עיקר הצווי עד ומה מעשיה. מקצתו במדרש ומקצתו מפי הקבלה שקיבל לא שקרא בסיפרי מירוס וכיוצא בהן חלילה לו חלילה כד"ן:

ציונו הקב"ה שלא לקרות באותן ספרים עד לפי קוצר דעתו. במסכת שבת פ' שואל (דף קמ"ט) ובספרא בפסוק אל תפנו אל האלילים, פרק חלק (דף ק') עיקרו והשאר ביאור יפה ולפי התלמוד. וביאור הלאוין והמלקות דקדק מדיוק התלמוד פ"ק דעירובין (דף י"ז) וכן פי' ר"מ בספר המצות:

כיצד פעמים עד מה לאחור עד משגת האמת. בחגיגה פרק אין דורשין (דף י"א) והשאר ביאור יפה מכלל התלמוד:

כך אמרו חז"ל אחרי לבבכם כו' עד מלקות. פ"ק דע"ז (דף י"ז) וכדאסיקנא בכולי תלמודא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו:

מצות עבודת כוכבים עד כל המצות כולן. פ"ג דנדרים (דף פ"ה) :

ישראל שעבד כו' עד ומומר לעבודת כוכבים עד כולה. פ"ק דחולין (דף ד') ובסוף הוריות ובכמה מקומות: וכתב הראב"ד ז"ל אעפ"כ וכו'. ליטלו מעצמו עכ"ל: ואני אומר שזה אף בעובד כוכבים כן וכבר ביאר דיניו לפנינו בהלכות אלו. ומה שהתיר ראב"ד ז"ל מפני שהוא כמציל מידו והא כמה דלא נפיק מיניה זרעא דמעלי אלא שקשה ליה הא דקי"ל עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה וכן נמי אפשר דנפיק מזרעיה ומזרע דזרעיה זרעא דמעלי אלא א"כ יהיה כמשה וירא כי אין איש וכמו שדרשו רבותינו ז"ל:

וכן המינין כו' עד ארחות חיים. פ' לפני אידיהן (דף י"ז) :

והמינים הם התרים כו' עד שאין בזה עון. פ' חלק (דף ק') :

ואסור לספר עמהן כו'. פרק לפני אידיהן שם:

כל המודה כו' עד כופרין בעיקר הם. פ' ראשון דכריתות (דף ג) :

ואלו הן דיני המגדף עד ונוקב שם ה' מות יומת. פרק ד' מיתות (דף ל"ו) ובספרי וכן פירש ר"מ בספר המצות:

על השם המיוחד כו' עד הוא נסקל. פ' ארבע מיתות (דף נ"ה) ופ' שבועות העדות (דף ל"ו) ובספרי:

אזהרה של מגדף מנין עד כזה שמעתי. במכילתא ובפרק ארבע מיתות (דף נ"ו) :

מגדף שחזר בו כו' עד נסקל. פ' יש נוחלין (דף קכ"ט) וסוף נדרים (דף פ"ז) :

ומי שגידף עד המיוחדין. פ' שבועת העדות (דף ל"ו) וכן השיבו חכמי לוניל לר"מ הלוי ז"ל דראייתו מן המשנה דתנן התם המקלל בכולן חייב וחכמים פוטרין ומפרשי לה אכנויין והלכה כחכמים דקיי"ל גבי מקלל דבעינן שם בשם וכדמוכח בגמרא מדכתיב איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו:

כל השומע ברכת השם כו'. פרק ארבע מיתות (דף ס') :

כל העדים והדיינין וכו' עד סוף הפרק. פשטי הכתובים מורין כן סוף פרשת אמור אל הכהנים: