מי שיצא מע"ש עד שהוא עומד בו משחשכה: כתב הראב"ד ז"ל אם יש בין המקום וכו' ואין לו אלא ד' אמות במקומו, עכ"ל: ואני אומר סברות חלוקות הן בשמעתין סוף פ' מי שהוציאוהו ואין לי להכריע אבל רואה אני לדעת הראב"ד ז"ל שנעשה חמר גמל שבמקומו לא קנה שהרי רחק עצמו באמירתו ובמקום כונתו באמירתו לא קנה שהרי הוא רחוק מאלפים ולדעת ר"מ ז"ל לא עקר זכות שביתתו במקומו אלא א"כ אמר על מקום שהוא ראוי להגיעו וכן משמע לישנא פ' מי שהוציאוהו גמרא דמתניתין דמי שבא בדרך דגרסינן אמר רבה והוא דכי רהיט מטי א"ל אביי והא חשכה לו קתני ומהדר חשכה לו לביתו אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל איכא דאמרי חשכה לו כי סגי קלי קלי אבל כי רהיט מטי ע"כ. משמע דלעולם לא הפסיד זכות מקומו אלא א"כ אמר לקנות שביתה במקום שהוא יכול לזכות בו אבל ברחוק מקום אין בדבריו כלום והרי זה כאומר שביתתי באנטוכיא וכי תעלה על דעתך שהפסיד מקומו שהקנו לו מן השמים:

מי שעמד מבע"י עד לכל רוח עד לדירה. פ' הדר:

הקונה שביתה עד כשחשכה. פ' מי שהוציאוהו (דף מ"ט): כתב הראב"ד ז"ל אף זה אינו כן וכו': ואני אומר השגה זו בהיפך מן הראשון כי בראשון אמר שלא יהיה לו אלא ארבע אמות במקומו הואיל ורצה לקנות ברחוק מקום ועתה הוא אומר שילך עד אותו מקום. ולבי אומר לי או שהיה ט"ס בספר שהעתיק ממנו ועשה מקום קרוב במקום רחוק או טעה הסופר בדברי הראב"ד ז"ל:

אמר שביתתי וכו' עד בלבו קנה. פ' מי שהוציאוהו:

התלמידים שהולכין בלילי שבת עד סוף הפרק. פרק הדר (דף ע"ג) ופ' כיצד משתתפין: