האשה שבאה ואמרה עד ולא מתייבמת. בכתובות פרק האשה שנתארמלה (דף כ"ב) ומייתי לה בכמה דוכתי:

היו לה שני עדים עד לכתחלה. בגיטין פרק התקבל (דף ס"ד) :

הוציאה גט מתחת ידה עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל אומר אני שיתקיים בחותמיו וכו': ואני אומר כל אחד הולך לפי שיטתו שביארתי למעלה והוא תלוי במחלוקת רבה ורבא דריש מכלתין דגיטין ודעת ר"מ ז"ל כרבא וכיון דליכא ערער לא חיישינן והראב"ד ז"ל כרבה. ורואה אני ר"י אלפס ז"ל שכתב כן להדיא פרק השולח גמ' מתני' דאין אלמנה נפרעת ורבינו מאיר הלוי והר"ז הלוי והרמב"ן ז"ל כשיטת ר"מ ז"ל וכן משמע סוגין ריש גיטין ופרק התקבל מי נפיק מתותי ידיה ופ"ק דמציעא ופרק הכותב:

בא הבעל וערער עד כחתיכה של איסור. פרק התקבל (דף ס"ד) ובכל המקומות הנזכרים משמע כן:

באה היא ובעלה עד בפני בעלה. בגיטין פרק התקבל (דף ס"ד) ופרק המגרש ופ"ב דכתובות וביבמות פרק האשה שלום (דף קי"ח) וסוף מסכת נדרים:

אמר הבעל גירשתי כו' עד עתה בפנינו. בגיטין פרק התקבל ובב"ב פרק יש נוחלין (דף קל"ד) :

שנים אומרים נתגרשה עד שבני אדם עשויין לגרש בצנעא. פ"ב דכתובות (דף כ"ב) :

האשה שלא הוחזקה א"א עד ואם נשאת תצא. פ"ב דכתובות: כתב הראב"ד ז"ל ובקדושין כה"ג אם נשאת לא תצא עכ"ל: ואני אומר מאי קמ"ל רישא דברייתא דגירושין הללו הוא פ"ב דכתובות גמ' מתני' דהאשה שאמרה א"א הייתי דת"ר שנים אומרים נתקדשה כו' ומוקי לה בעד אחד ומפרשינן טעמא משום דתרוייהו בפנויה קא מסהדי וגם ר"מ ז"ל כתב כן סוף פ"ט דאישות מפורש:

האשה וב' אנשים עד לעצמו אין נאמנין. בקדושין פרק האומר (דף ס"ה) :

שליח קבלה עד אינה מגורשת. הכל פרק התקבל (דף ס"ד) :

מי שהוחזקה א"א עד שהוא חי. ביבמות פרק האשה שלום (דף קי"ד קט"ז) ופ"ק דעדיות:

וכן אם בא ע"א עד על פיהם. ביבמות פרק האשה שלום שם ופרק בתרא דעדיות:

והכל נאמנים להעיד לה עד ובת בעלה. ביבמות פרק האשה שלום (דף קי"ז) :

אפילו עכו"ם המסל"ת עד נאמן לעדות אשה. ביבמות פ' האשה שלום ובב"ק פ' הגוזל ומאכיל ומייתי לה מקצת פ"ב דיבמות (דף כ"ב) ופ"ק דר"ה ובהלכות ר"י אלפס ז"ל סוף פרק יבמות:

בא עד אחד והעיד שמת עד סוף הפרק. ביבמות סוף פרק האשה שלום (דף קט"ז) ופ"ב דכתובות (דף כ"ב) :