אי זהו ממזר כו' עד בין בשגגה הולד ממזר. פרק החולץ (דף מ"ט) ובקידושין פרק האומר (דף ס"ו) ופרק עשרה יוחסין:

ואחד זכרים כו' עד כלומר לעולם. פרק הערל (דף ע"ח) :

אחד ממזר שנשא ישראלית כו' קידש ולא בעל כו' עד כהן גדול באלמנה כמו שיתבאר: כתב הראב"ד ז"ל על הבבא הראשונה אין זה מחוור וכו': ואני אומר אני איני מבין וגם איני מאמין שיצא לשון זה מפי רבינו הראב"ד ז"ל שהרי פרק אלו נערות (דף ל"ה:) כי פריך אי רבי יצחק קשיא ממזרת מסיים בה הכי הניחא אי סבר לה כרבי יוחנן הוא נמי מתרץ לה כרבי יוחנן אלא אי סבר לה כריש לקיש היכי מתרץ לה ופריק על כרחך כר"י ס"ל ע"כ. ודברי ר"י מפורשים למעלה באותה הלכה דגרס ואזדו לטעמיהם דכי אתא רב דימי אמר חייבי מיתות שוגגין וחייבי מלקיות שוגגין ודבר אחר ר' יוחנן אמר חייב ורבי שמעון בן לקיש אמר פטור ר' יוחנן אמר חייב דהא לא אתרו ביה וקי"ל דהלכה כרבי יוחנן לגבי ר"ל וכדאיתא ריש פרק החולץ וכ"כ ר"מ ז"ל פ"א דהלכות נערה בתולה מפורש ומבואר ומחולק וכמו שרשמתי אני שם ולשון ר"מ ז"ל מדוייק דמשום ממזרת אינו לוקה הא משום מפתה ואונס לוקה וכדאיתא התם בגמרא חידוש שחדשה תורה בקנס אע"פ שהוא משלם הוא לוקה. ובסמוך ג"כ בסיום זאת הפיסקא אבאר דעתו בשאר הדינין בע"ה על ההשגה האחרת לפי שהן תלויות זו בזו:

אלא כ"ג באלמנה כמו שיתבאר. זו בבא שנייה: וכתב הראב"ד ז"ל לא נתבאר ולא יתבאר וכו' והממזרות רבה עכ"ל: ואני אומר כל דיניו מסודרים ומבוארים. ענין האלמנה מפורש פרק החולץ (דף מ"ד) גמרא מתני' דהמחזיר גרושתו כו' דשקיל וטרי עד דמסיק וכ"ת [איכא למיפרך] מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון דבעלה עשאה זונה ע"כ וכיון דפסלה לוקה וכ"כ ר"מ ז"ל פי"ו דהלכות אישות לפיכך כהן גדול כו' ולא בממזרת דבכולה שמעתא לא פריך ממזרת וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי בשם רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכבר פרסמתי דקדוק לשון רבינו משה ז"ל ועוד אני רואה סתם משנה דריש פרק אלו נערות (דף כ"ט) שנויה בלשון ביאה ולא הוזכר שם הבעילה כלל דתנן הבא על הממזרת וכו' ואוקמה רבי יוחנן (דף ל"ד ע"ב) בדלא אתרו ביה כמו שכתבתי לשון הגמרא ורשימת ר"מ ז"ל בבבא ראשונה פ"א דהלכות נערה בתולה ותמה על עצמך וכי יש מלקות בלא התראה והכי איתא פרק י' יוחסין (דף ע"ז ע"ב) גמרא מתני' דבת חלל זכר ובר מהלין רמיזתא כולהו מיפרשי שפיר להדיא בפומבי בההיא שמעתתא כוותיה דגרסי' (דף ע"ח) אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל ואקשינן ולילקי נמי משום ולא יחלל זרעו ופרקינן בשלא גמר ביאתו ובתר הכי גרסי' אמר אביי קידש לוקה בעל לוקה קידש לוקה משום לא יקח בעל לוקה משום לא יחלל רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה [מה טעם קאמר] מה טעם לא יקח משום ולא יחלל ומודה אביי במחזיר גרושתו שאם קידש ולא בעל שאינו לוקה להיות לו לאשה אמר רחמנא והא ליכא ומודה רבא בכ"ג באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא והרי הוא חילל ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה דרך לקוחין אסרה תורה עכ"ל הגמרא וקי"ל כרבא לגבי אביי וכדמודה רבא וכדמודה אביי וכדשניהם מודים. עתה ראה גם ראה מה אשיב שואלי דבר על לשון רבינו הראב"ד ז"ל דהא מדמודה רבא בכהן גדול באלמנה ומטוניה דקרא מכלל דכולהו חייבי לאוין לא מודה ועוד דליכא קרא דמוכח ומינה לגבי ממזר כיון דליכא קרא דמוכח לא לוקה משום ממזרות ואדרבה מדשניהם מודים איכא למילף תירוץ לקושית ראב"ד ז"ל דהתם משום מאי מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאינו לוקה משום דדרך לקוחין אסרה תורה וכ"ש ממזר דתלייה בביאה [בקהל] דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' דהיינו ביאה דנישואין דוקא דאילו בעילה לחודא לא מיקרי ביאה בקהל ומה שהקשה הראב"ד ז"ל דהדין נותן שהביאה תאסר כדי שלא ירבה ממזרות בישראל עכ"ל זה קל לתרץ ולומר מלקות הוא דלא לקי איסורא דרבנן מיהא אית ביה כדי שלא יבא הדבר לידי ממזרות וכדמתרץ התם תלמודא לגבי חלוצה דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הכי נמי מדרבנן. ומה שכתב ר"מ ז"ל כמו שיתבאר רצה לומר שעתיד לבארו באלו ההלכות לפנינו פרק י"א שכתב שלש נשים נאסרו על כל הכהנים כו' עד לפיכך לוקה כהן גדול לבדו על בעילת אלמנה אע"פ שאין שם קידושין שהרי חיללו והוא מוזהר שלא יחלל כשרים לא אשה ולא זרעו כו' עד ולא בעלה אינו לוקה וכטעם הגמרא שהבאתי למעלה אבל ליתן לזה ולפצוע דכא טעם חדש שלא כשיטת התלמוד אין לו לפסוק הלכה מסברא ובהפך הגמרא ואם איתא אמאי לא אתמרא בגמרא אלא ודאי דברי רבינו משה ז"ל נאמרו על סדר מבואר ומפואר. שוב מצאתי לר"מ ז"ל שהשיב לחכמי לוניל על זה כדברי והעתקתיה אות באות סוף פי"ט דהלכות סנהדרין:

המחזיר גרושתו משנשאת הולד כשר שהרי אינה ערוה. פ"ק דיבמות (דף י"א) ופרק עשרה יוחסין (דף ע"ח) :

עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל עד הרי הוא כשר כשאר גרים. פרק החולץ (דף מ"ה) :

ואם בא על השפחה כו' עד בבת ישראל. בקידושין פרק האומר (דף ס"ח) :

זה הכלל בן הבא עד ואין משגיחין על האב. פרק י' יוחסין (דף ע"ד ע"ה) :

לפי דבר זה התירו עד מפני תקנת הבנים. בקידושין פרק האומר ופרק י' יוחסין:

מי שחציו עבד עד הלך אחר הזכר. פ"ק דעדיות וביבמות פרק החולץ (דף מ"ה) ופרק הערל (דף ע"ח) ופ"ק דחגיגה ובקידושין פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) :

ממזר מותר לישא גיורת כו' עד קהל ה'. פרק האומר ופרק י' יוחסין (דף ע"ב) :

גיורת שנשאת לגר עד ואסור בממזרת. פרק עשרה יוחסין (דף ע"ה) ומס' גרים:

שלשה ממזרים הם עד הרי הבן ממזר מדברי סופרים. זה חיבר מהרבה מקומות ומפרק עשרה יוחסין (דף ע"ד) ומפרק האשה רבה (דף ע"ז) :

פנויה שנתעברה כו' עד שאין אנו יודעין מהו. פרק עשרה יוחסין (דף ע"ד) ופ"ק דכתובות (דף י"ד) :

פנויה שזינתה כו' עד ספק ממזר. פ"א ופרק שני דכתובות (דף י"ז) ושאר המקומות הנזכרים:

אבל האב שהוחזק עד ולא יפסול אלא עצמו. פרק עשרה יוחסין (דף ע"ח) ופרק החולץ (דף מ"ז) :

ארוסה שנתעברה עד על שנים עשר חדש. פרק קמא דכתובות (דף י"ד) ופרק אלמנה לכהן גדול (דף ס"ט) ופרק עשרה יוחסין (דף ע"ד) :

אשת איש שיצא כו' עד אף לבניה חוששין. סוף פרק ארוסה ושומרת יבם (דף נ"ו) :

דין תורה שספק ממזר כו' עד מותר לישא ממזרת ודאית. פרק עשרה יוחסין (דף ע"ד) :

אבל ממזר ספק או אסופי או שתוקי אסור לישא בת ישראל. פרק האשה רבה (דף פ"ז) :

ואסור לישא ממזרת כו' עד והשני ודאי ממזר. פרק עשרה יוחסין:

וממזר של דבריהם כו' עד אחר הפגום כיצד כו' עד שתוקי או אסופי. ביבמות פרק החולץ (דף ל"ז) ובקידושין פרק האומר (דף ס"ט) ופרק עשרה יוחסין:

האסופי שנמצא כו' עד לענין יוחסין. פרק עשרה יוחסין:

קידש אשה כו' עד בערי ישראל. סוף פ"ק דכתובות (דף ט"ו) ופרק שני דמכשירין: כתב הראב"ד ז"ל אם רוב עכו"ם ונתגייר קרוב אני להכשיר עכו"ם הוא ונתגייר עכ"ל: ואני אומר ר"מ ז"ל כתב בזאת הפיסקא עד המוציא מחבירו עליו הראיה כאשר היא סוף פרק קמא דכתובות על משנה שביעית שבמסכת מכשירין פרק שני וכתב בפירושיו שהולכין בה לחומרא בכל זה ודלא כרבי יהודה שאני עתיד לכתוב בסמוך וכאשר ביארתי כמה פעמים בזה החבור שלכך קראו משנה תורה שהוא כתב הנשתוון מדרך ארוכה לקצרה והניח דרכי הסברא על דרך הגמרא לפירושיו ותשובותיו וכל הבא למלא את ידו בסברותיו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו:

יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עכו"ם כו' עד מספק: כתב הראב"ד ז"ל מצאנו במסכת סנהדרין כו': ואני אומר אמת שכך היא שנויה פרק שני משנה שביעית ממסכת מכשירין מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם אם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל רבי יהודה אומר הולכין אחר רוב המשליכין ופירש הר"ש משאנ"ץ ז"ל אחר רוב המשליכין דהיינו עכו"ם ואע"פ שהם מיעוט כדקתני בתוספתא רבי יהודה אומר אם היתה שם עכו"ם אחת חשודה להשליך עכ"ל. ומיהו ר"מ ז"ל חס ושלום שפסק הלכה כרבי יהודה דהא פ"ק דכתובות (דף ט"ו) משמע איפכא בסוגיין וכן פרק עשרה יוחסין (דף ע"ה) גמרא מתניתין דכל האסורין כי פסיק הלכה כרבי אלעזר ור"מ ז"ל פירש מפורש במשנה דמסכת מכשירין שאין הלכה כרבי יהודה אלמא טעמא דידיה בכל אלו הסברות כמו שפירוש בפירש המשנה דמספיקא אזלינן בה לחומרא להכא ולהכא ועוד דבשילהי גמרא ההיא משנה דכל האסורין פרק עשרה יוחסין (דף ע"ז) גרסי' להדיא גבי גזירת הכותיים כו' עד ורבא אמר עבד ושפחה נתערבו בהם ושיילינן איסורא משום מאי ומהדרינן משום שפחה ומהדרינן ניתני חדא ופרקינן מעשה שהיה כך היה עד כאן וזו ראיה גמורה ופשוטה וכך דעתי נוטה:

וכן יראה לי שהשתוקי כו' עד סוף הפרק. הכל מפורש פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) :

וכן יראה לי שהשתוקי כו' עד סוף הפרק. הכל מפורש פרק עשרה יוחסין (דף ע"ג) :