(לבר' מ"א, א'). כל דבר שיצא מפי הב"ה, בקצבה הוא. לשמש נתן קץ, שנ' מקצה השמים מוצאו (תה' י"ט, ז'). לשמים נתן קץ, שנ' ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דב' ד', ל"ב). לארץ נתן קץ, בורא קצות הארץ (יש' מ', כ"ח). לחשך נתן קץ, קץ שם לחשך (איוב כ"ח, ג'). ליציאת מצרים נתן קץ, ויהי מקץ שלשים שנה (שמ' י"ב, מ"א). ליוסף נתן קץ, שנ' ויהי מקץ שנתים ימים, מקץ שנתים ימים ליציאת שר המשקים מבית הסוהר. א"ר יהושע בן לוי בא וראה שלא כמדת הב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מכה באזמיל ומרפא ברטיה, והב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, שנ' וממכותיך ארפאך (יר' ל', י"ז). יוסף לא נמכר אלא על ידי חלום, שנ' הנה בעל החלומות הלזה בא, לכו ונמכרנו לישמעאלים (בר' ל"ז, י"ט וכ"ז), ואף על ידי חלום יצא מבית הסוהר, שנ' יהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. ילמדנו.