(לבר' כ"ד, א'). ואברהם זקן. על ידי שבקש אברהם אבינו על אנשי סדום, התחיל הב"ה משבחו: יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (תה' מ"ה, ג'). א"ל אברהם: ומהו היופי יש לי, אני ובני נכנסין לעיר ואין בן אדם מכיר בין האב לבן לכבד את הזקן, לפי שהיה אדם חי מאה ומאתים שנה ולא היה מזקין. אמ' אברהם: רבון העולמים, צריך אתה להפריש בין האב לבן, בין הנער לזקן, שיהא הזקן מתכבד. א"ל הב"ה: ממך היא מתחלת. לן באותה הלילה ועמד בבקר. כיון שעמד בבקר ראה שער ראשו וזקנו לבן, אמר לפניו: רבוני, עשיתני דוגמא. א"ל עטרת תפארת שיבה (מש' ט"ז, ל"א). הוי ואברהם זקן. ילמדנו.