עונה האמורה עד לעכב. פרק אע"פ (דף ס"א ס"ב) :

נושא אדם כמה נשים עד כראוי. פרק הבא על יבמתו (דף ס"ה) :

ואינו יכול לכוף אותן עד לעצמה. פרק אע"פ:

וכמה היא עונתן עד בחדש. פרק אע"פ:

המדיר את אשתו עד ויתן כתובה. פרק המדיר (דף ע"א) :

המדיר את אשתו עד ונתייאשה. פרק אע"פ (דף ס"א) ופ"ד דעדיות:

וכיצד מדירה עד דבר האסור לו. פרק ואלו מותרים (דף ט"ו) :

אסור לאדם עד יוציא ויתן כתובה. פרק אף ע"פ ופרק ואלו מותרין ופרק המדיר וכמה מקומות מוכיח כן:

האשה שמנעה בעלה עד אינו משלם לה כלום. פרק אע"פ (דף ס"ג) :

זהו דין הגמרא במורדת עד ראוי לתפוס ולדון. תשובת הגאונים היא והסכמת הראשונים ז"ל והביאו גם ר"י אלפס ז"ל בהלכות:

המורד על אשתו עד שאין בו מעשה. פרק אע"פ:

איש ואשתו שבאו לב"ד עד כפי כח הדיין. סוף מסכת נדרים (דף צ') משנה אחרונה: כתב הראב"ד ז"ל אין אני רואה בכאן פשרה לדיין וכו': ואני אומר מ"ש ר"מ ז"ל בפיסקא זו היא משנה אחרונה סוף מסכת נדרים שחזרו לומר האומרת השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ובקשה זו היא דרך פשרה כפי כח הדיין. והירושלמי שהביא הראב"ד ז"ל פירוש אחר יש לי בו כלומר כמו שהשמים רחוקין מן הארץ ואע"פ שנוגעים זה בזה כתרי כסי דסחיפן אהדדי כך הוא אע"פ שנוגע אותי מ"מ מורד הוא בתשמיש בינו לבינה. וגם המדרש שהביא דומה לזה שהרחיקה מתשמיש הואיל וחדל להיות לה אורח כנשים דאף כדי ליישב יצרו שהיה רגיל עמה מקודם ריחקה בשביל שהיה לו הגר והיה נראה כמי ששופך דמים בסוף הבא על יבמתו ושייך המדרש כלישנא דקרא ישפוט ה' ביני ובינך. שוב מצאתי לרמב"ן ז"ל שפירש כן בספר הזכות אשר לו והאריך בו הרבה. עוד אני אומר לבר מן דין מאן לימא לן דאותו מדרש הלכה פסוקה ובר סמכא הוא דילמא סמכינן אאידך שאמרה שרה אין סתרה כגלויה לכך ראתה שתקל בעיניה וכפירש"י בתורה. וצורך החרם לפי שיש בו תביעת ממון וחיוב אצל המורד ואם הוא גנאי להם מה הם חוששין בדיבור החרם מדיבור הטענות שמוציאין בפיהן ואף אם יהיה בו גנאי לא מצינו לבטל הדין מפני הגנאי. שוב מצאתי בחידושי הרמב"ן ז"ל ביבמות פרק ב"ש שכתב כן בשם הגאונים ז"ל:

אבל לבעול בפני בני אדם עד בריה. סוף מסכת נדרים והרבה מקומות:

האשה שחלתה חייב לרפאותה עד הרי זו מושלכת לכלבים. פרק נערה שנתפתתה (דף נ"א נ"ב) :

היה במדינה אחרת עד סוף הפרק. בגיטין פרק הניזקין (דף ס"א) :