(לבר' ב', י"ז: מות תמות). לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תה' ס"ו, ה'). א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה אתה מביאם עלינו. בא וראה כשברא הקב"ה את העולם, מן היום הראשון ברא מלאך המות, שנ' וחשך על פני תהום (שם א', ב'), זה מלאך המות, ואדם נברא ביום הששי, ועלילה נתלית בו שהוא מביא המיתה לעולם, שנ' כי ביום אכלך ממנו מות תמות. משל לא' שהיה מבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו כתב גט, נכנס לביתו וגט בידו, התחיל לבקש עלילה עליה ליתנו לה. אמ' לה: מזגי לי את הכוס. מזגה לו ונתנה לו. אמ' לה: הרי זה גטיך נתון לך. אמ' לה: צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור. אמרה לו: כבר היית יודע שכוס פשור אמזוג לך, הבאת גט בידך. וכן אמ' אדם לפני הב"ה: רשל"ע, קודם שתברא עולמך היתה קודמת התורה שכתוב בה אדם כי ימות באהל (במ' י"ט, י"ד), אלא שתלית בי העלילה. הוי אומ' נורא עלילה על בני אדם. וכן את מוצא שנ' למשה ע"ה אם יראה איש באנשים וגו' (דב' א', ל"ה), ולא כי אתה ואהרן, כשאמ' להם שמעו נא המורים (במ' כ', י'), אמ' הב"ה: לכן לא תביאו (שם, י"ב). הוי או' נורא עלילה. וכן ביוסף, ויראו אחיו כי אותו אהב (בר' ל"ז, ד'). הוי נורא עלילה. ילמדנו פר' וישב.