כסות שחייב אדם כו' עד ולילך עמו. פרק התכלת (דף מ"א) ופרק הקומץ רבה (דף ל"ז) : כתב הראב"ד ז"ל יפה אמר וכו' אלמא לא בכל קטן משערינן עכ"ל: ואני אומר כי יפה סייעו:

ותהיה הכסות של צמר או של פשתים בלבד. פרק התכלת (דף ל"ט) :

אבל טלית של שאר מינים כו' עד במצות ציצית. פרק התכלת (שם) : כתב הראב"ד ז"ל כמדומה לי שזה הוא כלך ולא מחוור עכ"ל: ואני אומר יפה כתב ואמת אמר שאלו המינין וכיוצא בהן הן האמורין פרק התכלת והכלך כבר פירשו ר"מ ז"ל בפירוש המשניות אשר לו בלשון הערב פ"ב דמסכת שבת שהוא המשי כד"ן:

אלא מדברי סופרים כו' עד אחר עיקר הכסות. פרק התכלת (דף מ') :

כסות של שותפים וכו' עד ומכאן ואילך חייבת. במסכת חולין בפרק ראשית הגז (דף קל"ו) :

כסות של צמר כו' עד שלא במינן אין פוטרין. פרק במה מדליקין (דף כ"ז) ופרק התכלת (דף ל"ט) ופ"ק דיבמות (דף ד) :

ומהו לעשות כו' עד בלא תכלת. פרק התכלת:

בדין הוא שיהא מותר שהשעטנז כו' עד את שתיהן. ריש יבמות (דף ד') ופרק התכלת (דף ל"ט) :

כסות של פשתן כו' עד בשעת ראייה. פרק במה מדליקין (דף כ"ז) ופ"ד דמסכת עדיות ופרק התכלת:

וסומא חייב עד רואין אותו. פרק במה מדליקין ופרק התכלת שם:

מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך. פרק במה מדליקין (דף כ"ה) :

ומאימתי יברך על הציצית כו' עד שיתעטף בה. פרק התכלת (דף מ"ג) :

ומותר להכנס עד שאין בגופה קדושה. פרק בני העיר (כ"ו) :

ואסור למכור כו' עד ויהרגנו. פרק התכלת (דף מ"ג) :

נשים ועבדים כו' עד לחנכו במצות. ריש מסכת ערכין (דף ב) ופרק התכלת (דף לב) ופרק במה מדליקין וסוף פרק לולב הגזול (דף מ"ב) :

ונשים ועבדים שרצו להתעטף בציצית מתעטפין בלא ברכה. פרק במה מדליקין ופרק המוצא תפילין: כתב הראב"ד ז"ל דוקא בציצית שאין בה כלאים וכו' דאיהו בברכה קא עביד להו כו' עכ"ל: ואני אומר החילוק הוא נודע בשערים רבינו תם ז"ל וסיעתו עמו אמנם רש"י ז"ל ורבים העומדים בשיטתו כר"מ ז"ל. ומה שאמר הראב"ד ז"ל טעם לדברי ר"ת ז"ל דאם כן איסורא קא עביד דאיהו בברכה עביד להו עכ"ל. אנו לא קבלנו זה הטעם מרבותינו בעלי התוס' ז"ל לדעת ר"ת ז"ל אלא ואי סלקא דעתך בלא ברכה אמאי קא חדי כולי האי למיעבד בלא ברכה מי מעכב עליו ומי אסר לו ומן החולקים עליו בתוס' אמרו שאין זו ראיה דאלמלא לא אמרו ליה הלכה היה בזה משום בל תוסיף כי הפטור מן המצוה וקובע על עצמו חובה עובר משום בל תוסיף. וגם על מה שכתב הראב"ד ז"ל יש לי להקשות על מי שאמרו דהא קיי"ל דברכות אינן מעכבות וא"כ מאן פשט לן דבברכה הוה עביד דאיכא איסורא קודם שפשטה ההלכה וכל הכוונה אצלינו אינה אלא כדי שיהא מצווה ועושה ועוד מקשים היאך יאמר וקדשנו וצונו והוא אינו בכלל אלו ע"כ נכונו לרבינו דברי ר"מ והעומדים בשיטתו ז"ל לעשות מעשה ואף כי אלו ואלו דברי אלהים חיים הן וכד"ן:

וכן שאר מצות כו' עד בידם. פרק התכלת (דף מ"ג) ופרק בתרא דעירובין (דף צ"ו) :

טומטום ואנדרוגינוס כו' עד בלא ברכה. בפרק במה מדליקין (דף כ"ז) מוכח כן והנה בררתי הדבר יפה פרק שלישי מהלכות מילה בסיעתא דשמיא:

היאך חיוב מצות הציצית כו' עד שיש לו טלית. פרק התכלת (דף ל"ט) :

ואע"פ שאין אדם כו' עד ביותר. פרק במה מדליקין (דף מ') :

ובשעת התפלה. ר"פ אין עומדין בעובדי דחסידי ומשום הכון ופ"ק דשבת (דף י') :

גנאי הוא לתלמיד חכם שיתפלל והוא אינו עטוף. פרק התכלת:

לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית כו' עד וראיתם אותו עד סוף הפרק. בנדרים פרק ד' (דף ל"ב) :