נשים ועבדים כו'. עד לחנכן במצות. פרק מי שמתו (דף כ"א) :

שלשה שאכלו פת כו' עד אחר כל ברכה וברכה. פרק שלשה שאכלו (דף מ"ה) :

היו האוכלין מעשרה ולמעלה כו' עד בברכת המזון. פרק שלשה שאכלו ופרק עומד ויושב (דף כ"ג) :

הסועד בבית חתנים כו' עד שהשמחה במעונו. פרק קמא דכתובות (דף ח') :

הכל חייבין בברכת הזימון כו' עד בברכת המזון. ריש מסכת ערכין:

נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם כו' עד יש להם ליחלק. הכל פ' שלשה שאכלו (דף מ"ה) :

שלשה בני אדם כו' עד שכבר זימנו עליהם. פרק שלשה שאכלו (דף נ') : כתב הראב"ד ז"ל לא זימן כו' לא נועדו יחד תחלה עכ"ל: ואני אומר דבריו נכונים ונכוחים הם ואני איני מבין להם מה בא לחדש כי זה תלמוד ערוך הוא פרק שלשה שאכלו כל דבר ודבר בפני עצמו ור"מ ז"ל נזהר בלשונו כאן ושאר החילוקים כתב לפנינו דבר דבור על אופניו ואם רצה לומר כי ר"מ ז"ל היה לו לפרש כן כבר כתבתי לך פעמים ושלש כי ר"מ ז"ל חיבר הדברים כסדרן וקצרן מאורך התלמוד ולכך קראו משנה תורה שלא רצה לשנות הסדר כד"ן:

שלשה שישבו כו' עד שאין זימון למפרע. הכל פרק שלשה שאכלו:

שנים שאכלו כו' עד יצא ידי חובתו. פרק שלשה שאכלו (דף מ"ה) :

ובן מברך לאביו כו' עד בד"א שיצאו ידי חובתן כו' עד אלא החייב באותו דבר מן התורה כמותו. פרק מי שמתו (דף כ') ופרק לולב הגזול (דף ל"ח) : כתב הראב"ד ז"ל אין הדברים כתקנן וכו' ואיתא בירושלמי עכ"ל: ואני אומר מה מקום לתפיסה זאת והלא הכל תלמוד ערוך הוא פיסקא ראשונה דפרק שלשה שאכלו ופרק כל הבשר ופיסקא שניה דבן מברך לאביו פרק מי שמתו וגם בפרק לולב הגזול דגרסינן בה באמת אמרו וכל באמת הלכה היא והירושלמי בפירוש הבבלי אנו מפרשים אותו וחילוק דברו שהקשה עליו מדמוציאין ונשמר מדרב עוירא קבלה היא בידינו והלכה רווחת היא בתלמודנו פרק מי שמתו ודברי הכל הוא שהם החמירו על עצמם עד כזית ועד כביצה בפלוגתא דר"מ ורבי יהודה והכל מודים בדרב עוירא שאין השיעורים הללו אלא מדברי סופרים כד"ן: וחכמי לוני"ל הרב ר' יונתן הכהן הגדול וחביריו ז"ל שאלו דבר זה מרמז"ל בסגנון יפה והשיב להם על נכון בחייו וז"ל השאלה יורנו רבינו והלא הלכה וכו' (עיין לשון השאלה והתשובה בכ"מ) שאותן הדברים ברורים ובנויים על עיקרי הברכות עכ"ל. ועל זה אני קורא שפתים ישק משיב דברים נכוחים:

הנכנס אצל אחרים כו' עד סוף הפרק. פרק שלשה שאכלו (דף מ"ה) :