על ששה דברים כו' עד נמצאו הכל שבע מצות. בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ"ו) :

כן היה הדבר בכל העולם עד אברהם וכו' עד ונשלמה על ידו: כתב הראב"ד ז"ל כן ראוי לומר וכו': ואני אומר מדרשות חלוקות הם לכמה עניינים יש אומר מימי קדם היו מפרישין ותולין הדבר באברהם דכתיב ויתן לו מעשר מכל פירוש שאברהם נתן למלכי צדק וזהו דהסכמת הראב"ד ז"ל. וי"א כי יצחק התחיל להפרישו מדכתיב וימצא בשנה ההיא מאה שערים כתרגומו כי שיערו לתרומה ומעשרות וכן כתב רש"י ז"ל בפירוש התורה והרמב"ן ז"ל וזה הוא דעת ר"מ ז"ל וכן נ"ל דאילו באברהם ממה נתן לו מעשר באותה שעה והרי לא לקח כלום דכתיב הרימותי ידי כו' אם מחוט ועד שרוך נעל כו':

בן נח שעבד ע"ז וכו' עד מכל מקום נהרג. פ' ד' מיתות (דף נ"ו) :

וכן אם הרג רודף כו' עד מה שאין כן בישראל: כתב הראב"ד ז"ל קשיא ליה אבנר ע"כ: ואני אומר הוא ז"ל כתב זה מפני שאמרו בסנהדרין סוף פרק נגמר הדין גבי שלמה דאייתוה ליואב דייניה אמר ליה מאי טעמא קטלתיה לאבנר אמר ליה גואל הדם דעשאל הואי א"ל עשאל רודף הוה א"ל היה לו להצילו באחד מאיבריו א"ל לא יכילנא ליה א"ל השתא בדופן חמישית איכוון ליה מקום שמרה וכבד תלויין בה באחד מאיבריו לא יכיל ליה אמר ליה ליזיל אבנר מאי טעמא קטלתיה לעמשא כו' עד ויטהו יואב אל השער אמר ר' יוחנן שדנו בדין סנהדרין א"ל מאי טעמא קטלתיה לעשאל כו' כדלעיל דמשמע מינה דאפילו בישראל נמי אם יכול להציל באחד מאיבריו והורג נהרג עליו כבן נח. לכאורה נראית קושיא גדולה וכי מעיינת בה שפיר ליתא כלל וכבר תירצו רבותינו בעלי התוספות ז"ל ואמרו שלא נהרג יואב לא בעבור הריגת אבנר ולא בעבור הריגת עמשא דהא ישראל הוה והיה צריך להתרות בו ואפילו לרבי יוסי דאמר חבר לא בעי התראה יואב לא היה חבר בדבר זה שהרי היה חושב לעמשא מורד במלכות כדאיתא בההיא שמעתא והוה ליה בשוגג אלא ודאי לא נתחייב יואב אלא משום איהו גופיה דהוה מורד במלכות כדמוכח בההיא שמעתא מדכתיב והשמועה באה עד יואב כי נטה אחרי אדוניה עכ"ל והוא נכון וישר ומקובל ודברי ר"מ ז"ל בלא קושיא כלל:

שש עריות אסורות כו' עד בשוק. בסנהדרין פ' ד' מיתות (דף נ"ח):

בן נח חייב על הגזל עד מה שאין כן בישראל. פרק ארבע מיתות (דף נ"ז) :

וכן חייב על פחות משוה פרוטה כו' עד אלא לישראל בלבד. בסנהדרין פרק ארבע מיתות (דף נ"ז) ובכתובות פרק נערה שנתפתתה ובהרבה מקומות:

אחד האבר או הבשר הפורש מן הבהמה או מן החיה בן נח נהרג עליו: כתב הראב"ד ז"ל ומן העוף עכ"ל: ואני אומר גם ר"מ עצמו ז"ל כן כתב ריש פרק ה' דהלכות מאכלות אסורות כי איסור אבר מן החי נוהג בבהמה בחיה ובעוף אבל צריך להתבונן בדבריו מ"ש שם הוא לישראל ובני נח לאיסור ומ"ש כאן הוא ליהרג עליו בן נח כמו שפירש בסמוך מדעתו ויש לו סמך לסברתו כי בשר עוף הוא מדרבנן בחולין ריש פרק כל הבשר ובנדרים פרק הנודר מן הירק וזה פשוט:

אבל העוף יראה לי שאין בן נח נהרג על אבר מן החי ממנו: כתב הראב"ד ז"ל נראה לי שזה ט"ס וראוי להיות אבל השרץ עכ"ל: ואני אומר תמה אני על השרץ הזה מי הביאו לכלל בשר וכל עצמן לא נחלקו ר' עקיבא וחביריו ריש פרק כל הבשר ופרק הנודר מן הירק אלא בבשר דגים וחגבים אבל שרצים לא שמענו ואי משום דאמרינן פרק ארבע מיתות באך בשר דלמשרי שרצים הוא דאתא דחייה בעלמא הוא דקא דחי ליה:

השוחט את הבהמה כו' עד משום אבר מן החי. בשחיטת חולין פ"ב:

וכיצד הן מצווין על הדינין עד סוף הפרק. בסנהדרין פ' ד' מיתות ופרק בן סורר ומורה: