דבר אסור שנתערב כו' עד מדברי סופרים. פ' התערובת (דף ע"ט) :

כיצד הוא ממשו כו' עד ששיעורו הוא במאתים. פרק בתרא דמס' ע"ז (דף ס"ז) ומקצתו מכלל דברי המחבר:

נמצאת למד שכל איסורין שבתורה כו' עד בנותן טעם בשאר האיסורין. פרק בתרא דמסכת ע"ז (דף ע"ג) :

כיצד טיפת יין כו' עד כמו שיתבאר במקומו. סוף פ"ג דחלה (משנה י') :

פירות שביעית אע"פ שאם נתערבו כו' עד איסורי תורה. סוף פ"ז דשביעית:

שאין אותה התערובת אסורה וכו' עד כמו שיתבאר במקומו. פ' הנודר מן הירק במס' נדרים: כתב הראב"ד ז"ל ויש ביעור אחר בפירות שביעית כו': ואני אומר איני מבין השגה זאת כי מה שכתב ר"מ ז"ל תלמוד ערוך הוא במס' נדרים פ' הנודר מן הירק (דף נ"ח) גמרא מתני' דקונם פירות האלו עלי כו' גבי גדולין דגריס מתני' פ"ו דמס' שביעית דתנן השביעית אוסרת כל שהוא במינה אמר להן שביעית אינה אוסרת בכל שהוא אלא לביעור אבל לאכילה אינה אוסרת אלא בנותן טעם ע"כ ובסוף פ"ו דמס' שביעית היא שנויה בלשון זה זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער מין בשאינו מינו ומין במינו כל שהוא שביעית אוסרת בכל שהוא במינה ושלא במינה בנותן טעם ע"כ. ופי' השר משנ"ץ ז"ל כל שהוא במינה כגון לאחר הביעור אבל קודם הביעור אין בו קדושת שביעית עד שיהא בו בנותן טעם ושלא במינה אפילו לאחר הביעור בנותן טעם עכ"ל. וכבר כתבתי כמה פעמים שחבור ר"מ ז"ל משנה תורה הוא ולא עשה אלא שקיצר אורך התלמוד ולא קבע מקום לסברות בחבור זה:

חמץ בפסח כו' עד דרך היתר לכל אדם. פ' הנודר מן הירק (דף נ"ז נ"ח) ופרק בתרא דע"ז ופרק הערל (דף ע"ג) ופ"ק דביצה (דף ג') וכמה מקומות בתלמוד:

יראה לי שאפילו דבר שיש לו מתירין וכו' עד כמו שביארנו: כתב הראב"ד ז"ל משנה שלימה היא עכ"ל: ואני אומר אין לי מקום להציל בלשוני פן יחשדני השומע כמתגדר בכתבי מחשבת הראב"ד וטענת ר"מ ז"ל עליה ויאמר לי וכי נביא אתה לדעת דעת משנת הראב"ד ז"ל השלימה שמא דעת משנה אחרת עמו ואולי אם היה מזכיר המשנה שחשב הייתי טוען עליה דעתי כמו שטענתי בשאר הטענות המצוינות לו:

ואלו הן השיעורין שנתנו כו' עד ומצטרפין זה עם זה. פ"ב דערלה (משנה א') :

וכן פרוסה של לחם הפנים כו' עד נעשה הכל מדומע. בירושלמי דפ"ב דערלה גמרא משנה ראשונה:

הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים עד הכל אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל אינו כן כו': ואני אומר במקצת יש לי לדקדק פרק התערובות ואינו ברור אמנם המציאה הברורה אשר הלך לבו לפי דעתי הוא פרק בתרא דע"ז (דף ע"ד) גמרא מתניתין דאלו אסורין ואוסרין בכל שהן דשיילינן עלה בגמ' תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבלה אי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח ומהדרינן א"ר חייא בר אבא ואי תימא ר' יצחק נפחא האי תנא תרתי אית ליה אית ליה דבר שבמנין ואית ליה איסורי הנאה ואקשינן וליתני אגוזי פרך ורמוני בדן דדבר שבמנין ואיסורי הנאה הן ופרקינן הא תני ליה התם הראוי לערלה ערלה והראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם ושקלינן וטרינן עלה עד דאסיקנא הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן דקתני בסיפא דמתני' למעוטי מאי ומהדרינן למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה א"נ איסורי הנאה ולאו דבר שבמנין ע"כ. ועלה על דעתו לפרש דאתא למעוטי דלא יהו אוסרין עירובן בכל שהן אלא א"כ יהיה דבר שבמנין ואיסורי הנאה וכדמשמע מדרב חייא בר אבא כו' ולכאורה כך היה נראה לפרש לפני רבותינו בעלי התוס' ז"ל אך לבסוף העמיקו שאם יפרשו כך קשיא לן טובא דא"כ הוא פליגא הא אההיא דפ' גיד הנשה דחתיכת נבלה אינה בטלה משום דבר שבמנין אע"ג דלא הוו איסורי הנאה וכדמשמע נמי פרק אין מעמידין והוה ליה לתלמודא למפרכינהו אהדדי והוצרכו לפרש למעוטי דלא חשיב אלא דבר שבמנין ואיסורי הנאה ולא ירד במשנה לשנותן ואע"ג דאוסרין בכל שהן ודכוותא פ"ק דבבא קמא אמרינן למעוטי מסור ומפגל דמפרשים ליה נמי הכי דלא ירד לשנותם ואע"ג דמיחייב עליהו ובזה נתרצו כמה קושיות חקוקות על שיטותינו מרבותינו נ"ע ולזה הפירוש העמיק והסכים ר"מ ז"ל וכן פי' השר משנ"ץ ז"ל פ"ב דמסכת ערלה אשר שם שנוי עיקר זה הדין ומייתי לה נמי במסכת מעילה פ' קדשי קדשים ופ' בתרא דמס' ע"ז ובירושלמי וכמה מקומות. שוב מצאתי למורי הרשב"א ז"ל בתורת הבית שער א' בבית התערובת שהסכים כדבריו:

ולמה צריך להרים תרומה עד חזר לתוכו מקדשו. בירושלמי פ"ב דערלה ובספרי פרשת קרח ופרק בתרא דע"ז (דף ע"ג) :

שאר איסורין שבתורה כו' עד הקלו בשיעורו: כתב הראב"ד ז"ל ויש נותן טעם טוב מזה וכו': ואני אומר על טעמו שאישר והטעים הוא דעת רבינו אפרים ז"ל ויש להקשות שהרי הכחל עצמו בשר בחלב הוא דאל"כ למה לא התירוהו לבשל עם ד"א וגם בפני עצמה הצריכוה קריעת שתי וערב וטיחה בכותל. אבל טעם ר"מ ז"ל והוא דעת רש"י ז"ל פרק גיד הנשה מקובל מפי הגאונים והקדמונים והוא טעם זך וברור אין בו קושיא כלל:

ביצה שנמצא בה עד שבלעה בצמצום. פרק גיד הנשה (דף צ"ח) ופרק התערובות (דף ע"ח) ופ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ג) :

אסור לבטל איסורין של תורה עד וכן כל כיוצא בזה. ריש מסכת ביצה (דף ד') והלכה רווחת הוא ופשוטה בכל התלמוד:

כבר ביארנו שאם נתן דבר האסור עד הרי זה אסור. פרק בתרא דמסכת ע"ז (דף ס"ח) :

ומי יטעום את התערובת עד או במאה או במאתים. פרק גיד הנשה (דף צ"ח) ופרק התערובות ומקצתו פ' בתרא דמס' ע"ז (דף ע"ג) :

עכבר שנפל עד ומפסיד טעמן. פרק בתרא דע"ז (דף ס"ח) :

גדי שצלה אותו עד כדי לשער בהן. פרק גיד הנשה (דף צ"ז) :

אין צולין בשר שחוטה עד ולא על השיעור. בפסחים פרק כיצד צולין (דף ע"ו) :

וכן בשר דג טמא עד שיחזור ויפלוט. בירושלמי דמס' תרומות:

דג טמא שכבשו כו' עד סוף הפרק. פ"י דתרומות (מ"ח) :