Migdal Oz on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אין נפרעין מן היורשים אלא א"כ היו גדולים עד את השטר: כתב הראב"ד ז"ל הרב ז"ל אומר וכו': ואני אומר עיקר הדין הזה בערכין פרק שום היתומים (דף כ"ב) והטעם שכתב הראב"ד ז"ל נחלקו בזה הדין הרבה ומחלוקת ישנה היא ותליא באשלי רברבי והמחלוקות כולן רובן סברות:
היתה המלוה רבית עד לאחר. בערכין פרק שום היתומים:
לפיכך אם קפצה עד והרי נשאת. זאת היתה הוראת הגאונים הראשונים ז"ל שהורו מסברא ההיא דערכין דלעיל שעיקרה פרק שום היתומים:
הורו מקצת הגאונים ז"ל שאם הנכסים וכו' עד שנזקקין להן ולא חשו לחן האשה: כתב הראב"ד ז"ל הם לא חשו ומרימר שהוא בתרא וכן עולא חששו עכ"ל: ואני אומר גם זו אינה השגה שאצטרך להשיב עליו מכמה טעמים חדא שר"מ ז"ל לא גילה דעתו בזה אלא שכתב דעת מקצת הגאונים ז"ל ועוד ממ"ש מקצת מכלל שהיו אחרים חולקין עליהם ועוד שאיני רואה מחלוקת בזה בגמרא אלא סברא וכבר כתבתי כמה פעמים שאין לנו עסק בסברות:
צוה המורישן ואמר תנו מנה כו' עד יביא עדיו. בערכין פרק שום היתומים (דף כב) :
קרקע שהיתה בחזקת קטנים עד אפוטרופוס. פרק שום היתומים (דף כג) ובבתרא פרק חזקת הבתים (דף לב) :
כשנזקקין ב"ד לנכסי יתומים עד להגבות לאשה. פרק שום היתומים (דף כא) :
כשכותבין האדרכתא על נכסי יתומים כו' עד סוף הפרק. פרק אלמנה ניזונת (דף ק) :