ישראל שבא על הכותית כו' עד לא תקח לבנך. פרק אין מעמידין (דף ל"ו) :

אחד שבעה עממין כו' עד אלא דרך חתנות. פרק אין מעמידין ופרק שני דיבמות (דף כ"ג) :

אבל הבא על הכותית וכו' עד שאינה בת קידושין. פרק אין מעמידין ופרק הנשרפין (דף פ"ב) :

כל הבועל כותית וכו' עד הרי אלו משובחין וזריזין: כתב הראב"ד ז"ל בד"א שהתרו בו וכו': ואני אומר התראה זו לא מצאתיה לא פרק אין מעמידין ולא פרק הנשרפין בבבלי אך בירושלמי יש לו מקצת טעם דאמרינן במעשה זמרי פנחס שלא ברצון חכמים עשה אלא שאין לנו לסמוך עליו הואיל ולא הוזכר בבבלי ושכרו שנתן לו השם מוכיח וגם ר"י אלפס ז"ל לא הביאו בהלכות לומר לך שאינה הלכה ועוד שהרי זמרי בפרהסיא עשה והביאה לפני משה והתריס ומה התראה גדולה מזו והלא אין התראה באה אלא להבחין בין שוגג למזיד וודאי דברי ר"מ ז"ל נכונים:

ודבר זה הלכה וכו' עד אין הבועל נהרג עליו. פרק אין מעמידין (דף ל"ו) ופרק הנשרפין (דף פ"ב) :

והבא על בת גר תושב אין קנאין פוגעין בו אבל מכין אותו מכת מרדות. כן משמע פרק הערל (דף ע"ו) :

לא פגעו בו הקנאים עד קדש ה'. פרק הנשרפין:

עון זה עד ולמעול בו. פ"ב דיבמות (דף כ"ג) :

עכו"ם הבא על בת ישראל וכו' עד שנאמר הן הנה היו וכו' וכל אשה יודעת איש וכו'. פרק ד' מיתות:

העבדים שהטבילו אותן וכו' עד לא באו. פרק ד' מיתות:

לפיכך השפחה אסורה עד כמו שביארנו. זה פסק מכח מימרא דרב חסדא ורב דימי דפרק ד' מיתות ומדאמר פרק אין מעמידין (דף ל"ו) ופרק הנשרפין (דף פ"ב) ופרק ד' מחוסרי כפרה בדיני השפחה ופרק נושאין נמי הכי אסיקנא (דף ק') לא תנסוב כותית ושפחה:

ואל יהי עון זה קל בעיניך עד ולא תהיה קדשה. מקצת זה הדין פרק ד' מיתות וכבר הארכתי בו בענין הקדשה וענין המשנה ביבמות סוף פרק נושאין ולא תנסוב כותית ושפחה דלא ליזול זרעך בתרה:

הבא על השפחה עד יצתה מכלל העכו"ם. פרק אין מעמידין ופרק הנשרפין ופרק החולץ:

נתערב ולד ישראל עד ספק גיורת. ביבמות פרק נושאין על האנוסה (דף צ"ט) :

כל העכו"ם כולם כשיתגיירו עד אלא לענין ביאה בקהל. פ"ק דכריתות ובפרק הערל (דף ע"ו) :

וכיצד דינם עמון ומואב עד אשר יולדו להם דור שלישי. פרק הערל:

מצרית מעוברת שנתגיירה עד ולא רחמו עליהם. ביבמות פרק הערל (דף ס"ח) ובקידושין פרק האומר (דף ע"ח) :

כשעלה סנחריב מלך אשור וכו' עד סוף הפרק. פרק תפלת השחר (דף כ"ט) :