Migdal Oz on Mishneh Torah, Mourning Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מצות עשה להתאבל כו' עד ושבעת ימי המשתה. בזבחים פרק טבול יום (דף ק'):
מאימתי חייב אדם באבל וכו' עד ומתחילין להתאבל. במועד קטן פרק אלו מגלחין (דף כ"ז):
הנפלים אין מתאבלין עליהן כו' עד מתאבל עליו. במסכת נדה פרק יוצא דופן ובבכורות פרק יש בכור (דף מ"ט) ובמסכת שבת פרק ר' אליעזר דמילה וכתבו ר"י אלפס ז"ל בהלכות פרק אלו מגלחין לגבי שמועה רחוקה:
בן תשעה חדשים שנולד וכו' עד מתעסקין עמהם: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו מחוור שהרי הלכה כרשב"ג דמשתהא עכ"ל: ואני אומר זה כתב לפי ששנינו במסכת נדה פרק יוצא דופן בתינוק בן יום אחד והרי הוא לאביו ולאמו ולכל הקרובים כחתן שלם ואתמר עלה למאי הלכתא אמר רב פפא לענין אבלות כמאן דלא כרשב"ג דאי כרשב"ג הא אמר כל ששהא שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ופריק דקים ליה ביה שכלו לו חדשיו ע"כ, אלמא מתאבלין עליו ולפי דעתי הקורא לפניו לא השמיע לאזניו יפה או טעות היה בספרו כתוב הרי זה נפל והוא לא כתב אלא כנפל כמו שהעתקתי לשונו ואמרוסס או אמחותך קאי דאי אנפלים כבר כתבו בסמוך לזה והדיו היה לח בין ידיו וכמו שרמזתי ראיותיו למקומותיו ודעת רבותינו צ"ע אבל זה הדין הוא מהא דתניא באבל רבתי המחותך והמרוסס והנפלים ובן שמונה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמהן לכל דבר ע"כ. וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות ופרק אלו מגלחין וגם רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בנמוקי שלו בשער האבלות בחבור תורת האדם וזה פשוט כלשון ר"מ ז"ל:
כל הרוגי מלכות כו' עד סוף הפרק. בסנהדרין פרק נגמר הדין (דף מ"ז):