(לבר' ל"ב, ו' - ז'). ד"א ויהי לי שור. שור, זה יוסף, שנ' בכור שורו הדר לו (דב' לג, י"ז), חמור, זה יששכר, שנ' יששכר חמור גרם (בר' מ"ט, י"ד). ולמה הזכיר אלו, שבן בנו של יוסף עמד לכלות את עמלק, שנ' ויחלש יהושע את עמלק וגו' (שמ' י"ז, י"ג), ובניו של יששכר היו יודעים מה הב"ה עושה, שנ' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו' (דה"א י"ב, ל"ג). צאן, אלו ישראל, ועבד, זה דוד, שנ' אנה י"י כי אני עבדך (תה' קט"ז, ט"ז), שפחה, זו אביגיל, שנ' הנה אמתך לשפחה (ש"א כ"ה, מ"א). באותה שעה הלכו כולם השלוחים וראו את עשו שיש עמו גבורים מזויינים, הלכו ואמרו ליעקב, וכו' לקמן. ילמדנו.

וארבע מאות איש. א"ר שמואל בר נחמני ארבעה מאות מלכים קשורי כתרים היו, ויש או' ארבע מאות אפרכין היו, ר' ינאי או' ארבע מאות ראשי גיסות היו. ד"א ויהי לי שור וחמור, וכי לא היה אלא שור אחד וחמור אחד, מן הדורון שלו אתה יודע מה היה לו, אלא שהצדיקים ממעטין עצמן והרשעים מרוממין עצמן, שכן עשו אומר: יש לי רב (בר' ל"ג, ט'). ילמדנו.