Migdal Oz on Mishneh Torah, Levirate Marriage and Release Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כיצד מצות חליצה וכו' עד הוא והיא בפני ב"ד. פרק מצות חליצה (דף ק"א) :
ומקרין ליבמה בלשון הקדש מאן יבמי וכו' ואח"כ מקרין ליבם לא חפצתי לקחתה. בסוטה פרק ואלו נאמרין (דף ל"ג:) וביבמות פרק מצות חליצה (דף ק"ז) :
ונועץ רגלו בארץ עד הותרה היבמה לזר. פרק מצות חליצה (דף ק"ג) :
ואח"כ עומדת עד בשעת קריאה. בסוטה פרק היה מביא וביבמות פרק מצות חליצה (דף ק"ו) :
וצריכין הדיינין לראות הרוק עד חלוץ הנעל שלש פעמים. פרק היה מביא (דף י"ח) בסוטה וביבמות פרק מצות חליצה:
וצריך שתתכוין היבמה וכו' עד ויעשו מעשים אלו לשמה. פ"ק דיבמות ופ' מצות חליצה (דף ק"ב) :
והסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו ואין זה רואה הרוק. פרק מצות חליצה (דף ק"א) : כתב הראב"ד ז"ל והוא שיש שם אחר שיחלוץ עכ"ל: ואני אומר יפה פירש דברי ר"מ ז"ל וכן כתבה ר"י אלפס ז"ל וגם רמז"ל כתב כן לפנינו בזה הפרק עצמו וז"ל וכן הסומא שחלץ חליצתו כשרה. ובגמרא תניא פרק מצות חליצה (דף ק"ג) והחולצת מן הסומא חליצתה כשרה:
נמצא סדר החליצה וכו' עד ואם חלצה מעל שמאל חליצתה פסולה. הכל מפורש פרק מצות חליצה: כתב הראב"ד ז"ל לא שמענו שהדריסה מעכבת לפסול החליצה עכ"ל: ואני אומר זה תלמוד ערוך הוא פרק מצות חליצה דגרס אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה כו' אמר אמימר האי מאן דמסגי על לוחתא דכרעיה לא חליץ ויס"ג אלווחתא א"ל רב אשי לאמימר והתניא סמוכות הרגלים מאי לאו דחליץ בה איהו לא דיהיב ליה לאחר דחליץ אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר לאו בר אובא חליץ לאו בר קפיי חליץ ויס"ג בר אובא ובר קיפוף ופירש"י ז"ל לוחתא לשון לוחין שאינו דורס במקום מדרס רגלו ואע"ג דתנן מן הארכובה ולמטה כשרה התם הוא דכי נחתך רגלו קם ליה שוק ורחמנא אמר מעל רגלו דהיינו שוקו אבל האי לאו רגל הוא ובר אובא ובר קיפוף פירש"י ז"ל כדאמרינן בפרק אלו מגלחין דאחלוש לדעתיה דרב אשי ואתהפוך כרעייהו עכ"ל ולווחין שברגל הן הן האצבעות וילפינן מינה למאן דאתהפוך כרעיה דלא חליץ כלומר שא"א לו לחלוץ דאפילו דיעבד חליצתו פסולה וטעמא כדפירש רמז"ל משום דלא אפשר למדחסיה לרגליה והדין עמו דהא אמימר אמרה ומינה ילפינן לה וכולהון טעמא חדא נינהו וכ"כ ר"י אלפס ז"ל באורך והסכמתו כרמז"ל וגם עליו הגיה הראב"ד ז"ל והצילו הרמב"ן במלחמות וקיים דבריו וסתר דברי הראב"ד ז"ל בחידושיו:
ויבמה שידיה חתוכות עד וחלצה בידה. פרק מצות חליצה (דף ק"ב) :
חלצה במנעל וכו' עד חליצתה פסולה. פרק מצות חליצה (דף ק"א) ומקצתו פ"ק דקידושין (דף י"ד) :
חלצה בסנדל של עץ כו' עד שהרי נתכוון לחלוץ לה. פרק מצות חליצה (דף ק"א) :
המוסר מודעא על החליצה עד שעושין בגט. הר"ם ז"ל מקוצי כתב ראייתו לפי שמשוה אותן התלמוד פרק מצות חליצה (דף ק"ו) דאמרינן גט מעושה וחליצה מעושה אמר רוצה אני כשרין לא אמר רוצה אני פסולין ע"כ. ואני אומר מדתנן בערכין סוף פרק האומר משקלי עלי (דף כ"א:) וכן בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואמרינן עלה בגמרא אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא ואקשינן פשיטא ואהדרינן לא צריכא דעשוהו ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה קמ"ל דא"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ליה למודעיה ע"כ ומדמקשינן פשיטא משמע דפשיטא ליה לתלמודא דוכתב לה ספר כריתות מדעתו משמע וחלצה נעלו נמי מדעת משמע ועוד דהא שקלינן וטרינן דבעינן כוונה משניהם לגרש וגיטי נשים נמי גם גט חליצה במשמע וכן הסכימו כל רבותינו:
לחצוהו ישראלים עד אח"כ חלצה. פרק מצות חליצה (דף ק"ו) :
וזהו נוסח גט חליצה עד כמו שהודענו. פרק החולץ (דף ל"ט) :
וזהו נוסח כתובת יבמין עד דחזו ליכי. פרק ר"ג (דף נ"ב) :
כשכותבין גט יבמין עד סוף הפרק. פרק החולץ ופ"ק דגיטין (דף ז') :