול' מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא:

אתה והל' והגר אש ' בקר' להביא גרים שיהו מתודין:

ד״א אתה והל' וה' להוציא פירות שביעית והיובל שהן פטורין מן המעשרות:

[השמטה: ד״א אתה והל' והג' אש' בק' להביא גרים שיהיו מתודין].

כי תכלה לעשר יכול בחנוכה הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן (לא י) קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמ' כאן רגל או מה להלן חג הסכות אף כאן חג הסכות ת״ל כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו הוי אומר זה פסח מיכן אמ' ערב יום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה הביעור ולמחר במנחה מתודים:

ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית ובשביעית מפני מעשר עני שבששית:

בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר אתה אומר כן או אינו אלא בפירות שלש שנים מה אני מקיים (יד כג) ואכלת לפני ה' אלה' מע' דג' הנאכל אבל המונח יהא נאכל לשלש שנים ת״ל כי תכלה לעשר את כל מע' תבו' בשנה השל' בפירות שלישית הכת' מדבר:

אין לי אלא פירות השלישית פירות הששית מנ' ת״ל (יד כח) מקצה שלש שנים מק' שלש שנים אתה מוציא מעשר עני:

או שמטין ויובלות יעלו מן המענין ת״ל שנת המעשר לא אמרתי אלא שנים שהמעשרות נוהגים בהן יצאו שמטים ויובלות שאין המעשרות נוהגין בהן:

יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה מעשר שני ומעשר עני ת״ל שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה:

אין לי צריך ודוי אלא מעשר עני שבו דבר הכת' מנ' לרבות שאר מעשרות ת״ל מעשר תבואתך ריבה:

ונתת ללוי לגר לית' ולאלמ' תן לכל אחד ואחד כפי חלקו אימתי בזמן שהן חסירים מיכן אמ' מי שיש לו מזון שתי סעודות אסור לו ליטול מן התמחוי היו לו מזון ארבע עשרה סעודות לא יטול מן הקופה:

היו לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן או מאתים זוז אע״פ שאינו [נושא] ונותן בהן הרי זה לא יטול לקט שכחה ופיאה ומעשר עני:

היו לו מאתים חסר דינר מותר ליטול:

ואכלו בש' וש' תן להן כדי שבען:

ואכלו בש' מלמד שאין מוציאין אתו מהארץ לחוצה לארץ:

משפחת בני נבלטה היתה בירוש' ונתנו להם חכמים שש מאות ככרי כסף ולא רצו להוציאן [חוץ] לירושלם:

ואמ' לפני ה' אלהיך זו היא שהיה ר' שמעון בן יוחאי אומ' שבחו אדם אומר בקול נמוך גניו אדם אומרו בקול גבוה:

ואמרת בכל לשון שאתה אומר:

לפני ה' אלהיך זה ודוי מעשר:

בערתי הק' זה מעשר שני ונטע רבעי:

מן הבית זו חלה:

נתתיו ללוי זה מעשר ראשון:

וגם נתתיו זו תרומה ותרומת מעשר:

ללוי ולגר לית' ולאלמ' זה מעשר [עני] ולקט שכחה ופיאה אע׳׳פ שאין לקט שכחה ופיאה מעכבין את הודוי:

ד״א בערתי הק' אלו הבכורים:

מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:

שאל תלמיד אחד את ר' נחוניא בן הקנה איש אמהום אמר לו עביטי זתים וחמש שבלים מה הן לעכב את הודוי אמ' לו בערתי הק' מן הב' מה שבבית מעכב לא מה שבשדה:

נכנס ר' יהושע אצלו אמ' לו שמעת מה שאל תלמיד זה אמר לו מה אמרת לו אמ' לו בערתי הק' מן הבית מה שבבית מעכב לא מה שבשדה אמ' לו אומר לך דבר שראו עני לא מה ששמעו אזני פעם אחת עליתי לשוק העליון לשער האשפות שבירושלם ומצאתי שם את רבן שמען בן גמליאל ואת רבן יוחנן בן זכאי יושבים ושתי מגלות פתוחות לפניהם ויוחנן סופר חלה עומד לפניהם ודיו וקולמוס בידו אמרו לו כתוב איגרות משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבדרום העליון והתחתון ושלחליל ולשבעת פלכי הדרום שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו חמש שבלים שהן מעכבות את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם:

אמרו לו כתוב איגרת שנית משמעון בן גמליאל ומיוחנן בן זכאי לאחינו שבגליל העליון והתחתון ולסימוניא ולעובד בית הלל שלום ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו עביטי זתים שהן מעכבין את הודוי ולא אנחנו התחלנו לכתוב לכם אלא אבותינו היו כותבין לאבותיכם אמר לו מה את מקיים בערתי הקדש מן הבית אמר לו מה שבבית מעכב לא מה שבראש האילן:

ככל מצות' שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות:

אשר צוי' לא נתתיו למי שאינו ראוי לו:

לא עברתי ממצ' לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:

ולא שכח' לא שכחתי מלברכך ומלזכיר שמך עליו:

לא אכלתי בא' ממ' הא אם אכלו באנינות אינו יכול להתודות:

ולא בערתי ממ' בט' הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות:

ולא בער' ממ' בטמ' אם אכלו בטומאה לוקה:

בין שהמעשר טמא והאוכל טהור בין שהמעשר טהור והאוכל טמא:

ולא נתתי ממ' למת לא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתיו לאוננים אחרים שמעתי בקול ה' אלהי שהביאותיו לבית הבחירה:

עשיתי ככל אשר צו' שמחתי ושמחתי בו:

השקיפה ממ' קד' מן השמ' עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים:

[השקיפה ממעון קדשך מן השמים] הרי מי שאמר והיה העולם קרוי רופא לבשר ודם שנ' (שמות טו כו) כל המחלה אש' שמ' במ' לא אש' עליך כי אני ה' רפאך ואומ' (יר' יז יד) רפאני ה' וארפא ואומ' (שם ג כב) ארפא משובתם ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת מי שאמר והיה העולם מדת בשר ודם מכה באזמיל ומרפא ברטייה מדת מי שאמר והיה העולם במה שהוא מכה בו הוא מרפא כשהכה את איוב לא הכה אותו אלא בסערה שנ' (איוב ט יז) אשר בשערה ישופני וכשריפאהו לא ריפאהו אלא בשערה שנ' (ע' שם לח א) ויען ה' את איוב מן השערה:

כשפיזר את השבטים לא פיזרן אלא כיונים שנ' (יחז' ז טז) ופלטו פליטיה [וגו'] וכשהוא מכנסן אינו מכנסן אלא כיונים שנ' (ישע' ס ח) מי אלה כעב תעו' וכיונים אל ארב':

כשפיזר את ישראל לא פיזרן אלא בשופר שנ' (ע' יר' ד יט) כי קול שופר שמענו וכשהוא מביאן אינו מביאן אלא בשופר שנ' (ישע' כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כשפרע מן המצרים לא פרע מהן אלא בהשקפה שנ' (שמות יד כד) וישקף ה' אל מחנה מצרים וכשמברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה שנ' השקפה ממעון קד' מן הש' וברך את עמך את ישראל:

ממעון קד' מן הש' ר' ישמעאל אומ' והלא בידוע שקדשו הוא השמים ומה ת״ל ממעון קד' מן הש' אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום הוא נועל את האוצר והן מתים ברעב שנ' (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצר את הש' וכשהן עושין רצון המקום הוא פותח את האוצר שנ' השקפה ממ' קד' מן השמים:

וברך את עמך את ישראל והלא בידוע שעמך הן ישראל ומה ת״ל את עמך את ישראל אלא בזמן שאין ישראל עושין רצון המקום כביכול אינו קורא אותן עמי שנ' (שמות לב ז) לך רד כי שחת עמך ובזמן שהן עושין רצונו הוא קורא אותן עמי וברך את עמך את יש':

וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות:

ואת האדמה אשר נת' לנו בטל ומטר ובולדות בהמה:

כאשר נש' לאב' ארץ זבת חל' וד' כדי שתתן טעם בפירות נמצינו למידים שהמעשרות נותנין טעם וריח ושומן בפירות מכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומ' הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל:

כאשר נש' לא' מיכן אמ' ישראל וממזרים מתודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ:

ר' מאיר אומ' אף לא כהנים ולוים שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי אומ' יש להן ערי מגרש:

וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך מיכן אמ' אין מתודים ודוי מעשר אלא ביום וכל היום כשר לודוי המעשר ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות:

ד״א כאשר נש' לאב' לא נשבעת לאבותינו שאת מביאם לארץ מגדלת קוצים ודרדרים אלא לארץ זבת חלב ודבש ארץ שפירותיה שמינים כחלב ומתוקים כדבש:

ר' נתן אומ' השקיפה ממעון קדשך מן השמים על הרשעים ואבדם מן העולם שלא עשו רצונך בעולם:

וברך את עמך את ישראל שעשו רצונך בעולם:

ד״א השקיפה ממעון קדשך מן השמים וב' את עמך את יש' עשה בשבילנו ואם אין את עושה בשבילנו ואת האדמה עשה בשביל אדמתינו [השמטה: ואם אין את עושה בשביל אדמתינו] אשר נתת לנו עשה בזכות תורתינו [השמטה: ואם אין את עושה בזכות תורתינו] כאש' נשבעת לאב' עשה בזכות אבותינו ואם אין את עושה בזכות אבותינו עשה למען שמך הגדול שנקרא עלינו שנ' (יר' יד ט) ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו:

[השמטה: היום הזה ה' אלהיך מצוך כבר ישראל היה להן ארבעים שנה ואתה אומר היום הזה ללמדך כיון ששנה להן

משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאלו אותו היום קיבלוה מהר סיני. ד״א כל זמן שישראל עסיקין בתורה מעלה עליהן הקב״ה כאלו אותו היום קבלוה מסיני לכך נאמר היום הזה ד' מצוך לעשות את החקים האלה אלו מדרשות ואת המשפטים אלו הדינין. ד״א החקים אלו אזהרות וקולין וחומרין והמשפטים אלו דקדוקי סופרים. ושמרת ועשית להקדים תלמוד למעשה. ועשית אותם. אם עשית את התורה לאמתה מעלה עליך כאלו אתה הוא שנתתיה מסיני לכך נאמר ועשית אותם. בכל לבבך ובכל נפשך בשני לבבך. ובכל נפשך אפלו הוא נוטל את נפשך.

את ה' האמרת היום וכת' וה' האמי' היום אמר להן הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכת' שמע ישראל ה' אל' ה' אחד. ואף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנ' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ.

ולתתך עליון על כל הגוים כשם שאצבע הגדולה כובשת ארבע אצבעות כך עתידין ישראל לכבוש ארבע מלכיות באותה שעה. ולהיותך עם קדוש כשם שנ' (ישע' ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירו' קדוש יאמר לו לתהלה לשם ולתפארת שיהיו אומות העולם משתבחין בך ומתאוין לשמושך כשם שנ' (ישע' מט כג) והיו מלכים אמניך ושרותי' מניקות. פעם אחת היה ר' יוסי יושב בשוק ובאת מטרונה אחת וישבה לימינו ובא בעלה וישב לשמאלו אמ' לו ר' אשריך שאני מינקתיך לעולם הבא וזה בעלי אומנך אמ' לה בתי מה ראית לומר כך אמ' לו שכת' בתורתכם והיו מלכים אומניך שטפה ר' יוסי והיה מסיעה מן הדברים אמ' לו ר' מה אתה שוטפיני הרי לכם עוד כת' (שם מט ז) כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי להם יראו מלכים וקמו שרים וישתחוו אם מתקיים לכם עכשו אשריכם ואם לעתיד לבוא אשריכם. אשריכם מה אמור לכם ובכם עליהם פתח ר' יוסי ואמ' (תה' צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחו' ישעשעו נפ' אע״פ שאומות העולם דוחקים אותנו בשעבוד ועושים עלינו שררה אנו נזכרין נחמות שכתבת לנו ומשתעשין בהן שנ' תנחומ' ישעש' נפ' מהו לבזה נפש למתעב גוי אפלו עני שבישר' עתידין כל אומות העולם שיהיו משתחוין לו:

אמרו כשעלה הדרינוס במעלה חמת גרר מצא קטנה אחת בת ישראל על מעלה שן חמת גרר אמ' לה מה טיבך אמ' לו בת ישראל אני מיד ירד מן הקרון שלו והשתחוה לה כעסו עליו כל גדולי מלכות אמ' לו מה ראית שבזית עצמך ותשתחוה לבזויה זו שהיא מטונפת ומלוכלכת אמ' להן שוטים הלא כל האומות עתידין להשתחות להן שכך כת' כה אמ' ה' גואל ישר' קדו' לב' ע' למ' גוי להם יראו מל' וקמו מי גרם להם כל כך אמנה שהאמינו בהקב״ה שנ' למען ה' אשר נאמן:]