כל הבא על הערוה וכו' עד מכת מרדות. בת"כ עיקרו ומפוזר מקצתו בתלמוד:

והמסתכל אפילו באצבע וכו'. פרק מי שמתו (דף כ"ה) :

ומותר להסתכל עד אתבונן על בתולה. פרק האיש מקדש (דף מ"א) : כתב הראב"ד ז"ל חכמים אמרו וכו': ואני אומר אדרבה מטוניה שמע מינה דמותר וראוי להסתכל בה דאי ס"ד אסור היכי שרו רבנן פרק לפני אידיהן דלידבר עם הארץ בהדיא והא אסיקנא פ"ק דשחיטת חולין דניחא ליה לצורבא מרבנן דליעביד איהו איסורא זוטא ולא לעביד עם הארץ איסורא רבה וכ"ש בזה שרוצה לנשאה לעצמו ומצוה לראותה כדרב יהודה פ"ק דקידושין וכמו שכתבתי למעלה בהלכות אישות וגם בכאן שנה בה ר"מ ז"ל וכן כתב הר"מ ז"ל מקוצי דהכא לאו בתלמיד חכם דוקא קיימי אלא בכל אדם וההיא דלעיל דרב יהודה במשדך וצריך לראותה עד שישאנה הכא בבדיקה אם תיטב בעיניו ידבר בה וישדכנה:

ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה וכו' עד לדבר מכשול עד לעבירה. פרק במה אשה (דף ס"ד) ובירושלמי: כתב הראב"ד ז"ל אבל לא במקום הסתר שלה והכי איתא בנדרים עכ"ל: ואני אומר כמדומה אני שהקורא לא גמר להקרות כל לשון ר"מ ז"ל בפסקא זאת שלפניו שז"ל אבל לא ישחוק ולא יקל ראשו עמה שמא ירגיל לדבר ערוה עכ"ל שאילו קראו לפניו עיניך רואות שהוא מחמיר ביותר כדאיתא פרק במה אשה ובירוש' ובכמה מקומות מותר להביט בה ואסור הקלות ראש ומה שהביא הראב"ד ז"ל מנדרים ה"נ והוא דגרסי' בברייתא פרק ואלו מותרין (דף כ') גמרא מתני' דנדר בחרם וכו' ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף רבי אחא בר' יאשיה אומר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקיבה של אשה הויין לו בנים שאינם מהוגנין אמר רב יוסף ובאשתו נדה אר"ש ב"ל עקיבה דקתני במקום הטינופת שהיה מכוון כנגד העקב עכ"ל הגמרא. ומיהו איסורא מיהא לאו מדכר ואפשר דלא חזיא למילד ומשום בני ליכא ואיסורא מיהא איכא ונמצא ר"מ ז"ל מחמיר וכותב כלשון התלמוד ואין תפיסה בזה כלל:

ואסור להשתמש באשה עד על ידי שליח. פרק עשרה יוחסין (דף ע') במעשה בר שויסקל:

המחבק אחת מן העריות כו' עד והאב לבתו. פ"ק דשבת (דף י"ג) ופ"ק דמס' ע"ז (דף י"ז) :

כיצד מותר לאב עד אלא בכסותן. סוף פרק עשרה יוחסין (דף פ' ופ"א) :

נשים המסוללות כו' עד לשני אנשים. פרק במה אשה יוצאה (דף ס"ה) ופרק הערל (דף ע"ו) :

אע"פ שמעשה זה אסור כו' עד כלל. פרק קמא דתמורה (דף ג') ופרק הלוקין:

לפיכך אינן נאסרות עד ומלצאת היא אליהן. פרק הערל:

אשתו של אדם כו' עד אלא כדי לפרות ולרבות. בנדרים פרק ואלו מותרין:

אסור לאדם לשמש מטתו כו' עד אלא מפני צורך גדול. במסכת נדה פרק כל היד:

ודרך קדושה לשמש באמצע הלילה. פרק ואלו מותרין ובמסכת נדה מעשה דאימא שלום:

אין דעת חכמים נוחה עד הרי זה משובח. במסכת אבות משנה באשתו אמרו כו' בברכות פרק מי שמתו (דף כ"ב) :

והוא שלא יבטל עונה [אלא] מדעת אשתו. בכתובות פרק אע"פ:

ולא תקנו כו' עד בתשמיש המטה. פרק מי שמתו (דף כ"ב) :

וכן אסרו חכמים כו' עד אחד מהם מנודה. פרק ואלו מותרין ובמס' כלה:

ולא יבא עליה אחר שגמר בלבו כו' עד ופושעים. פרק החולץ (דף ל"ז) ובמס' כלה:

וכן אמרו חכמים שכל אשה כו' עד טורדין אותן. פרק ואלו מותרין (דף כ') והרבה מקומות:

ואסור לאדם לבא על אשתו בשוקים כו' עד מכת מרדות. פרק נגמר הדין (דף מ"ו) :

וכן המקדש בביאה כו' עד מכת מרדות. פ"ק דקידושין (דף י"ב) וביבמות פ"ג (דף נ"ב) :

ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עד שיחזור לביתו וכן אסרו חכמים על האיש שידור בבית חמיו שזו עזות פנים הוא: כתב הראב"ד ז"ל אם יחד לו בית למשכב מותר: ואני אומר כמה פעמים כתבתי כי ר"מ ז"ל סידר דברי הגמרא ודין אכסנאי ילפינן ליה מקרא דכתיב וישובו ויבואו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו והפירושין והסברות נתנו ביד כל אחד להסביר כרצונו ואין אצלו שום תפיסה בשלא ביאר ויפה עשה דהא רב הונא אמרה סוף פרק אע"פ (דף ס"ה) לגבי ברייתא דכוס אחד יפה לאשה כו' עד אפי' חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת ואמר רבה עלה לא שנו אלא שאין בעלה עמה אבל בעלה עמה לית לן בה ואקשינן והא חנה דבעלה עמה הואי ופרקינן אכסנאי שאני דאמר רב הונא כו' והא ודאי אלקנה קרוב ביתו לירושלים הוה וביתו עמו וחלוקת מנותיו יוכיח ואפ"ה מוכח מינה איסור תשמיש לאכסנאי. ואף אמנם בסברת חתן הדר בבית חמיו פ"ק דקידושין נאמרה וביבמות פרק ר"ג ואנן מפרשינן טעמא משום הזהר אשתך מחתנך הראשון וכיון דרגיל בהדה איכא למיחש ואפילו ייחד לו בית משכב וגם ר"י אלפס הביא על זה דברי בן סירא שאמר הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובין אורח מכניס אורח וקל מאורח מכניס אורח חתן הדר בבית חמיו. וסברת הראב"ד ז"ל וחילוקו לא שמענו:

ולא יכנס עמו למרחץ עד כאחד למרחץ. פרק מקום שנהגו (דף נ"א) :

לא יהלכו בנות ישראל פרועות ראש וכו'. פרק המדיר (דף ע"ב) :

ולא תלך אשה בשוק עד שתפשוהו דרך שחוק. זה מפורש בסנהדרין במעשה שהיה פרק כהן גדול (דף י"ט) :

אסור להוציא שכבת זרע כו' עד ויעלת חן. פרק כל היד והביאו ר"י אלפס בהלכות פרק שמנה שרצים:

לפיכך אסור לאדם לישן עד לידי קישוי. פרק היה קורא בתורה (דף י"ד):

ולא יסתכל בבהמה וכו'. פרק קמא דמסכת ע"ז:

ומותר למרביעי בהמה עד לידי הרהור. סוף פרק השוכר את הפועלים (דף צ"א) ופ"ק דמסכת ע"ז:

וכן אסור לאדם להסתכל בנשים וכו'. פרק חזקת הבתים:

ואפילו להסתכל בבגדי צבע וכו' עד הרהור. פרק קמא דע"ז:

מי שפגע באשה בשוק כו' עד מקלי עמי הארץ. פרק הרואה (דף ס"א) ופירוש הוא על מה שאמרו אחרי ארי ולא אחרי אשה גמרא מתני' דחייב אדם לברך:

ואסור לעבור כו' עד אל פתח ביתה. פ"ק דע"ז:

ואסור לאדם שאינו נשוי עד לבב הקדושים. פרק כל היד (דף י"ג) ופרק יוצא דופן ופרק כירה שהסיקוה (דף מ"א) וכמה מקומות:

מצות חכמים להשיא עד ולא תחטא. זה בפרק הבע"י (דף ס"ב) והביאה ר"י אלפס בהלכות סוף גיטין והוא בכמה מקומות בבבלי ובירושלמי ובמדרשות:

ואסור להשיא אשה לקטן כו' עד גורם לזנות. פרק הבא על יבמתו:

וכן מי שגירש אשתו עד הוא ידחה מפניה. פ"ב דכתובות (דף כ"ז כ"ח) :

אסור לאדם כו' עד לימים ידועים מותר. סוף גיטין (דף צ') ופרק החולץ (דף ל"ז) :

ולא ישא אדם אשה עד הרי זה מותר. פרק החולץ (שם) :

לא ישא אדם עד בניהם כך. פרק הבא על יבמתו (דף ס"ד) :

אשה שנשאת עד יכנוס. פ"ק דכתובות ופרק נערה שנתפתתה (דף מ"ג) :

ולא ישא ישראל כו' עד סוף הפרק. פרק אלו עוברין (דף מ"ט) :