Migdal Oz on Mishneh Torah, Damages to Property Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הבהמה מועדת כו' עד הואיל ולא נהנית פטור. בב"ק פ"ק (דף ט"ז) ופ"ב ופרק הכונס (דף נ"ה) ממשמעות המשנה:
אכלה אוכלין עד שינוחו וכו'. פ' כיצד הרגל (דף י"ט):
בהמה שהיתה עומדת וכו' ואם תפס הניזק כו' עד ברשותו אכלה: כתב הראב"ד ז"ל נראה דהכי גריס לה למלתא מתגלגל ואתי מרה"ר לרה"י והיא מיושרת מן הגירסא שלנו עכ"ל: ואני אומר אנחנו כן מצאנו כל הגירסא שלנו בספרים הישרים והישנים וכך קבלנו מרבותינו נ"ע בספרד ובצרפת ועיקרה פ' כיצד הרגל גמ' מתני' דכיצד השן מועדת כו':
כלב שנכנס לחצר כו' עד מה שנהנית. פ' כיצד הרגל (דף י"ט):
חיה שנכנסה עד שזהו דרכה. פרק כיצד הרגל (דף כ"א) :
אבל כלב שאכל כבשים כו' עד ומשלם חצי נזק. בב"ק פ"ק (דף ט"ו) ובכתובות ס"פ אלו נערות (דף מ"א:):
סל שיש בו לחם עד משלם מה שהזיק. פרק כיצד הרגל:
היתה מהלכת ברשות הרבים עד כחצר הניזק הוא חשוב. בב"ק פ' כיצד הרגל ופ' הכונס (דף נ"ה):
בהמה שהוחלקה וכו' עד זו את זו. בב"ק פ' כיצד ופרק הכונס (דף נ"ה ונ"ח):
הוחלקה ונפלה כו' עד חוזרת מאליה: כתב הראב"ד ז"ל האי פירושא לא נהיר וכו': ואני אומר אע"פ שזו מחלוקת ישנה היא פרק הכונס צאן לדיר (דף נ"ח) בשמעתין דנפלה לגנה כו' דאסיקנא עלה אמר רב פפא לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת אלא כיון שיצאה לדעת אע"פ שחזרה שלא לדעת מ"ט דא"ל כיון דילפא כל אימת דמשתמטא להתם רהטא ע"כ. ופירש"י ז"ל לא תימא עד שתצא לדעת שידעו הבעלים שיצאתה אע"פ שחזרה שלא לדעת דנעל בפניה כראוי דהשתא לא סגי לה בשמירה פחותה דאמר ליה כיון דילפא כו' עכ"ל. וגם רבותינו בעלי התוס' ז"ל כן פירשו והוסיפו לפרש דאע"פ דכל שן ורגל סגי להו בשמירה פחותה דהיינו נעל בפניה כראוי הכא לא סגי להו בהם וחייב כדמפרש טעמא ואזיל עכ"ל. ומקצת המפרשים ז"ל תמהו על זה דא"כ כל שרועה פעם אחת בשדה אחר אינו פטור לעולם על אותו שדה אלא כשנעל בפניה דלת שיכולה לעמוד על כל רוח ולעולם אינו פטור בענין אחר במקום אחר אלא פעם אחת ומתוך כך הוצרכו לפרש כפירוש הראב"ד ז"ל. מ"מ נ"ל פירוש ר"מ ז"ל שהוא קרוב לפירוש רש"י ז"ל שצריך לשמרה הוא בעצמו אם רצה להפטר מאשר תזיק ביציאתה ויגיד עליו ריעו דאמרינן בסמוך (דף נ"ח) בעי ר' ירמיה ירדה כדרכה והזיקה במי לידה מהו כו' עד או דילמא הכא כולה בפשיעה היא דכיון דקא חזי דקריבה למילד איבעי ליה לנטורה ע"כ. וה"נ איבעיא ליה לנטורה כדי להפטר ולא דמי לרועה בשדה דכולה שדה כחדא חשיב לה למרעי בה אבל ערוגות גנה חביבין עלה מתרי טעמי חדא משום דבסימא רעיה דיליה משדות דעלמא ועוד דרכיכא לה למיחבט בה ורדופה למיזל להתם כיון דידעה:
הקדר שהכניס קדרות כו' ואם הוזק בהן כו' ואם הכניס ברשות כו' עד בעל הבית חייב: כתב הראב"ד ז"ל אע"ג דהלכה כרבי וכו' כיון דאיתזק ממילא איהו דאזיק אנפשיה ומן הדין פטור עכ"ל: ואני אומר עיקר הלכה זו בב"ק פרק שור שנגח את הפרה ומייתי לה נמי פ' כיצד הרגל בשמעתין דקדר ורבו הדעות והסברות שם לפי ההלכה ואם הראב"ד ז"ל בא בכאן להשמיענו דעתו תבא עליו ברכה אבל ר"מ ז"ל נהג כמנהגו בחבור הזה ללכת דרך התלמוד בקצרה בלשון המשנה וגמרא והניח הדקדוק והסברא לפי שכללו לעולם ילמד אדם לתלמידו דרך קצרה ולכן קראו משנה תורה:
וכן אם הכניס פירותיו כו' עד וכן כל כיוצא בזה. הכל פרק שור שנגח את הפרה ופ' כיצד הרגל ופ' הכונס צאן לדיר:
המגדיש בתוך שדה חבירו עד ואע"פ שלא קבל עליו לשמור: כתב הראב"ד ז"ל ודוקא בשומר את הגרנות עכ"ל: ואני אומר איני יודע מה בא ללמדנו שגם ר"מ ז"ל כ"כ וז"ל אע"פ שלא קיבל לשמור שהשומר בגרנות כיון שאמר לו הגדש בכאן כמי שאמר לו הגדש ואני אשמור לך הוא חשוב עכ"ל. והוא לשון הגמרא ב"ק פ' הכונס צאן לדיר (דף נ"ט:) גמרא מתני' דהמגדיש בתוך שדה חבירו כו' דגרסינן עלה לימא תנן דלא כרבי דאי רבי האמר אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור ומהדרינן אמר רב פפא הכא בנטר בי דרי עסקינן דכיון דא"ל עייל וגדוש עייל ואנטר קאמר ליה וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכותיו להשמיענו שכן הלכה ועיקר זאת ההלכה שם בפרק הכונס ומייתי לה נמי פרק כיצד הרגל ואולי ספר שהגיע ליד הראב"ד ז"ל השמיט הסופר זה הלשון האחרון שהעתקתי אני ולכך כתב הראב"ד ז"ל זה בהשגות: